ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- תזריע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- ארבע פרשיות
- החודש
היינו עכשיו בשבת וראש חודש. בעוד שבועיים, יהיה לנו בפסח שבת ויום טוב. קדושת השבת מתפשטת על היום טוב.
יש מחלוקת בהלכה לגבי אדם שהיה שקוע בליל הסדר בקדושת יום טוב ואמר בברכת המזון רק 'יעלה ויבוא' ושכח להגיד 'רצה', או שאמר 'רצה' ולא אמר 'יעלה ויבוא', האם יצא ידי חובה? יש פוסקים (מטה אפרים) שאומרים שצריך לחזור ולברך ברכת המזון עם 'יעלה ויבוא' ו'רצה', כי אם החסיר אחד מהם לא יצא ידי חובה. אם אמר רק 'רצה' לא יצא בגלל שהחסיר יום טוב, ואם אמר רק 'יעלה ויבוא' לא יצא בגלל שהחסיר את השבת, צריך להגיד את שניהם יחד. זאת אומרת הקדושה היא קדושה אחת, משותפת, שאין להפרידה.
הגמרא אומרת במסכת ברכות (מט.) ובמסכת פסחים (קב.) שברכה צריכה להיות רק בנושא אחד. בית הלל אומרים שמקדש ישראל והזמנים אלו לא שני נושאים, כי הכול קדושה אחת, ישראל מקדשים את הזמנים. גם קדושת שבת וקדושת ראש חודש או קדושת שבת ויום טוב זה נושא אחד, ומברכים ברכה אחת 'מקדש השבת, ישראל והזמנים'. הכל קדושת הזמנים. גם השבת היא תחילה למקראי קודש של קדושת הזמנים. דעת בית שמאי היא אחרת שכל ברכה אומרים לחוד, והלכה בזה כבית הלל בגמרא במסכת ביצה (יז.).
קידוש החודש דווקא בארץ ישראל
אנחנו בראש חודש ניסן. התורה מצווה אותנו: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה (שמות יב, ב), על מצוות קידוש החודש.
'קידוש החודש' צריך להיות דווקא בארץ ישראל. הגמרא בסוף מסכת ברכות (סג. -סג:) אומרת שר' אבהו היה מספר:
כשירד חנניה בן אחי ר' יהושע לגולה, היה מעבר שנים וקובע חודשים בחוצה לארץ. שיגרו אחריו שני תלמידי חכמים ר' יוסי בן קיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל. כיוון שראה אותם, אמר להם: למה באתם? אמרו לו: ללמוד תורה באנו. הכריז עליהם: אנשים הללו גדולי הדור ואבותיהם שימשו בבית המקדש, כאותה ששנינו: זכריה בן קבוטל אומר הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל.
זכריה בן קבוטל היה קורא לפני הכהן הגדול בליל יום כיפור את ספר דניאל שלא ירדם - כלומר ר' חנניה שיבח אותם.
התחיל לומר להם הלכה מדיני טומאה: הוא מטמא והם מטהרים, הוא אוסר והם מתירים. הכריז עליהם אנשים הללו של שווא הם, של תוהו הם.
כל מה שאמר הם אמרו להיפך, אז ר' חנניה הכריז עליהם שהם הופכים את דברי התורה. אמרו לו כבר אמרת קודם שאנחנו בנם של גדולי הדור, ואינך יכול לסתור את דבריך. אז שאל אותם: למה אתם אומרים הכול להיפך, אני מטמא ואתם מטהרים, אני אוסר ואתם מתירים?
אמרו לו: מפני שאתה מקדש חודשים ומעבר שנים בחוץ לארץ, וצריך לקדש חודשים ולעבר שנים בארץ ישראל. אמר להם: הלא ר' עקיבא בן יוסף גם כן היה עושה זאת בחוץ לארץ! אמרו לו: הנח ר' עקיבא שלא השאיר כמותו בארץ ישראל.
רבי עקיבא היה גדול הדור, אז כשהיה צריך לקדש חודשים, הוא קידש חודשים אפילו בחוץ לארץ.
אמר להם: גם אני לא הנחתי גדולים כמותי בארץ ישראל. אמרו לו: גדיים שהנחת נעשו תיישים.
כשהלכת מארץ ישראל תלמידי החכמים היו גדיים עכשיו נעשו תיישים, וגם יש להם קרניים והם יכולים לנגוח, והוסיפו ואמרו:
והם שיגרונו אצלך וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו: אם שומע - מוטב, ואם לאו - יהא בנידוי. ואמרו לאחינו שבגולה: אם שומעים - מוטב, ואם לאו - יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכינור ויכפרו כולם ויאמרו: אין להם חלק באלוקי ישראל. מיד געו כל העם בבכייה ואמרו: חס ושלום, יש לנו חלק באלוקי ישראל. כל כך למה? משום שנאמר: "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
שואלת הגמרא: עד כדי כך הקפדה על שקידש חודשים בחו"ל? ועונה שמפני שכתוב "כי מציון תצא תורה". הפסוק הזה לא מובן, האם רק בארץ ישראל אפשר לפסוק הלכות, אין בד"צ לונדון, אין בד"צ ביוהנסבורג, אי אפשר לפסוק הלכות בחו"ל? מה עם כל התלמוד בבלי שפסקו הלכות בבבל? הרמב"ם מביא את הפסוק הזה בהלכות קידוש החודש, והמפרש שם שואל: מה הפסוק הזה מלמד דווקא על קידוש החודש. ומשיב שמלמד גם על קידוש החודש. זה תירוץ לא כל כך מובן, האם את כל ההלכות אפשר לפסוק רק בארץ ישראל ולא בחו"ל?
אלא שקידוש החודש זה דין מיוחד. זה לא רק בירור התורה, אלא יצירת התורה, כי בקידוש החודש יש הלכה מיוחדת, "אתם" - אפילו שוגגים, "אתם" - אפילו מזידים. בית דין שקבע שהיום ראש חודש, אפילו שהעדים שיקרו ובית הדין סמך עליהם וקידש את החודש, ובית דין לא רוצה לחזור בו אפילו שיודעים שהעדים שיקרו, או אפילו מזידים, בית הדין עשו בכוונה שייגרם כך שהחודש יהיה מקודש בתאריך מסוים - החודש מקודש. בכל התורה כולה אין דבר כזה שבית דין יכריעו הלכה וזו טעות ולא יחזרו בהם. יש דין פר העלם דבר של ציבור שאם בית דין הגדול טעה והורה הוראה שלא כדין, ואחר כך התברר שטעה, הוא חוזר, אפילו סנהדרין. וכאן יש הלכה מיוחדת מגזירת הכתוב שהתאריך של ראש חודש נקבע לפי החלטת בית הדין. סדרי הזמנים קובעים את הכול, גם את הימים הטובים, וגם את יום בר המצווה. אם בית דין קבע שהיום ראש חודש, אז מי שנעשה בר מצווה היום נחשב גדול, ואם עבר עבירה אז הוא נענש. אם הייתה טעות לבית הדין וראש חודש צריך להיות מחר, אז בעצם לא היה צריך להיענש, אבל הואיל ובית דין קבע - כך ההלכה. בגלל שקידוש החודש הוא יצירת התורה, קידוש החודש הוא דווקא בארץ ישראל, 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'.
בקידוש החודש מופיעים שלוש קדושות
קדושת הזמנים מחוברת לקדושת ארץ ישראל ולקדושת ישראל, ישראל מקדשים את הזמנים. בקידוש החודש מתגלות שלושת הקדושות יחד, קדושת עם ישראל, שהקב"ה נתן לנו כוח לקדש חודשים, וממילא את הזמנים, וכל זה בארץ ישראל.
הרשב"ץ בפירושו למסכת ברכות מסביר, מדוע כשחותמים 'מקדש השבת ישראל והזמנים' או 'מקדש השבת וישראל וראשי חודשים', זה לא נקרא שחותמים בשתים - כי השבת מבטאת את הקדושה שנתן הקב"ה לעם ישראל, והקדושה של עם ישראל מקדשת את ראשי החודשים. זאת אומרת שראש חודש הוא ביטוי לקדושת עם ישראל המקדש את הזמנים, ומקדשים את החודש לכתחילה דווקא בארץ ישראל, ורק במקרים חריגים כמו רבי עקיבא קדשו בחוץ לארץ.
ראש חודש ניסן – זמן להתפלל על המלכים והמנהיגים
מביאים בשם הבעל שם טוב שבראש חודש ניסן צריך להתפלל על המלכים ועל השרים, כי הוא ראש השנה למלכים. בראש חודש ניסן המלכות מתחדשת, ואנחנו צריכים להתפלל שבע"ה הקב"ה ימנה לנו מנהיגים נכונים טובים, יראי שמיים, אנשי אמת אנשי חיל שונאי בצע.
שמחת הסיום של תורה
בע"ה סיימנו זמן ארוך, וכבר עשינו את מסיבת הסיום בסעודה שלישית. ואני רוצה שוב פעם לציין את הזכות הגדולה שאנחנו זוכים לעסוק בתורה בארץ ישראל, מה שלא זכו דורות על דורות של גדולי תורה. צריכים לדעת להודות לריבונו של עולם על הזכות הזאת, שאנחנו בארץ ישראל, שאנחנו עם ישראל, אשר בחר בנו מכל העמים, בחר בארץ ישראל והביא אותנו לארץ, וזוכים לעסוק בתורה בארץ ישראל, עם הכרת ערכה של ארץ ישראל. יש כאלה שנמצאים בארץ ישראל אך לא יודעים את ההבדל בין ארץ ישראל לחו"ל, והקב"ה זיכה אותנו שאנחנו שייכים לבית מדרש שיודע את ערכה של ארץ ישראל וסגולת ישראל, ומתוך כך אנחנו עוסקים בתורה.
"ואילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו אין אנחנו מספיקים להודות" על כל הטוב הזה שהקב"ה זיכה אותנו. צריך להיות בשמחה גדולה, שמחת סיום. "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב", מה היה בט"ו באב - אחד הדברים היה שסיימו לקצוץ עצים למזבח (תענית ל.). כל הקיץ קוצצים עצים ומכינים אותם למזבח, וכשהגיע ט"ו באב התחילה לחות ומפסיקים לקצוץ את העצים משום שלא יהיו יבשים מספיק. קציצת העצים היא לא בדיוק מצווה, אלא זו הכנה של מצווה, מכינים עצים שאחר כך בזה יקריבו קרבנות. ואת זה מציינת הגמרא כאחת הסיבות לשמחה בט"ו באב. זה אחד מהמקורות למעלת סיום מסכת. אותו הדבר בסיום הזמן. אנחנו צריכים להודות מאוד לה'.
יציאה לבין הזמנים - לייצג את התורה בכבוד
אנחנו יוצאים עכשיו לבין הזמנים, ואתם צריכים לדעת שאתם שליחים, אתם בני תורה. מסתכלים עליכם ובוחנים אתכם, מה התורה עושה לבן אדם, האם זה נכון שהתורה גורמת לאדם להיות טוב יותר במידות, האם הנהגתו יותר נכונה וטובה, מסתכלים גם על ההנהגה שבין אדם לחברו, וגם על ההנהגה שבין אדם למקום. אם בחור ישיבה מאחר לתפילה, אנשים אומרים: תראו, לומדי תורה באים לתפילה מאוחר. אז יש עליכם יותר אחריות מאשר בישיבה, בבין הזמנים אתם מייצגים את התורה וזה מחייב. צריכים להשתדל מאוד שיראו שהתורה פועלת, זו לא הצגה. אנשים לא יודעים להבחין כשרואים בן תורה אם הוא לומד שנה ראשונה, שנייה או שלישית, חושבים שבחור ישיבה גם כשלמד חצי שנה, התנהגותו צריכה להיות שונה, טובה יותר. לא רק בחוץ, גם בבית ,ההורים מסתכלים ואומרים, הוא היה חצי שנה בישיבה, מה זה עשה לו. הם רוצים לראות את התוצאה, אם אדם ישן עד מאוחר ולא שומר על זמן קריאת שמע, יכול להיות שיש לו תירוצים, לדוגמה שלמד בלילה עד מאוחר, אבל הוא לא יכול להסביר את זה לכל אנשי בית הכנסת...
בין הזמנים זו הזדמנות לצאת מהמסגרת, להיות לבד ולהתמודד עם כל אתגרים שעומדים בפני כל אחד ואחד, ולהיות חזק. זה מבחן מה פעלה התורה - כך ביניכם לבין אחרים, וגם ביניכם לבין עצמכם, לדעת איך גם כשאתם לא נמצאים בתוך המסגרת ובתוך האווירה של קדושה, אתם שומרים על גובה ועל רמה רוחנית.
אני רוצה לברך אתכם בחודש טוב ומבורך, חג שמח, ושבעזרת השם תחזרו עם כוחות חדשים לזמן הבא עלינו לטובה. שנזכה ש"בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל", אז בכל ניסן יש קצת גאולה, ואנחנו מבקשים שתהיה גאולה שלמה.

הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו

הלכות שטיפת כלים בשבת

שופר

איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?

איך ללמוד גמרא?

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?

שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית

איך נראית נקמה יהודית?

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?

תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.

תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות

מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.

מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.

אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.

כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?

הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.

מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.

אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.









