ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- שיעורים נוספים
ביקש רבי לוי יצחק מחסידיו, שיביאו אליו את חיים הסבל, ושאל אותו מספר שאלות, עד ששאלו – האם סידרת הלילה את ה'סדר'?
השיבו חיים – 'רבי, אספר את האמת. שמעתי שאסור לשתות יין שרף, שמונה ימים רצופים. (בחו"ל, פסח הוא שמונה ימים, והיי"ש הוא חמץ). לכן, שתיתי הבוקר יין שרף שיספיק לשמונה ימים. בעקבות השתיה, נרדמתי. כשהגיע הלילה, העירה אותי אשתי, ואמרה לי: למה אינך מסדר את הסדר כמו כל היהודים?
עניתי לה – מה את רוצה ממני? הלא אני עם הארץ, ואבי היה גם כן עם הארץ. ואין איתי יודע עד מה, רק זאת אני יודע, שאבותינו היו בגלות אצל הצוענים, ויש לנו אלוקים שהוציאנו משם לחירות, ועתה אנחנו גם כן בגלות, וה' יוציא אותנו גם עתה מהגלות'.
אחרי כן, ראיתי שמונחים על השולחן, מצות ויין וביצים, אכלתי את המצות עם הביצים, ושתיתי את היין, ומחמת עייפות הייתי מוכרח לחזור לישון.
אמר על כך הצדיק – הדברים שלו הוטבו מאוד בשמיים, כי אמר אותם באמת, בלי שום פניות, ובשלימות כוונתו, כי יותר מזה איננו יודע. (סיפורי חסידים, מועדים, מס' 311).
סיפור זה מלמד אותנו, שעלינו לספר ביציאת מצריים בליל הסדר, מתוך כוונה אמיתית, אך כמובן שמוטל עלינו לעשות את הסדר כהלכתו, שהרי ברוך ה' אנו יודעים קצת יותר מאותו חיים הסבל. ובכל זאת אפשר לשאול – מי שזמנו אינו בידו, כמו חייל העומד על המשמר או אישה שטרודה עם ילדיה הקטנים, מה המינימום שיגיד ויצא ידי חובת "מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן (רמב"ם חמץ ומצה ז, א)"?
(בהמשך, נראה, שהחובה המינימאלית היא קריאת כיוון לכולנו, אלו נקודות עלינו להדגיש במהלך ליל הסדר).
התשובה לכאורה פשוטה מאוד. לקראת סוף המגיד, אנו מצטטים את דברי רבן גמליאל: "כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הן, פסח מצה ומרור, פסח על שם שפסח...".
ואכן, הפוסקים פסקו שחובה להגיד לפחות את דברי רבן גמליאל, כדי לצאת ידי חובה. ואכן המשנה ברורה (סימן תעג ס"ק סד) כותב: "גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה. ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל, על כל פנים מחויבת לשמוע הקידוש, וכשיגיע לרבן גמליאל אומר כל שלא אמר וכו', תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא...".
אולם, יש לתמוה על פסיקת המשנה ברורה. הרי מצאנו בגמרא ובפוסקים (עיין רמב"ם חמץ ומצה פ"ז), שיש נקודות נוספות שאנו מחוייבים לומר במהלך ליל הסדר. א. סיפור יציאת מצריים צריך להיעשות בדרך של שאלה ותשובה, ואפילו אדם שאומר את ההגדה לבדו, שואל ומשיב לעצמו. אם כן חייבים כולם גם לומר את 'מה נשתנה'. ב. הסיפור צריך להתחיל בגנות – ברע שהיה לנו במצריים ובכך שהיינו עובדי עבודה זרה, ולסיים בשבח – בכך שיצאנו ממצריים וקירבנו המקום לעבודתו.
אם כך דברי רבן גמליאל לא מספיקים, ובמיוחד שדבריו לא עוסקים בסיפור יציאת מצריים, אלא בטעמי מצוות ליל הסדר – פסח מצה ומרור. כיצד אפשר להסתפק בהם?
ובאמת, (עיין הליכות שלמה פ"ט סעיף לב') יש שהצריכו לומר גם באופן המינמאלי, נקודות נוספות בהגדה. וכפי שכתב חידושי הגר"ח (פסחים קטז.) שבליל הסדר צריך לספר ג' עניינים - א) ... לספר לאחר דרך שאלה ותשובה כדכתיב "והיה כי ישאלך בנך וגו' ואמרת אליו"... וההלכה היא שאפילו אם אחד לבדו צריך לשאול לעצמו ולומר עבדים היינו כדרך סיפור לאחר. ב) בסיפור צריך לספר כל ההשתלשלות, וצריך להתחיל בגנות ולסיים בשבח... ג) מצוה לספר טעמי המצוות של אותו הלילה, כמ"ש במשנה... רבן גמליאל היה אומר...
אם כך – מה תירץ המשנה ברורה?
נראה, שהוא הבין שבתוך דברי רבן גמליאל גנוזים כל שלושת העניינים. גם רבן גמליאל דיבר בדרך שאלה ותשובה – "פסח על שום מה?". ורבן גמליאל הבין שכל עניין 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח' של יציאת מצריים, שהוציאנו ה' ממצריים, ובזה קנה אותנו לעבדיו, והתחייבנו במצוותיו. לכן, כשמבארים את טעמי מצוות הפסח, מבארים את היציאה מעבדות המצרים (הגנות) לעבדות ה' (השבח), והכל עניין אחד.
וכמבואר בספרים רבים, שגם לפני יציאת מצריים, ידעו שיש בורא לעולם, אך חשבו שהוא ברא ועזב את העולם, ואינו מנהל את העולם. ובמכות ויציאת מצריים, התברר שה' גם מתערב במה שקורה בעולם, ומנהל את העולם. וכשהתברר עניין זה, ממילא מתברר שה' רוצה משהו מהעולם, וממילא מובן שהוא מצווה מצוות, כי רוצה שהעולם ילך בדרך מסויימת.
לכן, השלימות של יציאת מצריים היא ההבנה של מצוות הלילה וטעמיהם. לכן, אנו מספרים ביציאת מצריים, "בעבור זה", "בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך", וה'מגיד' מסתיים בדברי רבן גמליאל שעוסקים בטעמי המצוות, כי הם פסגת ליל הסדר.
ויהי רצון, שנזכה לראות את התגלות ה' השלימה בעולם במהרה בימינו!
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
'לדוד ה' אורי וישעי' מה הקשר לאלול?
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
נס בלב ים - הנס ויום הזיכרון שלו
מה ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים?
נס חנוכה בעולם שכלי ?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
אנחנו קודש למענך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
