ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
שיטת הרשב"ם
הרשב"ם (ד"ה אהאי) מנמק את דעת רב חסדא שהקרוב בהודאתו הרי הוא כנותן את האילן מדעתו אף על פי שלא זכה בו רב אידי מן הדין. דבריו טעונים ביאור, מדוע זכייה מכח הודאה אינה מעיקר הדין ומדוע אין ההודאה מחייבת גם על הפירות, למרות שמהודאתו עולה כי גם הפירות אינם שלו.
ביאור המנחת אשר
נקדים ונעיין תחילה במחלוקת המפורסמת של המהריב"ל והקצות בדין הודאת בעל דין.
המהר"י בן לב (חלק א סימן יט) הקשה מדוע הודאה מחייבת הרי אדם קרוב אצל עצמו וקרובים אינם נאמנים בין לזכות בין לחובה. ותירץ שהחיוב בהודאה הוא מטעם מתנה. הקצות (לד ס"ק ד) מקשה מספר קושיות וביניהן משיטת רבא בשבועות מא ע"ב שהאומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי ולכן אם אחר כך יבואו עדים שכן לווה חייב לשלם, והרי במקרה זה לא התכוון להתחייב, ומדוע אנו מחייבים אותו מטעם הודאה. הקצות ביאר שיסוד החיוב הוא נאמנות, ואף שבדרך כלל קרוב אינו נאמן, כאן יש גזירת כתוב "אשר יאמר כי הוא זה" המלמדת אותנו שכן נאמן.
המנחת אשר (סימן כג) מיישב את שיטת המהריב"ל שיש שני אופנים להבין הודאה מטעם התחייבות. אפשר להבין שההודאה היא אופן של מעשה קניין המועיל כאשר אדם רוצה ומעוניין להקנות, והרי זה קניין אודיתא כפי שמצאנו בדף קמט ע"א לפי הראשונים שביארו שנחשב למעשה קניין, וכך הבין הקצות בדעת המהריב"ל, ולכן הקשה עליו מהדין שכל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי, אך אפשר לפרש באופן נוסף, שכאשר האדם מודה התורה יוצרת התחייבות על תוכן דבריו, וחוב זה חל בעל כרחו אפילו כשלא התכוון להקנות. אם נפרש את המהריב"ל בדרך זו תתורץ הקושיא מכל האומר לא לוויתי, שהרי החוב חל גם כשלא התכוון להתחייב. והוסיף שלדרך זו יתכן מאוד שלא חל קניין המעביר לגמרי בעלות אלא רק חוב, ואין זה כקניין אודיתא שמהווה מעשה קניין גמור.
נשוב כעת לדברי הרשב"ם. גם לפי הטעם של נאמנות וגם לפי הטעם של התחייבות החיוב צריך להיות על כל המשמעויות העולות מתוך דברי המודה, ולכן עדיין לא יובנו דברי הרשב"ם בהסבר רב חסדא, שאינו חייב על הפירות, שהרי לפי דברי המודה שרב אידי קרוב יותר גם הפירות היו שייכים לו. לפיכך מבאר המנחת אשר שהרשב"ם סבר כהבנת הקצות במהריב"ל, שהודאה מחייבת משום שהיא כמתנה והתחייבות ולכן החיוב הוא רק על מה שהתכוון להקנות, ולפי זה צריך לומר שרב חסדא יחלוק על רבא בשבועות ויסבור שבאומר לא לוויתי ובאו עדים שלווה פטור.
יש להעיר על הסבר המנחת אשר במהריב"ל, שהמהריב"ל הביא מקור וסיוע לדבריו מדברי ספר התרומות (שער מב חלק ד אות ג) שכתב: "ומכאן למדו הראשונים דמאן דאודי בפני שנים באתם עדי לא שנא דאודי במידי דמחייב בה ולא שנא דאודי במידי דלא מחייב בה אלא דיהיב ליה במתנה קנה", ודברי בעל התרומות "ומכאן למדו" מוסבים על סוגיית אודיתא בבבא בתרא קמט ע"א, ושמא 1 לדעתו גם קניין אודיתא אינו הקנאה גמורה אלא רק התחייבות, ומכל מקום אין זה כדברי המנחת אשר שכתב בדעתו שקניין אודיתא והודאה אלו שני דברים שונים לפי שזו הקנאה וזו התחייבות.
ביאור הפני שלמה
הבית שמואל (לח ס"ק לא) כותב שאם אדם קידש אשה על מנת שיש לו מנה ביד פלוני, ושאלו את פלוני והודה שיש בידו מנה אינה מקודשת כי ההודאה מועילה רק מכאן ולהבא ולא למפרע. לעומת זאת החלקת מחוקק (ס"ק כג) כותב על מקרה זה שהודאתו היא כעדים והרי היא מקודשת (ומסתפק מצד אחר שמא אינה מקודשת, כי אולי האשה סומכת רק על עדים וכוונתה להתקדש הייתה רק על הצד שיש עדים). הפני שלמה (ד"ה אתא ההוא) מבאר שנחלקו אם הודאת בעל דין מועילה למפרע או רק מכאן ולהבא. על פי זה יישב את שיטת הרשב"ם וכתב שהאמוראים בסוגיא נחלקו במחלוקת הח"מ והב"ש. רב חסדא סבר כב"ש שלא מועיל למפרע ואילו אביי ורבא סברו כח"מ. הפני שלמה אינו מבאר מהי סברת הב"ש שלא מועיל למפרע.
המנחת אשר דחה את ביאורו, על פי האמור לעיל, שאף אם הודאה מועילה מצד התחייבות היא צריכה להועיל לכל מה שיוצא מדבריו. בביאור סברת הב"ש ביאר המנחת אשר שלדעתו הנאמנות היא על החיובים ולא על העובדות ולכן לא חל למפרע. צריך עיון לפי דרך זו מדוע כל האומר לא לוויתי כאומר לא פרעתי, הרי אם הנאמנות היא על החיובים ולא על העובדות מסתבר שנחשב להודאה רק במקרה שברגע ההודאה המשמעות של דבריו הייתה שבפועל חייב.
נראה להציע דרך נוספת בהבנת הב"ש, והיא שאם מודה לאחר הקידושין אינו נאמן משום שהוא חב לאחריני, שהרי הודאתו משליכה על השאלה אם האשה נשואה או לא, ונאמנותו היא רק ביחס למה שנוגע אליו אך לא ביחס לאחרים. כוונת הב"ש שנאמן רק להבא היא שלגבי להבא נאמן כי ברגע ההודאה אינו חב לאחרים, ולאחר שמקבלים את דבריו כבר לא אכפת לנו אם בעתיד ישפיע על אחרים, כשם שאם אדם מודה שחפץ שייך לחברו ולאחר מכן הלך חברו וקידש אשה בחפץ זה הרי היא מקודשת ללא פקפוק.
ביאור הג"ר דוד כהן
הג"ר דוד כהן שליט"א (בספרו חזקת הבתים, סימן כב) מסביר את דברי הרשב"ם, שמדובר כאן שהקרוב לא הודה שרב אידי הוא הקרוב ביותר אלא רק הודה שרב אידי קרוב יותר ממנו אולם עדיין יתכן שיש אדם קרוב יותר. לפיכך לגבי מה שכבר אכל אין רב אידי זכאי להוציא מידו שהרי יתכן שיש אדם קרוב יותר והמוציא מחברו עליו הראיה, אולם לגבי הדקל שעדיין קיים לפנינו, הואיל והוא מודה שהוא מחזיק בו שלא כראוי, ורב אידי בא בטענת ברי וטוען שהדקל שלו, עליו לתת לו את הדקל. לפי הסברו דברי הרשב"ם אינם מעידים על הבנתו בשורש דין הודאת בעל דין אלא זו סברא מקומית בסוגייתנו.
^ 1.ר' משה לוין. להלכה (שו"ע חו"מ ערה, לא) הפקר לא מפקיע מידי שיעבוד, ואם כן אפשר לפרש גם בסוגיית אודיתא שמדובר בהתחייבות בלבד, והואיל והגר התחייב לא הפקיע מותו את הנכסים מידי בעל חובו.
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
תהיו חמים!
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
אנחנו קודש למענך
למה ללמוד גמרא?
איך ללמוד אמונה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה המשמעות הנחת תפילין?
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
