ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
אומנם רמת האמינות של הדרישה הזו נמוכה במיוחד, מכיוון שהיא באה תמיד כלפי צד אחד של המפה הפוליטית, לעיתים מפיהם של מי שעד עתה התנהלו באופן הפוך לגמרי ולא חשבו שהערך הזה חיוני. אך פוליטיקה אינה הנושא שלי, אלא הערכים שמאחוריה.
המטיפים לאחדות מצטטים כמובן את הרב קוק. זה הנשק הכבד, שאמור לשכנע את ההולכים לאורו שעליהם לוותר על הערכים האחרים שלמדו ולימדו מתוך תורתו. בשורות הבאות אעמיד דברים על דיוקם, גם אם היריעה קצרה מלהכיל את הנושא לכל רוחבו (שעליו כתבתי ספר שלם).
בלתי תלוי בתנועה הציונית
הראי"ה עצמו, אשר אהבת ישראל שלו הייתה רחבה ללא שיעור, ואשר התאמץ בעד האחדות, הקים את הסתדרות 'דגל ירושלים' כתנועה מקבילה־מתחרה לציונות החילונית. הוא דגל בעצמאות ובהליכה נפרדת, שלא כתנועת המזרחי שהייתה סיעה בתוך התנועה הציונית. הייתה לכך סיבה כבדת משקל – הרצון לממש את ערכי הקודש כשזוכים לשיבת ציון וקיום הבטחת התורה והנביאים, ללא מגבלות מיותרות.
לכן הוא שאף לעצמאות כלכלית ואי־תלות בגורמים אשר אינם מאפשרים את קידום ערכי הקודש. כאלה שבמקרה הטוב מכבדים את הקודש, או כאלה שמזלזלים בו ורק "זורקים פירורים", בסגנון מעליב.
כך כתב: "שכל המוסדות וכל ענייני הכספים שיש להם יחס אל ענייני הקודש בארץ ישראל מוכרחים להיות עומדים ברשותם והנהלתם של שלומי אמוני ישראל... לייסד קרן קיים רליגיוזי שיעמוד בקרבנו בעבודתו הירושלמית כמו הקרן הלאומי העומד לסייע את העבודה הציונית" (אגרות ג, עמ' קעח).
"ההסתדרות ירושלים תאמץ ותחזק את כל המקודש על אדמת הקודש בשלטון עצמי מבלי שום התרפסות כל־דהו לאיזה כוח של חול... דגל ירושלים יינשא בידי תמימי דעים שלומי אמונים, הכופים אוזניהם לקול מורים (רבנים), וליבם וידם אמונה בטהרת קדושת ישראל בכל מערכי ליבם" (שם, עמ' רכא).
"הנה כל המפעלים שכבר ישנם בחוגו של עולמנו הכשר - הלא אנו שואפים לחזקם ולאמצם, להעמידם ברשות עצמם שלא יצטרכו לקבל תמיכה מכוחות כאלה שהם באמת מבזים אותם בפיהם ובעטם" (שם, עמ' רכו). הוא אף הגדיר את שחרור הקודש מגורמים זרים כעניין ראשי של דגל ירושלים! (אגרות ד, עמ' כט).
וכאן הבן שואל: הרי הוא עצמו כתב כל כך הרבה בעד האחדות! אכן. אך לא על חשבון הערכים המקודשים. או במילים אחרות – לא על חשבון הקווים האדומים, כאלה שישנם לכל תנועה או קבוצת אנשים. לכן לא היה מוכן בשם האחדות לוותר על הפרהסיה היהודית של תל אביב, וניצל את כל כוחו עד שהצליח לכפות על הנהגת העיר המתהווה את "חוקת השבת", שלפיה קדושת השבת תהיה ניכרת ברחובות העיר באיסור תחבורה ומסחר. זאת למרות התנגדות עזה וקולנית של גורמים חילוניים קיצוניים שפעלו בעת ההיא. הוא לחם נגד משחקי כדורגל בשבת ללא הרף, ואפילו שלח את חניכי בני עקיבא בירושלים "לפוצץ" משחק שהתקיים בשבת.
ושוב הבן שואל: אם כך, מה נשאר מהאחדות? רק סיסמאות יפות בלשון ספרותית גבוהה?
ללא הבדלה החברה מתנוונת
ובכן, לא רק סיסמאות. ממש לא. אלא שאחדות אין משיגים בוויתור על עקרונות מקודשים. כך פירש בעצמו את הדרך, באופן בהיר ועמוק (אורות הקודש ב, עמ' תלט, 'הבדלה והכללה'):
"שני קווים עוברים לפנינו בהדרכת הכלל והפרט: קו המבדיל וקו המחבר... בהדרכת הכלל באה הבדלה כיתתית, הבדלת שבט לוי... הבדלת חברים מעמי הארץ, ובכלל הרי הוא התוכן הרחב של הבדלת ישראל מן העמים".
המשפט הזה לא נראה כמשהו שעשוי להוביל לאחדות. והנה ההפתעה:
"אבל בתוך עומקה של הבדלה זו, התחברות והכללה גנוזות הן... האומה המיוחדה, סגולה מכל העמים, בשמרה את כל סגולותיה הפנימיות, בהתבדלה מכולם, הרי היא מוכנה להיעשות לאור גויים... השבט הלוי, בהתייחדותו בתנאיו המובדלים... מתקדש ומתנשא עד היותו לברכה לכללות האומה. והכהונה, בקדושה המיוחדה, הרי היא מתעלה עד כדי שאיבה עליונה של רוח הקודש, לאושר הכלל כולו... החברים, יחידי הסגולה, בהיבדלם מעמי הארץ, הרי הם שומרים את שאיפתם הרוממה... שבהתפשטם הרי הם למקור ברכה לרבים".
במילים אחרות, אליטה השומרת על דרכה הייחודית, אך פניה לרומם את העם כולו - היא הברכה הגדולה ביותר. אדרבה, בהיעדר ההבדלה הזו, החברה מתנוונת, שלא כפי שחושבים בטעות מטיפי ה"אחדות" המגושמת, שדווקא היא תוביל בהמשך להתפוררות החברה:
"וזאת היא נחלת ד' בכל דרך הקודש - הפרדה על מנת התחברות, להפך מההכללה הגסה, המדברת גדולות ואומרת לאגד הכול בחבילה אחת, ומאבדת את כל הוד רוחני ואצילי. וסוף כל סוף, על ידי החשכת החיים נעכר אור הדעת הצלול, והאהבה הגסה המיוחדה של כל בריה מתגברת ונעשית מזוהמה, עד שהכול מתפרד".
לבסוף מביא הראי"ה ציטוט תמציתי מפנימיות התורה:
"סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא, וסטרא דקדושה שרי בפירודא וסיים בחיבורא" (זוהר, משפטים). כלומר, דווקא הסטרא אחרא מתהדר בתחילת הדרך באחדות, זו המזויפת. לכן דרכו תוביל דווקא לפירוד.
כולנו ראינו לא פעם כיצד תרועות "אחדות" שטחית מסתיימות, ולעיתים מהר מאוד, בשנאה ובפירוד. זאת משום שאחדות זו אינה עמוקה ואמיתית, ובנויה על רמיסת הקווים האדומים של כל אחד מהצדדים.
סטרא דקדושה נראה בתחילת דרכו מתבדל ונפרד, אבל זוהי שמירה על ייחודיות, ורק היא תוביל בהמשך הדרך – שאינה קלה, אך הכרחית ואין בלתה – לאחדות.
מתוך העיתון'בשבע'
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך מותר להכין קפה בשבת?
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
למה ללמוד גמרא?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך הפרה אדומה מכפרת על חטא העגל?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
