ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תצוה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
הרמב"ם, הלכות מגילה בסוף פרק ב' (הלכה יח') אומר: "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידים להיבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר. הרי היא קיימת כחמישה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינם בטלים לעולם, ואף על פי שכל זכרון הצרות יבטל, שנאמר: "כִּי נִשְׁכְּחוּ הַצָּרוֹת הָרִאשֹׁנוֹת" (ישעיהו סה, טז) ימי הפורים לא יבטלו שנאמר "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם" (אסתר ט, כח).
הראב"ד משיג: "דבר הדיוטות הוא זה, כי לא ייבטל ספר מכל הספרים, שאין ספר שאין בו לימוד, אבל כך אמרו: אפילו ייבטלו שאר הספרים מלקרות בהם, מגילת אסתר לא תיבטל מלקרות אותה בציבור". הראב"ד אומר שאין כוונת דברי חז"ל כפשוטם, שספרי הנביאים יתבטלו, אלא שאולי לא ילמדו בהם, ואת מגילת אסתר לא יזניחו. המגיד משנה אומר "יש כאן השגה. ואם כוונתו כפשוטו לימות המשיח האמת יורה דרכו". לא ידוע מה יהיה בימות המשיח.
הרדב"ז בתשובות (בחלק ב' סימן תרס"ו) מסביר, שבימות המשיח הלימוד יהיה מפי הגבורה כבימי משה רבינו ולא יהיו ספקות ולא יצטרכו ללמוד מפי הקבלה. הכול יהיה מבואר בתורה עצמה. זו הכוונה, שהנביאים עתידים להתבטל אבל מגילת אסתר לא תתבטל. הרדב"ז מביא את דברי הרשב"א שנשאל על זה, שאמר חס ושלום שיתבטלו המועדים, אלא תרבה הטובה ובשמחה שיהיו כל הימים שווים כאילו נתבטלו המועדים. כלומר שהימים יהיו כל כך טובים כל השנה כולה, עד שלא ירגישו את המיוחד במועדים ומה ההבדל בין ימי המועדים לשאר הימים, אבל ימי הפורים שהם משהו מיוחד, "יהיו נזכרים ונעשים, כי יהיו ישראל זוכרים הצער וכי נמכרו למיתה וכל מה שאירע להם באותו הזמן".
ר' שלמה אלקבץ, כתב ספר פירוש על המגילה, וקרא לו 'מנות הלוי'. ר' שלמה אלקבץ, היה ממשפחה ענייה מרודה, והתחתן עם כלה מבית של עשירים. לא הייתה לו אפשרות לתת מתנה לכלה, אז הוא כתב פירוש על מגילת אסתר כמתנה לכלה. בספר הזה מבאר ר' שלמה אלקבץ שאין הכוונה שכל הימים הטובים יתבטלו לעתיד לבוא, אלא ימשיכו ויחגגו את כולם, אלא שיתבטל הדבר בשישים כנגד הניסים הגדולים אשר תחזינה עינינו במהרה בימינו, חוץ מנס פורים שלא יתבטל, ויישאר משמעותי גם ביחס לניסים שיהיו לעתיד לבוא. הפשט הוא מכיוון שבפורים ניצלו ממוות לחיים. כל הניסים שהיו, היו משעבוד לגאולה, מצרות לישועות, אבל לא ממש ממצב של ממוות לחיים, ופורים המיוחד שבו, שלולי ההצלה של פורים, לא היה כל העתיד לבוא.
'הדור קבלוה בימי אחשורוש' – כשעלו לארץ ישראל
הגמרא במסכת שבת פח שאומרת שהקב"ה כפה עלינו הר כגיגית במעמד הר סיני. זאת אומרת, ישראל בכלל לא קיבלו עליהם את התורה וזה היה בכפייה. אומר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעה רבה לאורייתא, כלומר הואיל והייתה כאן כפייה אנחנו לא מחויבים בקבלת התורה. אמר רבא: אף על פי כן, בימי אחשורוש הדור קבלוה - חזרו וקבלו את התורה. שואל הרמב"ן שם: "קשיא לי, וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחילתו?" - זאת אומרת, הרי יש כאן מודעה רבה לאורייתא שהם בכלל לא קיבלו את התורה מרצון! והרי אין דבר כזה קבלה למפרע, ואם קודם אחשוורוש הם לא היו מצווים, אז למה הקב"ה מעניש אותם בגלות הראשונה? עונה הרמב"ן: "ונראה לומר דמתחילה אף על פי שהיה להם מודעה הקב"ה לא נתן להם את הארץ אלא בתנאי", כלומר, הם לא קיבלו את התורה, אבל הקב"ה נתן להם את הארץ בתנאי שיקיימו את התורה, ואם לא מקיימים את התורה יגורשו מהארץ. זה מפורש בכמה פרשיות שכתוב: "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ: בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ" (תהילים קה. מד–מה). והם הסכימו להיכנס לארץ בתנאי הזה. לכן אחרי שהם לא קיימו את רצון ה', הם גלו. רק אחרי שהם גלו, בני ישראל התרעמו, הזכירו את המודעה הזאת ואמרו שאנחנו לא קיבלנו את התורה, וזה מה שכתוב בפסוק: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן" (יחזקאל כ, לב), הקב"ה לא מסכים לזה. והם אומרים: אנחנו לא חייבים בשום דבר כי אנחנו לא קיבלנו את התורה. עבד שמכרו רבו, כלום יש עליו? מה הקב"ה מתלונן, הוא מכר אותנו ומסר אותנו ביד זרים, ועכשיו אנחנו לא מחויבים שום דבר.
ממשיך הרמב"ן: "לפיכך כשבאו לארץ בביאה שנייה בימי עזרא, עמדו מעצמם וקיבלוה שלא יטענו עוד שום תרעומות, והיינו בימי אחשוורוש, הוציאם ממוות לחיים, והיה זה חביב עליהם מגאולה של מצרים" - כלומר, זמן קצר אחרי הנס שהיה בימי אחשוורוש, ישראל עולים לארץ ישראל בימי עזרא, והשמחה הגדולה הזאת על הנס המיוחד של הצלה ממוות לחיים, שזה היה יותר חביב עליהם מגאולת מצרים, הביא אותם לקבל את התורה מעצמם ומרצונם, 'הדור קיבלוה בימי אחשוורוש'. הרמב"ן מסביר ש'הדור קבלוה בימי אחשורוש' קשור עם העלייה לארץ ישראל.
איך הגיע אחשורוש לשושן
נסביר עוד מה המיוחד בנס של פורים. הגר"א על הפסוק בתחילת מגילת אסתר: "בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה". (אסתר א, ב) מסביר שבעצם אחשוורוש היה בבבל, בכלל לא בשושן שזה עילם, אבל אחשוורוש עשה כיסא גדול שהיה דומה לכסא של שלמה המלך, והקב"ה סידר שהמומחים של עשיית הכסא היו בשושן, במקום שבו היה מרדכי. מכיוון שהכיסא הזה היה מאוד גדול, ולא היה אפשר להעביר אותו בצורה שלמה למקומו של אחשוורוש, אז אחשוורוש בא לשושן, אל הכיסא.
לכן המגילה מתחילה לא רק מסיפור הנס עצמו, אלא עוד לפני כן, כי רואים שהנס מתחיל כבר מכך שעשה כיסא ועבר לשושן, ובשושן נמצא מרדכי. כל הסיפור הזה של מגילת אסתר מתחילתו הוא כולו סיפור של הנס. לפיכך אמרו שצריך לקרותה כולה. כי לכאורה מה זה מעניין תוקפו של אחשוורוש? אלא שכל פסוק ופסוק במגילה מספר את גודל הנס.
הייחוד של פורים – השגחת ה' בזמן של הסתר פנים
הנס בפורים היה בהסתר פנים, לא נס גלוי. כלומר ה' סיבב לעשות בדרך הטבע ולא כמו שהיה במצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה. לפיכך אנו מזכירים בכל יום את הנסים של מצרים כי הם גלויים, ובכל יום טוב ושבת מזכירים יציאת מצרים, ואין אנו מזכירים נס זה, אף שהיה ממיתה לחיים, כי זה היה נס נסתר.
נמשיך בדברי הגר"א: "זה שכתוב בגמרא (מגילה יא.) "וַיַּט עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס" (עזרא, ט, ט) אימתי - בזמן המן. ולכאורה הוא תמוה, והעניין כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה אסתר מהתורה מנין, דכתיב "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (דברים לא, יח)". לכאורה המאמר הזה לא מובן. מה קשה להם: אסתר מן התורה מנין? למה לא שואלים על כל הצדיקים שנעשה נס על ידיהם, איפה הם רמוזים בתורה ורק על אסתר? במה אסתר מיוחדת שצריך לחפש לה מקור מן התורה? עונה הגר"א: "והיינו דנס שנעשה בארץ ישראל אין כל כך חידוש". כלומר כל הנסים שנעשו לצדיקים, זה היה בארץ ישראל, שהיא ארץ ה', וזה לא חידוש, ולכך חנוכה אינו נס כמו פורים, אף שהיה נס גדול מאוד, לפי שהיה בזמן המקדש. "ומה שכתוב אסתר מן התורה מנין, פירוש היכן מרומז שאפילו בהסתר פנים דהיינו בגלות, הקב"ה עושה לנו נס גדול כזה. ואמרו דכתיב "וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא" (שם), פירוש אפילו בשעת הסתר פנים תישלח את אסתר. הסתר אסתיר - בשעת הסתר אז תבוא ותהיה אסתר. ולפי זה אתי שפיר מה שהגמרא אומרת במסכת חגיגה (ה:) שרבי יהושע בן חנניה ומין אחד עמדו לפני הקיסר". המין עשה תנועה כזאת, ורבי יהושע בן חנניה השיב לו בתנועה אחרת, ברמזים. הקיסר לא הבין מה החכמים האלה עושים. הגמרא מספרת שהוא שאל את המין הזה: מה אתה אמרת? הוא אמר אני אמרתי שהקב"ה הסתיר פניו מהם, הוא כבר עזב אתכם. שאל: מה הוא ענה לך? המין לא ידע לענות. שאל כל אחד בנפרד, שאל אחר כך את רבי יהושע בן חנניה, ורבי יהושע השיב, שהוא אמר לי שהקב"ה הסתיר פניו מאיתנו, ואני אמרתי לו שגם בשעת הסתר הקב"ה משגיח עלינו. המין לא הבין מה רבי יהושע בן חנניה סימן לו, והקיסר אמר לו אם אתה לא מבין מה התנועות האלה, לא תוכל לשבת לפני.
ממשיך הגר"א: וזה שכתוב "וַיַּט עָלֵינוּ חֶסֶד לִפְנֵי מַלְכֵי פָרַס". הקב"ה עשה לנו נס גדול כזה בימי המן, וזה נס יותר גדול מחנוכה, כיוון שזה היה בזמן של הסתר פנים. "משל למלך שהיה לו בן יחיד, והיו השרים מתקנאים בו מחמת שראו גודל אהבת המלך עליו". לימים חטא הבן לפני אביו המלך, וגירש את הבן שלו ליער, וסבר הבן שאביו עזב אותו ושכח אותו, אבל אביו ברחמיו על הבן, פחד שהבן ייפגע מחיות היער, ומהשרים המקנאים בו שיכולים לפגוע בו. אז שלח את העבדים שלו לשמור על הבן, אבל שהבן לא ידע מזה. והבן הזה מסתובב וחי ביער, ואז מגיע דוב מתנפל עליו, והנה פתאום העבדים של המלך מזדמנים ומצילים אותו מהדוב. הוא חשב שזה מקרה. אחר כך קרה עוד מקרה, ובאו שליחים של השרים האלה, וניסו לפגוע בו, ושוב מופיעים העבדים של המלך ומצילים אותו. וכך כל פעם העבדים של המלך מגיעים ומצילים אותו. בהתחלה חשב הבן שזה מקרה. אך כשזה קרה עוד פעם ועוד פעם שהעבדים הגיעו והצילו אותו, הבין הבן שכנראה המלך, אבא שלי, לא זנח אותי והוא עדיין שומר עליי, והוא התעורר מזה לעשות תשובה.
זה מה שקרה בפורים. הרגשנו שהקב"ה שלח אותנו ליער ואנחנו כאילו עזובים, והנה קורה נס כזה, והנס הנסתר הזה הוא נס מאוד גדול, שהראה שגם בגלות וגם בתוך הטבע הקב"ה משגיח עלינו, לא רק בניסים מעל הטבע. הקב"ה שלח אותנו לגלות והיה מתיירא שמה יפגעו בנו הדובים הקשים, ושלח איתנו את עבדיו המשרתים והיה עושה לנו ניסים על ידיהם, אך הכול בהסתר פנים. אבל מרדכי ואסתר ודורו ראו והבינו שזה מן השמיים, וקיבלו עליהם את התורה באהבה רבה.
ניסים שבתוך הטבע
אותו דבר אומר הקדושת לוי (פורים, קדושה ראשונה). הקדושת לוי והגר"א היו בערך באותו זמן. הגר"א נולד עשרים שנה לפני הקדושת לוי. הגר"א נולד בת"פ והקדושת לוי בת"ק. אני מדבר תמיד בתאריכים עבריים, אני לא יודע תאריכים אחרים. אנחנו עושים עכשיו אחדות בין המתנגדים ובין החסידים...
כך מסביר הקדושת לוי, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, על דברי הגמרא במגילה יא. "רבי יוחנן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא", כלומר רבי יוחנן פתח את הדרשה שלו לקראת פורים בפסוק הזה: "רָאוּ כׇל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ" (תהילים צח, ג) אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו - בימי מרדכי ואסתר". הפסוק הזה מדגיש שדווקא בימי מרדכי ואסתר ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו. שואל הקדושת לוי, והרי היו ניסים יותר גדולים שנעשו במצרים ואחר כך במדבר, וכי שם לא ראו כולם את ישועת אלוקינו, והוא עונה שיש שני מיני ניסים, יש ניסים גלויים, ויש ניסים נסתרים. ניסים גלויים, הם ניסים שמימיים. וניסים נסתרים, הם כאילו בארץ. לכן ראו כל אפסי ארץ, ראו במה שנעשה בארץ בדרך הטבע את ישועת אלוקינו. ראו שגם בתוך הטבע יש ישועת אלוקינו, ולא רק ניסים עליונים שהקב"ה עושה מעל הטבע, אלא גם הטבע בעצמו הוא פועל לפי ריבונו של עולם.
הניצחון על עמלק – חייב להיות בדרך הטבע
זה מזכיר את מה שכבר אמרנו פעם, שחז"ל אומרים שכשישראל הגיעו לים סוף, היו ארבע כתות. כת אחת רצתה להילחם, והקב"ה אמר להם "ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות יד, יד). לא עברו שבועות רבים, ועוד לפני מתן תורה, כשעמלק בא להילחם עם ישראל, הקב"ה אומר לצאת ולהילחם בעמלק. מה השתנה, שעם הים הקב"ה אמר שהוא יילחם לישראל והם יחרישו? אומר ה'קדושת לוי' שעמלק חשבו שיש לקב"ה כוח לעשות ניסים, אבל ניסים זה דבר חריג. אם נס קורה כל יום זה כבר נחשב טבע. קריעת ים סוף קרתה פעם ב2500 שנה. אז הקב"ה מפעם לפעם מתגבר על הטבע, אבל על הטבע בעצמו, הקב"ה לא משגיח, והטבע פועל על פי חוקים, סיבה ומסובב סיבה ומסובב, הכול הולך על פי סדרי טבע כמו שכל המדענים חושבים, וכך חשב עמלק. אז איך נלחמים בעמלק? אם עושים ניסים על טבעיים, עמלק יאמר: אני יודע שה' יכול לעשות ניסים על טבעיים אבל בטבע הוא לא שולט. לכן צריכים להילחם עם עמלק דווקא בדרך הטבע, ואז עמלק יראה שהקב"ה שולט גם בטבע, וגם בדרך הטבע הוא יכול לנצח את עמלק. הטבע מכוון על ידי ריבונו של עולם. לכן נאמר: 'צא הילחם בעמלק'. וזה מתאים לדבריו כאן, שהנס של פורים הוא נס נסתר שהיה בדרך הטבע. ולכן 'ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו'. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה זה היה בימי מרדכי ואסתר. "כי נס פורים היה בתוך הטבעים ולא היה בהם שום שינוי". ונס זה שבתוך הטבע, גרם להדור קיבלוה בימי אחשוורוש.
נמשיך בדברי ר' לוי יצחק, המבאר את קבלת התורה בימי אחשוורוש: "כי הנה צריכים להבין למה חיוב לקרוא מגילה יותר מכל התורה?" אין בתורה מצווה מפורשת לקרוא אותה מתוך ספר דווקא, ובקריאת המגילה יש כמה דברים שמעכבים: קראה למפרע לא יצא, קראה תרגום לא יצא. בכל התורה שניתנה בקולות וברקים ובמצוות הבורא, אין חיובים כמו מקרא מגילה! יש מצווה "וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח), אבל זה יכול להיות גם בהרהור, כדעת הגר"א. "ונראה למה קיבלו התורה אז, כי הנה ידוע שכל העולמות שלמעלה, עולם המלאכים, עולמות רוחניים שיש שם עולמות של שרפים וחיות ואופני הקודש, ועולמות של שכלים עליונים". התורה היא עליונה ושמיימית, התורה ניתנה מן השמיים, התורה היא לא בתוך העולם הזה, היא מעל העולם הזה, והעוסק בתורה מתרומם למעלה, ומתחבר למדרגות רוחניות עליונות שמעל הטבע. "והנה על ידי עסקינו בתורה אנחנו מתחברים עצמנו באורות רוחניים עליונים". אבל קריאת המגילה מראה שריבונו של עולם נמצא בתוך הטבע, ולכן במגילה לא נזכר שם שמיים בכלל, הכול ברמזים נסתרים, ו"כל צירופי שמות של המגילה, הוא החיות והשכליות של עולם התחתון שהוא עולם הטבע". לכן כשאדם קורא את המגילה מתרחש אצלו דבר אחר לגמרי מלימוד התורה. כשאדם עוסק בלימוד התורה, הוא מתעלה מעלה מעלה, כאילו מעל המציאות. כל האור של התורה הוא אור עליון מאוד, הוא מעלה אותו ומרומם אותו למעלה מעל המציאות, וכשאדם קורא את המגילה, "מתנוצץ ומאיר באיש הישראל הקורא המגילה החיות והשכליות ואהבה ויראה לשמו יתברך מה שיש בעולם הזה הוא עולם הטבע, לכן צריך לקרות את המגילה והוא יותר חיוב מדברי תורה". כלומר, יש איזה צד מיוחד שאדם קורא את המגילה, לא רואה שם שמיים, רק רואה סיפור טבעי שקרה מאורע כזה ואחר כך מאורע כזה, והייתה סכנה, ואחר כך אירע כך, והכול בדרך הטבע. וכשאדם קורא את המגילה הוא מבין שגם הטבע הוא אלוקי. שיש בתוך הטבע את ריבונו של עולם שמנהל את העניינים. אתה רואה את המציאות ורואה את ריבונו של עולם מגלגל את הכול והכול הנהגה של ריבונו של עולם. זה המיוחד בקריאת המגילה שאין בתורה. בתורה אתה רואה שפע גדול רוחני מעל המציאות שמרומם את המציאות. שני סוגים של התעלות.
"ולכן בעת שישראל קורין המגילה אזי מזדככים הגשמיות של הקורא, וצרופי שמות שבה מאירין בקורא את המגילה ומזככין את הגשמיות". כלומר, לא רק הרוחניות אלא גם הגשמיות של הקורא. "ומי שקראה בכוונה, אחר קריאתה נתמלא הנפש שמחה, ורצונה לקיים מצוות התורה".
קריאת המגילה מביאה לקבלת התורה מרצון
ממשיך ר' לוי יצחק: "ועתה יתורץ למה חיוב קריאת המגילה יותר מדברי תורה, כי לא מצינו חיוב בדברי תורה רק פרשת זכור, וגם אמרו מבטלים תורה לשמוע קריאת המגילה". כלומר העובדה שקריאת המגילה מרוממת וגורמת לראות את ריבונו של עולם במציאות, זה גורם שעל ידי קריאת המגילה מקבלים עול תורה. הוא מוסיף ואומר: "והקורא את המגילה בלשון שקבעו מרדכי ואסתר, נפשו תאווה וחמדה לקיים מצוות התורה הקדושה, כי נקשרה נפשו בשכל של מרדכי ואסתר אשר קבעו המגילה. ומצינו בדברי חכמים שחייב אדם לומר בלשון רבו, כי אז מתנוצץ בו השכל של רבו, כך הקורא את המגילה, הוא מתקשר עם מרדכי ואסתר שתיקנו את המגילה. ויש עוד דבר גדול להתחבר את עצמו והוא יותר גבוה משכל רבו והוא הלומד מתוך הספר, כי אותיות מחכימות כי הרואה באיזה דבר הוא מתחבר את עצמו בדבר הרואה אותו והמביט באותיות הוא מחבר עצמו באותיות התורה". אז יש משהו מיוחד בקריאת המגילה, שהיא בעצם אשר גרמה את הדור קיבלוה בימי אחשורוש.
כשחיים את ההסתכלות הזאת רואים שכל מה שקורה זה ריבונו של עולם, לא טבע, אלא הכול הופעה אלוקית. כל גלגול, כל צעד, כל מעשה שעושה אחשורוש, וכל מעשה שעושה המן, הכול זה סדר אלוקי, וריבונו של עולם מגלגל את הדברים. מי שחי את הדברים, כשהוא קורא את המגילה, הוא מרומם את הטבע שלו, וזה גורם שהדור קיבלוה בימי אחשורוש. הקבלה באה מרצון עצמו, לא מלמעלה, אלא מתוך תוכו, מתוך המציאות הטבעית שלו הוא רוצה לעשות את רצונו של ריבונו של עולם. וזה הגדר של 'הדור קיבלוה בימי אחשורוש'.
ניסים בתוך הטבע גם בדורנו
נחזור לדברי הרמב"ן. הרמב"ן אומר שקרו שני מאורעות. ראשית כל, הנס הגדול של הצלה ממוות לחיים בימי אחשוורוש. אחר כך ישראל חוזרים לארץ ישראל, והחזרה לארץ ישראל היא בעצם הבחינה של הדור קיבלוה, משום שכאשר ישראל בבית שני מתעוררים לחזור בחזרה לארץ ישראל, זו בחינה של 'הדור קיבלוה'. הם רוצים לחזור אל המקור, אל ריבונו של עולם, אל הארץ שלנו, אל התורה שלנו, אל המקור שלנו.
אנחנו נמצאים בדור שיש בו ניסים מאוד גדולים בתוך הטבע. ניסים גדולים מתרחשים לנגד עינינו, בדור העלייה לארץ ישראל. בשעה שזה קורה, כולם מרגישים את הדבר הזה. כך היה במלחמת השחרור שמעטים מול רבים מנצחים שלא לפי הסדר. עמדנו מול שבע מדינות ששולחות את הצבאות שלהם נגדנו. לנו אין בכלל צבא מסודר ואנחנו מנצחים. במלחמת ששת הימים, עוד פעם חוזר הנס הזה. אחר כך בימים שהאנשים היו בגוש קטיף, אנשים ראו ניסים בדרך הטבע. כל פעם ירו עליהם פצמרי"ם, כשהם נמצאים בתוך הבית, הפצמ"ר נופל מחוץ לבית. כשהם נמצאים מחוץ לבית, הפצמ"ר נופל בתוך הבית, וכך פעמים כל כך רבות עד שרואים שזה לא מקרה. פעם אחת קורה זה מקרה, אבל קורים מאות פעמים כאלה, כל כך הרבה פצמ"רים ירו עליהם ורק לעיתים נדירות זה פגע. צריכים עיניים לראות את הניסים האלו.
אנחנו נמצאים גם בתקופה של 'הדור קיבלוה', בימי חזרה לארץ ישראל. המציאות שאנחנו חיים בה, היא מציאות של חזרה לארץ ישראל, שזה בחינה של הדור קיבלוה. ציבור מכל הקצוות מכל המקומות באים לארץ, עולים, מתחברים ובונים את המדינה. זו תקופה דומה לעלייה של בית שני, אז גם כן היו הרבה קשיים רוחניים. היו שם נישואי תערובת, היו שם שאלות של גירות כמו שהיום שואלים, האם אפשר לגייר גיורים קלים, אני לא יודע אם היה אז יותר חמור או פחות חמור מעכשיו, אבל זו מין חזרה כזאת. אנחנו צריכים לדעת באמת שהתקופה שלנו היא תקופה מאוד מיוחדת, תקופה של לראות את ריבונו של עולם בטבע. אלו ניסים גלויים, אבל הקב"ה מנהל אותנו. אנחנו עומדים היום נגד מדינות רבות שרוצות את רעתנו. יש מדינות שרוצים את רעתנו ומכריזים על כך בפועל. ויש מדינות אחרות שלא מכריזות, רק בלב, ואנחנו מדינה קטנטונת שמצליחה לעמוד ולשרוד מול כל ההתנגדויות הללו. רואים את מעשה ה'. זה בחינה של 'הדור קיבלוה'.
בחינה לשמחה אמיתית בפורים – המשך התעלות בלימוד עד פסח
אנחנו נכנסים לימי הפורים. המטרה שלנו להתרומם בימי הפורים, להתאחד. תמיד השמחה מאחדת, אף על פי שכולנו מאוחדים, יש מדרגות בהתאחדות. אפשר עוד יותר ועוד יותר. כשאנחנו מתחברים זה משפיע על כל ישראל. כל שניים שמתחברים, זה שניים שהם חלק מעם ישראל, וזה מחבר את הכול. המטרה שלנו שהרוממות הזו, לא תהיה רוממות רגעית של התלהבות כמו קש שמדליקים אותו והוא דולק כמה רגעים באש גדולה ואחר כך כבה, אלא שימי הפורים האלה יעלו אותנו למהלך חדש. הבחינה היא אם מישהו חגג את הפורים נכון, זה אם אחרי הפורים הוא מרגיש התעלות, והלימוד שלו עד סוף הזמן שנגמר בערב פסח הוא בסימן של עלייה. אני מתכוון לערב פסח, שמכיוון שיהיה לימוד כל כך מוצלח עד ראש חודש, אז לא יהיה אפשר להפסיק את התנופה הזאת, והיא תימשך עוד ועוד עד ערב פסח...
בערב פסח צריכים לעשות מה שרבי עקיבא אמר, שהוא יצא מבית המדרש רק פעמיים בשנה, פעם אחת בערב פסח, ופעם אחת בערב יום כיפור (פסחים קט.). אז כמובן אנחנו גם כן רוצים להיות תלמידי רבי עקיבא, שיהיה לנו סוף זמן מאוד מוצלח, וזו הבחינה אם פורים היה מוצלח - אם סוף הזמן יהיה סוף זמן מוצלח.
לגבי השתיה בפורים. ראשית כל, אלה שלא רגילים לשתות צריכים לדעת שלא להפריז כי עד שמרגישים את היין ואת השכרות זה לוקח כ-40 דקות. אז לא לשתות הרבה, כי לא מרגישים מיד את השפעת היין. אז לכן הכול צריך להיות בגבול, לשתות אבל בגבול, ובעזרת ה' יהיה היום הזה מרומם לנו ולכל ישראל ושבעזרת ה' יתקיים "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" גם בזמננו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
כינוסי אברכים שו"ת בוגרים תשפ"ו
איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים
סליחות עומק הסליחה ומידות הרחמים
שיחה לפני סליחות תשפ"ו
השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
אור החיים על הפרשה הבחירה בחיים מתוך קיום רצון ה'
אור החיים על פרשת נצבים חלק א'
שלשה דברים כלליים במצוות ה' שמרומזים בפרשה. פירוש תיאור התורה על המצות שהם לא רחוקות להשגה. פירוש כפילות התורה "ראה נתתי לפניך...את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע...החיים והמוות...הברכה והקללה".
לנתיבות ישראל הופעת המלכות: מהכלל אל הפרט
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א, נ"ה
השיעור עוסק בהופעת מלכות שמיים בעולם דרך כלל ישראל, וכיצד היא מתגלה בחיי הפרט באמצעות משמעת עצמית, תורה ומצוות. מתוך כך מוארים מועדי תשרי – מביטול הגבולות בראש השנה ויום הכיפורים ועד לחירות, שמחה והתעצמות מעשית בסוכות.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
