בית המדרש
  • מדורים
  • חמדת ימים
  • חמדת השבת
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה
לע"נ מורנו הרב ארנרייך זצ"ל ממנו למדנו להרגיש את הסברא ולהתרגש מהבנת התורה

בשבועות האחרונים אנו עוסקים בחובת מתן מעשר כספים. אחרי שלמדנו את יסוד הדין, ביררנו ממה יש להפריש את מעשר הכספים. עתה נברר עבור מה מפרישים – לאלו מטרות יש לתת את מעשר הכספים.

עמדנו בעבר על שני מקורות לחובת מעשר הכספים:
1. "כל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח כב) – בצאתו לחרן יעקב אבינו נודר שעשירית מהרכוש שיצבור יינתן להגדלת שם ה' בעולם.
2. "עשר תעשר את כל" (דברים יד כב) – חז"ל לומדים מהכללה זו שחובת מעשר עניים איננה מהיבול בלבד, אלא גם מכל הכנסה של האדם.

הערנו שתי הערות משמעותיות, המקובלות גם על הלומדים את חובת מעשר הכספים מהפסוק השני:
א. די מוסכם שהחובה אינה מן התורה, אלא מדרבנן או אפילו מנהג ראוי בלבד.
ב. גם אם המקור הוא מעשר היבול, יש הבדל בין המעשר מהיבול והמעשר מהכנסות. הפרשת התרומות היא מהברוטו של היבול, ללא התחשבות בהוצאות שהאדם הוציא בכדי להצמיח את היבול וכדו'. לעומת זאת, מעשר הכספים הוא מההכנסות נטו. בהגדרת "נטו" עסקנו בשבועות האחרונים.

לכאורה יש נפקא מינה יסודית בין המקורות הללו:
לפי המקור הראשון, מעשר הכספים נועד להעצים את שם ה' בעולם. מה יעקב עשה עם כספי המעשר? יתכן וחילק לעניים, אך עיקר הנתינה "לך", לקב"ה, של האבות היה פרסום אמונת הייחוד ושם ה' בעולם. אם כך, גם אנו יכולים לתרום את כספי המעשר לבניית בתי כנסת והקמת מקוואות. אך לפי המקור השני, יש כאן הרחבה של מעשר עני. לא יעלה על הדעת לתת את פירות מעשר העניים להקמת בית כנסת.

בלקט יושר (יורה דעה עו עניין א) אומר שאין לקנות טלית תפילין או ארבעת המינים ממעות מעשר כספים (ערוך השלחן יורה דעה רמט סעיף י פוסק את הדברים). ברם הוא מוסיף שם שהוא מסוגל לצאת ידי חובת המצווה על ידי הציבוריים. כלומר, לכאורה יש שתי סיבות נפרדות מדוע אי אפשר לצאת ידי חובת מעשר כספים בכסף המושקע במצוות שכאלה:
א. מצד כפל מבצעים: יש צורך להוציא כסף על מצווה מסוימת, לא יתכן שאותה הוצאה תחשב גם כמעשר כספים.
ב. מצד שזו לא בדיוק הוצאה של מצווה: מדוע אדם רוכש טלית תפילין וארבעת המינים אישיים, ואינו משתמש בשל הציבור? יתכן ואינו רוצה ליהנות מנכסי הציבור אם יש ביכלתו לרכוש לעצמו. יתכן ויש בכך הידור במצווה, אך זו לא הוצאה נצרכת עבור המצווה. יתרה מכך, יתכן ומדובר בשיקולי נוחות בלבד – האדם מעדיף שיהיו לו את תשמישי המצווה האישיים שלו ולא יהיה לו צורך להשתמש בשל אחרים.


בשו"ת משיב דבר (של הנצי"ב, חלק ב סימן עה) פוסק שאין לכתוב ספר תורה מכספי מעשר, מפני שיש מצווה לכתוב ספר תורה.
אך בספר בכורי יוסף פוסק שאם יש קהילה שאין לה ספר תורה, מותר לתת מכספי המעשר כדי לכתוב עבורם ספר תורה.
בדומה לכך, הש"ך (יורה דעה סימן רמ"ט ס"ק ג) פוסק שניתן לעשות הכנסת כלה ולסבסד ברית שההורים אינם יכולים לסבסד בעזרת כספי מעשר.
שימו לב שאין כוונתם לחלוק על השיטות הקודמות ולומר שניתן לקיים מצוות בעזרת מעשר הכספים.
נפסק להלכה (שולחן ערוך יורה דעה סימן רנ סעיף א) שנותנים לעני "כדי מחסורו אשר יחסר לו". כלומר, כל דבר שאדם זקוק לו שהוא אינו יכול לשלם עליו בכוחות עצמו. מי שיש לו צורך ברכב, ואין לו, רכישת רכב עבורו היא קיום של מצוות צדקה. כמובן שרוב האנשים היו מעדיפים לתת את כספי הצדקה שלהם למטרות קריטיות יותר, ולומר לאותו אדם שעם כל הכבוד, יתכבד וייסע בתחבורה ציבורית. אך אין זה אומר שרכישת רכב עבורו אינה קיום של מצוות צדקה.
זה מה שאומר הש"ך: יש כלה. היא לא מסוגלת לשלם על החתונה הראויה לה. סבסוד החתונה הוא קיום של מצוות צדקה. וכן סעודת ברית מילה. מבחינה עקרונית אין הבדל בין סבסוד ברית המילה ובין אספקת סעודה למשפחה שאינה יכולה לשלם על ארוחת הערב שלהם, שניהם עונים על הגדרה "כדי מחסורו אשר יחסר לו", ולכן שניהם כלולים במצוות צדקה.
מסתבר שהוא הדין לפסק של הבכורי יוסף. אם אין לקהילה ספר תורה, רכישת ספר תורה עבורם עונה על הגדרת "כדי מחסורו אשר יחסר לו" עבור קהילה זו, ולכן יש בכך קיום מצוות צדקה. לא מצד קיום מצוות כתיבת ספר תורה (אותה שולל הנצי"ב) וגם לא מצד מצוות הקריאה בספר התורה, אלא מצד הצורך של הקהילה להחזיק ספר תורה.

המהרש"ל (מובא בש"ך סימן רמט ס"ק ג) פוסק בשם המהר"ם שאפשר לקנות ספרים מכספי מעשר כספים ולהשאיל אותם לאחרים.
הט"ז (שם ס"ק א) אומר שחשוב לכתוב בספר שהספר נקנה מכספי מעשר, כדי שהמשפחה לא תחזיק את הספר כשלהם.
הפתחי תשובה (שם) מביא בשם ספר משנת חכמים שאסור לקונה למכור אותם בשום פנים ועבור שום דבר, מפני שהספרים אינם שלו. ערוך השלחן (יורה דעה סימן רמט סעיף י) אומר שמי שמשתמש בהיתר זה צריך לשים את הספרים במקום בו אנשים יוכלו להשתמש בהם (באוצר ספרים, בבית מדרש), ולא להחזיק אותם אצלו.
מן הדברים עולה שגם ההיתר המפורסם הזה מבוסס על אותו הרעיון: לומדי בית המדרש זקוקים לספרים לצורך הלימוד שלהם. רכישת הספרים והנחתם במקום בו הלומדים יכולים להשתמש בהם היא קיום של "כדי מחסורו אשר יחסר לו".
(ראוי לציין שכיום קשה לומר שלאנשים קשה למצוא ספרים זמינים ללימודם, כך שבדרך כלל כיום יהיה קשה להשתמש בהיתר זה).
כמובן שסיוע לאחרים לקיים מצוות הוא גדול יותר מסיפוק דברים אחרים שהם בבחינת "כדי מחסורו", אך ההיתר להשתמש בכספי המעשר לצורך זה אינו נובע מעצם קיום המצווה, אלא מכך שהמצוות הללו חסרות לאנשים. אם כך, למרות שאין לרכוש תפילין או ארבעת המינים מכספי מעשר כספים, רכישתם לצורך מי שאינו מסוגל לרכוש אותם בכספו שלו, ורוצה שיהיה לו סט שלו (ולא להיסמך על הסט של הקהילה) זה קיום של מצוות מעשר כספים.


ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]

ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב


סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il