בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • עבודת אלוקים
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
2 דק' קריאה 44 דק' צפיה
– וְכֵן כְּשֶׁיַּעֲבֹר הַזְּמַן, הָרֹשֶׁם שֶׁל הַהִתְפַּעֲלוּת מִכָּל מָרוֹם וְנִשָּׂא מִצַּד הָעֶצֶם, כְּשֶׁאֵין עִמּוֹ הִתְנַשְּׂאוּת עַצְמִית וְחַיָּה בַּחוּג הָרָחָב שֶׁל הַחַיִּים הַמְּלֵאִים טוֹבָה וְאוֹרָה, לֹא יוּכַל כְּבָר רַק הוּא לְבַדּוֹ, בְּלֹא הִתְגַּלּוּת הַמְּאוֹרוֹת הָאִידֵאָלִיִּים שֶׁמְּקוֹרוֹ הַנִּשָּׂא, לִהְיוֹת כֹּחַ רוֹדֶה בְּחַיֵּי הָאָדָם, אֲפִלּוּ בִּהְיוֹתוֹ עוֹמֵד בַּכֹּחַ הַמְּדַמֶּה שֶׁל הָאָדָם בְּרוּם עֻזּוֹ הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן, מִפְּנֵי שֶׁכָּל צִיּוּר עֶלְיוֹן כְּשֶׁבָּא בְּרוּחַ הָאָדָם כְּבָר הוּא נִשְׁפָּל מִגְּדֻלָּתוֹ, שֶׁהֲרֵי הָאָדָם מוֹרִידוֹ לָעֳמָקָיו הוּא.

וּלְעֻמַּת זֶה הַתַּרְבּוּת הַטִּבְעִי הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּבֵּחַ.

אִם-כֵּן הֲלֹא יָבֹא הַזְּמַן שֶׁיִּמְצָא הָאָדָם שֶׁהַצִּיּוּר הָעַצְמִי שֶׁל עֲבוֹדַת אֱלֹהִים שֶׁלּוֹ, – שֶׁהִיא אֵינֶנָּה מִצַּד עַצְמָהּ הָעֻבְדָּה הָאִידֵאָלִית הַגְּמוּרָה, – לֹא יוּכַל לְהָאִיר לְפָנָיו אֶת דַּרְכּוֹ בַּחַיִּים.

וְאִם יִרְצֶה לָשׁוּב רַק אֶל הַמּוּסָר הַטִּבְעִי הַיָּבֵשׁ שֶׁלּוֹ, אָז הוּא נִדָּח וְאֻמְלָל, כִּי מָה זֶה לֹא יוּכַל שְׁרִירוּת לֵב הָאָדָם הַחַלָּשׁ לֵחָשֵׁב לְדֶרֶךְ יְשָׁרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת וְרֶשַׁע, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִתְרָאוּ בְּדָקֶיהָ בְּמַעֲמַד הַהוֹוֶה, הֲלֹא תִּגָּלֶה וְתֵרָאֶה בְּאֹרֶךְ הַתּוֹלָדָה וַהֲמוֹן שִׁנּוּיֶיהָ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁאֵין הַמּוּסָר הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַחֶבְרָה יוֹנֵק מֵהַשֵּׂכֶל הָעֶלְיוֹן, בְּצִדּוֹ הַיּוֹתֵר רָם וְנִשָּׂא, מֻכְרָחִים הֵם הַמְּאוֹרוֹת הַשִּׂכְלִיִּים וְהַמּוּסָרִיִּים לִהְיוֹת נִלְקִים, וּמִתְמַעֲטִים.

וְאוֹתָהּ הַתּוֹרָה הָעֶלְיוֹנָה, הַמֻּכְרַחַת לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ הֲדוֹם לְרַגְלֶיהָ, שֶׁהַמּוּסָר אֲפִלּוּ הַחַבְרוּתִי, הַלְּאֻמִּי וְהָאֱנוֹשִׁי, יִהְיֶה רַק אָז שָׁלֵם וְנִצְחִי דַּוְקָא כְּשֶׁיִּהְיֶה יוֹנֵק מֵהַמַּדָּע הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן וּמְבֻכָּר מֵהַהִתְעַלּוּת הַכְּלָלִית, וּזְקוּקָה לוֹ דַּעַת הָאֱלֹהִים הַבְּרוּרָה, בְּצוּרָתָהּ הָאִידֵאָלִית, הַלּוֹעֶגֶת לְכָל הַקַּטְנוּנִיּוּת הַשְּׁרוּיָה בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם בַּהֹוֶה, עַד שֶׁהַשְּׁאִיפָה לְיַבֵּשׁ אֶת הַמַּבּוּעַ שֶׁל הַמּוּסָר וְהָאוֹרָה תּוּכַל גַּם כֵּן לִמְצֹא בְּקִרְבּוֹ מָקוֹם, "יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק ד' יִלְעַג לָמוֹ"[1], וְכֵיוָן שֶׁאֵין לוֹ מַעְיָן שֶׁל אֵין-סוֹף מִיָּד הוּא מִתְדַּלְדֵּל וּמִתְיַבֵּשׁ, וְאָז מֻכְרָח יִהְיֶה הַדָּבָר שֶׁיִּשְׁעֶה הָאָדָם אֶל עוֹשֵׂהוּ.

וְדֶרֶךְ עֲבוֹדַת אֱלֹהִים הַבְּנוּיָה עַל הַיְּסוֹד שֶׁל פִּתּוּחַ הָאִידֵאָלִים הָאֱלֹהִיִּים הַנִּצְחִיִּים, וְהָאֱמוּנָה הָעֲמֻקָּה שֶׁבְּכֹחַ הַנְּקֻדָּה הַפְּנִימִית כָּל הֶעָתִיד הַמִּתְגַּדֵּל וְהוֹלֵךְ צָפוּן הוּא בְּמִלּוּאוֹ, יִרְאַת הַכָּבוֹד וְהָרוֹמְמוּת, וְהָאַהֲבָה הַנִּפְלָאָה אֲלֵיהֶם עִם הַבִּטָּחוֹן הַנִּמְרָץ בְּהַצְלָחַת חֶפְצָם, רַק הוּא יִהְיֶה מֶרְכַּז הַחֵפֶץ, מִכָּל אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ.

וּבַאֲשֶׁר דְּבָרִים כָּאֵלֶּה הֲלֹא רַק בְּיִשְׂרָאֵל אֶפְשָׁרִיִּים הֵמָּה לְהִמָּצֵא, בְּבָסִיס לְאֻמִּי מְקוֹרִי וְהִיסְתּוֹרִי, עַל כֵּן יֵלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ "לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ד' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ד' מִירוּשָׁלִָם"[2].




[1] תהילים ב', ד'.



[2] ישעיהו ב', ג'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il