ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
בספר 'אם הבנים שמחה' (לרב ישכר שלמה טייכטהל זצ"ל הי"ד), מביא (בפרק שלישי ס"ב, עמו' רפ"א) מדרש ילקוט:
"וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" (במדבר יד, א), זה שאמר הכתוב: "דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים" (משלי יח, ח) רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, כיוון שבאו מתור הארץ, עמדו ופיזרו עצמם בכל שבטי ישראל כל אחד ואחד בתוך שבטו ומתנפל לתוך כל זווית של ביתו, רצה לומר שהשליך עצמו לארץ בכל פינות וזוויות הבית, ובניו ובנותיו באים ואומרים לו מה קרה? מה לך מרי? ובעוד שהוא עומד, עושה עצמו נופל לפניהם ואומר להם: אוי לי עליכם, בני ובנותיי וכלותיי, היאך האמורים עתידים לתעתע בכם, היאך הם עתידים לשלוט בכם, מי יוכל לראות פני אחד מהם? אני יודע מה שראיתי. מיד הם כולם גועים בבכייה, בניהם בנותיהם וכלותיהם, עד שהיו השכנות שומעות את הדבר, אף הן היו בוכות, עד שהייתה משפחה למשפחה משמעת, עד שהיה כל השבט בוכה, וכן חברו מבכה שבטו, וכן כל אחד ואחד עד שנעשו שישים ריבוא חבורה אחת וגעו ונתנו כל בכייתם למרום. מניין? ממה שקרינו בעניין "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם".
המדרש מתאר איך חזרו המרגלים ותיארו את הקושי והסכנות והצרות שיהיו אם יכנסו לארץ ישראל וגרמו לבכייה גדולה של כל העדה. "הרי לפניך שהמרגלים שהיו הראשים שבהם, וכל האומה נתנה ביטחונה בידם, ושלחום לרגל את הארץ כדי שידעו איך לנהוג בכניסתם לארץ לירש וליישב את ארץ אבותם, ומעלו ובגדו בביטחון זה שכלל ישראל נתן בידם".
והוא מוסיף ואומר:
"וראו אחי איך השתמשו אז ב"מודערנה מידות" שמשתמשים בזמננו כשרוצים לרכוש את לב ההמון לדבר, מה שקורין 'פראפגנדה' (תעמולה) - הם עשו תעמולה, כדי לספר על הקושי שבכניסה לארץ ישראל ועל כמה שלא טוב להיכנס לארץ ישראל, ותיארו להם את דברים שהם ראו בארץ ישראל, שהם דואגים להם מה יקרה לכל המשפחה שלהם אם יכנסו לארץ ישראל, עשו תעמולה גדולה וחזקה, ומאמץ גדול לשכנע את כל ישראל שימאסו בארץ חמדה".
והוא מביא (שם עמו' רפ"ד) שבספר 'מגיד מישרים' שבו כתב הבית יוסף דברים שגילה לו המלאך, כתוב שם שגילה המלאך למרן הבית יוסף:
"דכוונת משה רבינו בשילוח המרגלים הייתה שהם יבואו בחזרה ויספרו בשבח ארץ ישראל ומעלותיה, ואז יעוררו בזה בליבות ישראל תשוקה וחמדה וכסיפה לארץ ישראל, עד שיבער בלב האדם הישראלי חשק וחמדה עזה להיכנס בארץ כמה שיותר מוקדם, ועל ידי אש התשוקה הזאת לארץ ישראל יהיו כדאים לירש את הארץ אף שמצד עצמם לא היו כדאיים לזה. אבל החפץ שלהם לרשת את ארץ ישראל זה יגרום זכות, זאת הייתה כוונת משה רבינו בשילוח המרגלים, אבל המרגלים עשו היפך זה". ונמצא, שאם אנחנו רוצים לתקן את חטא המרגלים, אז יש לנו כלל שמידה כנגד מידה, כמו שהם עשו את כל המאמצים להשפיע ולשכנע את כולם שהארץ היא קשה ואי אפשר להיכנס אליה. "וחזק הוא ממנו" אותו דבר צריך להיות התיקון לשבח את ארץ ישראל ולתאר את מעלותיה..
נמשיך בדבריו: "צריך לדעת אהובי אחי, מה שאמרו חז"ל במדרש (תנחומא בשלח אות כד) שצדיקים במידה שמקלקלים, בה במידה הם מתקנים. על כן במידה שהיו משתמשים אז אבותינו לקלקל חשקת ישראל לארץ ישראל, בה במידה מחויבים אנו להשתמש להלהיב לבם ולהבעיר בקרבם את אש החמדה לארץ ישראל. וכמו שעשו אז בהשתדלותם, כל העדה כחבורה אחת נגד ארץ ישראל. גם אנחנו צריכים לעשות אותה תעמולה, ואותם המאמצים ויותר כדי לתקן את חטא המרגלים".
בעל ספר "אם הבנים שמחה", היה תלמיד חכם גאון בהונגריה, בהתחלה השקפת עולמו הייתה נגד ארץ ישראל כמו שהיה מקובל שם אצל כל הרבנים, וכשהתחילה המלחמה, מלחמת העולם השנייה, והתחילו כל הצרות, נתעורר לבו פתאום והתהפך בהשקפתו לגמרי, ובתוך כל הצרות הוא כתב את הספר הזה. הוא היה גאון עצום, תלמיד חכם וצדיק, טיפוס מיוחד, והוא כותב שהוא מצטער על מה שהוא קודם טעה והוא לא הכיר ולא ידע. ועכשיו הוא יודע כמה חשוב לעלות לארץ ישראל ולבנות את ארץ ישראל וכמה גדולים החלוצים.
אין גבול לשבח ארץ ישראל
כדברים הללו אנחנו מוצאים בדברי הרב באגרות ראי"ה ח"א איגרת צו:
"יסוד הגלות והשפלות הנמשך בעולם בא רק ממה שאין מודיעים את ארץ ישראל, את ערכה וחכמתה, ואין מתקנים את חטא המרגלים שהוציאו דיבה על הארץ בתשובת המשקל, להגיד ולבשר בעולם כולו הודה והדרה, קדושתה וכבודה, והלוואי שנזכה אחרי כל ההפלגות כולן מצידנו להביע אף חלק אחד מרבבה מחמדת ארץ חמדה ומהדרת אור תורתה ועילוי אור חכמתה ורוח הקודש המתנוסס בקרבה" - הלוואי שאנחנו נצליח להגיד אפילו חלק אחד מרבבה מהמעלות של ארץ ישראל. כלומר מעלתה של ארץ ישראל היא כל כך גדולה שכמה שאנחנו נשבח אותה לא נוכל להגיד את כל השבחים, רק חלק אחד מרבבה.
בארץ ישראל מופיע האור הכללי של התורה
"מובן שבכל דבר שבקדושה וכמו כן בחול ישנם מעלות ומדרגות אבל זה המין של האור והעדן של הקדושה הנמצא בארץ ישראל לתלמידי חכמים מבקשי ה' איננו נמצא כלל בחוץ לארץ" - כלומר יש בארץ ישראל אור ועדן של קדושה למי שעוסק בתורה בארץ ישראל וזה לא נמצא בחוץ לארץ. "ואנוכי הנני בזה יודע ועד כפי קוטני".
הרב מעיד הייתי בחוץ לארץ, באתי לארץ ישראל ואני יודע את ההבדל הגדול בין הקדושה שיכול להשיג אדם בחוץ לארץ לבין הקדושה שאדם יכול להשיג בארץ ישראל. זו איגרת שהרב כותב לבני ישיבה בירושלים שמבקשים ממנו הדרכה תורנית. זה היה ארבע שנים אחרי שהרב הגיע לארץ ישראל והיה ביפו. והם פונים אליו בני ישיבות מירושלים ומבקשים שהוא ייתן להם הדרכה תורנית. וראשית כל הוא אומר להם תראו להשתדל לבקש דווקא גדולות ונשגבות. דורנו הוא כולו דור שואף, "ואם השאיפה הריקנית של החורבן והתוהו מגבהת עצמה עד מרומי רום מרומים" כלומר השאיפות החילוניות, שאיפות של חול "כמה צריך שיגבה לב דורשי ה' הניגשים אל הקודש, המבוקש לכל הפחות צריך שיהיה לקדש שם שמיים ושם ישראל בקידוש שם ירושלים וחפץ גדול להראות לכל העולם ניצחונה וגדולתה של תורת ארץ ישראל. הבדל עצום ונשגב יש בין תורת ארץ ישראל לתורת חוץ לארץ, בארץ ישראל שפע רוח הקודש מתפרץ לחול על כל תלמיד חכם שמבקש ללמוד תורה לשמה, וקל וחומר על קיבוץ תלמידי חכמים, והרוח הכללי השופע בנעם הולך ומתפשט, הוא הרודד את הפרטים, הוא המרחיב את ההלכות הכול מלמעלה למטה, מה שאין כן בחוץ לארץ. רוח כללי קדוש אי אפשר לשאוף באוויר טמא ועל אדמה טמאה, אלא כל פרט ופרט מן התורה מעלה איזה ניצוץ, איזו הארה להתקרב אל רוח אלקים חיים, השוכן על עמו פה בארץ חיים".
הרב אומר לנו: פה בארץ ישראל המקור של השפע של הקודש. בחוץ לארץ רואים את הפרטים. צריך מהפרטים ללכת אל הכלל. ובארץ ישראל פוגשים את השורש ומהכלל מתפשטים אל כל הפרטים. וכל הלימוד של התורה בארץ ישראל הוא רחב ומקיף, שורשי ויסודי. אם אתם תבינו את עניינה של ארץ ישראל, תראו שתורת ארץ ישראל היא תורה כללית, תורה מקיפה. בארץ ישראל רואים את המבט הכללי של התורה. וכך גם הרב הדריך באופן מעשי, כששאל אותו רב שהיה התפקיד שלו ללמד, ושאל אותו עצות איך ללמד, אמר לו הרב, בהתחלה כשאתה הולך ללמד מסכת, קודם תסקור לפני התלמידים את התוכן הכללי של המסכת, התוכן של הפרקים, ומהכלל תגיע אל הפרטים ואל פרטי הפרטים. זו דרכו של הרמב"ם שמתחיל מן הכלל אל הפרט, וכך גם דרכו של המאירי. וכך גם באמונה יש להסתכל במבט כללי ולראות כל תופעה ותופעה במבט כולל מהכלל אל הפרט. זה עניינה של ארץ ישראל. ארץ ישראל היא השורש של כל המציאות, השורש הרוחני האמוני, ולכן מעלתה של ארץ ישראל כל כך גדולה. אומר לנו הרב, אם לומדים בדרכה של תורת ארץ ישראל, ממילא כל הפלפולים יזכו בזה אגב גררא. בארץ ישראל האור הכללי של התורה מאיר בכל פרטי המצוות וההלכות. הוא חוזר ואומר שבארץ ישראל השאיפות צריכות להיות שאיפות מאוד גדולות. "צריכים אנו לגשת לעסוק בתורה לשמה על אדמת הקודש. אנו חייבים את המעלה היותר עליונה, שיגיעו מעשינו למעשי אבותינו אברהם יצחק ויעקב, לגילוי אליהו זכור לטוב ולתחיית המתים, שבכל דבר יש מדרגות לאלפים ולרבבי רבבות". אנחנו צריכים לשאוף לגדולות. זה עניינם של תלמידי חכמים של ארץ ישראל. ארץ ישראל, ארץ גדולה, ענקית, מלאה קדושה וגודל, והשאיפות של בני ארץ ישראל צריכים להיות שאיפות גדולות.
מעלת בניין הארץ בפועל
הזכרנו שאם הבנים שמחה שינה את יחסו לחלוצים, נביא מדבריו בפתיחה (עמו' סא):
"אמר רבי יוחנן מפני מה זכה עמרי למלכות? מפני שהוסיף כרך אחד על ארץ ישראל. תנא דבי אליהו: פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש אמרתי להם רבותיי מה נשתנה עמרי מכל המלכים שלא הושיבו בניהם אחריהם, עד שבא עמרי והושיבו לו שלושה מלכים על כיסאו, אמרו לי לא שמענו. אמרתי להם רבותיי על שהוסיף עיר גדולה בישראל. וכך חשב עמרי בדעתו אמר כשם שירושלים היא למלכי יהודה, כך תהיה שומרון למלכי ישראל".
בעל 'אם הבנים שמחה' מביא מספר אוצרות יוסף ממהר"י אנגל, שכתב בשם המקובלים "בידוע דארץ ישראל זו ספירת מלכות, והוא שהוסיף עיר בארץ ישראל תיקן בחינת מלכות, על כן זכה למלכות דווקא". וזכה שיהיו שלושה דורות של מלכים ממנו, כי הוא תיקן את המידה הזאת. אתם יודעים איזה מלך היה עמרי?! על עמרי כתוב: "וַיַּעֲשֶׂה עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיָּרַע מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל" (מלכים א, טז, כה – כו). וגם הכרך הזה שהוא בנה לא היה לשם שמיים, הוא רצה שתהיה עיר בירה למלכי ישראל כמו ירושלים למלכי יהודה. זאת אומרת, לא היו לו כוונות טובות, והאישיות שלו הייתה מקולקלת, והואיל והוא בנה עיר בארץ ישראל, באים המקובלים ואומרים שמה שהוא פעל, היה תיקון גדול, שהוא תיקן מידת מלכות.
"יש לך ראיה ברורה שאין עליה תשובה, שאף אם בעל עבירה יותר גדול וכופר בכל התורה כולה רחמנא ליצלן כעמרי שהיה מעובדי עבודה זרה וכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה, אף על פי כן זכה ותיקן בבניין העיר בארץ ישראל לכל התיקונים שיש במצווה הזו בעולמות עליונים. אם כן הא לך ראיה ברורה על מה שנעשה בזמננו שבוני הארץ הם בעוונותינו הרבים עוזבי תורה רחמנא ליצלן, אבל בטח שאינם גרועים מעמרי שהכתוב העיד עליו שהרע בעיני ה' מכל אשר לפניו והלך בדרך ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל, ואף על פי כן בבניינו שבנה בארץ ישראל קיים המצווה כתיקונה וגם הייחוד נעשה למעלה על ידו". כלומר הוא תיקן את מידת המלכות העליונה.
"כמו כן נראה ברור, שספירת המלכות למעלה בעולמות עליונים נתקנה ונתגדלה על ידי מעשה הבניין של אלו בוני הארץ בזמננו, יהיו מה שיהיו אף הפושעים היותר גדולים, מכל מקום מעשיהם רצויים לפני בורא כל עולם. והתיקונים והייחודים שנעשו על ידיהם היינו על ידי הבניינים שבנו והוסיפו והפריחו את הארץ לארץ פורייה". על כן הוא רוצה להגיד לנו, "נראה לי שהאיש הפשוט הזה שבונה את הארץ בלי שום כוונה לשמיים רק לטובתו - עושה בזה תיקון יותר גדול בעולמות עליונים ממה שעושה איזה צדיק, יהיה אפילו גדול שבצדיקים, עם תיקון חצות שלו ובכיות וקינות על השכינה והגלות, שבוודאי עושה בזה תיקון גדול" – כלומר, מי שעושה תיקון חצות, יושב בגלות ובוכה ומבקש על בניין הארץ ובניין ירושלים, בוודאי הוא עושה תיקון גדול, "אבל עם כל התיקון שעושה לא הגיע לתיקון שגורם איש הפשוט במעשה ידיו במה שבונה בפועל אף בלי שום כוונה לשם שמיים". הוא מסביר לנו שאדם מתפלל לבניין המקדש, בניין הארץ, בניין ירושלים, בוכה מתפלל ועושה תיקון חצות, אבל בפועל הוא לא בנה שום דבר. אתה התפללת, ביקשת, התחננת, יפה מאוד, לעומת זאת, אלה האנשים הפשוטים שהם לא כל כך קרובים לתורה, הם פשוט בונים את מה שאתה ביקשת, הם בונים את הארץ בפועל. הבפועל הזה הוא גדול מאוד כי זה תיקון גדול, זה תיקון מידת מלכות.
הסבר מדוע 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי'
בדומה לרעיון זה, הסברתי פעם מה שכתוב שמה 'שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי' (מכילתא דשירה ג ד"ה זה אלי) – אפילו שפחה בורה שלא למדה ולא יודעת דבר, אנאלפבתית, היא ראתה על הים יותר מיחזקאל בן בוזי שראה את מעשה המרכבה, איך יכול להיות? מה פתאום? איך זה מתקבל? וגם אומרים המפרשים שזה מה שראתה שפחה, אבל מי שהיה בדרגה גבוהה יותר ראה יותר, ומי שהיה בדרגה עוד יותר גבוהה ראה עוד יותר … ראו על הים את יד ה' הגדולה וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (שמות יד, לא). ואפילו השפחה שאין לה הבנה היא רואה את הופעת ה' יותר מאשר יחזקאל שהוא רואה מעשה מרכבה, מה יכלה להגיד, מה ראיתי? מעשה מרכבה? ראתה יותר מיחזקאל בן בוזי? ההסבר דומה למה שהזוהר אומר, יחזקאל נמצא בגלות בצרה, בבבל, וישראל סובלים מאוד, והקב"ה מסתיר את השגחתו עלינו, ואנחנו בגלות לא רואים את ישועת ה' - והשפחה על הים רואה את ישועת ה' בפועל. היא רואה את הישועה, היא רואה מראות גדולים, היא רואה בפועל ממש את ה' מופיע בתוך המציאות, לא ברעיון מופשט, פשוט בפועל, כי קריעת ים סוף זה היה הנס הכי גדול שיכול להיות, ורואים משהו שיכול להיות רק מעשה אלוקי. זה לא יכול להיות מקרה, אי אפשר להסביר בדרך אחרת, פשוט רואים את ריבונו של עולם. "מרכבות פרעה וחילו" יש מרכבות של פרעה ויש מרכבות אלוקיות, מעשה מרכבה. והשפחה רואה יותר ממה שראה יחזקאל בן בוזי.
הראיה בפועל זו המעלה הגדולה ביותר. תפילות, בכיות בגלות, בצרה, עדיין לא רואים את ריבונו של עולם. וכשבונים את ארץ ישראל, רואים את יד ה', רואים שהקב"ה מתחיל לגאול את ישראל, רואים את הבניינים את הישובים את הערים. הוא מדבר בתקופה אז, אנחנו היום במקום יותר גבוה, וכל מה שארץ ישראל נבנית, כל מה שעם ישראל חוזר לארץ ישראל, רואים את הישועה בפועל. לא רק חולמים, זו פשוט המציאות. מציאות מוחשית ממשית, אלו התיקונים הגדולים. כך הוא בכל אופן מסביר. לא כולם מבינים את זה, הוא הביא את המקור מרבי אנגל, מקור של הסתכלות פנימית קבלית.
דיבור חיובי על ארץ ישראל
זה התפקיד שלנו, לראות את מעלותיה של ארץ ישראל. ובסוף מסכת כתובות (קיב:), מסופר על חכמים שכשהיה חם עברו לצל כדי שלא יהיה מדי חם ולא יגידו מילים לא יפות, כאילו בארץ ישראל מדי חם או מדי קר וכדומה. צריכים לראות את המעלות של ארץ ישראל ולא להגיד על ארץ ישראל דבר שלילי חס וחלילה. להסתכל בעין טובה על ארץ ישראל. וכשתתגבר אהבתנו לארץ ישראל, יתגברו הזכויות שלנו ונזכה לכבוש את ארץ ישראל. ככל מה שאנחנו מכירים את מעלותיה, מדברים על שבחה, ושבחה בכל המובנים, אז אנחנו פועלים קישור לארץ ישראל, ועל ידי זה אנחנו זוכים לבנות בפועל את ארץ ישראל.
מעלת ארץ ישראל בתורה ובחז"ל (אור שמח)
'האור שמח', כשמבקשים ממנו שהוא יחווה את דעתו על תנועת חובבי ציון, שהתעוררה לבנות את ארץ ישראל ליטע כרמים בארץ הצבי, הוא כותב:
"דע יקירי כי להראות גודל מצווה הזאת ומעלתה היא אך למותר, כי מי הוא האיש הישראלי אשר יסתפק בזה? הלא מיום קרוא ה' לצור מחצבתנו הבטיח לו בארץ חמדה" - כשהקב"ה מדבר עם אברהם אבינו שהוא צור מחצבתנו הוא הבטיח לנו את ארץ ישראל. "ושלוש מתנות ניתנו לישראל: תורה וארץ ישראל ועולם הבא כולם כאחד (ברכות ה.), וכל פרטי התורה מתאימים עם הבטחת הארץ וישובה. מצוות רבות לא יוכלו להתקיים רק בארץ ...ואחרי שהכעיסו בחורב ועשו עגל מסכה, נעתר ה' והשיב חמתו מהשחית. ובמאסם בארץ נשא ידו להפילם במדבר, בהוציאם דיבה ודברי נרגן על הארץ החמיר מאשר חטאו דברים עליו יתברך". כשחטאו ביחס לריבונו של עולם במעשה העגל הוא סלח להם אבל על ארץ ישראל לא סלח. "וכן תורתנו המסורה מלאה בשבח הארץ, ושקלו רבותינו מעלת ספר יהושע כמעלת התורה, לפי שהוא ערכה של ארץ ישראל (נדרים כב:). ורבי יוחנן התפלא כי שמע איכא סבי בבבל (ברכות ח.), שאנשים מאריכים ימים בבבל, והוא שאל: לא יכול להיות כתוב "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה" (דברים יא, כא). התבונן איך משקל מצוות ישיבת ארץ ישראל בזמן חורבנה. זה היה בימי רבי יוחנן שהיה בזמן החורבן, עד כי חשש פן יעלה בלבב אחד לאמר הלא בחוץ לארץ אקיים מצוות יתרות וזה יום טוב שני של גלויות וכו' וקרי רבי יוחנן על זה "וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם" (יחזקאל כ, כה). מאמר ר' יוחנן בירושלמי. כלומר מה שבחוץ לארץ מקיימים מצוות אלו חוקים לא טובים, ויותר טוב להיות בארץ ולשמור רק יום אחד. ופרקים שלמים בתוספתא, בספרי דבי רב, ובתלמודים שמפליגים בשבח הארץ, "עד כי המלקט מהם מאמרים במעלות הארץ וישובה הוא בעיניי כמלקט אגלי טל מני ים". הים גדול וכל הים מלא שבחים על ארץ ישראל ואתה מלקט אגלי טל מני ים… "כלליות תורתנו המסורה היא מקושרת במעלות הארץ" - כלומר תורה וארץ ישראל זה דבר אחד.
השפעת אוויר ארץ ישראל על עמי הארץ
הגמרא מספרת (נדרים כב.) שעולא עלה לארץ ישראל והיו אתו שני אנשים שהיו מבני חוזאי ובדרך קם אחד ושחט את השני, זה השוחט הרוצח הוא שואל את עולא: עשיתי בסדר, הוא אמר: כן, תפרע לו את בית השחיטה. אחר כך הוא בא לארץ ישראל והוא חשש שזה לא היה נכון מה שהוא חיזק את הרוצח, הוא ושאל את רבי יוחנן על מה שעשה. אמר לו רבי יוחנן: טוב עשית, אתה הצלת את עצמך. אבל רבי יוחנן תמה ואמר: הרי כתוב: "וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז" (דברים כח, סה) בחוץ לארץ, איך יכול להיות שזה קרה כאן. אמר לו עולא: זה היה עוד לפני שנכנסו לארץ, עוד לפני שעברו את הירדן. רבי יוחנן אומר שלא יכול להיות שבארץ ישראל יהיו אנשים כאלה רשעים, כעסנים ועצבנים, הוא לא יכול לקבל את זה. זאת אומרת, ארץ ישראל היא ארץ שמשפיעה לטובה על האופי של האנשים. גם המידות של החכמים כאן טובות, כמו שהגמרא אומרת במסכת סנהדרין (כד.) שחכמי ארץ ישראל נקראים נועם וחכמי חוץ לארץ נקראים חובלים, זה סוג אחר של תורה. בארץ ישראל יש הופעה של תורה מאוחדת ובריאה, בחוץ לארץ יש יותר מתח, החכמים נקראים חובלים, ביטוי חריף.
"לכן לעורר רבים למצוות ישיבת ארץ ישראל היא משנה שאינה צריכה, ועדיין צריכים לעורר את הרצון לבוא לארץ ישראל ולעלות לארץ ישראל". האור שמח מדגיש שאין שאלה על מצוות יישוב ארץ ישראל, והוא חוזר ומרחיב מאוד את הדיבור על מעלותיה של ארץ ישראל.
ובמכתב אחר הוא מזכיר שגם רב יהודה שאמר שאסור לעלות לארץ ישראל בגמרא בסוף מסכת כתובות (קיא), שדרש "בָּבֶלָה יוּבָאוּ וְשָׁמָּה יִהְיוּ" (ירמיהו כז, כב), הגמרא אומרת שרבי יהודה היה מחבב מאד את ארץ ישראל, אף על פי שהוא חשב שבאותה שעה אסור לעלות לארץ ישראל, אבל הוא חיבב מאוד את ארץ ישראל, הוא השתוקק לעבוד בה ולשים זכרונה על לבבו. האור שמח חוזר ומסביר בהרחבה את המעלות הגדולות של ארץ ישראל, כל המהלך בארץ ישראל ד' אמות וכדומה.
אנחנו זכינו ברוך ה' להיות בארץ ישראל. רובנו זכינו להיוולד בארץ ישראל ולחיות בארץ ישראל. אנחנו צריכים לחוש את הגודל של המעלה הזאת. לא להתרגל ולחשוב שזה דבר כל כך רגיל ופשוט. דורות על גבי דורות ציפו לעלות לארץ ישראל, גדולים וצדיקים, ולא זכו, ואנחנו כן. אז כמו שאומר הרב אנחנו צריכים להיות גדולים לשאוף לגדולות.
ציצית – הביטוי להופעת הנשמה על ידי המצוות
הפרשה עוסקת בארץ ישראל שהיא מצווה ששקולה ככל המצוות כולן. ועוסקת גם באיסור עבודה זרה שהיא חמורה כאילו עובר על כל התורה, ואחר כך בשבת ששקולה ככל המצוות, ואחר כך בציצית ששקולה ככל המצוות.
חכמים אומרים שמצוות ציצית שקולה ככל המצוות (מנחות מג:). במצוות ציצית יש משהו מיוחד שהיא מזכירה לנו את המצוות. אנחנו הולכים עם הבגד הזה של הציצית, והתורה אומרת שעניינה של המצווה הזאת, "לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֺתָי" (במדבר טו, מ), זאת אומרת שרואים את הציצית, היא צריכה לעורר את תשומת ליבנו, לא להתרגל לזה, הציצית היא תזכורת. אתה בן של ריבונו של עולם! בלבוש זה אתה מציג את עצמך. אתה הולך עם בגד מיוחד ששייך לעובדי ה'. בגד ששייך לאלה שנושאים את שם ה' בעולם. בגד שמקשר אותך עם התפקיד שלך, שאתה עבד ה', והתפקיד שלך בעולם זה להופיע את ריבונו של עולם בכל המצוות. אז צריכים לשים לב לדבר הזה. יש למצווה זו כוח שמזכיר, וצריכים להתבונן בזה, ולחיות את זה, ולא רק לעשות את זה כמצוות אנשים מלומדה.
הבגד מבטא את עניינו של האדם. אדם הולך עם בגד מסוים, יודעים לאן הוא שייך, לאיזה מסגרת הוא שייך, עם כיפה, עם כובע, עם כיסוי ראש, יודעים. והציצית הזאת בוודאי מבטאת את הדבר הזה.
יש לנו את הבגד, ומארבע הפינות של הבגד מהצדדים יוצאים החוטים, זה מבטא בעצם את עניינו של האדם. המהר"ל אומר שהאדם נקרא אדם שבא מן האדמה, שעניינו להוציא את הכוחות שלו מן הכוח אל הפועל. יש לו נשמה אלוקית, ולנשמה אלוקית יש לבוש וזה הגוף. והנשמה האלוקית שבתוכו היא בעצם בנויה מתרי"ג גוונים רוחניים אלוקיים ועניינה להוציא מן הכוח אל הפועל את הגוונים הללו שהם התרי"ג מצוות, ובגלל זה יש לאדם רמ"ח אברים ושס"ה גידים, שהגוף הוא בעצם הלבוש של הנשמה, ועניינו להופיע את הנשמה הפנימית לגלות אותה להוציא אותה מהכוח אל הפועל. וזה גם עניין של הציצית, שיש כאן בגד שהוא מוציא חוטים מהצדדים, הם מופיעים ומתגלים מהצדדים שלו, כמו עניינו של האדם לגלות ולהופיע מה שבפנימיות שלו. הבגד הוא לבוש של הגוף, והגוף הוא לבוש של הנשמה. אז הבגד מקיף את כל האדם, וכל אדם הוא מוקף במצוות ויש חוטים המבטאים את המעשים.
כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כי לכל ישראל יש נשמה אלוקית, והנשמה האלוקית מופיעה ראשית כל במידות, המידות הן האופי האישיות של האדם, המידות מגלות את הפנימיות והנשמה של האדם, והמעשים הם נובעים מתוך המידות. לאדם יש מידות טובות, מידות רוחניות, המידות הן הכלל שמהן יוצאים אחר כך הפרטים המעשיים המופיעים. אדם עם לב טוב עושה המון חסדים, המון דברים טובים בפועל. אדם רוחני עושה דברים רוחניים. המידות הן לבוש של הנשמה הפנימית הן האופי והתכונות. והמעשים הנובעים מן המידות הם הגילויים בפועל. אנחנו לא יודעים אם אדם יש לו מידה טובה, כשאנחנו רואים שהוא עושה מעשה חסד, אנחנו יודעים שיש לו מידה טובה אבל אותה לא ניתן לראות.. וגם הטלית מבטאת את העניין הזה שהטלית היא מידה היא בגד, היא בחינה של מידו כמידתו, שהכהנים לובשים את הבגדים, צריכים להיות מידו בד, שזה יהיה מתאים הגודל ללובש אותו. מידו זה מידות, כאילו המידות והמעשים הם המופיעים את הנשמה הפנימית.
והמצב השלם הוא שיש בחוטי הציצית לבן ותכלת, שהם שני החלקים של עבודת ה' שלנו. חלק מצוות עשה, וחלק מצוות לא תעשה. התכלת - אתם מכירים את המכוניות של המשטרה, שיש שם פנסים בצבע תכלת, ומי שנוסע ורואה מכונית משטרה, נוסע יותר בזהירות, אז מאיפה לקחו את זה - כנראה מהתכלת של הציצית… שאדם רואה את התכלת, הוא צריך להיזהר שלא לעשות דברים שאסור לעשות, והלבן מושך אותו לעשות את הדברים הטובים את מעשי המצוות.
על ידי מצוות ציצית זוכים ל'לא תתורו'
הרב אומר רעיון מאוד גדול, כדרכו של הרב. איך אנחנו אומרים ..."וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֺת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר טו, לח – מ). אפשר לקרוא את הפרשה בצורה כזאת: שהתורה מצווה אותנו שעל ידי שאנחנו נראה את הציצית נזכור לעשות את כל המצוות באופן נכון, וציווי נוסף התורה מצווה אותנו "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם". והרב מסביר לנו שאפשר לקרוא את זה אחרת: וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם וממילא 'לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם' זו הסתכלות שונה לגמרי. אתם תתרוממו מאוד וממילא תתרחקו מכל העבירות. אם אתם תראו את הציצית ותזכרו ותקיימו את כל מצוות ה', לא יהיה שייך לעבור עבירות, זה לא יעניין אתכם, אתם במקום אחר. כלומר עבודת השם צריכה להיות לא מתוך בריחה מהעבירות, מתוך פחד מהעבירות, אלא מתוך שלא שייך ומתאים לעשות אותם. אנחנו לא במקום הזה, אלו שטויות והבלים, מה פתאום לרדת, מה פתאום להתלכלך, מה פתאום לעשות דברים לא טובים, זה לא שייך, אדם לא אוהב להזדהם… אדם מלוכלך הוא נמצא שם במקום הזה, אבל אם אתם תקיימו: 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'', אתם מתעלים מעלה מעלה. עבודת ה' צריכה להיות מאהבה, מתוך שאדם מתעלה מעלה מעלה, ממילא כמובן הוא לא נמשך אחרי הדברים השליליים שהם מרחיקים אותו מהקודש כי הוא במקום גבוה.
זה עניינה של המצווה הזאת השקולה ככל המצוות כולן.
כיצד מתחזקים באהבת ישראל?
איך מתחברים לקב"ה דרך התורה?
איך ללמוד אמונה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות שטיפת כלים בשבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
דברים פרשת דברים – השם אוהב אותך
הדור שסרב להיכנס לארץ טען שהשם שונא אותו ומכאן יש ללמוד על חשיבות האמונה בטוב ד' ואהבתו והמנוע לכיבוש וישוב הארץ
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת דברים
איך יתכן דמשה רבינו ע"ה וכל ישראל יסתפקו בטעות גדולה כזאת שהוא במשך ששה ימים. מט' באב ועד ט"ו באב. ומדוע לא נתייחד הדיבור עמו מיד כשכלתה גזרת מתי מדבר בעשירי באב. שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה, שֶׁאִם קָדַם וּבָא לְפָנֶיךָ, לֹא תְּסַלְּקֶנּוּ לָאַחֲרוֹנָה. מה ההוה אמינא דיש להקדים הדין של מאה מנה לדין פרוטה. והשכל מחייב כן שהרי לעני חשיב. וכן קי"ל דאין מעבירין על המצוות. סמוך למיתתו הוכיחן. למה חשש משה אם יוכיחם כמה פעמים. וגם אם אינם מקבלים תוכחה בפעם אחת מה יפעול אם יוכיחם קודם למותו פעם אחת, הלא סוף סוף לא יועילו ולא יתקנו את מעשיהם.
אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.
תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות
מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.
מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.
אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.
