ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
את השאלה הבסיסית, האם מותר לאדם שסובל ממצב רפואי מסוים לצום, בדרך כלל יש להפנות לרופאים האמונים על הטיפול בו.
אך פעמים רבות עולה שאלה בעלת אופי שונה:
אדם תרם כליה. הרופאה המלווה את התהליך אומרת שבזמן מסוים צריך שהוא יוסיף לגוף שני ליטרים של נוזלים. בירור איתה מעלה שרפואית עקרונית לא משנה אם הוא יכניס את הנוזלים בהדרגה במשך היום, או שישתה אותם בבת אחת אחרי חצות היום. אם כך, מבחינה עקרונית עומדות בפניו שלוש אפשרויות:
א. לשתות פחות פחות מכשיעור (כ-35 סמ"ק בכל פעם), במידה והוא ישתה רבות בערב יום הכיפורים ויתמיד עם שתיית פחות פחות מכשיעור במשך היום כמות זו אמורה להספיק (כמובן שעליו לוודא שכמות זו אכן מספיקה).
ב. להמתין עד סוף הבוקר, ולשתות את הכמות הדרושה בבת אחת.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
27 - חמדת השבת: כיצד ניגשים לתפילות הימים הנוראים בימים נוראיים אלה?
28 - חמדת השבת: אכילה פחות פחות מכשיעור ביום הכיפורים
29 - חמדת השבת: תשלומין שאינם משלימים
טען עוד
מצד אחד, האפשרות של 'פחות פחות מכשיעור' נשמעת טובה. כך ניתן לעבור על איסור לאו, ולא כרת. אך במבט שני, אליה וקוץ בה. נבאר: האדם קם בבוקר. כרגע הוא אינו חייב לשתות. רפואית אין סיבה שהוא לא יצום כרגע. אם כך, על פניו הדבר הנכון לעשות הוא להמשיך לצום. כך תעבור שעה ושעה נוספת, ודיה לצרה בשעתה: אין סיבה לעבור על איסור השתייה עד הזמן שאמרה הרופאה, ואזי הוא ישתה את מה שחובתו הרפואית לשתות!
שאלה מקבילה (אך שונה) עולה ביחס למי שאין וודאות שיהיה לו צורך לשתות כלל. אדם חולה. הרופא אמר שבמידה ויצוצו סימפטומים מסוימים, עליו לאכול ולשתות כדי שבעו. בפניו עומדות שתי אפשרויות: להמתין ולראות אם הסימפטומים מתחילים, או להתחיל לאכול ולשתות פחות פחות מכשיעור, בתקווה שכך יימנע הצורך לאכול כל שבעו בהמשך היום.
בירור העניין מתחיל מהסוגיה במסכת כריתות (יג ע"א), שם הגמרא אומרת שהתירו למעוברת לאכול פחות פחות מכשיעור. לכאורה הדבר מפתיע, שכן במסכת פסחים (נד ע"ב) נאמר שעל המעוברות להשלים את התענית כרגיל. מובן שמדובר כאן במעוברת שעליה לאכול, והשאלה היא מה חידשה הסוגיה.
הרמב"ן (תורת האדם, שער המיחוש, עניין הסכנה) מבאר שהכוונה היא שכל אדם שנמצא כרגע בפיקוח נפש, ועליו לאכול, יש לברר שמא הוא מסוגל לאכול פחות פחות מכשיעור, ואם כן עליו לעשות כך בכדי להימנע מאיסור כרת.
אך הב"ח (אורח חיים סימן תריח) הנצי"ב (העמק שאלה שאילתא קסז אות יח) והגר"ח (מובא בחידושי הגרי"ז הלכות שביתת עשור פרק ב הלכה ח) מדייקים שהרמב"ם סובר אחרת. לשיטתם, כוונת הגמרא היא שאם יתכן שבהמשך היום המעוברת (או העובר) עלולים חלילה להגיע למצב של פיקוח נפש, התירו להתחיל לאכול ולשתות פחות פחות מכשיעור מוקדם יותר ביום, בכדי להימנע ממצב בו חלילה תתחיל סכנה ממשית והיא תאלץ לשתות ולאכול כמות גדולה יותר בבת אחת.
לכאורה בדברים אלו עולה תשובה רחבה יותר: גם אם אין הכרח שבהמשך היום יגיע פיקוח נפש, כבר עכשיו נכון לאכול פחות פחות מכשיעור. אם כך, קל וחומר שמי שיודע בוודאות שבהמשך היום ייאלץ לאכול או לשתות כמות גדולה, עליו לאכול ולשתות עכשיו כרגיל.
מספר אחרונים הקשו על התפיסה הזאת מהלכות שונות בהן אנו אומרים ש'דיה לצרה בשעתה', כלומר, אם כרגע אין הכרח לעבור על האיסור, אין הצדקה לעבור על האיסור. מדוע הדין של אכילה פחות פחות מכשיעור שונה? מספר כיוונים נאמרו על כך. נביא שניים מהם:
א. בשו"ת הריב"ש (רפז) כותב שאמנם אסור לאכול או לשתות גם פחות מהשיעור, אך מי שאוכל פחות מהשיעור עדיין נחשב בתענית. אם כך, אמנם יש בזה איסור, אך עדיין מקיים בזה את מצוות "ועיניתם את נפשותיכם".
ב. הציץ אליעזר (חלק י סימן כה פרק טו) מביא הסבר מהספר 'קול סופר'. על צום יום הכיפורים נאמר 'מערב עד ערב'. כלומר, יש לראות את כל הצום כולו כיחידה אחת. אם כך, אין משמעות לדחיית שבירת הצום. אם בסוף היום הוא עתיד לאכול, הרי שהיחידה הזאת שנקראת 'מערב עד ערב' נפגעה. אם כך, אין משמעות לכך שהאכילה קורית מוקדם או מאוחר יותר.
(הסבר שלישי, מורכב יותר, מובא בשו"ת הרב"ז חלק א סימן יא, עיי"ש).
לגבי ההצעה של החדרת עירוי, הרב פיינשטיין (אגרות משה ד קכא) מתנגד בתוקף להצעה זו. הוא מסביר כך: ברגע שאדם צריך לאכול ביום הכיפורים, האכילה הותרה לו. הוא מבקש לעקוף את איסור הכרת על ידי מעבר על איסור לאו של פתיחת ווריד. אבל אחר שהתרנו לו את איסור הכרת, מי התיר לו את איסור הלאו? אין לו זכות לוותר על היתר איסור הכרת ולעבור לאיסור לאו של פתיחת ווריד.
אך לכאורה הדברים מפתיעים, שהרי ניתן לומר להיפך: פתיחת הווריד תפתור את הבעיה הרפואית. אם כך, יש לו היתר לפתוח ווריד, וממילא מה מתיר לו את איסור הכרת?
לכאורה ההסבר הוא כך: לעולם אין יום כיפור בו כל עם ישראל צמים. תמיד יהיו האנשים שמוכרחים לאכול, יהו אלו יולדות או קשישים. כולנו מכירים אנשים שאכלו ביום הכיפורים. לכן מראש כאשר הקב"ה ציווה שנתענה ביום הכיפורים טמון בציווי זה ההבנה שלא כל עם ישראל יוכלו לקיים את הציווי. אך מבחינה עקרונית יתכן ולא יהיה צורך לעשות פעולות רפואיות אחרות במשך כל יום הכיפורים. לכן האכילה ביום הכיפורים הותרה מראש: האכילה היא חלק מהמערכת המקורית של יום הכיפורים. כמובן שכאשר יש צורך לעשות פעולות רפואיות אחרות חובה לעשות אותן, שנאמר "וחי בהם". אך היתר זה הוא אותו ההיתר של פיקוח נפש בכל התורה, ואינו מובנה מהותית כחלק מיום הכיפורים.
יה"ר שנקיים את יום הכיפורים כמצווה עלינו, ונוכל לבקש מהקב"ה: עשינו מה שגזרת עלינו, אנא עשה עמנו חן וחסד ועשה מה שהבטחתנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
