- מדורים
- פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- נח
ר"ח מר חשון התשפ"ה
מפטיר כֹּה אָמַר יְ-הֹוָה (ישעיהו סו)
פרשת נח – שבת ר"ח
עלון פרפראות בפרשה וחידושי תורה מ א' ועד ת' על פ רשת הש בוע עניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל
התשובות מסודרות לפי סדר א-ב
בפרשת נח 153 פסוקים = נס גדול
כתב השו"ע (או"ח תיט) מצוה להרבות בסעודת ראש חודש. כתב המשנ"ב - כתבו האחרונים דהמדקדקים נוהגים כשחל ר"ח בחול עושים מאכל אחד יותר מבכל הימים לכבוד ר"ח וכשחל בשבת עושים מאכל אחד יותר ממה שנוהגים בכל השבתות כדי שיהיה ניכר כבוד של ר"ח.
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ .(ו ט) הטעם שהזכיר נח שלושה פעמים לפי שהוא מן אותם שלושה אנשים שראו את העולם, מיושב וחרב ומיושב. ואלו הן: נח, דניאל ואיוב. נח ראה העולם מיושב וחרב ואח"כ ראהו מיושב, דניאל ראה בנין בית המקדש הראשון וראהו אח"כ חרב, וחזר וראהו מיושב, דניאל ראה בנין בית ראשון וראהו אח"כ חרב, וחזר וראהו מיושב בימי עזרא הסופר, איוב ראה את ביתו בנוי ואח"כ ראהו חרב, וחזר וראהו בנוי, דכתיב (איוב מב יב) וַי-הוָה בֵּרַךְ אֶת אַחֲרִית אִיּוֹב מֵרֵאשִׁתוֹ . (ילקוט האזובי) ועוד כנגד ג' מעלות שהזכיר צַדִּיק תָּמִים והִתְהַלֶּךְ נֹחַ הזכיר נח ג' פעמים להורות שהיה שלם בשלושתם. (רבינו בחיי)
אִישׁ צַדִּיק הכתוב מעיד עליו שהיה נותן צדקה בסתר ולכך ניצול, שנאמר (משלי כא יד) מַתָּן בַּסֵּתֶר יִכְפֶּה אָף וְשֹׁחַד בַּחֵק חֵמָה עַזָּה . המבול בגימטריא עַזָּה (83 עם הכולל). ואין לפרש על העתיד שנאמר הָיָה . אִישׁ צַדִּיק גימטריא הישר . (515) גימטריא תפלה . בזכות התפלה שהיה נח מתפלל ומתחנן לפני בוראו זכה וניצל ממי המבול. אִישׁ ר"ת א דם י שר ש לם (ילקוט האזובי) תָּמִים ישר בלי שום חיסרון. תָּמִים הָיָה גימטריא ישר . (510)
וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת .(ו י) בָ נִים אֶ ת שֵׁ ם ר"ת באש . רמז בזכות ג' בניו שעתידין לצאת ולהפיל עצמן בכבשן האש ע"י נבוכדנצר הרשע והם חנניה מישראל ועזריה. (רבינו אפרים)
נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים – כתב השפת אמת: 'איתא בזוהר הקדוש כי נח הוא בחינת השבת, (מלשון מנוחה) כִּי בוֹ שָׁבַת , שהוא שורש הבריאה שמתייחדין בשבת קודש להתדבק בשורש האחדות, רמז לדבר שדרשו חז"ל (סנהדרין נח:) בן נח ששבת חייב מיתה דכתיב )בראשית ח-כב) וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ וכו', מכלל שהצלת נח בתיבה היתה בחינת שבת כמובן'. (שפת אמת פרשת נח שנת תרל"ח)
וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְ-הוָה .(ו ח) מָצָא בגימטריא ענוה (131).(החיד"א) ואיתא נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים , תמים בדרכיו, צדיק במעשיו. פרש"י – עניו ושפל רוח בעיני ה'. (ע"ז ו.)
נח רומז לשבת קודש, אִישׁ צַדִּיק תָּמִים בגימטריא והחזירנו תשובה (1005), לרמוז שיום שבת קודש מסוגל לתשובה כידוע אֲשֶׁר שָׁבַת אותיות תָּשֵׁב [כדכתיב תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם .(תהלים צ ג)]. אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ השבת קודש מוליך ומביא את האדם לדביקות אלקים יתברך שמו. אֶת הָאֱ-לֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ בגימטריא מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה (1010) (שה"ש א ד). (אמרי חיים)
צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה (ו טז) כאשר נוסיף את הגמטריא של ' צֹהַר' (295) לַ'תֵּבָה' (407) נקבל את הגימטריא 'שבת ' (702). כאשר צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה , יהיה זה בבחינת שבת המצילה מפני המבול. (אבני אזל)
אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ .(ט יג) חודש כסלו הוא החודש הראשון השלם שבו היה המבול ומזל קשת משמש בו.(ס הקושיות)
איתא (כתובות ע"ז ב) כי הוה שכיב [כאשר הגיע זמנו של ר יהושע בן לוי להיפטר] אמרו ליה [לו] למלאך המות: זיל, עביד ליה רעותיה [לך, עשה לו את רצונו] שהוא צדיק גדול וצריכים לעשות את רצונו, שימות באופן הנוח לו. אזל איתחזי ליה [הלך מלאך המות ונראה לו]. אמר ליה [לו] ר' יהושע בן לוי למלאך המות: אחוי [הראה] לי דוכתאי [את מקומי] בגן עדן. אמר ליה [לו]: לחיי [בסדר]. אמר ליה [לו] ר' יהושע בן לוי למלאך: הב (תן) לי את סכינך שבו אתה הורג, דלמא מבעתת לי באורחא [שמא תפחיד אותי בדרך]. יהבה נהליה [נתנה לו]. כי מטא להתם דלייה [כאשר הגיע לשם לגן עדן הרים אותו את ר' יהושע] להראות לו את המקום, קא מחוי ליה [והראה לו]. שוור נפל לההוא גיסא [קפץ ר' יהושע ונפל לאותו צד] לתוך גן העדן. נקטיה בקרנא דגלימיה [תפס אותו מלאך המות בכנף של בגדו]. אמר ליה [לו] ר' יהושע בן לוי: בשבועתא דלא אתינא [בשבועה, אני נשבע, שאינני בא אליך]. אמר קודשא בריך הוא (הקדוש ברוך הוא): אי איתשיל אשבועתא [אם בחייו פעם אחת נשאל על שבועתו והפר אותה] — ניהדר [שיחזור] למלאך המוות, שאף במקרה זה יוכל להפר שבועתו. אי [אם] לא נשאל — שלא ניהדר [יחזור]. וכיון שלא נשאל מעולם על שבועתו, נשאר בגן עדן. אמר ליה [לו] מלאך המות: על כל פנים הב [תן] לי סכינאי [את סכיני] בחזרה. לא הוה קא יהיב ליה [לא נתן לו], שאמר מוטב שלא יהרוג עוד אנשים. נפקא בת קלא [יצאה בת קול] ואמרה ליה [לו] לר' יהושע: הב ניהליה, דמיתבעא לברייתא [תן לו אותה, שהיא נחוצה לבריות], שהמות הוא חלק מדרך העולם. היה מכריז אליהו קמיה [לפניו]: פנו מקום לבר ליואי [לבן לוי]! פנו מקום לבר ליואי [לבן לוי]! אזל אשכחיה [הלך ר' יהושע בן לוי ומצאו] את ר' שמעון בן יוחאי בגן העדן דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי פיזא [שהיה יושב על שלושה עשר מצעות זהב]. אמר ליה [לו] ר' שמעון בר יוחאי: את הוא בר ליואי [אתה הוא בן לוי]? אמר ליה [לו]: הן. אמר לו ר' שמעון: האם נראתה קשת בימיך? אמר ליה [לו]: הן. אמר לו ר' שמעון: אם כן, אי [אין] אתה בר ליואי [בן לוי], שהוא צדיק גמור וכשיש בדור צדיק גמור אין הקשת נראית בעולם. שהלא היא אות שראוי היה לבוא מבול לעולם בשל חטאי באי העולם, אולם זכות הצדיק מגינה על העולם מפניו. ובאמת: ולא היא, דלא הואי מידי [ואין זה כן, כי אכן לא היתה כלל קשת בימיו], אלא סבר [חשב] ר' יהושע בן לוי: לא אחזיק טיבותא לנפשאי [טובה לעצמי].
לכאורה כיצד יכול היה ר' יהושע בן לוי להוציא דבר שקר ח"ו בעולם האמת ? אלא ר' יהושע התכוון על זמן היותו קטן בשנים שאז כן נראתה הקשת. והוא לא הוציא דבר שקר חס ושלום מפיו דאף על גב דרשב"י שאלו על זמן היותו גדול הוא כיון בתשובתו על זמן שהיה קטן בשנים. (בן יהוידע) א"נ הא דקאמר נראתה לאו דוקא נראית ממש אלא ר"ל אם אתה מצד מעשיך ראוי להיות נראה הקשת בימיך ובזה א"ש דהשיב הן. ר"ל מצדו היה ראוי שיראה ומה שלא נראה הוא מחמת צדיק אחר שלא רצה להחזיק טובה לעצמו. (הפלאה) והט"ז פירש - והוא בכלל 'מותר לשנות מפני דרכי שלום' כיון דמתכוין לדבר מצוה אין השינוי פוסל בו. (ט"ז על או"ח תקסה ו) א"נ דבימי ריב"ל דמה שלא נראה הקשת לכבוד הצדיק הוא במחוז שלו אמנם במחוז רחוק הוא נראה וא"כ ריב"ל אמר אמת שנראה הקשת בימיו והוא במקום רחוק. והאמת שלא נראה במקומו.(פתח עינים) א"נ ישנם שני סוגי קשת – הקשת הטבעית המצויה בשבעה מיני צבעים, והקשת במראה צבע התכלת היא אות הברית. 'תכלת' מלשון 'כליה' ומלשון 'תכלית'. רשב"י שאל את ריב"ל האם נראתה הקשת בימיך ענה לו ריב"ל שהקשת נראתה - כוונתו הקשת הטבעית ובאמת הקשת במראה התכלת לא נראתה. (יערות דבש) א"נ שבימי החסידים האלו לא נראה הקשת ולא אמרו שלא היה קשת כלל אלא ודאי היה קשת ולא נראה לפי שהבריות לא היו חוקרים אחריו ולא השתדלו לראותו ע"כ לא נראה, כי כל דור ודור שהיו יראים מן הפורעניות מרעת יושבי בה כי סר צלם ולא היו בדור צדיקים שיגינו עליהם, באותן דורות תלו עיניהם באות הקשת והיו מסתכלין אחריו אם לא נשתנו האדים בחטאם לחזור לכמות שהיו קודם המבול ותמיד היו עיניהם נשואות אל אות זה לבטוח על האות שלא יביא פורענות לעולם. אבל החסידים הללו רשב"י וריב"ל שהיו מגינים על בני דורם עד שכל הבריות היו סמוכים על כחם של זקנים אלו שזכותם יעמוד להם להגין בעדם ע"כ לא היו צריכין להסתכל אחר הקשת כי היו בטוחים שלא ישתנה עליהם הברית אשר כרת ה' לכל בשר אחר המבול. (כלי יקר)
לכאורה מה שייך ענוה בעולם האמת ? אלא מכיון שריב"ל נכנס חי לגן עדן (אחד מתשעה ואלו הם: חנוך בן ירד, אליהו, משיח, אליעזר עבר אברהם, חירם מלך צור, עבד מלך הכושי, יעבץ בנו (י"ג בן בנו) של ר' יהודה הנשיא, בתיה בת פרעה, סרח בת אשר, וי"א הוצא מלך צור והכנס תחתיו את ריב"ל. מס' דרך ארץ זוטא) לכן שייך אצלו ענווה יותר מצדיקים אחרים שלא זכו להיכנס בחייהם לגן עדן.
סגולה בפרשה – איתא (בב"ב צא.) וְאָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא אָמַר רַב: אִמֵּיהּ דְּאַבְרָהָם – אֲמַּתְלַאי בַּת כַּרְנְבוֹ. אִמֵּיהּ דְּהָמָן – אֲמַּתְלַאי בַּת עוֹרֶבְתִּי. וְסִימָנָיךְ: טָמֵא – טָמֵא, טָהוֹר – טָהוֹר. וכן קי"ל (בכורות ה ב) שהיוצא מן הטמא – טמא, והיוצא מן הטהור – טהור. פירש הרשב"ם – כַּרְנְבוֹ מלשון כָּרִים מִצֹּאן (עמוס ו ד) טהורין הן, ואברהם טהור . כתב החיד"א - סגולה להולך לפני מלך או שר ומושל, יאמר טו"ב פעמים אֲמַּתְלַאי בַּת כַּרְנְבוֹ קודם שיעמוד לפניו. ועוד יאמר (משלי יח י) מִגְדַּל עֹז שֵׁם יְ-הוָה בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב . יכוין בּוֹ יָרוּץ גימטריא שד"י . (314) ר"ת ש ומר ד רך ה ' . (עבודת הקודש כף אחת ט').
שאלות
א. וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ.(ו יט) פרש"י - אֲפִלּוּ שֵׁדִים. היינו מדכתיב וּמִכָּל הָחַי מִכָּל בָּשָׂר
דמשמע שיש חי שאינו בשר והיינו שדים וכן פי' הפסוק וּמִכָּל הָחַי שאינו בשר והיינו שדים ו מִכָּל בָּשָׂר כמשמעו. (רע"ב) לכאורה קשה לשם מה
הוצרכו שדים להיכנס לתיבה הרי יכולים לעלות למעלה מן העננים כדאיתא (גיטין סח .) גבי אשמדאי מלך השדים וכל יומא סליק [וכל יום הוא
עולה] לרקיע, וגמר מתיבתא דרקיעא [ולומד בישיבה של מעלה], ונחית לארעא וגמר מתיבתא דארעא [ויורד לארץ ולומד בישיבה של הארץ],
וגם בשאר שדים איתא (חגיגה טז.) שומעים מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת. ושם לא היה מבול.
ב. וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה . (ו כא) מהו שיעור המזון בכל סעודה אותו הכניס נוח אל התיבה, לעצמו
ובני ביתו ולכל בעלי חיים שהיו איתו.
ג. וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן . (ט יח) וכן בפסוק וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן (ט כב) מה הטעם שעשה הכתוב את האב טפל לבנו. דהול"ל וכנען הוא בנו של חם.
ד. תנו רבנן: הרואה פיל קוף וקפוף אומר ברוך משנה את הבריות. (ברכות נח ב) לכאורה מה נשתנו אלו משאר בעלי חיים המשונים בצורתם זו מזו.
ה. וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ בְּאוּר כַּשְׂדִּים . (יא כח) פרש"י - בְּחַיֵּי אָבִיו. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (בראשית רבה לח,יג): יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁעַל יְדֵי אָבִיו
מֵת, שֶׁקָּבַל תֶּרַח עַל אַבְרָם בְּנוֹ לִפְנֵי נִמְרוֹד עַל שֶׁכִּתֵּת אֶת צְלָמָיו, וְהִשְׁלִיכוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ. וְהָרָן יוֹשֵׁב וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ: אִם אַבְרָם נוֹצֵחַ אֲנִי מִשֶּׁלּוֹ, וְאִם
נִמְרוֹד נוֹצֵחַ אֲנִי מִשֶּׁלּוֹ. וּכְשֶׁנִּצַּל אַבְרָם אָמְרוּ לוֹ לְהָרָן: מִשֶּׁל מִי אַתָּה? אָמַר לָהֶם הָרָן: מִשֶּׁל אַבְרָם אֲנִי! הִשְׁלִיכוּהוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִשְׂרַף, וְזֶהוּ "אוּר
כַּשְׂדִים". איתא בחז"ל (שיורי ברכה להחיד"א יו"ד סי' רמא בשם הזוהר ויצא קסד) שרחל נענשה במיתה לפי שגנבה את התרפים של אביה דאע"ג שכוונת
רחל היתה לטובה, מ"מ נענשה בזה שלא התנהגה בכבוד עם אביה. לכאורה לא מצאנו כלל שייחשב לאברהם אבינו חטא על שכיתת את צלמי אביו,
ומאי שנא מרחל אימנו.
ו. ראיה בפרשה שגוי ששבת חייב מיתה.
ז. וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. (ח ז-ח) מה הטעם דכתיב
אֶת הָעֹרֵב, אֶת הַיּוֹנָה, הול"ל וַיְשַׁלַּח הָעֹרֵב, וַיְשַׁלַּח הַיּוֹנָה.
ח. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה. (ז יג) לכאורה היה יותר ראוי לכתוב: בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת
בניו ואשתו וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו.
ט. מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ . (ז ב) מה הטעם שהזכיר בבהמה אִישׁ
וְאִשְׁתּוֹ ובעוף זָכָר וּנְקֵבָה .
י. מספר הפעמים שכתוב שם יְ-הֹוָה בפרשת נח. מספר הפעמים שכתוב שם אֱ-לֹהִים בפרשת נח. (והרמזים בזה).
כ. מספר הפעמים שמופיע בפרשת נח תֵּבָה (בכללם - תֵּבַת, הַתֵּבָה, לַתֵּבָה, בַּתֵּבָה) כנגד מספר הדורות שעברו עד שניצל משה רבינו בתיבת גומא.
וכנגדם מספר הדורות שעברו מנח ועד שעמד שלמה המלך ע"ה ובנה את בית המקדש הראשון.
כ. וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית (ט כג) פרש"י - אֵין כְּתִיב "וַיִּקְחוּ" אֶלָּא "וַיִּקַּח": לִמֵּד עַל שֵׁם שֶׁנִּתְאַמֵּץ בַּמִּצְוָה
יוֹתֵר מִיֶּפֶת, לְכָךְ זָכוּ בָנָיו לְטַלִּית שֶׁל צִיצִית. וְיֶפֶת זָכָה לִקְבוּרָה לְבָנָיו. לכאורה קשה ממה שאמרו חז"ל (סוטה יז .) בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם אָבִינוּ (יד כג)
אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל , זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְוֹת: חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת וּרְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין. היינו זכו לטלית היא הציצית עם חוט התכלת שבה בזכות אברהם
או בזכות שם.
ל. היכן אנו מזכירים בתפילה בל יום את שבועת ה' לנח שלא יהיה עוד מבול על הארץ.
מ. כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו . (ח כא) על מלחמת היצר אמרו חז"ל (סוכה נב ב) 'תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה (יצה"ר) משכהו לבית
המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ'. לכאורה מהו לשון 'משכהו' שהרי היצר הרע רודף בעצמו אחר האדם? ועוד, למה צריך את
היצה"ר בבית המדרש, היה לו לומר 'לך לבית המדרש' ואת היצר הרע שיניח בחוץ?
נ. וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן . (ט כד) כיצד ידע נח מה עשה לו כנען והוא היה שיכור דכתיב (ט כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר .
נ. וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי נֹחַ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וַיָּמֹת . (ט כט) עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם (אבות ה ב) באיזה גיל היה אברהם אבינו ע"ה כאשר
מת נח.
ס. וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם . (ח ג) וכתיב וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי (ח ה)
בתחילה נקט הָלוֹךְ וָשׁוֹב ואח"כ הָלוֹךְ וְחָסוֹר . מתי המים היו בבחינת הָלוֹךְ וָשׁוֹב ומדוע שינה ל-הָלוֹךְ וְחָסוֹר .
ע. וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד . (יא ל) לכאורה אֵין לָהּ וָלָד מיותר, שאם היא עקרה ממילא אֵין לָהּ וָלָד .
פ. כֹּ֡ל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ . (ז כב) מה הטעם שעל המילה כֹּ֡ל בטעמי המקרא הוא פזר (הנקרא גם פזר גדול). ולא
מצינו בכל המקרא כולו טעם פזר במילת כֹּל רק כאן.
צ. וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל . (ז ז) בן כמה היה יפת בנו הגדול של נח בזמן שנכנסו לתיבה.
ק. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָמַר רַבִּי אֲבִינָא: כָּל הָאוֹמֵר ״ תְּהִלָּה לְדָוִד ״ בְּכָל יוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים - מוּבְטָח לוֹ שֶׁהוּא בֶּן הָעוֹלָם הַבָּא.(ברכות ד ב) מנין התיבות
במזמור תְּהִלָּה לְדָוִד והוא כנגד התגברות המים במבול.
ק. עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר . (ו יד) פרש"י - וְלָמָה הִטְרִיחוֹ בְּבִנְיָן זֶה? כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּהוּ אַנְשֵׁי דּוֹר
הַמַּבּוּל עוֹסֵק בָּהּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ: מַה זֹּאת לְךָ? וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם! אוּלַי יָשׁוּבוּ. לכאורה
קשה מהא דאיתא בירושלמי (נזיר פ"ט ה"א) שתשובת אומות העולם לא מועילה דכתיב (במדבר ו יא) וְכִפֶּר עָלָיו את שיש לו כפרה, יצאו עכו"ם
שאין להן כפרה . וכ"כ הבני יששכר (מאמרי סיון ב ימי הגבלה) 'והנה אמרו רז"ל (תנחומא, האזינו פרשה ד) כתיב (במדבר ו, כו) יִשָּׂא יְ-הוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ ,
וכתיב (דברים י, יז) אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים . עשה תשובה, יִשָּׂא יְ-הוָה פָּנָיו . יכול לכל, תלמוד לומר אֵלֶיךָ . אליך ולא לאומות העולם'. הרי שהתשובה
אינה מועלת רק לישראל ולא לאומות העולם. וחזר הבני יששכר על דבריו במאמרי חודש תמוז אב (מאמר ה נחמה ד) 'ויתפרש על פי מה שכתבתי
כמה פעמים והוא מן תנחומא, ופסקוהו הגדולים הרמ"ע והמבי"ט, (בספר בית אלקים) דהתשובה לא מהני רק לישראל ולא לגויים'.
ר. בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה .(ז יג) פרש"י - לִמֶּדְךָ הַכָּתוּב שֶׁהָיוּ בְנֵי דוֹרוֹ אוֹמְרִים:
אִלּוּ אָנוּ רוֹאִים אוֹתוֹ נִכְנָס לַתֵּיבָה, אָנוּ שׁוֹבְרִין אוֹתָהּ וְהוֹרְגִין אוֹתוֹ! אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי מַכְנִיסוֹ לְעֵינֵי כֻלָּם, וְנִרְאֶה דְּבַר מִי יָקוּם. המבול
התחיל בי"ז בחשון. באיזה יום בשבוע החל המבול. ובאותו יום בשבוע השמש חזקה יותר משאר הימים.
ר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ .(יא ד) איתא במדרש שאמרו נקח קרדומות ונבקיע
השמים ויזובו, כדי שלא יעשה לנו כמו שעשה לדור המבול, ונעשה חתיכות מן השמים, ונעשה מלחמה עם מלך שבשמים (רבינו בחיי בשם מדרש עשרת
הדברות) ואיתא (ילקו"ש) המגדל הזה שבנו, שלישו שקע ושלישו קטף ושלישו קיים. ואם תאמר שהוא קטן, כל מי שהוא עולה לראשו רואה דקלים
שלפניו כאלין חגבים. לאיזה גובה רצו להגביה את המגדל, והיא כנגד השכינה.
ש. וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה . (ט כא) מה הטעם דכתיב מִן הַיַּיִן ולא כתיב וַיֵּשְׁתְּ יַּיִן ?
ת. גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ . (ז ג) פרש"י - בִּטְהוֹרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְלָמַד סָתוּם מִן הַמְּפוֹרָשׁ. מה
הטעם שלא כתוב במפורש מכל העוף הטהור כמו שכתב (ח כ) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר . האם ייתכן שמהעופות שנכנסו שבעה
שבעה היום גם טמאים.
תשובות
א. אוכלים שותים ומתים כבני אדם – כדאיתא (חגיגה טז.) ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם. שלשה כמלאכי השרת
יש להם כנפים כמלאכי השרת וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת. יודעין ס"ד? אלא שומעין
מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת. ושלשה כבני אדם אוכלין ושותין כבני אדם פרין ורבין כבני אדם ומתים כבני אדם. וכל האוכל הושמד במבול והיה
רק בתיבה לכך היו מוכרחים להיות בתיבה. (טעמא דקרא)
ב. ביצת תרנגולת היא המידה ששיערו חז"ל כשעור לסעודת אדם. דְּאָמַר קְרָא (ויקרא יא לד): מִכׇּל הָאוֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל , אוֹכֶל הַבָּא מֵחֲמַת אוֹכֶל, וְאֵיזֶה –
זֶה בֵּיצַת תַּרְנְגוֹלֶת. (יומא פ.) היינו יֵאָכֵל כשיעור שאפשר לבלעו בבת אחת וזהו כביצה. והקב"ה שלח ברכה במנה, שתשביע ותזון את בעלי החיים
כאילו אכלו סעודה מלאה ודשנה, כדכתיב וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה . כפול י"ב חודש שבו נמשך המבול ושהו בתיבה, לפי שמשפט רשעים בגיהנם הוא
י"ב חודש. (הגר"א)
ג. גדול היה כנען בחכמה להרע ובעזות מֵחָם, והאב היה נשמע לבנו. (אזנים לתורה) א"נ דומה בדרכיו לכנען המפורסם לרוע באופן שהיה אב לכנען
באמת גם בהדמותו. (ספורנו) א"נ ללמד ששניהם רעים, כמעשה אבות יעשו בנים. ונכתבה זאת הפרשה להודיע כי הכנענים מקוללים וכן בנותיהם.
וכן אמר אברהם (כד לז) לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי וכן אמרה רבקה (כז מו) קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת . (ראב"ע)
ד. דומים במקצת לבני האדם - דבזמן דור המבול נפרע הקב"ה מן האנשים שהפכן לקופים ופילים והיינו שהקוף דומה לאדם ופיל נמי מבין לשון בני
אדם. (מלאכת שלמה) וכ"כ 'ספר הדורות' (אלף תתקע"ג) שאנשי דור המבול הוענשו על ידי ה' וחלקם הפך לקופים ושנהבים (היינו פילים). וכן איתא
בספר הישר (פרשת נח). והואיל ודומים לאדם במקצת דברים מברך עליהם ברוך משנה הבריות. *
ה. הפקיר תרח את חלקו בגוף בנו – שהרי מסר את אברהם בנו לנמרוד לשריפה, ואלמלא הצילו הקב"ה כבר נשרף חלקו באור כשדים, ואם כן אין לו
כלל צד זכיה בגופו, שיהיה חייב בכיבוד אב, ושלשה שותפין הן באדם, הקדוש ברוך הוא ואביו ואמו (קידושין ל ב) וחיוב כיבוד אב נובע מהשותפות
שיש לאב בבן, במה שנתן את חלקו בגוף של בנו. ודווקא אצל אברהם שייך טעם זה ולא אצל רחל. (דבש לפי מערכת אלף אות לט בשם בגדי אהרן )
ו. וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ (בראשית ח, כב) אמר ריש לקיש עובד כוכבים ששבת ממלאכתו יום שלם חייב מיתה שנאמר וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ ואמר מר
אזהרה שלהן זו היא מיתתן. (סנהדרין נח ב) וכן פסק הרמב"ם (מלכים פ"י ה"ט) עכו"ם ששבת חייב מיתה.
ז. זכר ונקבה שלחם – על מנת שלא ישובו עוד, ואם ישלח אח"כ את בן זוגה שמא ילך אחד למזרח ואחד למערב. (הרוקח) *
ח. חיבה היא להזכיר את שמו תמיד ומנהג העולם הוא שיזכיר אדם לאוהבו תמיד בשמו כשהוא מוצא חן בעניו. ועליו נאמר וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְ-הוָה (ו ח)
(רבינו בחיי)
ט. טבע ההולדה של הבהמה כתולדות האדם ולכן הזכיר אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ . לעומת תולדות העוף ע"י הטלת ביצים שהם התחלת יצירתם לכך הזכיר אצלם
זָכָר וּנְקֵבָה . א"נ חלק להם כבוד מפני שלא באו על שאינם מבני מינם. (רבינו בחיי)
י. י״ד פעמים כתוב יְ-הֹוָה בפרשת נח, לפי שיצא ממנו אברהם אבינו שבניו קבלו את עשרת הדיברות שבהם י״ד שמות, וכן י׳׳ד שמות ב-וַיּוֹשַׁע יְ-הוָה .
י״ז פעמים אֱ-לֹהִים כתוב בפרשת נח, לפי שאברהם נקרא אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב (בראשית א ד). כתיב מִי הֵעִיר מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ (ישעיה מא ב),
[פרש"י – אותו שצדק יקראהו לרגלו מי העיר את אברהם להביאו מארם שהוא במזרח וצדק שהיה עושה היא היתה לקראת רגליו בכל אשר הלך]
ששמר כל תורת משה קודם שניתנה כמנין טו״ב, (היינו - י״ז דורות מנח עד משה) י״ז מקומות נקרא תּוֹרַת מֹשֶׁה , וי״ז אֱלֹהֵי אַבְרָהָם , וי״ז אלֹהֵי
יַעֲקֹב , וי״ז שְׁנֵי לֻחֹת בחומש. (רבינו אפרים)
כ. כ"ו פעמים מופיע בפרשת נח תֵּבָה כנגד כ"ו דורות שעברו עד שמשה רבינו ניצל בתיבת גומא. וכן כ"ו דורות עד שעמד שלמה המלך ע"ה ובנה את
בית המקדש. הבית הראשון שבנה שלמה שיצא משֵׁם עמד ת"י שנה, בית שני שבנה כורש שיצא מ יפת עמד ת"כ שנה, הרי תת"ל כמנין שֵׁם
ו- יפת . (830) והקדים שֵׁם ליפת לכך הקדים בית שלמה לבית של כורש. אותיות שבפרשת יפת ק"פ , כך עמד מלכות יוון ק"פ שנים . (הרוקח)
כ. כיסוי השמלה שכיסה שם את נח אביו זכו ישראל לשמלה היא הציצית המצילה מן העריות, כדכתיב (איוב מא ג) מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם . ובזכות אִם
מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל שלא חמד ממון אחרים זכה לשכר שני הנמשך מחוט של ציצית והוא ההצלה מן העניות. וזכו ישראל לשני דברים בזכות שני
דברים אלו. (כלי יקר)
ל. לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְ-הוָה (דברים יא כא) איתא (פדר"א פרק כ"ג) וַיָּרַח יְ-הוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ . (ח כא) מה עשה
הקב"ה פשט יד ימינו ונשבע לו שלא להביא מי המבול עוד על הארץ שנאמר (ישעיהו נד ט) כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל
הָאָרֶץ וגו' ונתן קשת לאות ברית שבועה בינו לבין הארץ שנאמר (ט יג) אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית והתקינו חכמים שיהיו מזכירין
שבועת נח בכל יום שנאמר לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה .
מ. מתוך שלא לשמה בא לשמה – אם פגע בך מנוול זה ואינך מתגבר עליו 'משכהו לבית המדרש' אמור לו שבבית המדרש תמלא את רצונו ותלמד שלא
לשמה, ובזה תניח את דעתו והוא יעזוב אותך לנפשך. בנתיים הרווחת שאתה יושב ולומד, ובהמשך גם הכונה תהיה לשם שמים, שהרי מתוך שלא
לשמה בא לשמה, ואז כאשר תגיע למדרגה של לימוד לשמה תפטר ממנו לחלוטין , (הגר"א) *
נ. נבואה שרתה עליו - כי מיד שסר יינו מעליו צלחה עליו רוח ה' ואמר מה שאמר בנבואה. (ביאור יש"ר עה"ת) והטור פירש – לפי שתולין את הקלקלה
במקולקל שגם הוא שימש בתיבה דמלת וַיֵּדַע משמע שידע מעצמו. העמק דבר - חלה עליו רוה״ק כאשר היה מוכשר. ע״כ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ .
תרגום יונתן - וְאִתְעַר נחַ מִן חַמְרֵיהּ וִידַע בְּאִשְׁתָּעוֹת חֶלְמָא יַת דְעָבַד לֵיהּ חָם בְּרֵיהּ דְהוּא קָלִיל בִּזְכוּתָא דְגָרַם לֵיהּ דְלָא יוֹלִיד בַּר רְבִיעָיֵי. *
נ. נ"ח שנים היה אברהם אבינו ע"ה כשמת נח. וסימנך ואברהם אבינו בן נ"ח כאשר מת נח. (ראב"ע)
ס. סיון רצו המים לחזור ולשטוף את התיבה לאחר מאה וחמישים יום וזהו הָלוֹךְ וָשׁוֹב , הואיל וחלק מן המינים שבתיבה חזרו להרע כמו חם הכלב
והעורב ששימשו שלא בצניעות, ומשום שגלוי וידוע לפני הקב"ה שבחודש סיון עתידים לקבל את התורה לפיכך התחילו המים לחסר. (אמרות ה')
ע. עכשיו אין לה, ויהיה לה לאחר זמן. כדכתיב (כא ב) וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה . א"נ אֲפִילּוּ בֵּית וָלָד אֵין לָהּ. א"נ אַבְרָהָם וְשָׂרָה טוּמְטְמִין הָיוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו
נא א): הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם , וּכְתִיב, הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם . (יבמות סד ב, דעת זקנים, החזקוני)
פ. פיזור לרשעים שאינם מצויים יחד - הנאה להן, שאינם מגרים זה את זה לחטוא, והנאה לעולם . (סנהדרין עא ב), כך היה פיזור הזה הנאה לעולם
שנאבדו הרשעים הללו. ועוד לפי שפיזר הקב"ה את כל העולם אף בהמה וחיה, אמר הקב"ה כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל האדם, עכשיו
שאדם חוטא בהמה וחיה למה לי. וזה רמוז בטעם פזר. (רבינו בחיי, אמרות ה')
צ. צ"ט שנה היה בנו הגדול ביותר, ולפי שלא השלים ק' שנים ניצל מגזירת המבול. כי לפני מתן תורה לא נענש אדם שהיה פחות מגיל ק'. שהרי בהיות
נח בן ת"ק שנה היה לו בן אחד וכשנכנס לשנת ת"ר שנה ירד המבול. (ב"ר , מעם לועז)
ק. ק"נ תיבות במזמור תְּהִלָּה לְדָוִד , והוא כנגד ק"נ ימים שבהם התגברו המים במבול דכתיב וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם .(ז כד) (הרוקח)
ק. קודם מתן תורה תשובה מועילה תשובה אף לבני נח. אולם לאחר מתן תורה כאשר גילו דעתם שאינם רוצים בקבלת התורה לא מועילה תשובה
לעכו"ם. (גנזי יוסף בשם חמיו) א"נ הטעם שאין מועילה תשובה לעכו"ם מפני שהם כעבדים למקום, ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, מה שאין
כן ישראל נקראו בנים למקום, ואב שמחל על כבודו - כבודו מחול. וכל זה הוא בעבירות שבן אדם למקום, אבל בבן אדם לחבירו לא שייך חילוק
זה. דור המבול 'לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל' שהוא בן אדם לחברו, עליו מועילה תשובה גם לעכו"ם. אלא שאנשי המבול לא שבו ואבדו מן
העולם. (שו"ת גנזי יוסף סימן י"ח)
ר. רביעי – כתב צרור המור : בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה ולא אמר 'ביום הזה' כמו שאמר למעלה, להורות לנו יום הכניסה שהיה ביום רביעי, ומכאן נראה
שהוציאו דין התלמוד שאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים לפני השבת, ולכן אמר בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה שפירושו בעיצומו של יום, ואיזהו יום שהשמש
חזקה יותר משאר הימים הוא יום רביעי שבו נתלו המאורות ואז החמה בחזקתה, לפי שאז הוא כחתן יוצא מחופתו אחר שבו ביום האיר וזרח.
ר. רל"ו אלף ריבוא פרסאות רצו להגביהו כנגד השכינה. עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ ס"ת רל"ו . וכן גָּדוֹל אֲדוֹנֵינוּ וְרַב כֹּחַ לִתְבוּנָתוֹ אֵין מִסְפָּר (תהלים קמ"ז ה)
וְרַב כֹּחַ בגימטריא רל"ו. והיינו דכתיב וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם ולא כתיב עד השמים. (רבינו אפרים) והם עמדו לבנות עוד ג' מגדלים 'לסמוך' את השמים מד'
רוחותיו. (אזנים לתורה)
ש. שותפות עשה עם השטן כדאיתא במדרש (תנחומא נח יג) אמר לו השטן בא ונשתתף שנינו בכרם זה, א"ל לחיי, מה עשה שטן הביא כבש והרגו תחת
הגפן, אח"כ הביא ארי והרגו, ואחר כך הביא חזיר והרגו, ואח"כ הביא קוף והרגו תחת הכרם והטיפו דמן באותו הכרם והשקוהו מדמיהן. ולא כל
היין היה שלו. וזהו מִן הַיַּיִן ומכיון ששתה נכנס לתוך חלקו של השטן, ונתבזה. (אזנים לתורה) א"נ אותה כמות של יין שהיה רגיל לשתות לפני
המבול ולא השתכר, כששתה אותה לאחר המבול מיד השתכר, לפי שנחלשו הדורות ולא יכל לקלוט מה שקלט קודם. (שפת אמת) *
ת. תרנגולתא דאגמא (תרנגולת של אגם, מקום צמחיה שומם מבני אדם), הזכר טמא והנקבה טהורה (תוס' נדה נ ב) במין כזה צוהו להביא שבעה
מפני שאף שהזכר טמא אכן הוא לחיות זרע על כל הארץ ובנקבה הנולדת תהיה טהורה וכן מדויק הפסוק שכאן נזכר לְחַיּוֹת זֶרַע . (משך חכמה) *
מקורות / חידודון *
א. אִיתֵיהּ בְּטוּרָא פְּלָן . כתב הבן יהוידע (גיטין סח.) - נראה לי בס"ד דאותו ההר היה מכוון כנגד קליפת נגה דחציה טוב וחציה רע והוא היה עולה לרקיע לקליפת נוגה בחצי הרע שבה ואין לו יכולת לעלות יותר דאין לו מגע בחצי הטוב שבה ועל זה החצי אמר סָלִיק לִרְקִיעָא והיה שומע משם דברים נסתרים ועל זה אמרו גמר מתיבתא דרקיעא וכשהיה יורד לעולם הזה התחתון היה יורד דרך אותו ההר. ומה שהוצרך להכין לו שם מים כי מצד טבעו ומזגו שהיה מיסוד האש כאשר כתבתי לעיל על פי דברי רבינו האר"י ז"ל היה מרגיש בצמאון בעת שנעתק מן אויר הרקיע ויורד לאויר עולם הזה ולכך היה מכין לו שם מים לשתות .
ד . קפוף : פרש"י - עוף שקורין וולטו"ר ויש לו לסתות ולחיים כאדם. (ברכות נח ב)
" רבי ינאי אמר: היינו טעמא דרבי מאיר (שמפלת דמות חיה בהמה ועוף טמאה) הואיל ועיניהם הולכות לפניהם כשל אדם. והרי עוף, דאין עיניו הולכות לפניו, וקאמר רבי מאיר דטמא! אמר אביי: בקריא וקיפופא, ובשאר עופות לא. ומאי שנא קריא וקיפופא מבהמה וחיה? הואיל ויש להן לסתות כאדם פרש"י- לסתות - לחיים זקופין כאדם מה שאין כן בבהמה ובחיה . (נדה כג א).
היינו מינים של דורסי לילה. רש"י מפרש: "קריא וקיפופא - עוף הצועק בלילה ופניו דומה לחתול ועיניו לפניו".היינו : א. עיניים המופנות קדימה. ב. "לחיים זקופין" וכנראה הכוונה ל"פנים" הפונות קדימה בדומה לפני אדם (בניגוד ל"פני" רוב היונקים והעופות הפונות לצדדים משני עברי החרטום). ג. השמעת קריאות בלילה.
ז. איתא (סנהדרין קח ב) וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב (ח ז) אמר ריש לקיש תשובה ניצחת השיבו עורב לנח אמר לו רבך שונאני ואתה שנאתני רבך שונאני מן הטהורין שבעה מן הטמאים שנים ואתה שנאתני שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים אם פוגע בי שר חמה או שר צנה לא נמצא עולם חסר בריה אחת או שמא לאשתי אתה צריך אמר לו רשע במותר לי נאסר לי בנאסר לי לא כל שכן. לפי זה יש לבאר את דברי הרוקח שלאחר שהשיבו העורב שלח איתו גם את בת זוגתו ואעפ"כ לא רצו ללכת. א"נ מדרשים חלוקים הם.
כתב הבן יהוידע - תְּשׁוּבָה נִיצַּחַת הֵשִׁיבוֹ עוֹרֵב לְנֹחַ הנה לפי פשוטן של דברים נראה לא היה דבור ממש מן עורב לנח וגם לא היה דבור ממש מן היונה אלא נראו בהם סמנים כאלו הם רוצים לומר כך. וכיוצא בזה אמרו רבותינו ז"ל בגמרא (עירובין ק:) למדנו פיוס מתרנגול דמפייס ואחר כך בועל דאמר לתרנגולת כך וכך ולא הוה דברים אלא מן הסמנים שנראין בגופו קודם בעילה ואחר בעילה נראה כאלו מדבר כך וכך, וכל זה הוא לפי פשט הדברים כמו שאמרו המפרשים ז"ל. אמנם כפי דברי רבינו האר"י ז"ל בביאור פרקי שירה צריך לומר כאן נמי הוה דברים ממש אך לא מן העורב עצמו שהוא בעל חי אלא מן השר והמזל של העורב דהא כתב בשער מאמרי רבותינו ז"ל בביאור פרקי שירה וזה לשונו דע כי הנה כל הנבראים שבעולם הזה יש על כל אחד מהם מלאך אחד שוטר ושר עליו בשמים וזהו סוד מה שאמרו רבותינו ז"ל אין עשב למטה שאין מזל עליו למעלה מכה בו ואומר לו גדל ועל ידי השר ההוא הממונה עליו נמשך החיות והשפע אל הנברא ההוא. והנה השר ההוא אינו יכול להשפיע בו עד שהוא יאמר לפני הקדוש ברוך הוא השירה הראויה אליו כפי מקומו ועל ידי כך ישפיעו בו ואחר כך הוא ישפיע חיות ומזון אל הנברא ההוא ונמצא כי כל אותם השירות הנזכר בפרקי שירה הם מה שמשוררים השרים והמזלות העליונים הממונים על כל התחתונים עד כאן לשונו עיין שם. ולפי זה גם כאן המדבר עם נח לאו העורב עצמו אלא השר והמזל שלו שהוא האומר שירה וכן הענין כמו שנאמר גבי יונה.
מ. אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ - הערוך לנר ועוד אחרונים מסבירים את שתי הדוגמאות האלו של אבן וברזל, שיש שני מיני יצר הרע. יש יצר הרע שמקרר את האדם, עושה אותו קר, עצלן, לא לרדוף לקיים את המצוות באהבה ובהתלהטות, אלא מקרר אותו להיות עצל מלקיים את המצוות. ולעומת זאת, יצר הרע שהוא מחמם את כל הגוף, מרתיח אותו לרדוף אחרי עברות, והאבן והברזל הטבע שלהם חלוק זה מזה. האבן – כאשר מקרבים אותו אל האש, הוא לא נמס, אלא אדרבא הוא מתחזק, אבל במים הוא נמס, משא"כ ברזל – טבעו הפוך במים, הוא מתחזק, ובאש הוא נמס, וכן אש ומים מנוגדים זה מזה, ולזה אומרת הגמ': שאם בא יצה"ר עם שני כוחות, אז אותה תרופה תועיל לשני הכוחות, בין אם היצר הוא קר, ובין אם היצר הוא חם. ועצה לשניהם זה עסק התורה. התורה היא גם (ירמיהו כג כט) הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ , והתורה היא גם (ישעיהו נה א) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם , לכן כנגד היצר הרע שמקרר את האדם מלעשות מצוות התורה שהיא אש תלהט אותו לקיים את המצוות, וכנגד היצר הרע של אש שמגביר אצלו את רתיחת הדם לעבור עברות, התורה דומה למים שמצננת ומקררת לכבות את אש היצה"ר. (ר' מיכל זילבר שליט"א)
נ. וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן . לא נכתב בפרשה מי הגיד לנח מה שעשה לו בנו וכי ראה נח זה בנבואה ונ״ל ע״ד שארז״ל (סנהדרין קח:) שלשה שמשו בתיבה עורב כלב וחם וכו' ולפי זה כשעמד נח משנתו היה מתבונן בעצמו מי עשה לו הדבר הזה ודאי אחד מבניו החשוד על העריות עשה לו זה שרבעו. ומתוך ההתבוננות נזכר במעשה שהיה וידע את אשר עשה לו בנו הקטן בתיבה כי טמאה ע״י תשמיש בזמן האסור אמר נח מי שעשה זה, עשה גם זה ולפיכך קללו. ומה שקלל לכנען בנו ולא קלל את חם עצמו רבו בזה הדעות כי יש אומר שכנען ראה והגיד לחם אביו. וי״א לפי שהקב״ה בירך את נח ובניו ע״כ אין נכון לקלל אחד מבניו אחר שכבר ברכם ה'. וי״א שכנען היה מגלה עריות ואביו למד מבנו כן לעשות כמעשה כנען. (כלי יקר) כתב המלבי"ם - נח לא ישן אז ולא הקיץ משנתו רק היה מבולבל מיינו ולא הרגיש בתועבה זו כדרך השכור, ואחר שהקיץ משכרותו ידע את אשר עשה, פי' שהרגיש בדבר התועבה, כמו וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם שפי' שהרגישו בדבר, ומ"ש בְּנוֹ הַקָּטָן יל"פ בנו של חם למ"ש שכנען עשה זאת, ולכן קלל את כנען, ויל"פ על חם אם חם היה הצעיר מכולם כדעת הרמב"ן וקלל כנען בכורו של חם כנ"ל פסוק י"ח. כתב הרד"ק - אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן , אם נאמר כי על חם אמר, יהיה פירוש הקטן, הפחות, כי חם לא היה קטן בשנים לפי זכרונם בכל מקום; ומה עשה לו, שהלך והגיד לאחיו ולא כסה ערותו, וא"ת למה קלל כנען? ראה בנבואה כי רע יהיה הוא וזרעו עד עולם, ולא קלל חם, לפי שהאל ברכו, כמו שאמר (ט א) וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו ולא ראוי לקלל מה שהאל ברך. וכן פרשו רז"ל (שם) וכן אמרו, חם חטא וכנען נתקלל? אלא לפי שברכו האל, אמר, לא תנוח קללה במקום ברכה. ויש מהם שאמרו, כי כנען ראה תחלה והגיד לחם לפיכך תלה הקלקלה במקולקל. ומהם אמרו כי כנען סרסו ובנו הקטן אמר על כנען כי בן בנו יקרא בנו והוא היה הקטן מבני חם.
ש. רמז לו שקודם שישתה אדם מן היין הרי הוא תם ככבש זו שאינה יודעת כלום וכרחל לפני גוזזיה נאלמה, שתה כהוגן הרי הוא גבור כארי ואומר אין כמותו בעולם, כיון ששתה יותר מדאי נעשה כחזיר מתלכלך במי רגלים ובדבר אחר, נשתכר נעשה כקוף עומד ומרקד ומשחק ומוציא לפני הכל נבלות הפה ואינו יודע מה יעשה, וכל זה אירע לנח הצדיק. מה נח הצדיק שהקדוש ברוך הוא פירש שבחו כך, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. (תנחומא נח יג)
א"נ איתא במדרש (ב"ר ל"ו ד) אמר רבי חייא בר אבא: בו ביום נטע, בו ביום שתה, בו ביום נתבזה, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה . ונח לא ידע מגודל הנס וחשב שהוא מיץ ענבים ולכן השתכר .(הגרי"ד סלובייצ'ק).
ת. תרנגולתא דאגמא . הזכר אסור לפי שאין לו סימני טהרה ולא שרי מטעם כל היוצא מן הטהור טהור שהרי האם לא ילדה האפרוח אלא ביצים הטילה והאפרוח מעפרא קא גדיל ונאסר ממילא ע"י סימני טומאה ונקבה נמי אין לאוסרה למאן דאסר זה וזה גורם דהא אפרוח לא יצא אלא מן הביצה ומעפרא קגדיל כדפרישית ומיהו נראה עיקר ששני מינים הן והמין שקורין תרנגולתא דאגמא שרי הזכר והנקבה דיש להן סימני טהרה והמין שקורין תרנגול דאגמא אסור הזכר והנקבה דאין נראה שמין אחד חלוק הזכר מהנקבה ועוד כיון דלא הוי מעופות טמאין הכתובין דבהנהו בכל מין יש זכר ונקבה משום סימני טומאה אין לאסור עד שיהא בו כל ד' סימנים דמנשר ילפינן.
ואיתא במדרש (ילקו"ש) אם תאמר שבעה מכל מין, נמצא אחד מהן שאין לו בן זוג; אלא שבעה זכרים ושבע נקבות מכל מין. לא שאני צריך להן, אלא לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ .
שבעים פנים לתורה , לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת
התשובות אינם להלכה למעשה , הערות והארות יתקבלו בברכה
לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל
לקבלת העלון במייל ניתן לפנות לכתובת [email protected]
תורה מן השמים
איך מכניסים את ה' אל תוך הלב?
רצונם המיוחד של 250 איש מקריבי הקטורת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
האם מותר לפנות למקובלים?
מה המשמעות הנחת תפילין?
מתנות בחינם
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
הלכות שטיפת כלים בשבת
הלכלוך הקדוש
