ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
בשבוע שעבר פתחנו סדרת טורים העוסקים בשורשי הלכות הכשרות. עסקנו במושג של "טעם כעיקר", וביררנו אם הגדרה זו היא מן התורה או לא.
במסכת עבודה זרה (דף סז ע"א) אומר רבי יוחנן שאם יש טעם וממשות של איסור – לוקים על האכילה, בתנאי שיש כזית בכדי אכילת פרס ("כדי אכילת פרס" הוא משך הזמן שאדם סביר אוכל 'פרס' – מנה, נפח של 3-4 ביצים. "כזית בכדי אכילת פרס" הוא . טעמו ולא ממשו – אסור, אך אין מלקות.
לפני שנברר את הדברים, נבהיר את משמעות "כזית בכדי אכילת פרס":
"כזית" היא מידת נפח מוכרת לנו. "פרס" הוא מנת אוכל (הערכת הראשונים נעה בסביבות נפח של 3-4 ביצים). "בכדי אכילת פרס" הוא משך הזמן שאדם רגיל אוכל 'פרס' – מנה שכזאת (מספר דקות). "כזית בכדי אכילת פרס" זהו היחס, הפרופורציה, בין המרכיב המסוים והתערובת. כלומר: אם יש "כזית בכדי אכילת פרס", הרי שבכל 'פרס' יש 'כזית'.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
91 - חמדת הכשרות: האם טעם כעיקר אסור מן התורה?
92 - חמדת הכשרות: חיוב מלקות על אכילת טעם כעיקר
93 - חמדת השבת: לחם משנה
טען עוד
נשוב לדברי רבי יוחנן: למדנו שרש"י והרא"ה סבורים שטעם כעיקר הוא דין מדרבנן. הם רואים בדברי רבי יוחנן ראיה: לא לוקים על טעם ללא ממשות. לפיכך, אם חלב התערב בסיר של בשר, או שאיסור התמוסס בסיר של היתר, התבשיל נאסר מדרבנן בלבד. איסור תורה יהיה רק "טעמו וממשו" – אם ניתן גם לזהות ממשות. חיוב מלקות יחול רק אם יש כזית בכדי אכילת פרס. אם יש פחות מכזית איסור בכל 'פרס' הרי שלא ניתן לאכול כזית של איסור במסגרת אכילת מנה, ועל אכילה שכזאת אין מלקות, מכיוון שהיא אינה מזוהה הלכתית כאכילה אחת.
נתרגם את דבריהם למדד כמות האיסור בתוך התערובת: אם האיסור לא נתן טעם, הרי שהוא בטל ומבוטל, ניתן להתעלם ממנו. אם האיסור נתן טעם, 'טעם כעיקר' אסור מדרבנן. אך היכן הגבול? כמובן שהציר (הנוזלים) של בשר שאינו כשר גם אינו כשר. עכשיו נוסיף לו מעט מים רותחים. האם ברגע שהוא מעורב במשהו אחר איסורו הופך לאיסור דרבנן? היכן עובר הגבול בין 'טעם כעיקר' ובין תערובת של הציר עם נוזל אחר, האסור מן התורה? על זה אומר רבי יוחנן: כאשר יש כזית בכדי אכילת פרס. אז יש כמות גדולה מדי של חלקיקי איסור ביחס להיתר מכדי שנאמר שזהו איסור דרבנן בלבד.
נעבור לשיטות האומרות שטעם כעיקר אסור מן התורה, מדוע לא לוקים על אכילת טעם האיסור בלבד?
בעל המאור, ראב"ד והרשב"א אומרים שאמנם אכילת טעם איסור אסורה מן התורה. אך כפי שלמדנו, המקור הוא הרחבה מ"משרת" שנאמר ביחס לנזיר, ואין מלקות על מה שנלמד כהרחבה של דין ("אין עונשים מן הדין").
רבנו תם חולק. הוא אומר שאכן "טעם כעיקר", במלוא מובן המילה. אם איסור התערב בתוך היתר, ונתן בו טעם, לוקים על כל כזית מהתערובת. דברי רבי יוחנן נאמרו על מין במינו. לדוגמא: חתיכת בשר בקר שלא נשחט כדין התערב עם חתיכות בשר אחרות. במקרה זה לא שייך לדבר על "טעם", מפני שהטעמים של הבשר זהים. לכן אם יש 'טעם' בלבד האיסור בטל ברוב (כדין איסור שהתערב בהיתר ולא ניתן לזהות אותו, שבטל ברוב).
שימו לב שרבנו תם מבין שהאות כ' הדמיון במילים 'טעם כעיקר' משמעו זהות: דבר שקיבל טעם הוא כגוף האיסור ממש, ולכן לוקים על כל כזית ממנו.
הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה ג) פוסק כך: אם יש כזית בכדי אכילת פרס, ואכל פרס – חייב מלקות. אם יש באופן יחסי פחות מכך בתערובת חייב על אכילתן מכות מרדות. רוב הפרשנים (אבן האזל, מרכבת המשנה) מבינים שלשיטתו טעם כעיקר אסור מן התורה. אך בשונה מדברי ר"ת, לשיטתו בכדי ללקות יש לאכול כזית של האיסור תוך אכילה אחת. בהגדרה, זה דבר שלא יקרה אם יש פחות מכזית בכדי אכילת פרס.
רבינו חיים מבעלי התוספות הוא דעת ביניים בין רבנו תם והרמב"ם. בדומה לרמב"ם, הוא חולק על דברי רבנו תם, וסובר שלא יתכן שתבשיל שקיבל טעם של איסור ייחשב כגוף האיסור ממש. אכן יש איסור דאורייתא אם יש טעם בתבשיל. אך רבי יוחנן בא לחדד שמלקות יהיו רק אם יש כמות משמעותית יותר בתוך התערובת. לכן, אם יש כזית בכדי אכילת פרס, הרי שילקה על כל כזית מן האיסור.
יש בדבריו חידוש מעניין. נחדד את ההבדל בין שלושת השיטות הללו:
לפי הרמב"ם: טעם כעיקר אסור מן התורה. אך לוקים רק אם אוכלים כזית של איסור בזמן שהתורה הגדירה (בכדי אכילת פרס).
לפי רבנו תם: איסור טעם כעיקר משמעו שלוקים על כל כזית של האיסור.
לפי רבנו חיים: איסור טעם כעיקר אוסר תבשיל שיש בו טעם. מלקות יהיו אם יש טעם משמעותי של כזית בכדי אכילת פרס. לוקים על אכילת כל כזית מתערובת שכזאת.
לפי רבנו תם: איסור טעם כעיקר משמעו שלוקים על כל כזית של האיסור.
לפי רבנו חיים: איסור טעם כעיקר אוסר תבשיל שיש בו טעם. מלקות יהיו אם יש טעם משמעותי של כזית בכדי אכילת פרס. לוקים על אכילת כל כזית מתערובת שכזאת.
תוך כדי הדברים רמזנו לשאלה מהותית יותר: כיצד הראשונים הבינו את המושג של "טעם"? מבחינה עקרונית ניתן להציב שתי אפשרויות: 1. התחושה שאדם חש בפיו ('טעם' במובן הפשוט. Flavor.). 2. חלקיקי המאכל המעורבים ונותנים את טעמם.
לשון אחר: האם ה'טעם', התחושה שהאיסור נותן, הוא האסור, או שהדיון הוא על חלקיקי האיסור הנמצאים בתערובת, ועתה השאלה היא רק כיצד להגדיר מתי ההלכה מאפשרת להתעלם מהחלקיקים הללו?
בשאלה זו נעסוק בעזרת ה' בפעם הבאה.
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
