ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
הוא עומד לטוס מטוקיו לניו יורק בחמישי בערב (אחרי צאת הכוכבים, תחילת יום ששי למעשה). הוא יחצה את קו התאריך, וינחת בניו יורק בזמן שלפי השעון הוא שעה לפני ההמראה, של אותו היום (לצורך העניין: אם ההמראה היא בשעה 19:30 בערב של ליל חמישי, הוא ינחת בסביבות השעה 18:30 של אותו הערב). בחוויה עבר יום שלם, והוא גם רואה את השמש מאירה בחלק משעות הטיסה. שאלתו היא: הוא התפלל שחרית מנחה וערבית של יום חמישי. במטוס הוא חווה זריחה וכעבור שעות ספורות (מכיוון שהוא טס מזרחה, לכיוון השמש) גם שקיעה. אך לכאורה הזריחה והשקיעה הללו הן של יום חמישי. אך את שחרית ומנחה של יום חמישי הוא כבר התפלל. האם עליו להניח תפילין ולהתפלל שחרית במטוס כאשר הוא חווה זריחה, ובנוסף להתפלל מנחה שנית לפני חשיכה. עוד הוא שואל: הוא מתכוון להתפלל ערבית לפני העלייה למטוס. האם עליו להתפלל ערבית שוב בניו יורק?
לפני שנענה על גוף השאלה, נעיר הערה מתודולוגית על עיסוק בשאלות מעין אלה:
כשאלות הלכתיות רבות, יש כאן מפגש של שני נושאים:
א. הגדרת קו התאריך ומשמעותו.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
75 - חמדת הברכות: חזרה ותוספת מילים בתפילות השונות
76 - חמדת התפילה: השפעת קו התאריך על חובת התפילה
77 - חמדת התפילה: ויפגע במקום
טען עוד
פעמים רבות הפתרון לשאלה מונח בהגדרת קו התאריך בצורה נכונה. פעמים אחרות הפתרון הנכון נובע מהגדרת חובת התפילה.
שאלה דומה יכולה לעלות ביחס לשבת: אדם טס מיד אחרי שבת מטוקיו לקליפורניה. בשלב מסוים הוא יחצה את קו התאריך, ולכאורה קדושת השבת תשוב. בדומה לכך, אדם יכול לפספס את השבת כולה על ידי טיסה ביום ששי מניו יורק לטוקיו.
גם כאן יהיה עלינו לדון: האם הדיון הוא דיון בקדושת השבת, או שהוא דיון בהגדרת קו התאריך?
הרב כשר, מחבר "תורה שלמה", פותר את הסוגיה בעזרת הסוגיה במסכת פסחים, האומרת שכאשר אדם יוצא ממקומו למקום אחר עליו להמשיך לנהוג לפי המקום ממנו הוא יצא, ולחומרה לפי המקום אליו הגיע. לכן אדם שיטוס מטוקיו לקליפורניה במוצאי שבת, וינחת בשעה שהיא שבת בקליפורניה, עד שיגיע למקום יישוב לא יצטרך לשמור על קדושת השבת. יתרה מכך: לו יצויר שיטוס תיכף לפני שבת מקליפורניה, וינחת בטוקיו ביום ראשון – יהיה עליו להשלים 25 שעות קדושת שבת שיש עליו, כפי שהדין בקליפורניה.
אמנם לא מצאתי שהתייחס לדיני התפילות (אך יתכן והחיסרון אינו אלא בי), אך לכאורה לפי אותו הגיון יהיה אותו הדין גם ביחס לתפילות: אם אנו דנים אותו כמי שחייב כאנשי המקום ממנו יצא, הרי שאם התפלל שחרית ומנחה של יום חמישי, תפילות אלו לא יחולו עליו, מפני שמבחינת אנשי טוקיו הוא כבר התפלל את התפילות הללו.
הרב בן ציון אבא שאול חולק עליו, אך מחלק את ההתייחסות לשניים:
לעניין קדושת השבת, השבת חלה לפי המקום בו אדם נמצא. אם כרגע יש קדושת שבת בקליפורניה, אדם חייב להתייחס אליה. ואם כרגע אין קדושת שבת בטוקיו, זה שהאדם שלפנינו יצא מקליפורניה לא רלוונטי – בפועל כרגע באשר הוא שם אין שבת, כך שאין טעם להתייחס לקדושת השבת.
אם כך, אם אדם יטוס מניו יורק בששי בצהריים וינחת ביפן בזמן שביפן מוצאי שבת, הוא פספס את השבת.
מצד שני, הוא כותב שאין לעשות כך, מכיוון שבכך הוא מבטל את מצוות "זכור את יום השבת לקדשו" של אותו השבוע.
ביחס לתפילות האור לציון הולך לכיוון אחר: הוא אומר שבכל יום מימות החול הקב"ה צריך לקבל ממנו שלוש תפילות. בכל תאריך ותאריך יש שלוש תפילות מיוחדות לתאריך הזה. והתאריך נמדד לפי המקום בו אדם נמצא (בדומה לעיקרון שאמר לגבי השבת). ממילא אם אדם התפלל מנחה של י"ג בחשוון, הרי שאין לו לחזור על מנחה של י"ג בחשוון, גם אם מאז ראה במטוס זריחה נוספת. למעשה הוא אומר שנכון יותר לחשוש ולהתפלל מנחה שנית, אך יתפלל בתורת נדבה. ממילא גם תפילת שחרית: יניח תפילין ויקרא קריאת שמע ללא ברכות, ויתפלל את תפילת העמידה בתורת נדבה, שהרי את התפילות של היום הזה הוא כבר התפלל.
מי שנחשב "מרא דאתרא" לעניינים אלה הוא הרב בצלאל שטרן, מחבר שו"ת 'בצל החכמה', שהיה הרב הפוסק המשמעותי הראשון באוסטרליה.
הוא נשאל כך: לאדם הנמצא במלבורן יש יארצייט בה' באלול. הוא מקפיד לצום ולהיות שליח ציבור בכל התפילות. בתום היום הוא עולה על טיסה לקליפורניה. הוא נוחת .... בה' באלול. לכאורה שוב הגיע היארצייט! הוא שואל אם עליו להיות שליח ציבור בתפילות היום, ולנהוג בו כדין היארצייט.
הרב שטרן מתחיל משאלה קודמת: האם חובת התפילות חלה עליו כלל, הרי את תפילות ה' באלול הוא כבר התפלל!
כאמור, האור לציון באמת פוסק שאין להתפלל שנית את תפילות ה' באלול (ושמא לחומרה נכון להתפלל אותן בתורת נדבה). אך כאן הרב שטרן חולק על האור לציון. הוא אומר שתפילות ימי החול אינן מבוססות על יום מסוים, אלא על זמני היום. אחרי שאדם חווה זריחה, עליו להתפלל שחרית. בחצות היום ולפני השקיעה, מוטל עליו להידמות ליצחק אבינו, לשוח בשדה ולהתפלל תפילת מנחה. לכן ברור לו שהתפילות אינן קשורות לתאריך, אלא לשעת היום, ועל כן מוטל עליו להתפלל שנית.
יש לציין שעל פניו, אם אדם יטוס בראש חודש, הרב שטרן יחייב אותו להתפלל שחרית שנית (מכיוון ששחרית אינה מחוברת בטבורה לראש חודש בדווקא), אך לא לומר הלל. שהרי את ההלל של ראש חודש כסלן תשפ"ו הוא כבר הילל.
אך הוא מבאר שדין היארצייט שונה בתכלית מדין התפילות. בוודאי שהיארצייט מחובר לתאריך הפטירה. איתא בספרים שביום היארצייט הנשמה עוברת דין מחודש, וכן מידת הדין מתוחה על האבלים. לכן בתאריך ה' באלול עליו לנהוג את מנהגי היארצייט, לפי מקומו ושעתו.
(נתוודעתי פעם למעשה משונה ביותר בהקשר זה. יהודי נפטר בשיבה טובה בארץ הקודש בכניסת ליל ג' סיוון. מיד הודיעו לבנו, שגר בארה"ב. הבן שמע בתאריך ב' בסיוון. רבו של אותו אדם אמר לו שבכל השנים יתייחס ליארצייט בב' סיוון, מפני שזה התאריך בו שמע על הפטירה. לכאורה פסיקה זו היא כשגגה שיצאה מלפני השליט. היארצייט אינו קשור לתאריך בו אדם שמע מהפטירה, אלא קשור לנשמת הנפטר. אם הנפטר נפטר בג' בסיוון, זהו היום המשפיע על היארצייט שלו).
בצל החכמה אומר שהדברים יהיו נכונים גם להיפך: אדם יטוס מקליפורניה לאוסטרליה, ובכך יפספס מספר תפילות (שהרי יחצה את קו התאריך באופן בו הוא מפספס יום). כאמור, לפי האור לציון לכאורה יש מקום לתפילת נדבה, שהרי את התפילות של תאריך פלוני הוא פספס. אך הרב שטרן חולק ואומר שהניסוח הזה אינו נכון: כאשר הוא חווה שקיעה, הוא מתחייב בתפילת שחרית. אם הוא טס בכיוון השמש, ולפתע נמצא ביום הבא, הוא לא היה בזמן של שקיעה או שקיעה נוספים, ולכן הוא אינו מתחייב בתפילות נוספות.
נראה ששורש המחלוקת היא כיצד לתפוס את חובת שלוש התפילות ביום:
לפי האור לציון שלושת התפילות מחוברות לתאריכים מסוימים, אותם יש למלא בתפילות הללו.
לפי הרב שטרן התפילה קשורה לאדם, המצווה להגיב לזריחה בתפילת שחרית ולשקיעה בתפילת ערבית
בספר "תאריך ישראל", המקיף את כל ענייני קו התאריך, אומר שמקובל לפסוק בעניין זה כדברי הרב שטרן, ולא כדברי האור לציון.
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
