פרשת השבוע: 127 / 137 - תכלית הידיעה שלא נדע? | הרב יוסף כרמל | בית המדרש

מדורים
פרשת שבוע

קטגוריה משנית

פרשת שבוע ותנ"ך
חיי שרה

3 דק' קריאה

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה " (בראשית כג, א)
פעמיים התורה מכריזה כך, למרות שפרשתנו עוסקת במותה של שרה אמנו. לכאורה היה מתאים לכתוב: " וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בת מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים".
קולמוסים רבים נשברו תוך ניסיון לענות על שאלה זו. לדוגמא: "ויהיו חיי שרה. זה הוא שאמר הכתוב "חיים שאל ממך נתתה לו ארך ימים עולם ועד" (תהלים כא, ה). איזה חיים שהוא עולם ועד, זה חיי העולם הבא" (מדרש הגדול בראשית שם). כלומר, החיים הרמוזים בפסוק הם החיים בעולם הבא, שהם האמיתיים, ומבחינה זו חייה של שרה לא נסתיימו. מה שנדמה כחיים בעולם החומר איננו באמת חיים. ננסה ללכת בכיוון דומה אבל תוך שימוש בהגדרות שונות.
הפרשה פותחת במספר 127, ולקראת סופה, מופיע בפסוק עם סגנון קרוב, המספר 137 : "וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי יִשְׁמָעֵאל מְאַת שָׁנָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים וַיִּגְוַע וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (כה, יז). מספר זה מופיע בפרשת וארא שתי פעמיים נוספות (שמות ו, טז, וכן בפסוק כ), בציון מספר שנות חייהם של לוי בן יעקב ושל עמרם אבי משה (סימן מובהק לכך שמדובר במידע חשוב).
ננסה להסביר את הקשר, וממילא לתת תשובה גם לשאלתנו הראשונה.
הקדמה. רבי ידעיה הפניני הבֶּדֶרְשִׂי (רופא משורר ופילוסוף חי בפרובנס 1270-1340) בספרו בחינות עולם (יג, מה) קבע "תכלית הידיעה שלא נדע". רבים ציטטו אותו והסכימו עמו. גם כאן צריך לשאול את אותה שאלה במילים אחרות. אם באי ידיעה עסקינן אז כיצד ניתן להגדיר אותה כתכלית הידיעה?
נשווה את תכלית לימוד התורה למטרתו של המדע. באופן עקרוני, מטרתו של המדען לדעת כמה שיותר, להבין את העקרונות ולנסות לכתוב משוואה שתתן את התוצאה של כל ניסיון. במידה ותוצאות הניסיונות לא יתאימו למסקנות המדעיות, המשמעות היא שידיעתנו איננה שלימה ויש להמשיך ולחקור. לכאורה, אי אפשר לבנות גשר שיחבר את השניים - לימוד התורה שמטרתו המסקנה של אי הידיעה, והעיסוק במדע שמטרתו היא לדעת.
המדע החל לגלות, לפני כמאה שנים, שיש כמה תחומים שבהם אי אפשר להגדיר את הממצאים בנוסחה פיזיקלית מהסוג המקובל. הראשון קשור לאלקטרון, חלק מהותי ומרכזי של כל אטום. עיקרון אי הוודאות מלמדנו שכנראה לא נצליח לדעת את כל הנתונים על האלקטרון, כגון את מיקומו וגם את התנע (כמות התנועה-מומנטום) שלו. השני, לא נצליח כנראה להכניס למערכת נוסחאות אחת, את ארבעת הכוחות שפועלים בטבע: כוח המשיכה, הכוח החשמלי – האלקטרומגנטי, הכוח האטומי החלש והכוח האטומי החזק. ניתן עוד דוגמא, שלישית: כנראה שלא נצליח להכיר ולהגדיר את היקום על כל חלקיו ומיקומם, ביחס לנקודה מסוימת.
לאחרונה מתפתחת תנועה של אנשי מדע, שמקבלים את הכרזתו של רבי ידעיה הפניני הבֶּדֶרְשִׂי, ומכירים בכך שיש ישות טרנסצנדנטלית מחוץ לעולם החומר, המנהלת את ההתרחשויות בעולם זה. הם אומנם עדיין אינם מאמינים בקב"ה, אבל זו התקדמות אדירה מבחינת תולדות האנושות. אחת הסיבות להתפתחותה של תנועה זו היא ההכרה, כפי שתיארנו לעיל, שההשגה האנושית מוגבלת. סיבה נוספת היא גילויים של "קבועים" (Constants) שללא התקיימותם, העולם לא היה קיים בצורתו הנוכחית. אחד הקבועים החשובים הוא 1 חלקי 137. כינויו הוא 'קבוע המבנה העדין', או 'קבוע המבנה הדק'. קבוע זה הוגדר בידי ארנולד זומרפלד (שנרדף בידי הנאצים משום שעסק ב"פיזיקה יהודית") כיחס בין מהירות האלקטרון במסלול הראשון במודל האטום היחסותי של נילס בוהר (חתן פרס נובל היהודי, אימו הייתה יהודייה ואביו דני), לבין מהירות האור בריק (vacuum). הוא גם היחס בין עוצמת הכוח האטומי החזק לבין הכוח האלקטרומגנטי. ממשיך דרכו היה וולפגנג פאולי (חתן פרס נובל, יהודי על פי ההלכה, אע"פ שהוריו המירו דתם כדי לשרוד מדעית בגרמניה), שבסוף ימיו התחיל להתעניין בלימודי תורת הסוד, גם בגלל שגילה כי קבלה בגימטרייה שווה 137.
לענ"ד, יתכן שהתפתחות זו היא חלק מהתחלת התגשמות הנבואות על כך שכל העולם, בסופו של דבר, יכיר במלכות שדי (מה שמודגש כל כך בתפילתו של יהושע בן נון, עלינו לשבח).

בכל מקרה, תחילת פרשת חיי שרה (127) מציבה בפנינו קביעה, כי עיקר החיים הוא מה שלא גלוי. חיי שרה הם ביטוי ודוגמא לחיים הרוחניים על פי התורה. סוף פרשת חיי שרה (137) רומז לנו כי עיקרון יסודי במדע, הוא ההבנה שמאחורי מה שאנו חושבים שאנו יודעים, מסתתר כל כך הרבה שאיננו יודעים.

נתפלל לשלום הפצועים, החזרת החטופים, החזרת העקורים
ולנחמה לכל המשפחות היקרות ששילמו את המחיר הכבד ביותר של רשעות אויבינו.

חיי שרה

פרשת שבוע