בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • תולדות
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
2 דק' קריאה
פרשתנו פותחת בפסוק: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק" (בראשית כה, יט). ושואלים מדוע הכפילות? הרי אין מילה מיותרת בתורה, וברור שאם יצחק הוא בנו של אברהם, הוא גם נולד מאברהם?!
רש"י מביא על פי חז"ל – "לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל שאברהם הוליד את יצחק".
הרד"ק מפרש - שהדמיון לאברהם לא היה רק חיצוני אלא גם רוחני ש'היה ישר ונאמן והולך בדרך טובה ואהוב לבריות כמו אביו עד שהכל אומרים עליו: אברהם הוליד את יצחק'. לפי זה ביאור הפסוק – 'אלה תולדות יצחק בן אברהם' - תולדותיהם של הצדיקים הם מעשיהם הטובים, מה שהם פועלים ומשפיעים בעולם, ומה תולדותיו של יצחק? מהו חידושו בעולם? שהכל אומרים עליו: 'אברהם הוליד את יצחק', שהוא ממשיך הדרך של אברהם אבינו.
יצחק אבינו הוא האב האמצעי באבות, הבריח התיכון, החוליה המקשרת בין אברהם ויעקב, והוא מבטא את מידת ההמשכיות. אברהם אבינו התחיל את דרך האמונה בעולם, ויצחק המשיך אותה.
יצחק הוא גם מידת הגבורה. להמשיך את הדרך לפעמים הרבה יותר קשה מההתחלה. כיוון שבכל דרך חדשה, יש בהתחלה חידוש והתלהבות, אך לאחר זמן, פג הקסם הראשוני, וצריך להמשיך בדרך רק מפני שזו האמת. וכן יצחק תיקן את תפילת מנחה (ברכות כו:) שהיא באמצע היום, ועליה באופן מיוחד אמרו חז"ל שיזהר אדם בתפילת המנחה (ברכות ו:) שאז האדם צריך להיפנות מכל עסקיו ולהתרכז בתפילה. וזו העבודה הגדולה, להמשיך את הדבקות בה' לאורך כל הדרך, לאורך כל היום. להמשיך גם כשקשה, גם כשאין רגש והתלהבות חיצונית. לעשות האמת מפני שהיא אמת. זוהי דרכו של יצחק אבינו, מידת הגבורה וההמשכיות.
ואף אנו מצווים ללכת בדרכי אבותינו, ולהיות בבחינת 'מתי יגיעו מעשה למעשה אבותי' במובן של נגיעה וחיבור של לימוד מדרכיהם להנהגות חיינו. ועל כל אחד להיות בבחינת החוליה המחברת ומקשרת בשרשרת הדורות, לקבל את המורשת מאבותינו ולהנחיל אותה לבנים, ובזכות ההליכה בדרכי אבות, נזכה ל'מביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה' במהרה בימינו.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il