ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- אחדות ומחלוקות
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
העתקת הביטוי מן המנהיג, "איש אשר רוח בו", אל העם, "עם אשר רוח בו", מעבירה מן היחיד אל העם את שני המישורים של התכונות הללו. על פי הפשט, עם ישראל הוא עם שיש לו שאר רוח, עם שיכול לדאות על כנפי רוח, כלשונו הפיוטית של הרב קוק, או כנבואת הנביא זכריה: עם שפועל לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוח ה'. לעומת זאת על פי הדרש זהו עם שרוחות שונות ומגוונות מנשבות בו, והוא יודע לפעול מכוחן של הרוחות השונות הללו.
הציפייה ממנהיג להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד אינה פשוטה כלל ועיקר. יש מקום לחשש שייווצר מנהיג חסר עמוד שדרה, שמנסה לרצות את כולם ולשאת חן בעיני כל אחד ואחת, בעיני כל חוג וזרם, ואינו מסוגל להנהיג ולהוביל את העם. ברור שלא לכך כיוונה התורה, אלא לציפייה שהמנהיג ידע להיענות לצרכים ולדרישות של כל חלקי העם, לתת מענה רחב ומגוון, ועם זאת לנצח על כל הכלים שבתזמורת, כדי שתישמע יצירה אחידה וקולחת ולא קקופוניה של קולות צורמים.
הוא הדין לציפייה מן העם. עם אשר רוח בו אינו עם שמנשבות בו רוחות שונות ומנוגדות באופן שאינו יכול להתקדם לשום עשייה של ממש. כאשר האידיאלים והמאוויים השונים והמנוגדים מנטרלים זה את זה, העם מסתובב כשפניו פונים לכאן ולכאן בהתאם לחוזק הרוחות וכיוונן. הכוונה היא שרוחו של כל אחד ואחת מבני העם, של כל חוג וקהילה, מצטרפת לרוח גדולה, "מפרק הרים ומשבר סלעים", רוח שיכולה להתגבר על כל המכשולים והחסמים ולהביא את העם להישגים, לשיאים ופסגות.
בקור הירושלמי למען החטופים
מאז תחילת החודש השתתפתי בכמה וכמה מפגשים ואירועים שהדגימו יפה את רוחו של העם הזה. אסתפק בארבע דוגמאות מני רבות.
א. כנס של מלומדים, אנשי אקדמיה ורבנים, אישי ציבור ואנשי תקשורת, שהתוועדו יחדיו כדי לקדם הסכמה לאומית רחבה על סוגיות היסוד של חיינו המשותפים: יהדות ודמוקרטיה, דת ומדינה וכיוצא באלה. בחדר נכחו אנשים שכבר בילו אלפי שעות בדיונים ובכתיבת ניירות עמדה ומסמכים, מאמרים מלומדים ואף ספרים, על הנושאים האלה. כששאלתי אחדים מהם מה מביא אותם להמשיך ואפילו להתחיל שוב, מחדש, אמרו בסגנונות שונים רעיון אחד: האחריות למדינת ישראל ולשלמותו של עם ישראל, בדור הזה ובדורות הבאים.
ב. התכנסות של עשרות ירושלמים, בכיכר שלפני היכל שלמה ובית הכנסת הגדול, במוצאי שבת במזג אוויר חורפי וקר, לשיח עם משפחות חטופים. לשאלתי מה מביא אותם שוב ושוב להשתתף בכינוסים כאלה, ועוד בקור הירושלמי המקפיא, ענו לי רבים מהם, וכי אפשר אחרת? האם אפשר להתפנק ולהתיירא מהקור הירושלמי כאשר אחינו ואחיותינו סובלים עשרות מונים שם במנהרות ברצועת עזה? זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות בעבורם, זה המעט שאנחנו יכולים לעשות כשהמצפון מנקר בנו כל העת על שלא עשינו מספיק להצלתם.
ג. סיור של חבורת רבנים ואנשי חינוך בחוות שבשומרון. נפגשנו שם עם משפחות ובודדים, מבוגרים יותר וצעירים מאוד, החיים בעשרות החוות שביהודה, בנימין והשומרון. אנשים שמקיימים בגופם בכל יום, במשך שנים, את דברי יעקב אבינו בפרשת השבוע: "ביום אכלני חורב וקרח בלילה, ותידד שנתי מעיניי". מסירות נפש שאין לשער, כדי להחזיק באדמת ארץ ישראל ולשומרה. לשאלתי מה מניע אותם למסירות הנפש הזאת, ענו בפשטות, כאילו הם מסבירים לילד קטן את המובן מאליו: אנחנו כאן כי אנחנו ממשיכים את מפעל ההתיישבות הציונית, מימי הבילויים ואנשי העלייה הראשונה והשנייה, דרך ההתיישבות העובדת לדורותיה, ועד אבותינו המתיישבים ביהודה ושומרון. אין דרך אחרת להחזיק בארץ הזאת בלי המחרשה והמקנה: "עוד דונם ועוד עז".
ד. משלחת של כחמישים מנהיגי חינוך מכל קצווי תבל, מארבע יבשות וכעשרים מדינות, הגיעה השבוע לארץ לשבוע אינטנסיבי של סיורים, מפגשים ודיונים משותפים על מצבו של החינוך היהודי בעולם, על המאבק באנטישמיות ועל בניין הזהות היהודית לדורות הבאים. חבורה של אנשים, שכל אחד מהם ממלא תפקיד בכיר בארצו ובקהילתו, שכל אחד מהם עזב את ענייניו השוטפים, והם מקדישים שבוע עמוס ביותר ללימוד ושיח. כששאלתי אותם מה ההצדקה למאמץ המיוחד שעשו, התשובה הייתה ברורה: האחריות לחינוך ולעתיד העם היהודי.
ספק גדול בעיניי, אם וכאשר חברי ארבע הקבוצות הללו היו נפגשים יחד, אם היו מוצאים שפה משותפת. ודאי לא ברגע הראשון. ראשית, מפרידים ביניהם פערי שפה. לא כולם מדברים עברית, ומעבר לכך, העברית של המלומדים מן האקדמיה שונה משמעותית מהעברית של נערי החוות בשומרון. מעבר לפערי השפה, יש גם פערים בתרבות, בהשקפת העולם, באמונות ובדעות. עם זאת, אין ספק בעיניי בשני דברים. האחד, שאילו היו מתיישבים לשוחח אלו עם אלו ועמלים להתגבר על פערי השפה והתרבות, היו מגלים עד מהרה את המשותף הגובר על המפריד: תחושת האחריות לעם ישראל והשותפות במחויבות לעשייה, ומעבר לכך מתפעמים מן הרוח הגדולה המניעה את המשתתפים בכל אחת מן הקבוצות האחרות. זאת ועוד, בתוך זמן לא רב היו מבינים בכל אחת מארבע החבורות מה החשיבות העצומה של העשייה בכל אחת מן הקבוצות האחרות, ומדוע פועלן הכרחי להצלחתו ושגשוגו של עם ישראל.
שבטים רבים ברוח גדולה
בשנים האחרונות נחשפנו גם לרוחות רעות המנשבות בעמנו, רוחות מפלגות ומסכסכות, רוחות מלחמה ומלחמות פנימיות. לעיתים לא השכלנו לצרף את הרוחות הללו ולהפיק מהן את העוצמות המתלכדות אלא אדרבה, הן היכו זו בזו וחוללו תחושות שקהלת מנסח אותן במילים "הכול הבל ורעות רוח".
"עם אשר רוח בו" הוא עם שמונע על כנפי רוח, מכוחם של אידיאלים והעשייה הנגזרת מהם, עשייה של מסירות נפש והקרבה למען הכלל, תוך ויתור על נוחות אישית. "עם אשר רוח בו" הוא עם שיודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד: עם שמבין שאת הרוח הגדולה המניעה את העם קדימה מפיקים מהרבה רוחות של אנשים, של קהילות ושל חבורות, שכל אחת מהן תורמת את תרומתה הייחודית, המשמעותית וההכרחית לשגשוגו של העם כולו.
בשבת פרשת ויצא נקרא על הולדת שנים עשר השבטים בני יעקב. כל אחד מהם נקרא בשם שאמור לאפיין אותו. קריאת שמות בתורה עניינה מתן זהות ומשמעות, עוד מימי האדם הראשון שקרא שמות לכל חי. לקראת מותו יקרא יעקב אבינו לבניו ויברך כל אחד מהם בברכה המתאימה לאופיו: "איש אשר כברכתו בירך אותם". כך יעשה גם משה רבנו בצוואתו לפני מותו. עם ישראל אינו מותך בכור היתוך לגוש אחד, מוצק ואחיד. זהו עם שמורכב משבטים רבים ומגוונים, שכל אחד מהם שונה מחברו והוא נישא על כנפי רוח משלו. בהצטרפם יחד מפעמת בהם רוח גדולה, רוח א־לוהים, "רוח חוכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'". יהי רצון שנזכה להיות ראויים שגם בנו תנשב הרוח הגדולה הזאת.
הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית הרצוג, יושב ראש מועצת החמ"ד ויושב ראש מליאת תנועת בני עקיבא
מתוך העיתון 'בשבע'
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
למה שמחים כבר משנכנס אדר?
למה ללמוד גמרא?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
חידוש כוחות העולם
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך מותר להכין קפה בשבת?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך ללמוד אמונה?
מהו הסוד של פורים בשנה מעוברת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
