ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישלח
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
נשאלתי בסעודה שלישית: מדוע התורה מספרת לנו בהרחבה על אלופי עשו ועל אנשי שעיר?
הרמב"ם בפירוש המשניות למסכת סנהדרין, בהקדמה לפרק חלק עוסק ביסודות האמונה וכותב:
"והיסוד השמיני היות התורה מן השמיים, שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה על ידי משה רבינו עליו השלום, היא כולה מפי הגבורה, רצוני לומר שהגיע אליו כולה מאת ה' יתברך".
אמנם משה רבינו הוא הסופר שכותב את התורה, אבל הכול נאמר לו מאת ה' יתברך.
"ואין הפרש בין 'בני חם כוש ומצרים", "וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד" (בראשית לו, לט) " וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ" (שם פס' יב) ובין ' אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ' (שמות כ, ב) ו"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" (דברים ו, ד), כי הכול מפי הגבורה והכול תורת ה' תמימה, טהורה וקדושה, אמת. וזה שאומר שכמו אלה הפסוקים והסיפורים משה סיפרם מדעתו, מי שיבוא ויגיד שהסיפורים הללו זה משה סיפר, הנה הוא אצל חכמינו ונביאינו כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים, לפי שחשב שיש בתורה לב וקליפה ושאלה דברי הימים והסיפורים אין תועלת בהם והם מאת משה עליו השלום. וזה עניין אין תורה מן השמיים. ואמרו חז"ל כל המאמין שכל התורה כולה מפי הגבורה חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקב"ה אלא משה מפי עצמו, וזה הוא "כִּי דְבַר ה' בָּזָה". אלא כל דיבור ודיבור מן התורה יש בו חוכמות ופלאים למי שהבין אותם ולא תושג תכלית חוכמתם "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם" (איוב יא, ט), ואין לאיש אלא להלך בעקבות דוד משיח אלוקי יעקב שהתפלל: "גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהילים קיט, יח).
הרמב"ם אומר שכל מילה ומילה וכל סיפור וסיפור בתורה יש לו כוונות ומשמעויות עמוקות, ועל זה אנחנו צריכים להתפלל "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך".
ומוסיף שלא רק התורה שבכתב, אלא גם פירוש התורה שבעל פה הוא ממשה רבינו מפי הגבורה, "וזה שאנו עושים היום מתבנית הסוכה והלולב ושופר וציצית ותפילין וזולתם הוא בעצמו התבנית אשר אמר ה' יתברך למשה והוא אמר לנו והוא נאמן בשליחותו, והמאמר המורה על היסוד הזה הוא מה שנאמר: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי ה' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה כִּי לֹא מִלִּבִּי" (במדבר טז, כח)". כל מה שמשה כותב או אומר, הוא בשליחות ה'.
החיוב במצוות גיד הנשה מסיני
נביא עוד דבר מהרמב"ם הקשור לפרשת השבוע, בנושא מצוות גיד הנשה. המשנה במסכת חולין (פרק שביעי משנה ו) אומרת, שגיד הנשה נוהג רק בבהמות טהורות שמותרות באכילה ולא נוהג בטמאות. רבי יהודה אומר אף בטמאה. כלומר, אם אדם יאכל גיד הנשה של סוס או של חמור הוא יעבור גם על איסור אכילת גיד הנשה, חוץ מאיסור אכילת בהמה טמאה. הטעם של רבי יהודה הוא משום שגיד הנשה נאסר כבר על בני יעקב ואז עוד לא היו איסורי תורה על אכילת בהמה טמאה. משיבים לרבי יהודה: "אמרו לו בסיני נאסר, אלא שנכתב במקומו" - כלומר כל דיני תורה נאמרו בסיני. אמנם זה כתוב בתורה בקשר למה שקרה עם יעקב אבינו, אבל זה נאמר בסיני, ובסיני נאסרו כבר בהמות הטמאות, וגיד הנשה נוהג רק בבהמות הטהורות. התורה אומרת: "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה" (בראשית לב, לג). כלומר, דווקא את גיד הנשה לא יאכלו, אבל את שאר הבשר כן יכולים לאכול, הרי שהתורה מדברת דווקא על הבהמה הטהורה, וגיד הנשה נוהג בטהורה ולא בטמאה.
על המשנה הזאת כותב הרמב"ם (בפירושו למשנה):
"שים לבך על עיקר הגדול הנכלל במשנה הזאת והוא מה שאמר: מסיני נאסר, והוא שאתה צריך לדעת, שכל מה שאנו מרחיקים או עושים היום אין אנו עושים אלא במצוות הקב"ה על ידי משה רבינו עליו השלום, לא שהקב"ה ציוה בכך לנביאים שלפניו, לא מפני שה' אסר לבני נח, אלא לפי שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שציווה בסיני שיתקיים איסור אבר מן החי, וכמו כן אין אנו מלים מפני שאברהם אבינו ע"ה מל עצמו ואנשי ביתו, אלא מפני שהקב"ה ציווה אותנו על ידי משה רבינו שנמול כמו שמל אברהם אבינו עליו השלום, וכן גיד הנשה, אין אנו הולכים אחר האיסור של יעקב אבינו, אלא מצוות משה רבינו".
המצוות שנמצאות בספר בראשית כמילה וגיד הנשה, אסורות כי הם מצוות משה רבינו עליו השלום.
"הלא תראה מה שאמרו: תרי"ג מצוות נאמרו למשה בסיני, וכל אלו בכלל המצוות" - כלומר תרי"ג מצוות ניתנו בסיני, לא שניתנו מצוות לפני כן, ובסיני ניתנו תרי"ג פחות שלוש כי כבר ניתנו שלוש מקודם, לא כן הדבר, אלא כל תרי"ג מצוות נאמרו למשה בסיני.
תוקף המצוות שנתנו לפני סיני – מחלוקת הרמב"ם והגאונים
באיגרות ראי"ה, איגרת תתי"א מבאר הרב ששיטת הרמב"ם לא מוסכמת על הגאונים.
במסכת קידושין (לח.) כתוב כשנכנסו לארץ ישראל בזמן יהושע לא אכלו מצה מתבואה חדשה, כי נכנסו לארץ בחודש ניסן, ועדיין לא יכלו לאכול מהתבואה החדשה כיוון שחדש אסור מן התורה עד שיקריבו את העומר בט"ז ניסן. תוספות (תוד"ה 'אקרוב') מביא ירושלמי ששואל: שיאכלו מצות מחדש מדין עשה שדוחה לא תעשה, שמצוות עשה לאכול מצה, תדחה את איסור אכילה מתבואה החדשה קודם קרבן העומר? ועונה הירושלמי שמצוות עשה של אכילת מצה נאמרה במצרים, וזה היה לפני מתן תורה, ומצוות עשה שלפני מתן תורה, היא חלשה ולא דוחה לא תעשה.
לעומת זה במסכת יבמות (ה:) הגמרא מביאה פסוק שעשה אינו דוחה לא תעשה שיש בו כרת. שואלת הגמרא: מה ההווא אמינא שעשה ידחה לא תעשה שבכרת, עד כדי שצריך פסוק להגיד לנו שלא דוחה? הגמרא רוצה להביא ראיה מפסח וממילה שהם דוחים את השבת, זאת אומרת, שבת זה כרת, ואנחנו רואים שעשה דוחה לא תעשה שיש בו כרת. הגמרא דוחה ואומרת שפסח ומילה נאמרו לפני הדיבור – מתן תורה, מילה נאמרה לאברהם אבינו, ופסח נאמר במצרים, וכיוון שנאמרו לפני הדיבור הן מצוות חזקות ולכן הן דוחות. אבל שאר מצוות שלא היו קודם הדיבור הן פחות חזקות וצריך פסוק שמלמד שהן דוחות לא תעשה שבכרת.
יוצא שהגמרא במסכת יבמות סוברת שמצוות שנאמרו קודם הדיבור הן חזקות יותר ולכן הן דוחות לא תעשה שיש בו כרת, והירושלמי אומר להפך שמצוות שקודם הדיבור הן חלשות ולכן הן לא דוחות אפילו לא תעשה רגיל, ולכן מצוות אכילת מצה לא דוחה איסור חדש.
הרב מסביר שמחלוקת הגאונים והרמב"ם, היא לכאורה מחלוקת הירושלמי והבבלי. הרמב"ם סובר שכל המצוות ניתנו בסיני. הגאונים אומרים שהמצוות ניתנו כל אחת בזמנה, כלומר כבר בפרשת נח ניתנה מצווה של איסור אבר מן החי. ואצל אברהם אבינו ניתנה מצוות מילה, וליעקב אבינו ניתנה מצוות גיד הנשה. ואחר כך במעמד הר סיני נוספו שאר המצוות. הרמב"ם אומר שאמנם המצוות נכתבו בבראשית אבל ניתנו בסיני, כי כל התורה כולה ניתנה בסיני.
הרב מסביר את דעתו של הרמב"ם, שהרי אנו רואים שבני יעקב דורשים משכם לקיים מצוות מילה, הרי שהם קיימו מצווה זו, ולא רק אברהם אבינו. וכשהגיע מתן תורה, כאילו התבטלו כל החיובים ונהיה חיוב חדש על כל התורה כולה על ידי משה רבינו. לכם הגאונים סוברים שהמצוות שניתנו קודם לסיני, הן מצוות יותר חזקות, ולפי הרמב"ם שנתבטלו ואחר כך נתחדשו מחדש, אז הן חלשות.
שלמות יעקב בצד הרוחני ובצד המעשי
"וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם" (בראשית לג, יח). חז"ל בגמרא שבת (לג:) אומרים שיעקב תיקן מספר תקנות. רב אומר שהוא תיקן מטבע, שמואל אומר שהוא תיקן שווקים, ורבי יוחנן אומר שהוא תיקן מרחצאות.
באגרות ראי"ה איגרת תשמ"ג, הרב מבאר את עניין התקנות:
"משכבר הימים אמרתי שיעקב תיקן מטבע שווקים ומרחצאות בשכם דווקא, שצפה ברוח הקודש שהוא מקום המוכן לפורענויות של חלוקת מלכות בית דוד. ויסוד מאסן במלכות בית דוד האמור במדרש שהוא משלושת החטאים שצריכים להיתקן שנאמר "ואחר ישובו בני ישראל" – צריכים לתקן חטא זה כדי שתבוא הגאולה, והסיבה שמאסו במלכות בית דוד "הוא מפני שנחסרה האמונה שמלך עוסק בתורה וחוכמה כדוד ושלמה יוכל לעסוק יפה בעסקי העולם של הנהגת המלכות".
כלומר, אנשים חושבים שאיש קדוש, מופלא ומתעלה למדרגות רוחניות עליונות, לא יכול לנהל עניינים מעשיים. זה לא מתאים, צריכים איש מעשה. "ובא יעקב שהיה איש יושב אוהלים, ונתן סימן שהוא מתקן גם מטבע שווקים ומרחצאות" – יעקב היה איש רוחני, ועשו היה איש מעשי, ודווקא יעקב תיקן מטבע, שווקים ומרחצאות, שלא יזלזלו ויחשבו שמי שעוסק בקודש הוא לא אדם מעשי.
תקנות יעקב לשיפור תנאי החיים
היום אנחנו רואים את ההתפתחות של תקנת המטבע. היום במקום להשתמש ממש בכסף, יש כבר כרטיסים ומטבעות דיגיטליים. כל זה שיפור באפשרות של ניהול החיים המסחריים. יעקב התחיל את המהלך הזה. לפני כן, כל מי שהיה צריך מוצר מסוים היה צריך לתת בתמורה מוצר אחר. לדוגמה אם היו לו עודפים של בהמות והוא רוצה במקומן לקבל משהו שאין לו, היה צריך לחפש אדם שצריך בהמות, ולהחליף את הבהמות במה שהוא מחפש. זה היה מאוד מכביד. אבל כשיש מטבע, אפשר למכור משהו תמורת מטבע, ואחר כך להשתמש בו ולקנות דברים שצריך. זה תיקון גדול מאוד. תקנה שמחברת ומקשרת בין האנשים. הרב מסביר שבמבט הראשון, אנשים חושבים, שככל שיש יותר אנשים, יש יותר תחרות ויותר קנאה ויותר הפרעה, אבל במבט הנכון ככל שיש יותר אנשים, כל אחד יכול לעסוק בתחום שהוא מוכשר בו, ולהעשיר את הציבור. כל אחד יכול להוסיף ולתרום לחברה, והחיבור בין האנשים הוא חיבור שמביא לברכה.
יעקב תיקן שווקים - לא היה מרכז מסחרי שכולם נפגשים ומביאים מה שהם צריכים למכור, וקונים מה שהם צריכים לקנות. זו פעולה של חיבור בין חלקי הציבור וכולם משלימים אחד את השני. היחד הזה נותן שלמות. והשלמות הזו כמובן יכולה להביא גם לשלמות רוחנית.
התקנה השלישית שמובאת בגמרא לדעת רבי יוחנן היא שיעקב תיקן מרחצאות. בתנאים של היום שלכל אחד יש בבית את האפשרות להתרחץ, אנחנו לא מבינים את זה. אבל באותם ימים היו צריכים ללכת למעיין או לבאר ולהתרחץ. זה היה חידוש מאוד גדול שעושים בית מרחץ שמשמש את כל האנשים. יש לכולם אפשרות להתרחץ, והייתה יותר נקיות.
יעקב עושה תקנות שהועילו להתפתחות העולם. ללמדך שגם איש רוחני ואולי דווקא משום כך, יכול לטפל גם בדברים המעשיים.
הדאגה לפרטים הקטנים
מעין הדברים הללו אומר הרב על רבן יוחנן בן זכאי. הגמרא במסכת ברכות (כח:) מספרת שכשחלה רבי יוחנן בן זכאי באו תלמידיו לבקרו, וכשראה את התלמידים הוא התחיל לבכות. שאלו אותו: למה אתה בוכה? ענה: יש שתי דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גהינום ומי יודע באיזו דרך אני הולך. את זה אומר רבי יוחנן בן זכאי שכינו אותו 'עמוד הימיני, פטיש החזק' והעמיד את התורה לאחר החורבן, ובכל זאת הוא בוכה ומסתפק מה יהיה. ממשיכה הגמרא שבעת פטירתו אמר להם: 'פנו כלים מפני הטומאה', כלומר תוציאו את הכלים מהבית כדי שלא יטמאו. דנים שם על אילו כלים מדובר? לא יכול להיות כלי מתכת כי אפשר להטביל אותם ולהחזיר אותם לטהרה. אבל כלי חרס פשוטים אי אפשר לטהר, ורבי יוחנן דואג שיוציאו כלים אלו שלא יפסידו אותם. גם לגבי מצורע, חז"ל מזכירים שהתורה אומרת שלפני שבא הכהן לבדוק אם הבית מנוגע צריך לפנות את הכלים מהבית, כי אם הוא יראה שיש צרעת, יפסידו את הכלים ומדובר בכלי חרס. חז"ל מלמדים שרואים מכאן כמה התורה חסה על ממונם של ישראל.
דבר נוסף שאמר רבי יוחנן בן זכאי לפני פטירתו: "הכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא". למה דווקא חזקיהו בא? בימי חזקיהו היה משבר רוחני בעם ישראל, וחזקיהו הבין שצריך להקצין ולדרוש שכולם יעסקו רק בתורה, אפילו כל תינוק ותינוקת, ואפילו על חשבון החקלאות ופיתוח הארץ, כי עכשיו "עת לעשות לה'' וכולם צריכים לעסוק בלימוד התורה. רבן יוחנן בן זכאי הלך בדרכו של חזקיהו, וכשיצא מירושלים ביקש מהקיסר 'תן לי יבנה וחכמיה'. רבי עקיבא אומר שהוא היה צריך לבקש שלא יחריבו את ירושלים, אבל רבי יוחנן לא ביקש יותר, כי הוא חשב שעכשיו הזמן להתרכז רק בבניין התורה. רבי יוחנן חשב בדומה למלך חזקיהו, לכן הכינו כיסא לחזקיהו.
אבל מצד שני, רבן יוחנן בן זכאי גם מחובר לתיקון המציאות בעולם הזה. זאת אומרת, שמצד אחד רבי יוחנן היה איש רוח שדאג שהתורה תופיע בישראל כאשר קיום התורה בסכנה וצריך לעשות מאמץ לחזק ולקיים אותה, לכן ביקש 'תן לי יבנה וחכמיה' אבל מצד שני הוא לא מופשט שמשוטט רק בעולם הרוחני ומנותק מהכול, הוא אומר: 'פנו הכלים מהבית'. הוא דואג גם לפכים הקטנים שלא יטמאו. הרב מלמד אותנו שהדרך של הגדולים הייתה כמו יעקב אבינו שהיה "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה", הוא היה באמת גבוה מבחינה רוחנית, ארבע עשרה שנים למד בבית המדרש של שם, ויעקב אבינו היה יושב אהלים, אבל מצד שני הוא גם טיפל בתיקונו של עולם. זה הסדר של השלמות, שהאדם עולה מעלה מעלה למדרגות רוחניות גבוהות, והוא לא נשאר שם למעלה, אלא הוא ממשיך את הגודל הזה אל המציאות המעשית. צריך להיות איש מדקדק בתורה במצוות בכל השלמות.
מעין זה חז"ל אמרו על הפסוק "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ", שהקב"ה נקרא לבדו ויעקב נקרא לבדו, שכתוב "וְנִשְׂגַּב ה' לְבַדּוֹ" (ישעיהו ב, יא), יעקב במדרגה עליונה מאוד. אנחנו פוגשים גם בפרשה "וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל" (בראשית לג, כ) מי קרא לו אל? מדרש אחד אומר שהקב"ה קרא ליעקב אל. איך אפשר לומר על אדם אל, הרי זו עבודה זרה, א-לוהים זה רק ריבונו של עולם. אבל לקב"ה יש רשות לעשות את הכול, הוא האלוקים, והוא אומר שליעקב יש איזו בחינה גדולה ועליונה מאוד. אבל מצד השני רגליו נטועות בארץ והוא מתקן תקנות. זה המצב השלם שהאדם שלם מכל הצדדים לא רק מצד אחד.
מדוע 'כל המענג את השבת זוכה לנחלה בלי מצרים'?
יעקב אבינו הוא קדוש – "וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב" (ישעיהו כט, כג). חז"ל אומרים (שבת קיח.): "כל המענג את השבת זוכה לנחלה בלי מיצרים שנאמר: "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ" לא כאברהם שהקב"ה אומר לו "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (בראשית יג, יז) ולא כיצחק שכתוב "כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל" (בראשית כו, ג) אלא כיעקב שכתוב בו "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה" (בראשית כח, יד)". שבת היא קודש, ויעקב גם כן בחינה של קודש, אדם שמענג את השבת הרי הוא מתקן את השבת, והוא דומה ליעקב שעליו נאמר "ויבוא יעקב שלם", חז"ל אומרים, שהוא בא לפנות ערב שבת והוא תיקן תחומין, הוא עוסק בתיקון השבת.
מי שמענג את השבת מתעלה למדרגות גדולות, הוא לא מענג את עצמו. לכאורה הוא מתעסק במשהו פרטי, דואג לעצמו לאכול טוב ונהנה. אבל אם הוא נהנה בשבת, ואוכל שלוש סעודות בשבת, הוא מתרומם למדרגה של השבת. כשאדם נמצא במצב של עונג, הוא משוחרר מכל מיצרים ומגבלות כי הוא מרומם, ואז נותנים לו נחלה בלי מיצרים, והוא יוצא מכל הגבולות.
למי מובטחת נחלה בלי מצרים? מי שנאלץ לעשות מה שהאדון אומר לו בעל כורחו, והאדון מפחד שהוא יברח, אז האדון שם לו גבולות ולא נותן לו להתרחק מהבית, כי הוא לא רוצה להיות עבד, וצריך לשמור עליו שהוא לא יברח. אבל עבד שהוא בן של עבד הוא נולד עבד. הוא חושב שזו המהות שלו להיות עבד לאדון, ולעשות רק מה שהאדון רוצה, וזה מה שמעלה את כל החיים שלו וכל התוכן שלו, זו המהות שלו. יש לו טבע של עבד שאין לו עצמיות. הוא לא רוצה משהו אחר, כל מה שהוא רוצה זה רק מה שהאדון רוצה, ואם האדון רוצה ממנו משהו - זה מה שהוא רוצה. הוא עבד מוחלט. "אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ" (תהילים קטז, טז), כך אומר דוד, אני עבד של דורות, לא עבד חדש עכשיו חדש, ולכן 'פתחת למוסרי'.
עבד כזה ממילא לא יברח, לא צריכים לשים לו מגבלות, הוא נאמן באופן מוחלט. כל מה שהוא עושה, זה לעשות את רצון האדון, לעבד כזה לא צריכים לעשות מיצרים אלא נותנים לו נחלה בלי מצרים. כך האדם שהוא דבק בריבונו של עולם דבקות מלאה, לא צריך לעשות חומות ולשמור שהוא לא יסטה מהדרך של עשיית רצון ה', כי זו המהות שלו, לעשות את רצון ה', אין לו בעולם שום דבר חוץ מזה. אז לא צריכים לעשות לו חומות, מיצרים, שום דבר. נותנים לו נחלה בלא מצרים. המענג את השבת, מי שעושה את עבודת ה' בעונג ומצפה לזה, לא רק שצריך לעשות את זה, או חייב לעשות את זה, אלא זה נכון לעשות את זה, זה עונג. זה הדבר שנותן את החיות ואת השמחה.
התגלות השלמה של הנבואה ליעקב בבית אל
נתייחס גם למקום שלנו. הזוהר אומר שהקב"ה נגלה ליעקב מספר פעמים. פעם אחת הוא נגלה ליעקב כשיצא לחרן, אז הוא נגלה לו בחלום, חלום זה לא מדרגה גבוהה כמו נבואה. אמנם כל אחד היה שמח לחלום חלום כזה שהקב"ה מופיע לפניו בחלום, אבל יש מדרגות יותר גבוהות, והוא לא זוכה עדיין למדרגה הזאת. אומר הזוהר, שהסיבה היא שיעקב היה עדיין רווק ולא היה שלם. אחר כך יעקב בונה משפחה בחרן וכבר יש לו משפחה וילדים, ושוב פעם נגלה אליו הקב"ה בחלום ואומר לו לחזור לארץ ישראל. אמנם כבר יש לו משפחה, אבל עדיין הוא בחוץ לארץ, ובחוץ לארץ הקב"ה לא מתגלה באופן הגלוי כמו בארץ ישראל. אחרי שיעקב חוזר יחד עם המשפחה לארץ ישראל, אז הקב"ה מתגלה אליו בגלוי ולא בחלום ואומר לו: "קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם" (בראשית לה, א). זו כבר מדרגה של נבואה. יעקב כבר לא במצב שהוא רק שומע את דבר ה', אלא הקב"ה ממש נראה אליו "וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד" (בראשית לה, ט) "וַיַּעַל מֵעָלָיו אֱלֹהִים" (שם פס' יד), וחז"ל אומרים שהקב"ה כביכול מעליו, כביכול יעקב מרכבה לשכינה, כלומר הוא מופיע את ריבונו של עולם.
אפשר להתבונן למה יעקב היה צריך לחכות להוראה מריבונו של עולם, "קום עלה בית אל ושב שם", הרי הוא התחייב בעצמו לקיים את נדרו, והיה צריך להזדרז לקיים מה שהוא קיבל עליו?
ראיתי פעם באחד המפרשים שאומר, שיעקב לא ידע לאן להגיע, איפה בדיוק המקום. כי חז"ל אומרים שיעקב הלך והגיע לחרן, ואז נזכר שהוא לא התפלל במקום שהתפללו אבותיו, אז הייתה לו קפיצת הדרך והוא חזר והגיע עד בית אל, ובית המקדש גם כן קפץ לקראתו, והגיע לפה. היה מפגש בבית אל בין יעקב אבינו לבית המקדש שבא לקראתו. עכשיו שבית המקדש חזר למקומו, הוא הסתפק לאן הוא צריך ללכת. האם ללכת למקום שבו הוא חלם את החלום, או שהוא צריך ללכת לירושלים ששם בית המקדש, אז הוא התלבט וחיכה, ואז הקב"ה אומר לו: "קום עלה בית אל ושב שם". הוא אומר לו לבוא ללוז, כלומר לבית אל.
משמעות השמות יעקב' ו'ישראל'
בבית אל הקב"ה מתגלה ליעקב אבינו וקורא לו בשם חדש ואומר "לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל" (בראשית לה, י). שינוי השם של יעקב הוא לא כמו שינוי השם של אברהם, שהקב"ה אמר לאברהם "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם" - מעכשיו צריך לקרוא לו אברהם, ואסור לקרוא לו אברם. אבל ביעקב גם לאחר שהוא נקרא ישראל, ממשיכים לקרוא לו יעקב. ישראל מביע את הצד הגבוה, את הצד הכללי של יעקב אבינו, שיעקב אבינו הוא כלל ישראל, ומצד שני הוא גם בן אדם אישי. אז נשארו לו שני השמות. לבטא את הרעיון הזה, שמצד אחד הוא ישראל שיש בשם הזה שם שמים, ישראל - שר אל, כביכול. מצד שני יעקב - עקב "וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם" (בראשית כו, לז). ישראל זה שם שמרמז שראשו בשמים, ויעקב מוצב ארצה במציאות. זה עניינם של ישראל בכלל, שבמשך כל הדורות הנביאים קוראים ליעקב בשם יעקב ובשם ישראל.
זכינו שאנחנו נמצאים כאן במקום כזה הסמוך למקום שנגלה ה' ליעקב פעמיים: פעם כשהוא יצא ופעם כשהוא חזר.
הקמת ערוץ 7 – 'ופרצת ימה'
אחרי שהיינו בבית אל כמה שנים, החלטנו שצריכים לעשות מעשה של "ופרצת". פעילות שמעבר למסגרת המקום, ראינו שהיה אחד שהקים אוניה ועליה יש ערוץ תקשורת שמאלני, ואמרנו אם הוא יכול, גם אנחנו יכולים. קנינו אוניה ועליה בנינו משדרים ואולפן, והתחלנו לשדר, ושמעו את זה בהרבה מקומות בארץ. חשבנו שזו המשמעות של הפסוק "ופרצת ימה" - פרצנו לים ומזה ל"קדמה צפונה ונגבה". הייתה לדברים השפעה מאד גדולה. זו אולי הזכות של המקום הזה. אחר כך כתוצאה מהמהלך הזה קמו עוד כלי תקשורת תורניים. אנחנו היינו פורצי הדרך, 'ופרצת' מבית אל, זה המקום שמתוכו מופיע השפע הגדול, אבל כמובן המקום המרכזי זה בית המקדש שאנחנו מתפללים שבעזרת ה' ייבנה במהרה בימינו.
איך ללמוד אמונה?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך המזוזה שומרת עלינו?
לקום מהתחתית של התחתית
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
למה כולם נלחמים על ירושלים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מברכת המזוזה ועד מנהגי העדות בתפילין
הנביאים והחכמים קבעו את התענית בט' באב, מפני שהכול הולך אחר ההתחלה | הואיל ובפועל רובו של בית המקדש נשרף בעשירי, נהגו ברוב קהילות ישראל שלא לאכול בו בשר ולא לשתות יין | כאשר חל י' באב ביום שישי, כבר בבוקר מותר להתכונן לשבת בתספורת, כביסה ורחיצה * הורו חכמים שכל אדם יבדוק את מזוזותיו פעמיים בשבע שנים | כאשר המזוזה עטופה בניילון, אין צורך לבדוק אותה, אלא אם אירע דבר שעלול לפוסלה | לכתחילה, נכון לכל אדם להמשיך במנהג אבותיו ולרכוש ספר תורה, תפילין ומזוזות כמנהגם
ואתחנן פרשת ואתחנן – איך בונים מקדש
מדוע מדגישה התורה שהארץ טובה וירושלים טובה? ואיך זה קשור לתהליך העמוק של בנין המקדש בישראל? הסוד הגנוז ברמב"ם
מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן מותר לבקר בגן חיות או בסאפרי כדי להתבונן בפלאי הבריאה, ובזה להכיר את גדולת הבורא
