ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- הלכות כלליות
לכאורה יש שתי סיבות להתייחס לשלג כמוקצה:
א. השלג מגיע לארץ מן השמיים, אם הוא מגיע בשבת יתכן ואינו נחשב מוכן לשימושנו לפני השבת.
ב. השלג נוצר בשבת ולאחר מכן יורד אלינו. האם יש כאן איסור נולד?
במסכת עירובין (מו ע"א) דנים על שאלת השימוש בגשם שירד ביום טוב (והוא הדין לשבת). מה שמטריד את הגמרא הוא שהמים יצאו מחוץ לתחום שלהם, ולכאורה יש לגשם דין של מים שהגיעו לתוך התחום ביום טוב.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
44 - חמדת השבת: קדימה בין פירות שבעת המינים
45 - חמדת השבת: שלג כמוקצה בשבת
46 - חמדת השבת: שילוב שמחת הפורים וקדושת השבת
טען עוד
אך עדיין יש בעיה – מדוע לא מגדירים את המים בעננים כמקום שביתת המים? הגמרא מציעה שתי אפשרויות: 1. כל דבר שהוא באוויר (למעלה מעשרה טפחים) נחשב מנותק ואין לו דין של "שביתה" (ולכן אין לראות בהם יציאה 'ממקומם', מכיוון שלא קבעו לעצמם מקום לפני יום טוב). 2. המים בלועים בענן, הם אינם ניכרים בפני עצמם, ולכן אי אפשר להגדיר אותם כ"שובתים" במקום מסוים.
אבל האפשרות השנייה יוצרת בעיה גדולה יותר: אם נאמר שההלכה אינה מזהה את המים שבעננים, המשמעות תהיה שהמים הללו נוצרו בשבת (שהרי ההלכה לא זיהתה את קיומן קודם לכן!).
לכן הגמרא אומרת אחרת: לעננים ולמים שכאלה אין 'מקום שביתה', מכיוון שהם נעים כל הזמן. הגמרא ממשיכה ואומרת שאם כך הדבר נכון גם ביחס למים שבאוקיינוס, גם ביחס למי נהר ומעיין. יש כאן נקודה יסודית: הגדרת המקום של כל אדם וכל חפץ לפני שבת תלויה בכך שבשלב מסוים האדם או החפץ מגיעים למנוחה. המים שנמצאים בים, בנהר, במעיין, בעננים – אלו מים שנעים ונדים ואינם נמצאים במקום מסוים. התנועה המתמידה הזאת אינה מאפשרת לראות בהם מים שנחים במקום מסוים שהוצאתם ממקומם תהיה משמעותית מבחינה הלכתית.
מן הגמרא למדנו שלושה יסודות משמעותיים:
א. מי גשם אינם נחשבים חדשים במקומם, מכיוון שאין להם 'מקום'. אם כך, אין להם דין של מים שיצאו ממקום שביתתם.
ב. העיבוי של המים לעננים, וכן חזרתם למצב נוזלי עת הם יורדים על הארץ, אינם נחשבים הולדה של עצם חדש בשבת, ואין לאסור אותם משום נולד.
לכאורה מתוך הבירור הזה של הגמרא יש לנו הכרעה לשתי השאלות:
1. אם למי הגשמים אין 'מקום' לעניין הגדרת שביתה בשבת ויום טוב, הוא הדין לשלג. אם כך, השלג אינו נאסר מחמת שיצא ממקומו בשבת.
2. אם שינוי מצב הצבירה של מים לעננים וחזרה למים אינו מגדיר את המים כנולדים בשבת, הוא הדין לשלג: שינוי מצב צבירתו ממים לשלג, וכן אם יימס משלג למים, אינו אוסר אותו בשבת.
ברם, כבר עסקנו בעבר בשאלת השימוש בקרח בשבת. שם השאלה הייתה הפוכה: היינו בחומו של קיץ, ונשאלה השאלה אם וכיצד מותר להשתמש בקרח בשבת. מכיוון שכבר ביארנו שם את הדברים, נשוב על עיקריהם בלבד ונבאר את היחס בין הסוגיה שם וסוגיה דנן.
כאמור, הגמרא במסכת שבת (דף נא ע"ב) מביאה ברייתא האוסרת לרסק את הקרח בשבת, אך מתירה לשים את הקרח בכוס.
חלקו ראשונים מדוע אסור לרסק את הקרח:
- רש"י מבאר שיצירת צורת הצבירה החדשה היא מלאכה, הוא עושה פעולה הדומה לבריאה, וזה אסור. כך גם משמע מספר התרומה. ההיתר להכניס את הקרח לכוס מים נובע מכך שהמים שנוצרו אינם ניכרים, ואם כך 'בריאתם' אינה ניכרת.
- הרמב"ם (הלכות שבת כא יד) פוסק את איסור ריסוק הקרח באמצע איסור סחיטת פירות. הר"ן (על הרי"ף דף כג ע"ב) מסיק שלפי הרמב"ם האיסור הוא משום שיש בכך דמיון לסחיטה, האסורה בשבת משום מלאכת דש. היתר ההכנסה לכוס נובע מכך שאין בכך סחיטה פעילה של הקרח.
לפי הרמב"ם והר"ן, הסוגיה שם עוסקת בריסוק פעיל של קרח. במקרה דנן השלג קופא מעצמו על ידי הקור שהקב"ה מביא לעולם. לפי רש"י מדובר על האיסור להוליד, ליצור את מצב הצבירה החדש בשבת (שם ביארנו מדוע יש בכך איסור דרבנן בלבד).
לאור זאת, בשמירת שבת כהלכתה (פרק טז סעיף מד) פוסק שהשלג אינו מוקצה. ובשו"ת הר צבי (טל הרים סותר סימן א) מספר הרב צבי פסח פרנק שבשבת בראש חודש אדר תשי"ז ירד שלג גדול, והורה שהשלג אינו מוקצה.
(ראוי לציין שבשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כב חושש שלשלג יש דין של מוקצה. המגיה שם מציין שלכאורה מחלק בין גשם, שניתן לזהות גם בתור אדים, בשונה משלג, שהוא מוצק ואינו ניכר בתוך אדי העננים).
לסיום חשוב להציל מפני שגגה שעלולה לצאת מתוך דברינו: אמנם השלג אינו מוקצה, אך אסור לבנות בובות שלג או להדק כדורי שלג בשבת (שמא נרחיב את הדיבור על כך בהזדמנות אחרת). במקום צורך גדול אפשר לזרוק את השלג על אנשים ללא הידוק.
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
משמעות המילים והדיבור שלנו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רמב"ם וכוזרי
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
