ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- הלכות כלליות
לכאורה יש שתי סיבות להתייחס לשלג כמוקצה:
א. השלג מגיע לארץ מן השמיים, אם הוא מגיע בשבת יתכן ואינו נחשב מוכן לשימושנו לפני השבת.
ב. השלג נוצר בשבת ולאחר מכן יורד אלינו. האם יש כאן איסור נולד?
במסכת עירובין (מו ע"א) דנים על שאלת השימוש בגשם שירד ביום טוב (והוא הדין לשבת). מה שמטריד את הגמרא הוא שהמים יצאו מחוץ לתחום שלהם, ולכאורה יש לגשם דין של מים שהגיעו לתוך התחום ביום טוב.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
44 - חמדת השבת: קדימה בין פירות שבעת המינים
45 - חמדת השבת: שלג כמוקצה בשבת
46 - חמדת השבת: שילוב שמחת הפורים וקדושת השבת
טען עוד
אך עדיין יש בעיה – מדוע לא מגדירים את המים בעננים כמקום שביתת המים? הגמרא מציעה שתי אפשרויות: 1. כל דבר שהוא באוויר (למעלה מעשרה טפחים) נחשב מנותק ואין לו דין של "שביתה" (ולכן אין לראות בהם יציאה 'ממקומם', מכיוון שלא קבעו לעצמם מקום לפני יום טוב). 2. המים בלועים בענן, הם אינם ניכרים בפני עצמם, ולכן אי אפשר להגדיר אותם כ"שובתים" במקום מסוים.
אבל האפשרות השנייה יוצרת בעיה גדולה יותר: אם נאמר שההלכה אינה מזהה את המים שבעננים, המשמעות תהיה שהמים הללו נוצרו בשבת (שהרי ההלכה לא זיהתה את קיומן קודם לכן!).
לכן הגמרא אומרת אחרת: לעננים ולמים שכאלה אין 'מקום שביתה', מכיוון שהם נעים כל הזמן. הגמרא ממשיכה ואומרת שאם כך הדבר נכון גם ביחס למים שבאוקיינוס, גם ביחס למי נהר ומעיין. יש כאן נקודה יסודית: הגדרת המקום של כל אדם וכל חפץ לפני שבת תלויה בכך שבשלב מסוים האדם או החפץ מגיעים למנוחה. המים שנמצאים בים, בנהר, במעיין, בעננים – אלו מים שנעים ונדים ואינם נמצאים במקום מסוים. התנועה המתמידה הזאת אינה מאפשרת לראות בהם מים שנחים במקום מסוים שהוצאתם ממקומם תהיה משמעותית מבחינה הלכתית.
מן הגמרא למדנו שלושה יסודות משמעותיים:
א. מי גשם אינם נחשבים חדשים במקומם, מכיוון שאין להם 'מקום'. אם כך, אין להם דין של מים שיצאו ממקום שביתתם.
ב. העיבוי של המים לעננים, וכן חזרתם למצב נוזלי עת הם יורדים על הארץ, אינם נחשבים הולדה של עצם חדש בשבת, ואין לאסור אותם משום נולד.
לכאורה מתוך הבירור הזה של הגמרא יש לנו הכרעה לשתי השאלות:
1. אם למי הגשמים אין 'מקום' לעניין הגדרת שביתה בשבת ויום טוב, הוא הדין לשלג. אם כך, השלג אינו נאסר מחמת שיצא ממקומו בשבת.
2. אם שינוי מצב הצבירה של מים לעננים וחזרה למים אינו מגדיר את המים כנולדים בשבת, הוא הדין לשלג: שינוי מצב צבירתו ממים לשלג, וכן אם יימס משלג למים, אינו אוסר אותו בשבת.
ברם, כבר עסקנו בעבר בשאלת השימוש בקרח בשבת. שם השאלה הייתה הפוכה: היינו בחומו של קיץ, ונשאלה השאלה אם וכיצד מותר להשתמש בקרח בשבת. מכיוון שכבר ביארנו שם את הדברים, נשוב על עיקריהם בלבד ונבאר את היחס בין הסוגיה שם וסוגיה דנן.
כאמור, הגמרא במסכת שבת (דף נא ע"ב) מביאה ברייתא האוסרת לרסק את הקרח בשבת, אך מתירה לשים את הקרח בכוס.
חלקו ראשונים מדוע אסור לרסק את הקרח:
- רש"י מבאר שיצירת צורת הצבירה החדשה היא מלאכה, הוא עושה פעולה הדומה לבריאה, וזה אסור. כך גם משמע מספר התרומה. ההיתר להכניס את הקרח לכוס מים נובע מכך שהמים שנוצרו אינם ניכרים, ואם כך 'בריאתם' אינה ניכרת.
- הרמב"ם (הלכות שבת כא יד) פוסק את איסור ריסוק הקרח באמצע איסור סחיטת פירות. הר"ן (על הרי"ף דף כג ע"ב) מסיק שלפי הרמב"ם האיסור הוא משום שיש בכך דמיון לסחיטה, האסורה בשבת משום מלאכת דש. היתר ההכנסה לכוס נובע מכך שאין בכך סחיטה פעילה של הקרח.
לפי הרמב"ם והר"ן, הסוגיה שם עוסקת בריסוק פעיל של קרח. במקרה דנן השלג קופא מעצמו על ידי הקור שהקב"ה מביא לעולם. לפי רש"י מדובר על האיסור להוליד, ליצור את מצב הצבירה החדש בשבת (שם ביארנו מדוע יש בכך איסור דרבנן בלבד).
לאור זאת, בשמירת שבת כהלכתה (פרק טז סעיף מד) פוסק שהשלג אינו מוקצה. ובשו"ת הר צבי (טל הרים סותר סימן א) מספר הרב צבי פסח פרנק שבשבת בראש חודש אדר תשי"ז ירד שלג גדול, והורה שהשלג אינו מוקצה.
(ראוי לציין שבשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כב חושש שלשלג יש דין של מוקצה. המגיה שם מציין שלכאורה מחלק בין גשם, שניתן לזהות גם בתור אדים, בשונה משלג, שהוא מוצק ואינו ניכר בתוך אדי העננים).
לסיום חשוב להציל מפני שגגה שעלולה לצאת מתוך דברינו: אמנם השלג אינו מוקצה, אך אסור לבנות בובות שלג או להדק כדורי שלג בשבת (שמא נרחיב את הדיבור על כך בהזדמנות אחרת). במקום צורך גדול אפשר לזרוק את השלג על אנשים ללא הידוק.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
