ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
הרבה שנים, הוא היה כקול קורא במדבר, כולם חשבו שהוא הזוי, אבל מהרגע שטראמפ, נשיא המעצמה הגדולה בעולם התחיל לדבר על הגירת הערבים מרצועת עזה, כולם מבינים שהוא ריאלי!
ממש 'ימות המשיח', הוא מלמל לעצמו בסיפוק.
'ימות המשיח'? הגיב לעברו מרדכי בן יאיר, עוזרו הנאמן, נו, נו! אני יודע שיש משיח בן דוד, משיח בן יוסף, אבל אף פעם לא שמעתי על משיח בן טראמפ... רק אנשים בודדים בתולדות ישראל זכו להימשח בשמן למלכים על ישראל – שאול, דוד, שלמה, יהוא. כולם היו מעם ישראל. אבל משיח גוי?
תתפלא, קפץ אריאל במקומו ושלף את התנ"ך האישי שלו, כבר היה פעם משיח גוי. הנה, תסתכל בספר ישעיהו (מה, א) "כה אמר ה' למשיחו, לכורש אשר החזקתי בימינו...". הנה, כורש מלך פרס, גוי גמור, נקרא כאן משיח!
ידעתי שזה מה שתגיד, חייך מרדכי, ושלף קלף מגולגל מכיסו. זאת ההזדמנות לחשוף לפניך את המגילה העתיקה, שירשתי מסב סבי. אומרים שהוא היה מתלמידי המהרש"א. יש שם גילויים מדהימים על נס פורים, והקמת בית המקדש השני.
אריאל החל לעיין במגילה, ולפתע חש סחרחורת הולכת וגוברת... היו שם גילויים מדהימים, שהאירו את מגילת אסתר ונס פורים באור חדש. וכך נכתב במגילה:
כולם יודעים, שאסתר המלכה הייתה במשך כמה שנים, 'סוכנת סמוייה'. היא לא הגידה את עמה ומולדתה, ושמרה בקנאות על סודה. כשהגיע הרגע הקריטי, היא נחשפה, והצילה את עמה.
אך האמת היא, שהיא הייתה חלק ממשפחת סוכנים, שהיה לה תפקיד נוסף חשוב וקריטי בתולדות ישראל. חלק מהדברים נודעו כבר למקצת העם, וחלקם נותרו סמויים עד שגילה אותם מורי ורבי המהרש"א הקדוש, ובאתי לאחוז בשיפולי גלימתו ולהעמיק בדבריו.
הדברים הידועים למקצת העם, שמאחורי המאבק של המן ומרדכי על המשכיות העם היהודי, הסתתר גם מאבק סמוי על בניין בית המקדש השני. באותה תקופה, שמע כורש מלך פרס לנבואת ישעיהו (מד, כח) "האומר לכורש רועי... ולאמור לירושלים תבנה והיכל תיווסד". הוא פרסם קריאה לעם היהודי לשוב לירושלים ולבנות בה את בית ה' (ספר עזרא). לצערנו רק מקצת מהעם נענה לקריאתו, והם עלו לארץ ישראל.
כשניגשו העולים לבנות את המקדש, והחלו לייסד אותו, התנכלו להם הגויים שהתגוררו בארץ, והפריעו להם לבנות. וכך כשמת כורש ואחשוורוש מלך במקומו, שלחו הגויים את המן ועשרת בניו ומכתב שטנה בידיהם, שבו שכנעו את המלך להפסיק את הבניה (עזרא ד, ספרי דאגדתא אסתר פרשה א). היהודים שעלו לארץ, לא טמנו ידיהם בצלחת, ושלחו את אחד מראשי העולים הלא הוא מרדכי היהודי, לשכנע את המלך לבנות את בית המקדש.
השניים התמודדו על ליבו של המלך. בתחילה גברה ידו של המן, שאף הצליח לגזור גזירת הרג על כל היהודים, אולם כאן נכנסה לתמונה, בסייעתא דשמיא מופלאה, אחייניתו של מרדכי, אסתר המלכה, הצילה את העם, והביאה לתלייתם של המן ועשרת בניו.
אך כאן נותרה בעיה קשה. למרדכי הייתה מטרה נוספת – להביא לבניין המקדש, ואחשוורוש סירב בתקיפות להיענות לבקשה זו, באומרו לאסתר: "עד חצי המלכות ותעש – לא דבר שחוצץ למלכות... בניין בית המקדש" (מגילה טו:). אחשוורוש גם הוכיח שבית המקדש לא אמור להיבנות, שהרי ישעיהו התנבא שכורש יבנה את המקדש, ובפועל המקדש לא נבנה בימיו.
אחשוורוש היה בטוח, שהוא מנע ממרדכי ואסתר את בניין המקדש, אך המהרש"א (מגילה יג:) מגלה לנו שאחשוורוש טעה בגדול. מלכו של עולם ניצח את אחשוורוש, והביא דרכו את בניין בית המקדש.
למדונו חז"ל (שם) שאסתר הייתה גם אשתו של מרדכי. כל זמן שהיא הייתה אצל אחשוורוש באונס, הייתה עדיין מותרת למרדכי, ושמרה על עצמה שלא תתעבר ותוליד. אולם כשבאה לאחשוורוש מרצונה בבקשה שיבטל את הגזירה, נאסרה על מרדכי, ומיד התעברה ונולד לה ילד, הלא הוא דריווש, המלך הפרסי הבא.
בתוך שנים מעטות, נפטר אחשוורוש, ובנו דריווש מלך במקומו. דריווש היה יהודי, בנה של אסתר היהודייה, וכשבקשו ממנו לאשר את בניין המקדש, הוא אישר את הבקשה.
כעת התבררה נבואת ישעיהו (מהרש"א שם). הפסוק שקורא לכורש 'רועי', דיבר על כורש, ומנבא שכורש ייסד את המקדש בלבד, "והיכל תיווסד". הפסוק השני שקורא לכורש 'משיח', מדבר על כורש אחר הלא הוא דריווש בן אסתר, שהיה יהודי מצאצאי שבט בנימין, ונרמז הדבר במילה 'ימינו' בפסוק "לכורש אשר החזקתי בימינו", והוא המלך שאישר את השלמת בניין המקדש.
ו"מאת ה' הייתה זאת.. שיוולד ממנה ומאחשוורוש דריווש, שהוא היה הנותן רישיון לגמור בניין בית המקדש" (חת"ס יו"ד עב)!
נו? חייך מרדכי, יש משיח גוי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי עבודת החסיד וההשגחה האלוקית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגת החסיד, השואף לחיות בתודעה מתמדת של נוכחות אלוקית, אמונה והשגחה פרטית בכל פרט בגוף ובבריאה. מתוך כך מודגש כי המוסר והטוב האמיתיים נגזרים אך ורק מהציווי האלוקי ומהתורה, ולא משיקולים אנושיים סובייקטיביים.
יומא אכילה שאינה ראויה ביום הכיפורים
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
אורות התשובה - הרב הראל כהן כוחה היצרני של הרהור תשובה
אורות התשובה פרק ו,ז-ז,א
ההירהור הוא יוצר מציאות והוא גרעין התשובה שממנה מתחיל הכל, ומצד שני צריך להוציא אותה מן הכח אל הפועל כדי להשלימה
שיעורים בספר יהושע ספר יהושע כהמשך התורה
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במדרגות הנבואה השונות על פי הגר"א, מנבואת משה רבנו ועד לנביאים הראשונים והאחרונים. דרך פתיחת ספר יהושע, מודגש מקומו הייחודי של הספר כהמשך ישיר לתורה וכשלב המעשי של כניסת עם ישראל לארצו.
אורות המלחמה בניין האומה וייעודה בתיקון העולם
פסקה ט'
השיעור עוסק במשנת הראי״ה קוק על הקשר העמוק שבין זעזועי העולם והמלחמות לבין חובת ההתעוררות, ההתחזקות והבניין הרוחני של כנסת ישראל. מתוך ראיית האומה כגוף אחד השואב את כוחו מאמונתו, מודגש תפקידו הבלעדי של עם ישראל לגלות את שם השם במציאות ולהביא לתיקונו השלם של העולם כולו.
מידות הראי"ה עבודת האמונה: פנימיות מול מעשה
אמונה י"ח - כ"א
השיעור עוסק במתח שבין הממד הפנימי והשכלי של האמונה לבין ביטוייה המעשיים והחיצוניים, שלעיתים נראים מצומצמים או נלעגים. הרב מסביר כי חיים חסרי אידיאל אלוקי מרוקנים את האדם מתוכן פנימי, ומדגיש את החשיבות שבחיבור עמוק, אותנטי ומבורר לעבודת השם.
כי תצא עבודת השלמות: הלכה, מידות והזולת
שיחת מוצ"ש פרשת כי תצא
השיעור עוסק בפרשת כי תצא ומדגיש את תפקידה של התורה בהגנה, תיקון המידות ומניעת קלקול מוסרי ורוחני עוד מראשיתו. דרך שלל נושאי הפרשה מודגש כי עבודת ה' אמיתית דורשת צמיחה הדרגתית וזהירות יתרה בין אדם לחברו, מתוך הבנה שהידור מצווה אינו יכול לבוא על חשבון הזולת.
שמונה פרקים לרמב"ם שמע האמת ממי שאמרה
שיעור 1
השיעור עוסק בגישתו הייחודית של הרמב"ם, המחברת בין עולמות ההלכה והמוסר הפשוטים לבין עמקי השכל והפילוסופיה הכלל-אנושית. דרך דברי חז"ל וההקדמות לחיבוריו, מובהר כיצד קבלת האמת מכל מקור משרתת את עבודת ה' השלמה ומביאה לאחדות עמוקה בין התורה למושכל.
לנתיבות ישראל עוצמת התשובה כהתחדשות הבריאה
לנתיבות ישראל א' , המשך מאמר ז'
השיעור עוסק בתפיסת התשובה על פי הרב קוק כמעשה של התחדשות והתעלות תמידית, השוזרת יחד את הממד הפרטי והממד הכללי של עם ישראל. מתוך כך מוסבר כיצד תהליך הגאולה ושיבת ציון קשורים קשר בל יינתק בהתעוררות הרוחנית הפנימית ובהופעת האור האלוקי במציאות.
אור החיים על הפרשה מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
השיעור דן בבחינות השונות של "אשת יפת תואר", החל מההליך המעשי הנדרש במלחמה כגון גילוח ראשה והמתנה של 30 יום, ועד לאפשרות שחרורה במידה והשובה אינו חפץ בה. בנוסף, מוצג פירושו של ה"אור החיים" לפיו הפסוקים מהווים משל למלחמתו הרוחנית של האדם ביצר הרע, במטרה לשחרר את נשמתו הטהורה משביה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
כי תצא מה בין אשת יפת תואר לרות המואבייה
לעומת אשת יפת תואר המצטרפת לעם ישראל בזכות שחשקו ביופייה, לעומתה רות המצטרפת לעם ישראל לעוני ולסיכוי קלוש להשתלב.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
רביבים השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום
אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
