ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- פסח
באופן מפתיע נראה כי התלכדו להם אירועים היסטוריים מיוחדים דווקא לחיבור המיוחד הזה שבין שבת לפסח, כלומר לערב פסח שחל בשבת. כך למשל, הקמת המשכן הייתה בשנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים, וזו חלה בא' בניסן, יום ראשון בשבת (שבת פז, ב), וכשבועיים לאחר מכן היה ערב פסח בשבת. עובדה מיוחדת נוספת היא שהקרבת קורבן הפסח באותה שנה הייתה ההקרבה היחידה שעשו בני ישראל כל זמן נדודיהם במדבר (רמב"ן לבמדבר ט, א).
עובדה מפתיעה נוספת שמצטרפת לסיפור ההיסטורי היא שלאחר ארבעים שנה, כששבו בני ישראל להקריב קורבן פסח בכניסתם לארץ, אף אז חל ערב פסח בשבת (סדר עולם פרק יא, רא"ש פסחים פרק י, סימן יג), ואת הקרבת הקורבן עשו, שוב, בשבת! אם כן, פסח הקמת המשכן ופסח הכניסה לארץ שניהם היו ערבי פסחים שחלו בשבת. אבל בכך הדבר לא נגמר.
עליית הלל מבבל בערב פסח שחל בשבת
עוברות להן כ־1280 שנה (מב' אלפים תמ"ח עד ג' אלפים תשכ"ח, על פי הגמרא במסכת שבת, דף טו), ועובדה היסטורית מסתורית נוספת נערמת לה: "פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת. שכחו ולא ידעו אם (קורבן) פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו" (פסחים סו, א).
הלל אכן מוכיח לבני בתירא, נשיאי ישראל דאז, מאותו פסח שהיה במדבר שנאמר בו "במועדו", שאכן קורבן פסח דוחה את השבת. "מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח" (שם). בתלמוד הירושלמי (פסחים ו, א) מדגישים שהסיפור הזה, שהגמרא מספרת אותו כבדרך אגב, הוא מאורע שמימי של ממש. שאל שם רבי אבון איך ייתכן שלא ידעו בני בתירא את ההלכה הזאת, הרי לא ייתכן שיעברו שני מחזורי שמיטה בלי שיחול ערב פסח בשבת! על כך עונה הירושלמי שנתעלמה מהם ההלכה הזאת כדי ליתן גדולה להלל.
מדוע? מה כל כך חשוב לתת גדולה להלל הזקן? נכון שהלל היה אדם גדול בתורה, אך גם בני בתירא היו גדולים! את הסוד הזה גילה החתם סופר לקהל בדרשת שבת הגדול בשנת תקפ"ח, שאף בה חל ערב פסח בשבת. לדבריו, התשובה לכך טמונה בייחוסו של הלל הזקן.
הרמב"ן מבאר כי ברכת יעקב אבינו ליהודה, "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו", מחייבת תמיד לחזור להנהגה מבית יהודה. כך הוא מסביר את העובדה ההיסטורית שמכל בית חשמונאי, למרות כל חסידותם והטובות שעשו לישראל, לא נשאר שריד ופליט: "ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה... וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם... וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל: כל מאן דאתי ואמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא (בבא בתרא ג, ב), שנכרתו כולם בעוון הזה" (רמב"ן לבראשית מט, י).
הלל הזקן, לעומת זאת, היה צאצא ישיר של דוד המלך. "והלל זה הוא מבני שפטיה בן אביטל בן דוד" (הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה, פרק ג). ואכן, הגמרא בסנהדרין מבארת כי הפסוק התקיים בבני בניו של הלל: "תניא 'לא יסור שבט מיהודה' - אלו ראשי גלויות שבבבל שרודין את ישראל בשבט. 'ומחוקק מבין רגליו' - אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים" (סנהדרין ה, א). אם כן, גם חזרת ההנהגה לידי בית דוד התרחשה בשל ערב פסח שחל להיות בשבת.
ערב פסח שחל בשבת – סגולה לגאולה
החתם סופר חותם את הגילוי שלו באמירה חדה: "מזה נראה שזמן כזה ראוי לגאולה יותר!". אבל האמירה הזאת איננה יתומה. יש לה מקבילה שאף מחדדת את העניין, והחידוד הזה, כמה לא מפתיע, מתבאר אף הוא בערב פסח שחל בשבת.
הגמרא בפסחים (יג, א) מספרת כי נחלקו רבי אלעזר איש ברתותא וחכמים מה דינן של התרומות העשויות חמץ שהן טהורות, בערב פסח שחל בשבת: האם יש לשרוף את הכול ולהשאיר רק שתי סעודות לצורך השבת, או שיש להשאיר הכול – כדי לא לשרוף תרומה טהורה לשווא – ובשבת בבוקר לאחר סיום הסעודה להיפטר משאר החמץ.
חילופי הדברים שבין התנאים מעט מפתיעים. רבי אלעזר טוען שאין טעם להשאיר יותר משתי סעודות, כי כבר אין סיכוי שיימצאו בעיר עוד כהנים שיאכלו מהתרומה הזאת עד שייכנס איסור אכילת חמץ, ואילו חכמים טוענים שייתכן ויש כהנים שישנים בקרבת העיר ואלו ייכנסו ויוכלו לאכול עד שבת בבוקר את כל התרומות.
על טענת חכמים, שנראית מעט דחוקה, שואל רבי אלעזר: מדוע אם כן אתם מסכימים שתרומות טמאות או מסופקות יש לשרוף? אולי יבוא אליהו הנביא לבשר את הגאולה והוא גם יכשיר את התרומות הטמאות?! על כך ענו לו חכמים: "מקובלנו שאליהו לא בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח" – כלומר, משום שיש צורך לעסוק בהכנת סעודות השבת, אליהו הנביא לא יבוא בערבי שבתות וימים טובים.
הסיום של הסיפור מפתיע: "אמרו: לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא". איך ייתכן, שלמרות הטענה הדי טובה של חכמים, בכל זאת קבעו הלכה כרבי אלעזר?! ומה היה כל כך חשוב לקבוע את ההלכה הזאת מיד במקום?
התשובה נעוצה בסוד שהתגלה אצל החתם סופר: את הטענה הזאת, שדווקא בערב פסח שחל להיות בשבת לא יבוא אליהו הנביא, אי אפשר היה להשאיר אפילו רגע אחד! הלוא ערב פסח שחל בשבת דווקא הוא המתאים ביותר להיות מוכן לגאולה! דווקא בשבת זו אין שום טורח, ודווקא בה כיום המסוגל לגאולה מתאים שאליהו הנביא יגיע לבשר לישראל: הגיע זמן גאולתכם! (על דיוני הפוסקים היאך יכול לבוא למרות איסור תחומין ועוד, עיינו בילקוט הביאורים מהדורת מתיבתא פסחים יג, א).
קדושת השבת המקדשת לישראל ולזמנים
מה יש בו בחיבור הזה שהופך אותו לכל כך מתאים לגאולה? צריך להבין שההתלכדות הזאת של שבת שממנה צומח פסח היא למעשה החיבור האולטימטיבי בין שלוש הקדושות החורזות את העולם.
הגמרא (ברכות מט, א) מבארת כי אנו מברכים "מקדש השבת וישראל והזמנים", משום שקדושת השבת קבועה וקיימת מימי בראשית. קדושה זו של השבת מקדשת את ישראל, והם אלו שמקדשים את הזמנים. והנה, בערב פסח שחל בשבת מתלכדות שלוש הקדושות הללו לחוט חורז אחד ללא הפסק: ישראל מתקדשים בשבת, ומיד בלי שום הפסק של חולין, שום חוצץ שיכול לעמעם את הקדושה הזאת, שום דבר מפריד שיכול לגרום לעם ישראל לאבד את הקדושה העליונה שהשבת השרתה עליו, הולכים ישראל ומקדשים את הזמנים, והופכים יום חול ליום טוב – ליום שבו ההארה האלוקית מתקנת את המציאות. יום שבו נבקעים שערי החול, נקרעת טומאת מצרים המצרה לעולם ומכניסה אותו למדמנה של רדיפת החומר ולמעגל הטבע הסגור, ומתגלה לכל העולם כולו כי יש גואל לישראל ויש גואל לעולם.
השנה כולנו הרגשנו טלטלה גדולה. מאורעות המלחמה, שכבר כשנה וחצי עוברים על העם, יחד עם שאר המאבקים שבין האור לחושך, גרמו לה לשנה להיות קשה. אך מאידך יש בשנה הזאת גם מתנה גדולה. יש בה מתנה של בירור אמיתות יסוד וחזרה למקורות. ראויה היא השנה שיחול בה ערב פסח בשבת. ראויה היא שנה זו, יותר מכול, לגאולה. לגאולת העם, לגאולת הארץ, לגאולת הנפש והרוח. לשנה הזאת בירושלים הבנויה!
הכותב מכהן כר"ם בישיבת מעלות יעקב, ראש פרויקט רבנן דאגדתא ומחבר הספר 'טעם הפרי' על החגים
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
