ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- פסח
באופן מפתיע נראה כי התלכדו להם אירועים היסטוריים מיוחדים דווקא לחיבור המיוחד הזה שבין שבת לפסח, כלומר לערב פסח שחל בשבת. כך למשל, הקמת המשכן הייתה בשנה השנית לצאת בני ישראל ממצרים, וזו חלה בא' בניסן, יום ראשון בשבת (שבת פז, ב), וכשבועיים לאחר מכן היה ערב פסח בשבת. עובדה מיוחדת נוספת היא שהקרבת קורבן הפסח באותה שנה הייתה ההקרבה היחידה שעשו בני ישראל כל זמן נדודיהם במדבר (רמב"ן לבמדבר ט, א).
עובדה מפתיעה נוספת שמצטרפת לסיפור ההיסטורי היא שלאחר ארבעים שנה, כששבו בני ישראל להקריב קורבן פסח בכניסתם לארץ, אף אז חל ערב פסח בשבת (סדר עולם פרק יא, רא"ש פסחים פרק י, סימן יג), ואת הקרבת הקורבן עשו, שוב, בשבת! אם כן, פסח הקמת המשכן ופסח הכניסה לארץ שניהם היו ערבי פסחים שחלו בשבת. אבל בכך הדבר לא נגמר.
עליית הלל מבבל בערב פסח שחל בשבת
עוברות להן כ־1280 שנה (מב' אלפים תמ"ח עד ג' אלפים תשכ"ח, על פי הגמרא במסכת שבת, דף טו), ועובדה היסטורית מסתורית נוספת נערמת לה: "פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת. שכחו ולא ידעו אם (קורבן) פסח דוחה את השבת אם לאו. אמרו: כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו? אמרו להם: אדם אחד יש שעלה מבבל והלל הבבלי שמו, ששימש שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון ויודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו" (פסחים סו, א).
הלל אכן מוכיח לבני בתירא, נשיאי ישראל דאז, מאותו פסח שהיה במדבר שנאמר בו "במועדו", שאכן קורבן פסח דוחה את השבת. "מיד הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא עליהם והיה דורש כל היום כולו בהלכות הפסח" (שם). בתלמוד הירושלמי (פסחים ו, א) מדגישים שהסיפור הזה, שהגמרא מספרת אותו כבדרך אגב, הוא מאורע שמימי של ממש. שאל שם רבי אבון איך ייתכן שלא ידעו בני בתירא את ההלכה הזאת, הרי לא ייתכן שיעברו שני מחזורי שמיטה בלי שיחול ערב פסח בשבת! על כך עונה הירושלמי שנתעלמה מהם ההלכה הזאת כדי ליתן גדולה להלל.
מדוע? מה כל כך חשוב לתת גדולה להלל הזקן? נכון שהלל היה אדם גדול בתורה, אך גם בני בתירא היו גדולים! את הסוד הזה גילה החתם סופר לקהל בדרשת שבת הגדול בשנת תקפ"ח, שאף בה חל ערב פסח בשבת. לדבריו, התשובה לכך טמונה בייחוסו של הלל הזקן.
הרמב"ן מבאר כי ברכת יעקב אבינו ליהודה, "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו", מחייבת תמיד לחזור להנהגה מבית יהודה. כך הוא מסביר את העובדה ההיסטורית שמכל בית חשמונאי, למרות כל חסידותם והטובות שעשו לישראל, לא נשאר שריד ופליט: "ולפי דעתי היו המלכים המולכים על ישראל משאר השבטים אחרי דוד עוברים על דעת אביהם ומעבירים נחלה... וכאשר האריכו ישראל להמליך עליהם משאר השבטים מלך אחר מלך ולא היו חוזרים אל מלכות יהודה עברו על צוואת הזקן ונענשו בהם... וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל: כל מאן דאתי ואמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא (בבא בתרא ג, ב), שנכרתו כולם בעוון הזה" (רמב"ן לבראשית מט, י).
הלל הזקן, לעומת זאת, היה צאצא ישיר של דוד המלך. "והלל זה הוא מבני שפטיה בן אביטל בן דוד" (הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה, פרק ג). ואכן, הגמרא בסנהדרין מבארת כי הפסוק התקיים בבני בניו של הלל: "תניא 'לא יסור שבט מיהודה' - אלו ראשי גלויות שבבבל שרודין את ישראל בשבט. 'ומחוקק מבין רגליו' - אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים" (סנהדרין ה, א). אם כן, גם חזרת ההנהגה לידי בית דוד התרחשה בשל ערב פסח שחל להיות בשבת.
ערב פסח שחל בשבת – סגולה לגאולה
החתם סופר חותם את הגילוי שלו באמירה חדה: "מזה נראה שזמן כזה ראוי לגאולה יותר!". אבל האמירה הזאת איננה יתומה. יש לה מקבילה שאף מחדדת את העניין, והחידוד הזה, כמה לא מפתיע, מתבאר אף הוא בערב פסח שחל בשבת.
הגמרא בפסחים (יג, א) מספרת כי נחלקו רבי אלעזר איש ברתותא וחכמים מה דינן של התרומות העשויות חמץ שהן טהורות, בערב פסח שחל בשבת: האם יש לשרוף את הכול ולהשאיר רק שתי סעודות לצורך השבת, או שיש להשאיר הכול – כדי לא לשרוף תרומה טהורה לשווא – ובשבת בבוקר לאחר סיום הסעודה להיפטר משאר החמץ.
חילופי הדברים שבין התנאים מעט מפתיעים. רבי אלעזר טוען שאין טעם להשאיר יותר משתי סעודות, כי כבר אין סיכוי שיימצאו בעיר עוד כהנים שיאכלו מהתרומה הזאת עד שייכנס איסור אכילת חמץ, ואילו חכמים טוענים שייתכן ויש כהנים שישנים בקרבת העיר ואלו ייכנסו ויוכלו לאכול עד שבת בבוקר את כל התרומות.
על טענת חכמים, שנראית מעט דחוקה, שואל רבי אלעזר: מדוע אם כן אתם מסכימים שתרומות טמאות או מסופקות יש לשרוף? אולי יבוא אליהו הנביא לבשר את הגאולה והוא גם יכשיר את התרומות הטמאות?! על כך ענו לו חכמים: "מקובלנו שאליהו לא בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח" – כלומר, משום שיש צורך לעסוק בהכנת סעודות השבת, אליהו הנביא לא יבוא בערבי שבתות וימים טובים.
הסיום של הסיפור מפתיע: "אמרו: לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא". איך ייתכן, שלמרות הטענה הדי טובה של חכמים, בכל זאת קבעו הלכה כרבי אלעזר?! ומה היה כל כך חשוב לקבוע את ההלכה הזאת מיד במקום?
התשובה נעוצה בסוד שהתגלה אצל החתם סופר: את הטענה הזאת, שדווקא בערב פסח שחל להיות בשבת לא יבוא אליהו הנביא, אי אפשר היה להשאיר אפילו רגע אחד! הלוא ערב פסח שחל בשבת דווקא הוא המתאים ביותר להיות מוכן לגאולה! דווקא בשבת זו אין שום טורח, ודווקא בה כיום המסוגל לגאולה מתאים שאליהו הנביא יגיע לבשר לישראל: הגיע זמן גאולתכם! (על דיוני הפוסקים היאך יכול לבוא למרות איסור תחומין ועוד, עיינו בילקוט הביאורים מהדורת מתיבתא פסחים יג, א).
קדושת השבת המקדשת לישראל ולזמנים
מה יש בו בחיבור הזה שהופך אותו לכל כך מתאים לגאולה? צריך להבין שההתלכדות הזאת של שבת שממנה צומח פסח היא למעשה החיבור האולטימטיבי בין שלוש הקדושות החורזות את העולם.
הגמרא (ברכות מט, א) מבארת כי אנו מברכים "מקדש השבת וישראל והזמנים", משום שקדושת השבת קבועה וקיימת מימי בראשית. קדושה זו של השבת מקדשת את ישראל, והם אלו שמקדשים את הזמנים. והנה, בערב פסח שחל בשבת מתלכדות שלוש הקדושות הללו לחוט חורז אחד ללא הפסק: ישראל מתקדשים בשבת, ומיד בלי שום הפסק של חולין, שום חוצץ שיכול לעמעם את הקדושה הזאת, שום דבר מפריד שיכול לגרום לעם ישראל לאבד את הקדושה העליונה שהשבת השרתה עליו, הולכים ישראל ומקדשים את הזמנים, והופכים יום חול ליום טוב – ליום שבו ההארה האלוקית מתקנת את המציאות. יום שבו נבקעים שערי החול, נקרעת טומאת מצרים המצרה לעולם ומכניסה אותו למדמנה של רדיפת החומר ולמעגל הטבע הסגור, ומתגלה לכל העולם כולו כי יש גואל לישראל ויש גואל לעולם.
השנה כולנו הרגשנו טלטלה גדולה. מאורעות המלחמה, שכבר כשנה וחצי עוברים על העם, יחד עם שאר המאבקים שבין האור לחושך, גרמו לה לשנה להיות קשה. אך מאידך יש בשנה הזאת גם מתנה גדולה. יש בה מתנה של בירור אמיתות יסוד וחזרה למקורות. ראויה היא השנה שיחול בה ערב פסח בשבת. ראויה היא שנה זו, יותר מכול, לגאולה. לגאולת העם, לגאולת הארץ, לגאולת הנפש והרוח. לשנה הזאת בירושלים הבנויה!
הכותב מכהן כר"ם בישיבת מעלות יעקב, ראש פרויקט רבנן דאגדתא ומחבר הספר 'טעם הפרי' על החגים
מתוך העיתון 'בשבע'
איך מותר להכין קפה בשבת?
איך ללמוד אמונה?
איך עושים קידוש?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך ללמוד גמרא?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
