ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- מאמרים אקטואליים
- מלחמת "חרבות הברזל"
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- צבא ומלחמה
רק לאחרונה, במלחמה שאנחנו נמצאים בעיצומה, התפרסם שהפצ"רית הנחתה על צמצום מדרגות האש "על פי נזק אגבי לאזרחים". על רקע נפילתם של ארבעה לוחמים במבנה ממולכד בחאן יונס בחודש האחרון, עלתה השאלה מדוע הבניין לא הותקף מהאוויר לפני כניסת הכוחות, הגם שהיה מופלל ומוכר כתשתית טרור של חמאס? על כך השיב קצין בכיר כי ההחלטה נבעה מהנחיות מחמירות של הפרקליטות הצבאית בנוגע ל"נזק אגבי גבוה". נכון הוא שהרמטכ"ל טען שהדיווח אינו מדויק, אולם השאלה העקרונית בעינה עומדת: מה דעתה של ההלכה על מצב כזה של חשש מ"נזק אגבי"?
מבצע קיביה
הרב ישראלי נתן דעתו לשאלה כבר בשנותיה הראשונות של המדינה. על רקע פעולות פדאיון שהגיעו מירדן, ובתגובה לרצח אישה ושני ילדיה הקטנים ביהוד, נערך בשנת תשי"ד מבצע קיביה. במהלך המבצע נהרגו עשרות בני אדם, כולל נשים וילדים, והעולם – כמובן – סער.
הרב ישראלי הקדיש מאמר מקיף לבחינת הנושא אליבא דהלכתא, ולימים נכלל מאמר זה בספרו 'עמוד הימיני' (סימן טז). אחד מפרקי המאמר הוקדש לבחינת מעשה שכם, שבו שמעון ולוי הרגו לא רק את העבריינים הראשיים, שכם וחמור, אלא גם את שאר בני העיר. בהקשר זה הוא נותן דעתו למחלוקת של הרמב"ם והרמב"ן בשאלה מדוע התחייבו בני העיר בהריגה, ומסקנתו היא שאוכלוסייה המעלימה עיניה מהעבריינים ואף מעודדת אותם טעונה בחינה: אם הגיבוי ניתן מחמת פחד מיתה, אזי האוכלוסייה פטורה; אם הגיבוי ניתן מחמת איום קל יותר, אזי הרמב"ם והרמב"ן חלוקים בדבר. משמע, מבחינה זו אין יסוד מספיק להתיר פעולה נגד ציבור שנמנע מלמלא חובתו ולבער מתוכו את המרצחים, כל עוד ייתכן שיש להם אמתלא של פחד או לחץ וכיוצא בזה.
ביסוס נוסף מביא הרב ישראלי ממשנת הנצי"ב מוולוז'ין, שחזר ושנה עיקרון יסודי: "כך נוסד העולם". כלומר, אין כל מקום להשוות עת מלחמה לעת שלום. האיסורים המוכרים לנו – לא תרצח, שפיכות דמים, הסתכנות וכן הלאה - מוחרגים בעת מלחמה. "אין איסור (הסתכנות, פיקוח נפש, מיתה) במלחמה... מלחמה שאני... אין איסור לאדם להכניס עצמו במלחמה ולסכן עצמו". וכשם שככלל אסור לו לאדם להרוג את עצמו כשם שאסור לו להרוג את זולתו, כך משהותר לך הותר גם לחברך. "בשעת מלחמה ועת לשנוא, אז עת להרוג ואין עונש על זה כלל, כי כך נוסד העולם". עיקרון זה נכון לא רק בנוגע ללוחמים אלא גם בנוגע לאזרחים, ובלבד שהדבר נעשה במסגרת הלחימה ובלי מגמה מכוונת להריגת חפים מפשע.
הסכמת האומות
הנדבך האחרון במשנת הרב ישראלי, והוא עיקר חידושו, מושתת על "הסכמת האומות". לדידו, כשם ש"דינא דמלכותא דינא" יסודו בהסכמת בני המדינה והוא תקף בתוככי המדינה, כך גם דינא דמלכותא דינא שמחוץ למדינה, הסדרים בין־לאומיים ואמנות, מבטא את הסכמת רוב העולם, ויש לכך תוקף. נכון הוא שאם רוב באי עולם יחליטו על כיתות חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, אזי ההיתר ייבטל והמלחמה והכיבוש לא יהיו חוקיים, ברם כל עוד שמלחמה היא הליך מוסכם בין האומות, כוחם של ישראל לא גרע מהם וגם לישראל מותר לערוך מלחמה עם אויביו. כך לגבי עצם הלחימה, כך לגבי נסיבות המלחמה וכך גם לגבי הליכי המלחמה, אשר דרכו של עולם אינה מדקדקת להבחין בהם בין צדיק לרשע.
כמובן שצריך להדגיש שמבחן ההסכמה האוניברסלית אינו ברטוריקה אלא בפרקטיקה. השאלה אינה מה מצהירות אומות העולם מן השפה ולחוץ, אלא כיצד הן נוהגות בפועל. כאשר דרות בכפיפה אחת הצהרות הומניות מזה והפגזות מסיביות מזה, מובן מאליו שהמשקל ההלכתי נקבע על פי המעש. לא ייתכן לבוא בטענות ובהאשמות כלפי אומה אחת – ישראל – שעושה את מה שהעולם עובר עליו בשתיקה לסדר היום בנוגע למדינות אחרות (רוסיה והאוקראינים, אנגליה והגרמנים, ספרד והבסקים, צרפת והקורסיקאים, ארצות הברית והווייטנאמים ועוד). מוסר כפול אינו יכול ליצור תביעה הלכתית.
לפי זה הסיק הרב ישראלי כי מבצע קיביה צריך להיבחן על פי הנוהג הרווח והמוסכם בעולם: האם תגובה כזאת בנסיבות כאלה מקובלת. אם היא מקובלת, אזי אין כל מניעה מלנהוג כך, ו"נזק אגבי" כזה אינו רלוונטי. לימים החרו־החזיקו אחריו רבנים נוספים.
כך, משנשאל עמיתו לראשות ישיבת מרכז הרב ומי שהיה הרב ראשי לישראל, הרב אברהם שפירא זצ"ל, מה דינה של אוכלוסיית אויב אזרחית בעת מלחמה, האם יש מצד הדין היתר לפגוע בה על מנת למנוע פגיעה אפשרית בחיילי ישראל, הוא השיב ברוח אותה משנה סדורה: "כל עוד אין סכנה ממשית לחיילינו, אין היתר לפגוע בנפש ואף לא ברכוש. אולם כאשר הסכנה היא מוחשית, הרי שיש לזכור שעל כף המאזניים אין עומדת רק היחידה הלוחמת מול האוכלוסייה האזרחית. איבודה של יחידה אחת או חלק ממנה עלול לפגוע במערכת המלחמה כולה. על כן כאשר נדרש וכאשר הסכנה גלויה לעין, אין מקום למדוד את מספר החיילים שלנו העלולים חלילה להיפגע כנגד מספר אזרחי האויב משונאי ישראל, שעלולים לשלם את מחיר המלחמה. יש בזה הלכה ברורה ברמב"ם בהלכות מלחמה, וחייבין להציל את חייו של כל חייל יהודי".
וכך כתב גם הרב צבי שכטר שליט"א: "אם יש צורך בכך – כי לפעמים מן הנמנע לברר מי הם המחבלים והטרוריסטים המארגנים את הפרעות ואת המהומות – רשאים וחייבים צה"ל להכות ואף להרוג – כפי הדרוש לנצח במלחמה – אף אחרים מאותה האומה שהם חפים מפשע".
איש ההלכה אינו מיליטריסט ואינו פציפיסט
הרב ישראלי לא היה מיליטריסט. באחד ממאמריו ההגותיים הוא כתב: "נטען כי מדינה אינה מוגשת על טס של כסף, כי מדינה נלחמת, וכי היודע להילחם הוא יזכה בה. כך זכו כולם וכך גם עלינו לעשות... יש לעזוב את הרכרוכיות... ויש ללמוד להשחיז את הסכין... יש לחשל דור של ברזל ופלדה". הרב ישראלי ביקר גישה זו: "אם כך נעשה, כבר הודינו להם. אם כך נתנהג הרי שאנו הולכים בשיטתם, ואם כן הוא הרי שכבר ניצחונו, כי תמיד יהיו יותר חזקים מאיתנו". האם פירושו של דבר שהרב ישראלי היה פציפיסט? ממש לא! "אנחנו נמצאים בין חיות טרף. נלמד את תכסיסי החיות הללו, נדע את דרכם, נלמד כיצד למדוד להם במידתם, וכיצד להשתלט עליהם ולרסנם. נשתמש בשיטתם לגבם".
אלא שבמקביל "צריך לפעול שלא ישפיע במשהו על עצם מהותנו. ייקבע מלמפרע, שזהו טיפול כלפי חיות, שאין חיית הטרף יכולה להיות מרוסנת אלא באופן זה, כי אין לה הבנה באופן אחר. אולם בתוך התוך נישאר אנו... נישאר יהודים אשר התקבע עליהם שם רחמנים בני רחמנים. ואם כלפי חוץ יש לנו ללבוש מדים צבאיים, אל תיכנס הצבאיות לתוך הראש שלנו ואל ייהפך האדם כטפל לרובה".
כזה היה הרב ישראלי, איש הלכה שבחן דברים לאורה והוציא מתחת ידיו משנה סדורה של הלכות תורה ומדינה.
הכותב הוא ראש מערך המחקר במרכז תורה ומדינה ורב קהילת רדליך בירושלים
מתוך העיתון 'בשבע'
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
















