ישיבה בית המדרש
חמדת השבת: ילדים זה ברכה
אחרי שהגמרא (ברכות דף נט ע"ב) קובעת שמברכים את ברכת 'שהחיינו' על שמחה פרטית ואילו את ברכת 'הטוב והמטיב' על שמחה משותפת, הגמרא מקשה על אמירה זו מברייתא, בה נאמר שאם אומרים לאדם שאשתו ילדה זכר – מברך הטוב והמטיב. הגמרא עונה ומסבירה שגם במקרה זה יש אדם נוסף, אשתו, השמחה עמו, וגם לה נוח בבן.
גמרא זו מפתיעה ממספר בחינות. ראשית, מדוע בכלל עולה השאלה אם אפשר לברך 'הטוב והמטיב' על לידה, האם לא חשבנו על כך שיש לילד הזה גם אמא השמחה בו?
כפי שלמדנו שם, הרשב"א אומר שאין די בעצם השמחה בכדי להצדיק את ברכת 'הטוב והמטיב', אלא יש לזהות 'שמחת הנאה ותועלת'.
בעולמנו ובימנו הרעיון הזה נשמע מעט רחוק. בספר תהלים (קכז ד) נאמר ש"כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים". אמנם חז"ל דרשו מספר דרשות על הפסוק, אך פשט הפסוק, בהקשר בו הוא נכתב, הוא שהילדים מחזיקים את החווה, את החקלאות, עומדים כמגינים מפני שודדים. אשרי שמילא אשפתו מהם. בעולם ההוא מי שלא היו לו בנים משקו בהחלט היה סובל. מבחינה זו לתוספת בן הייתה משמעות גדולה יותר, ללא ספק.
אם על כך מדובר, ניתן להבין מדוע אדם היה מברך על לידת בן ולא בת, משתי סיבות: ראשית, הנוהג היה שהבנות היו מתחתנות ומצטרפות למשק הבית של בעלה. הנצי"ב מביא מדרש שרואה בכך חסד של ממש: אדם מגדל את הילדה הזאת עד גיל בגרות, משקיע בה, ואז היא נישאת והוא רואה אותה רק בחגים. הנאת תועלת כבר אין לו ממנה. יתרה מכך, גם אם היא נשארת בבית אביה, בדרך כלל היא לא הייתה מתפקדת כחלק מההגנה על החווה והתפעול שלה. אם הרשב"א מתכוון לתועלת שיש לחווה הביתית, בהחלט ניתן לטעון שבנות היו תורמות פחות בתחום המסוים הזה, משתי הסיבות הללו.
ברם, יתכן שגם ללא התועלת לחווה הפרטית הרשב"א עדיין היה אומר שניתן לברך על הנאת התועלת. הגמרא במסכת כתובות אומרת שאישה רוצה ילדים "כחוטרא לידא ומרא לקבורה" – משענת להישען עליה, ובטחון שמישהו ידאג לקבורה ראויה. גם באלו ניתן לראות "הנאות תועלת", ואלו בהחלט קיימים בעולמנו. ראוי לציון שבהתנהלות העולם שלנו אין הבדל משמעותי בין הבנים והבנות לעניין זה: בעוד שבימי הקדם הבת הייתה כפופה יותר לבית בעלה ופחות לבית הוריה, בעולמנו קשה לומר שהבנים או הבנות מסייעים יותר להוריהם לעת זקנה (אם כבר הייתי מנחש שהבנות יותר נתרמות לטיפול בהורים לעת זקנה, אך זהו ניחוש בעלמא). אם הברכה היא על "הנאת תועלת" זו, הרי שבעולמנו אין סיבה לברך על הבנים או על הבנות בדווקא.
כזכור, בספר חסידים מובאים מעשים על ראשונים שבירכו על לידת ילדים גם ללא הנאת תועלת כלל. לשיטתם תמיד יש לברך "הטוב והמטיב". אם כך, הרי שהברכה היא על עצם השמחה, ולפיכך הברכה תחול על בנים ועל בנות בשווה.
ראוי לציין שהרמב"ם והרי"ף אינם מזכירים את הברכה הזאת.
ערוך השלחן מציע כך: בגמרא כתוב "אמרו לו 'ילדה אשתך זכר'". מה פשר המילים "אמרו לו"? למה לא לכתוב "ילדה אשתו זכר, יברך"? הוא מציע שהברייתא עוסקת באדם שלחוץ דווקא על לידת בן. מבשרים לו שנולד לו בן, ולכן יש כאן שמחה מיוחדת בכך שנולד לו דווקא בן. על פי קריאה זו ניתן לבאר גם מדוע הגמרא 'שכחה' בשלב הראשון שיש אישה השמחה בלידה זו, כמובן האם, מכיוון שהמוקד של הסיפור הוא האב הטרי והלחץ האישי שלו. אך מדובר באירוע חריג, ורק בו מברכים 'הטוב והמטיב'.
לכאורה יש לשאול על דבריו: מדוע לידה אינה מצדיקה ברכת 'שהחיינו'? וכי בלידה יש פחות שמחה מרכישת מוצר חדש?
ניתן לחשוב על מספר תשובות:
א. יש צפי ארוך טווח ללידה. זה לא קורה ברגע. הבשורה על כך שהלידה הייתה תקינה, אך צפויה, אינה מצדיקה ברכה (אלא אם כן האדם אינו יודע מה יוולד, ולחוץ על כך שיזכה דווקא לבן או בת).
על פי תירוץ זה יהיו חומרות גדולות: אדם הקונה בית בתהליך ארוך ומייגע של מו"מ והוצאת משכנתא וכו' לא יברך על רכישת הבית? יתכן שלא, אך זה בהחלט מפתיע.
ב. הלידה עצמה מכאיבה ומורכבת. יתכן וקשה לברך על אירוע עליו נאמר "בעצבון תלדי בנים".
גם על הסבר זה קשה. הרי הגמרא אומרת שאדם שאביו נפטר מברך 'דיין האמת' על הפטירה ו'שהחיינו' על הירושה. יש כאן מוסר קשה: לצד הצער, חייבים לזכור את הברכה שאנחנו מקבלים. דברים מבהילים. אך מה שברור הוא שלגמרא אין בעיה למהול את הצער בשמחה, להניח אותם זה לצד זה, ולברך על שניהם (מיד לאחר אחת הלידות שלנו, אשתי היקרה שרה שכבה ואמרה "ברוך ה' ברוך ה'" שוב ושוב. אמרתי לה: כן, לאיזו בת שלמה ויפה זכינו. אולי נברך עליה ברכה מסודרת יותר מאמירת "ברוך ה'". היא אמרה: תיכף. עכשיו אני מודה לה' שהכאב הזה נגמר. תיכף נעבור לתינוקת).
ג. לצד השמחה שבלידה, הלידה גוררת עבודה רבה, ואיננו יודעים איזה יכשר ואם נצליח בגידול הילדים. יתכן ולכן סוברים הרמב"ם רי"ף וערוך השלחן שניתן לברך בהקשר מסוים בלבד.
הנצי"ב (בפירושו 'מרומי שדה' על הגמרא שם) באמת מציע שזו הסיבה לא לברך על לידת ילדים. אך הציץ אליעזר (חלק יג אות כ) אומר שנימוק זה אינו משכנע: עלינו לברך 'באשר הוא שם'. כך כותב הרמב"ם (הלכות ברכות פרק י הלכה ד): "הגיעה אליו טובה או ששמע שמועה טובה, אף על פי שהדברים מראין שטובה זו תגרום לו רעה מברך 'הטוב והמטיב'". כרגע הוא שמח בתינוקת הזאת. כנודע ש'מרבה נכסים מרבה דאגות'. האם נאמר שאדם שזכה לנכסים רבים לא יברך בגלל שהם מרבים את דאגותיו? כך הוא טבע העולם: כל ברכה טומנת בחובה דאגות נוספות. אדרבה: הברכה משמעותית רק בגלל שהיא מטילה אחריות ומשמעות נוספת. זו לא סיבה לא לברך על השפע שהקב"ה מאציל עלינו.
לעניין ההבדל בין בנים לבנות, הציץ אליעזר והדברי יציב אכן אומרים שבעולמנו באמת אין אפשרות להכריע אם יש יותר נחת מהבנים מאשר מהבנות. לכן קשה להצדיק הבדל בברכה על זה או על זה.
בפירושו 'יד פשוטה', הרב נחום אליעזר רבינוביץ מציע הסבר פשוט יותר להשמטת הרמב"ם את הברייתא: הרמב"ם אומר שיש לברך 'הטוב והמטיב' על שמועה טובה. מהי שמועה טובה? אין צורך להגדיר את זה: אדם מבין לבד מהי שמועה טובה. אם לידת הבן היא שמועה טובה – יברך. אם לידת בת היא שמועה טובה – יברך. אם הפצצת הכור באירן היא שמועה טובה – יברך. אי אפשר לפרט את כל השמועות הטובות שבעולם, אדם צריך להבין לבד שמועה טובה מהי, ולברך עליה.
בשבוע הבא נוסיף שיקולים נוספים לברכה על לידת ילדים, נסכם את מערכת השיקולים, ונציע מתווה להכרעה הלכתית.
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א ממשבר התעוררות אל אמונה גדולה
אורות התחיה - פסקה ז'
השיעור עוסק בהתעוררות הלאומית ובתהליך שיבת ציון מתוך כתבי הרב קוק, ומסביר כיצד המשבר הרוחני המתלווה אליה הוא שלב מעבר בונה. דרך התבוננות מעמיקה והרחבת הדעת, עם ישראל נקרא להתעלות מעל אמונה מצומצמת ומפוחדת לעבר עבודת השם שלמה, אמיצה וגדולה בארצו.

שם משמואל על הפרשה יעקב אבינו ושעבוד ארבע מלכויות
שם משמואל על הפרשה - ויצא (תרע"ו)
השיעור עוסק במשנתו של בעל ה"שם משמואל" המבארת את חלום סולם יעקב ואת משמעות הברית שנכרתה עמו, שבמסגרתה קיבל יעקב על עצמו ועל זרעו את תפקיד בירור הטוב ותיקון העולם מתוך שעבוד ארבע המלכויות. דרך הקבלה למדרשים ולספר הזוהר, המרצה מסביר כיצד ההתמודדות של ישראל בגלות – ובפרט צרותיו של יעקב בבית לבן כדוגמה מוקדמת לגלות בבל – מהווה תהליך הכרחי של הפרדת הטוב מהרע וזיקוק הקדושה עד לגאולה השלמה

ויצא יעקב אבינו: בין שמיים לארץ
פרשת ויצא
השיעור עוסק בדמותו הייחודית של יעקב אבינו המשלב בין עולמות הרוח והתורה העליונים לבין עשייה ארצית, כישרון מעשי והתמודדות עם קשיי הגלות. דרך התבוננות בחלום הסולם ובנישואיו לרחל ולאה, מוסבר כיצד שילוב זה מניח את היסודות לבניין עם ישראל ומהווה דגם להתמודדות של האומה לאורך הדורות.

שם משמואל על הפרשה עיקר וטפל בעבודת ה' ובחיי האבות
שם משמואל על הפרשה - ויצא (תרע"ג)
השיעור עוסק בחששו של יעקב אבינו מפני אחיו עשו ומפני הכישוף והטומאה שבבית לבן הארמי. על פי פירוש ה"שם משמואל", ההתמדה והשקיעה המוחלטת בלימוד התורה בבית המדרש של שם ועבר הן אלו שהעניקו ליעקב הגנה רוחנית והתעלות מעל כוחות הטבע והכישוף.

שמונה פרקים לרמב"ם דרך האמצע וחטא אדם הראשון
שיעור 8
השיעור עוסק במשנתו של הרמב"ם לגבי דרך האמצע ובפער שבין "המושכלות" (אמת ושקר אובייקטיביים) לבין "המפורסמות" (טוב ורע יחסיים ומוסריים) בעקבות חטא עץ הדעת. דרך ניתוח פרשת בראשית ומגילת אסתר, מוסבר כיצד החטא יצר את ההבחנה הסובייקטיבית ואת התודעה המוסרית בעולם האנושי.

תורה ומדע חירות אמיתית: בין שיעבוד לצמיחה
השיעור עוסק בהגדרת מושג החירות, ובוחן את ההבדל בין חופש פיזי חיצוני לבין חירות פנימית ותבונית המשחררת את האדם מדחפים, מהתמכרויות וממגבלות החומר. דרך משנתם של הכוזרי, המהר"ל והרב קוק, מוסבר כי חירות אמיתית אינה מתמצה בניתוק מוחלט מהעבר, אלא בבחירה חופשית להתחבר לתורה ולצמוח מתוך המהות הפנימית של האדם

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א מידת ההשתוות והכבוד הרוחני האמיתי
טהרת הנפש והמידות י"ז - י"ח
השיעור עוסק בהתמודדות עם מידת הגאווה והזלזול באחרים, שלעיתים צומחים דווקא מתוך תחושת גדלות ועלייה רוחנית, וצורך לזכך אותם באמצעות תשובה וענווה. בהמשך נבחנת מידת ההשתוות כדרגה עליונה שבה האדם אינו מושפע משבח או מגנאי חיצוני, וזוכה לכבוד רוחני אמיתי הנובע מערכה הפנימי של התורה והנשמה.

יסודות הש"ס כללי ספקות בהלכות השבת אבידה
השיעור עוסק ביישום כללי הספקות ההלכתיים (כגון "ספק דאורייתא לחומרא", "ספק ממון לקולא", חזקה ורוב) בהקשר של מצוות השבת אבידה. במהלך הדיון נבחנת השאלה העקרונית והמחלוקת בין הראשונים (הרא"ש מול הרמב"ם) האם מצוות השבת אבידה מוגדרת כדין איסור והיתר או כדין ממונות, וכיצד הגדרה זו מכריעה במקרים של ספק בבעלות או בייאוש.

רביבים ספר חדש: תורה, עם וארץ
בחסדי ה' יצא לאור במסגרת 'פניני הלכה' ספרי החדש 'תורה עם וארץ' | נוכחתי לדעת שאצל רבים הדרכת התורה בעניינים של תלמוד תורה, עבודה, מדע, יישוב הארץ וצבא - אינה מבוררת ומבוססת כראוי | אחר פגישה עם רבנים בארצות הברית גמלה בליבי ההחלטה ליצור את הספר | זאת כדי לבאר את ההשקפה השלמה של התורה על החיים | מגמת ספר זה לבאר שהתורה היא חיינו ואורך ימינו, וממנה שורה ברכה לחיי ישראל בארצו, ומתוך כך תימשך ברכה לתיקון העולם כולו

ויצא מסע הנשמה: תפילה, תורה ושליחות
פרשת ויצא
השיעור מתחקה אחר מסעו של יעקב אבינו מבאר שבע לחרן כמשל לירידתה של כל נשמה לעולם הזה ולשליחותה לבנות את "בית ישראל". דרך סיפור חלום יעקב והמפגש עם "המקום", מוסבר כיצד ההתעצמות בתפילה ובלימוד התורה מעניקה לאדם כוח רוחני להפוך את המציאות החומרית למשכן להשראת השכינה.

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת ויצא תשפז
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. מה הטעם שבפסוק זה נכתב ג' פעמים אֲחִי אִמּוֹ. האם באמת הסכים יעקב לעבוד עבור רחל בפעם הראשונה והשניה בשווה? שבע שנים מלאות פעמיים. מה הטעם שלאה לא הודתה לקב"ה בג' לידות הראשונות עד לידת יהודה. מה הטעם לכתיבת שתי אותיות שי"ן בשם יִשָּׂשכָר בעוד שהוגים רק אחת.

ויצא פרשת ויצא – יש עליה בירידה
מדוע צריך סולם בחלום יעקב? וכי מלאכים אינם יכולים לעלות ולרדת בלי סולם? מה עושים עם ירידה ואיך הופכים אותה לעליה גדולה?

אורות התשובה - הרב הראל כהן סוד השתיקה וצער התשובה
אורות התשובה פרק ח, ח'
השיעור עוסק במצב שבו הצער הרוחני וכאב התשובה של האדם גדולים עד כדי כך שהם סותמים את יכולתו לחשוב, לדבר, להתפלל או לבטא את רגשותיו. על פי משנתו של הרב קוק, דווקא מתוך אותו מקום של אילמות ו"עולם הדומייה" ניתן להתרומם, להתחבר למציאות הכללית ולשאוב כוחות חיים ותשועה.

ויצא 'ויישק יעקב לרחל' - כיצד יעקב בחיר האבות מנשק לרחל - פרשת 'ויצא'
האם לאבא או סבא מותר לנשק את ביתו ונכדתו, וכן לאמא וסבתא לנשק את בנה ונכדה, ומה ההסברים בנשיקת יעקב לרחל והסברים מדוע בכה.

כינוסי אברכים כינוס אברכים - ראש חודש כסלו תשפ"ז
ברכות לראש חודש והתייחסות ללימוד התורה כעבודה בימי החנוכה | חשיבות העמידה בהתחייבויות ובלימוד עם תלמידים | דוגמה אישית והתקדמות מתמדת של ר"מים וראשי ישיבות | הכרת תודה על כלים טכנולוגיים והתמודדות נכונה עמם | תוקף גיור ללא קבלת מצוות ועול מלכות שמיים | הצטרפות לתוכנית מנהיגות והאיזון מול ביטול תורה | אורח החיים של אברך ורכישת מותרות | יציאה לשליחות ורבנות יישובים וחינוך הילדים | ריקודים בשבתות בישיבה | חתונות נפרדות והתחשבות באורחים | שורש המחלוקת עם הר המור והשאיפה לאחדות הציונות הדתית









