ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
אחרי שהגמרא (ברכות דף נט ע"ב) קובעת שמברכים את ברכת 'שהחיינו' על שמחה פרטית ואילו את ברכת 'הטוב והמטיב' על שמחה משותפת, הגמרא מקשה על אמירה זו מברייתא, בה נאמר שאם אומרים לאדם שאשתו ילדה זכר – מברך הטוב והמטיב. הגמרא עונה ומסבירה שגם במקרה זה יש אדם נוסף, אשתו, השמחה עמו, וגם לה נוח בבן.
גמרא זו מפתיעה ממספר בחינות. ראשית, מדוע בכלל עולה השאלה אם אפשר לברך 'הטוב והמטיב' על לידה, האם לא חשבנו על כך שיש לילד הזה גם אמא השמחה בו?
כפי שלמדנו שם, הרשב"א אומר שאין די בעצם השמחה בכדי להצדיק את ברכת 'הטוב והמטיב', אלא יש לזהות 'שמחת הנאה ותועלת'.
בעולמנו ובימנו הרעיון הזה נשמע מעט רחוק. בספר תהלים (קכז ד) נאמר ש"כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים". אמנם חז"ל דרשו מספר דרשות על הפסוק, אך פשט הפסוק, בהקשר בו הוא נכתב, הוא שהילדים מחזיקים את החווה, את החקלאות, עומדים כמגינים מפני שודדים. אשרי שמילא אשפתו מהם. בעולם ההוא מי שלא היו לו בנים משקו בהחלט היה סובל. מבחינה זו לתוספת בן הייתה משמעות גדולה יותר, ללא ספק.
אם על כך מדובר, ניתן להבין מדוע אדם היה מברך על לידת בן ולא בת, משתי סיבות: ראשית, הנוהג היה שהבנות היו מתחתנות ומצטרפות למשק הבית של בעלה. הנצי"ב מביא מדרש שרואה בכך חסד של ממש: אדם מגדל את הילדה הזאת עד גיל בגרות, משקיע בה, ואז היא נישאת והוא רואה אותה רק בחגים. הנאת תועלת כבר אין לו ממנה. יתרה מכך, גם אם היא נשארת בבית אביה, בדרך כלל היא לא הייתה מתפקדת כחלק מההגנה על החווה והתפעול שלה. אם הרשב"א מתכוון לתועלת שיש לחווה הביתית, בהחלט ניתן לטעון שבנות היו תורמות פחות בתחום המסוים הזה, משתי הסיבות הללו.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
62 - חמדת השבת: ברכת 'שהחיינו' על כלים חדשים
63 - חמדת השבת: ילדים זה ברכה
64 - חמדת השבת: ברכת הלידה – הלכה למעשה
טען עוד
כזכור, בספר חסידים מובאים מעשים על ראשונים שבירכו על לידת ילדים גם ללא הנאת תועלת כלל. לשיטתם תמיד יש לברך "הטוב והמטיב". אם כך, הרי שהברכה היא על עצם השמחה, ולפיכך הברכה תחול על בנים ועל בנות בשווה.
ראוי לציין שהרמב"ם והרי"ף אינם מזכירים את הברכה הזאת.
ערוך השלחן מציע כך: בגמרא כתוב "אמרו לו 'ילדה אשתך זכר'". מה פשר המילים "אמרו לו"? למה לא לכתוב "ילדה אשתו זכר, יברך"? הוא מציע שהברייתא עוסקת באדם שלחוץ דווקא על לידת בן. מבשרים לו שנולד לו בן, ולכן יש כאן שמחה מיוחדת בכך שנולד לו דווקא בן. על פי קריאה זו ניתן לבאר גם מדוע הגמרא 'שכחה' בשלב הראשון שיש אישה השמחה בלידה זו, כמובן האם, מכיוון שהמוקד של הסיפור הוא האב הטרי והלחץ האישי שלו. אך מדובר באירוע חריג, ורק בו מברכים 'הטוב והמטיב'.
לכאורה יש לשאול על דבריו: מדוע לידה אינה מצדיקה ברכת 'שהחיינו'? וכי בלידה יש פחות שמחה מרכישת מוצר חדש?
ניתן לחשוב על מספר תשובות:
א. יש צפי ארוך טווח ללידה. זה לא קורה ברגע. הבשורה על כך שהלידה הייתה תקינה, אך צפויה, אינה מצדיקה ברכה (אלא אם כן האדם אינו יודע מה יוולד, ולחוץ על כך שיזכה דווקא לבן או בת).
על פי תירוץ זה יהיו חומרות גדולות: אדם הקונה בית בתהליך ארוך ומייגע של מו"מ והוצאת משכנתא וכו' לא יברך על רכישת הבית? יתכן שלא, אך זה בהחלט מפתיע.
ב. הלידה עצמה מכאיבה ומורכבת. יתכן וקשה לברך על אירוע עליו נאמר "בעצבון תלדי בנים".
גם על הסבר זה קשה. הרי הגמרא אומרת שאדם שאביו נפטר מברך 'דיין האמת' על הפטירה ו'שהחיינו' על הירושה. יש כאן מוסר קשה: לצד הצער, חייבים לזכור את הברכה שאנחנו מקבלים. דברים מבהילים. אך מה שברור הוא שלגמרא אין בעיה למהול את הצער בשמחה, להניח אותם זה לצד זה, ולברך על שניהם (מיד לאחר אחת הלידות שלנו, אשתי היקרה שרה שכבה ואמרה "ברוך ה' ברוך ה'" שוב ושוב. אמרתי לה: כן, לאיזו בת שלמה ויפה זכינו. אולי נברך עליה ברכה מסודרת יותר מאמירת "ברוך ה'". היא אמרה: תיכף. עכשיו אני מודה לה' שהכאב הזה נגמר. תיכף נעבור לתינוקת).
ג. לצד השמחה שבלידה, הלידה גוררת עבודה רבה, ואיננו יודעים איזה יכשר ואם נצליח בגידול הילדים. יתכן ולכן סוברים הרמב"ם רי"ף וערוך השלחן שניתן לברך בהקשר מסוים בלבד.
הנצי"ב (בפירושו 'מרומי שדה' על הגמרא שם) באמת מציע שזו הסיבה לא לברך על לידת ילדים. אך הציץ אליעזר (חלק יג אות כ) אומר שנימוק זה אינו משכנע: עלינו לברך 'באשר הוא שם'. כך כותב הרמב"ם (הלכות ברכות פרק י הלכה ד): "הגיעה אליו טובה או ששמע שמועה טובה, אף על פי שהדברים מראין שטובה זו תגרום לו רעה מברך 'הטוב והמטיב'". כרגע הוא שמח בתינוקת הזאת. כנודע ש'מרבה נכסים מרבה דאגות'. האם נאמר שאדם שזכה לנכסים רבים לא יברך בגלל שהם מרבים את דאגותיו? כך הוא טבע העולם: כל ברכה טומנת בחובה דאגות נוספות. אדרבה: הברכה משמעותית רק בגלל שהיא מטילה אחריות ומשמעות נוספת. זו לא סיבה לא לברך על השפע שהקב"ה מאציל עלינו.
לעניין ההבדל בין בנים לבנות, הציץ אליעזר והדברי יציב אכן אומרים שבעולמנו באמת אין אפשרות להכריע אם יש יותר נחת מהבנים מאשר מהבנות. לכן קשה להצדיק הבדל בברכה על זה או על זה.
בפירושו 'יד פשוטה', הרב נחום אליעזר רבינוביץ מציע הסבר פשוט יותר להשמטת הרמב"ם את הברייתא: הרמב"ם אומר שיש לברך 'הטוב והמטיב' על שמועה טובה. מהי שמועה טובה? אין צורך להגדיר את זה: אדם מבין לבד מהי שמועה טובה. אם לידת הבן היא שמועה טובה – יברך. אם לידת בת היא שמועה טובה – יברך. אם הפצצת הכור באירן היא שמועה טובה – יברך. אי אפשר לפרט את כל השמועות הטובות שבעולם, אדם צריך להבין לבד שמועה טובה מהי, ולברך עליה.
בשבוע הבא נוסיף שיקולים נוספים לברכה על לידת ילדים, נסכם את מערכת השיקולים, ונציע מתווה להכרעה הלכתית.
אנחנו קודש למענך
האם מותר לפנות למקובלים?
בדיקת קורונה בשבת
תיקון ימי השובבי"ם
איך ללמוד גמרא?
הלכות שטיפת כלים בשבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
מה זה בכלל אמונה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
