ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
אחרי שהגמרא (ברכות דף נט ע"ב) קובעת שמברכים את ברכת 'שהחיינו' על שמחה פרטית ואילו את ברכת 'הטוב והמטיב' על שמחה משותפת, הגמרא מקשה על אמירה זו מברייתא, בה נאמר שאם אומרים לאדם שאשתו ילדה זכר – מברך הטוב והמטיב. הגמרא עונה ומסבירה שגם במקרה זה יש אדם נוסף, אשתו, השמחה עמו, וגם לה נוח בבן.
גמרא זו מפתיעה ממספר בחינות. ראשית, מדוע בכלל עולה השאלה אם אפשר לברך 'הטוב והמטיב' על לידה, האם לא חשבנו על כך שיש לילד הזה גם אמא השמחה בו?
כפי שלמדנו שם, הרשב"א אומר שאין די בעצם השמחה בכדי להצדיק את ברכת 'הטוב והמטיב', אלא יש לזהות 'שמחת הנאה ותועלת'.
בעולמנו ובימנו הרעיון הזה נשמע מעט רחוק. בספר תהלים (קכז ד) נאמר ש"כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים". אמנם חז"ל דרשו מספר דרשות על הפסוק, אך פשט הפסוק, בהקשר בו הוא נכתב, הוא שהילדים מחזיקים את החווה, את החקלאות, עומדים כמגינים מפני שודדים. אשרי שמילא אשפתו מהם. בעולם ההוא מי שלא היו לו בנים משקו בהחלט היה סובל. מבחינה זו לתוספת בן הייתה משמעות גדולה יותר, ללא ספק.
אם על כך מדובר, ניתן להבין מדוע אדם היה מברך על לידת בן ולא בת, משתי סיבות: ראשית, הנוהג היה שהבנות היו מתחתנות ומצטרפות למשק הבית של בעלה. הנצי"ב מביא מדרש שרואה בכך חסד של ממש: אדם מגדל את הילדה הזאת עד גיל בגרות, משקיע בה, ואז היא נישאת והוא רואה אותה רק בחגים. הנאת תועלת כבר אין לו ממנה. יתרה מכך, גם אם היא נשארת בבית אביה, בדרך כלל היא לא הייתה מתפקדת כחלק מההגנה על החווה והתפעול שלה. אם הרשב"א מתכוון לתועלת שיש לחווה הביתית, בהחלט ניתן לטעון שבנות היו תורמות פחות בתחום המסוים הזה, משתי הסיבות הללו.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
62 - חמדת השבת: ברכת 'שהחיינו' על כלים חדשים
63 - חמדת השבת: ילדים זה ברכה
64 - חמדת השבת: ברכת הלידה – הלכה למעשה
טען עוד
כזכור, בספר חסידים מובאים מעשים על ראשונים שבירכו על לידת ילדים גם ללא הנאת תועלת כלל. לשיטתם תמיד יש לברך "הטוב והמטיב". אם כך, הרי שהברכה היא על עצם השמחה, ולפיכך הברכה תחול על בנים ועל בנות בשווה.
ראוי לציין שהרמב"ם והרי"ף אינם מזכירים את הברכה הזאת.
ערוך השלחן מציע כך: בגמרא כתוב "אמרו לו 'ילדה אשתך זכר'". מה פשר המילים "אמרו לו"? למה לא לכתוב "ילדה אשתו זכר, יברך"? הוא מציע שהברייתא עוסקת באדם שלחוץ דווקא על לידת בן. מבשרים לו שנולד לו בן, ולכן יש כאן שמחה מיוחדת בכך שנולד לו דווקא בן. על פי קריאה זו ניתן לבאר גם מדוע הגמרא 'שכחה' בשלב הראשון שיש אישה השמחה בלידה זו, כמובן האם, מכיוון שהמוקד של הסיפור הוא האב הטרי והלחץ האישי שלו. אך מדובר באירוע חריג, ורק בו מברכים 'הטוב והמטיב'.
לכאורה יש לשאול על דבריו: מדוע לידה אינה מצדיקה ברכת 'שהחיינו'? וכי בלידה יש פחות שמחה מרכישת מוצר חדש?
ניתן לחשוב על מספר תשובות:
א. יש צפי ארוך טווח ללידה. זה לא קורה ברגע. הבשורה על כך שהלידה הייתה תקינה, אך צפויה, אינה מצדיקה ברכה (אלא אם כן האדם אינו יודע מה יוולד, ולחוץ על כך שיזכה דווקא לבן או בת).
על פי תירוץ זה יהיו חומרות גדולות: אדם הקונה בית בתהליך ארוך ומייגע של מו"מ והוצאת משכנתא וכו' לא יברך על רכישת הבית? יתכן שלא, אך זה בהחלט מפתיע.
ב. הלידה עצמה מכאיבה ומורכבת. יתכן וקשה לברך על אירוע עליו נאמר "בעצבון תלדי בנים".
גם על הסבר זה קשה. הרי הגמרא אומרת שאדם שאביו נפטר מברך 'דיין האמת' על הפטירה ו'שהחיינו' על הירושה. יש כאן מוסר קשה: לצד הצער, חייבים לזכור את הברכה שאנחנו מקבלים. דברים מבהילים. אך מה שברור הוא שלגמרא אין בעיה למהול את הצער בשמחה, להניח אותם זה לצד זה, ולברך על שניהם (מיד לאחר אחת הלידות שלנו, אשתי היקרה שרה שכבה ואמרה "ברוך ה' ברוך ה'" שוב ושוב. אמרתי לה: כן, לאיזו בת שלמה ויפה זכינו. אולי נברך עליה ברכה מסודרת יותר מאמירת "ברוך ה'". היא אמרה: תיכף. עכשיו אני מודה לה' שהכאב הזה נגמר. תיכף נעבור לתינוקת).
ג. לצד השמחה שבלידה, הלידה גוררת עבודה רבה, ואיננו יודעים איזה יכשר ואם נצליח בגידול הילדים. יתכן ולכן סוברים הרמב"ם רי"ף וערוך השלחן שניתן לברך בהקשר מסוים בלבד.
הנצי"ב (בפירושו 'מרומי שדה' על הגמרא שם) באמת מציע שזו הסיבה לא לברך על לידת ילדים. אך הציץ אליעזר (חלק יג אות כ) אומר שנימוק זה אינו משכנע: עלינו לברך 'באשר הוא שם'. כך כותב הרמב"ם (הלכות ברכות פרק י הלכה ד): "הגיעה אליו טובה או ששמע שמועה טובה, אף על פי שהדברים מראין שטובה זו תגרום לו רעה מברך 'הטוב והמטיב'". כרגע הוא שמח בתינוקת הזאת. כנודע ש'מרבה נכסים מרבה דאגות'. האם נאמר שאדם שזכה לנכסים רבים לא יברך בגלל שהם מרבים את דאגותיו? כך הוא טבע העולם: כל ברכה טומנת בחובה דאגות נוספות. אדרבה: הברכה משמעותית רק בגלל שהיא מטילה אחריות ומשמעות נוספת. זו לא סיבה לא לברך על השפע שהקב"ה מאציל עלינו.
לעניין ההבדל בין בנים לבנות, הציץ אליעזר והדברי יציב אכן אומרים שבעולמנו באמת אין אפשרות להכריע אם יש יותר נחת מהבנים מאשר מהבנות. לכן קשה להצדיק הבדל בברכה על זה או על זה.
בפירושו 'יד פשוטה', הרב נחום אליעזר רבינוביץ מציע הסבר פשוט יותר להשמטת הרמב"ם את הברייתא: הרמב"ם אומר שיש לברך 'הטוב והמטיב' על שמועה טובה. מהי שמועה טובה? אין צורך להגדיר את זה: אדם מבין לבד מהי שמועה טובה. אם לידת הבן היא שמועה טובה – יברך. אם לידת בת היא שמועה טובה – יברך. אם הפצצת הכור באירן היא שמועה טובה – יברך. אי אפשר לפרט את כל השמועות הטובות שבעולם, אדם צריך להבין לבד שמועה טובה מהי, ולברך עליה.
בשבוע הבא נוסיף שיקולים נוספים לברכה על לידת ילדים, נסכם את מערכת השיקולים, ונציע מתווה להכרעה הלכתית.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

בראשית פרשת בראשית – ארבעה נהרות
מדוע בתיאור תשתית העולם מתארת התורה את ארבע הנהרות ורומזת גם לגלויות? מהו אותו עדן ומי הוא הנהר ועל איזה גן מדובר?

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״אנא ה׳ הושיעה נא״: גאולה וישועה בחג הסוכות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב שלמה יוסף וייצן, ר״מ בישיבת בית אל ורב היישוב פסגות, פותח ב״חזקה״ של שלוש שנים שבהן הקדוש ברוך הוא מחבק את עם ישראל דווקא בימי סוכות: לפני שנתיים סינוואר, בשנה שעברה חזרת השבויים בליל הושענא רבה, והשנה — הצלת המטוס יום קודם. בכולן התקיים גם ״אנא ה׳ הושיעה נא״ וגם ״אנא ה׳ הצליחה נא״, ובכולן ברור שלא תכנון אנושי הוביל לישועה. משם לשיעור ארוך ועשיר על ההבדל בין גאולה לישועה: למה הסוכה היא דירת עראי ומה מלמד הנצי״ב על ״ויהי בשלם סוכו״, ניסן מול תשרי, ראש השנה של יראה ויום כיפור של חיבוק, דברי הרב קוק בעולת ראי״ה והמהר״ל על שלושת הרגלים — והחלוקה של ההלל לשני חלקיו. ובסוף, תפילה לשנה שבה הקדוש ברוך הוא גם ישלים את תהליכי הגאולה וגם יפתיע אותנו בישועות.

ליל הושענא רבא תשפ"ז קדושת הסוכה, מצוות השמחה ומיתוק הדינים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. ראש ישיבת בית אל, הרב זלמן ברוך מלמד, בשיעור לליל הושענא רבה (השידור נכנס כשהרב כבר באמצע דבריו). הוא עוסק בקדושת עצי הסוכה — מה הדין כשהסוכה גדולה מהשיעור, האם מותר להריח הדס שבסכך או להישען על הדופן, ולמה לפי הרשב״א אי אפשר להתנות על הקדושה הזאת — ובשאלה מה קורה כשיושבים בסוכה בלי לכוון ״זכר לענני הכבוד״. משם למצוות השמחה בחג: קורבן השמחה, ״ושמחת בחגך״ לפי הרמב״ם, ושמחת בית השואבה. ובסוף, מה שהסוכות והערבות עושים בהושענא רבה — ממתיקים את הדין: משל לאבן גדולה שנגזרה, ובמקום לזרוק אותה בבת אחת מפוררים אותה לחצץ. ובתשובה מאהבה, אפילו חותכים ממנה אבנים יפות לבנייה.

ליל הושענא רבא תשפ"ז לולב ״חד הוצא״ ואחדות עם ישראל: כבוד, חיבה, דעת וחיים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב עידו יעקבי, ר״מ בישיבת בית אל, פותח בסוגיה של פסולי הלולב: התיומת שנחלקה או נסדקה, ולולב ״חד הוצא״ — שגדל יפה משני הצדדים, ובכל זאת הגמרא קוראת לו ״בעל מום״ ופוסלת אותו כל שבעת הימים. מה החיסרון בלולב שנראה כל כך מושלם? בעקבות הרב קוק באורות התשובה: התיומת היא נקודת החיבור, ובלי ״האגד הרוחני״ של כל הדעות ודרכי החיים — אין קיום לאומה. ובהמשך, איך מתאחדים גם עם מי שחושב מחשבות מרגיזות ושגויות, בלי לוותר על האמת: ארבע המדרגות שמונה הרב קוק — כבוד, חיבה, דעת וחיים. ומשל: ילד שמשתולל, עד שמגלים של מי הוא הבן. ״הם בנים של ריבונו של עולם.״

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״שמע ישראל״ ו״ברוך שם״: כל הכוחות אל מטרה אחת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. השר בצלאל סמוטריץ׳, בוגר ישיבת בית אל, חוזר לישיבה שבה גדל — ״האדם הוא תבנית נוף מולדתו, וזה נוף מולדתי״. הוא פותח בהודיה על הנס של המטוס שהיה עשרות שניות מהתרסקות יום קודם, ובאזהרה מלהתרגל לניסים: זה עניינו של חג הסוכות, שהמהר״ל קרא לו ״הוד״ — מלשון הודיה. ובעיקר, דבר תורה על יעקב אבינו שביקש לגלות לבניו את הקץ ונסתלקה ממנו השכינה. הבנים עונים ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״ — כל הכוחות, הכישרונות והתפקידים של השבטים, גם כשיש ביניהם מתחים, מכוונים למטרה אחת; ויעקב עונה ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ — השפע שיורד מלמעלה למטה. כמו תזמורת שבהתחלה כל כלי מתאמן לבד, עד שיוצאת מוזיקה אחת.

מאמרים נוספים בארץ אגדה יעדי הגיוס של שלמה
לשיטת התנא שלמה המלך רמז בשיר השירים שחמש שישיות מהצבור צריכים להתגייס ולשלב ספרא וסייפא, ואילו ששית מהצבור צריכה להישאר בבית המדרש. האמורא שמואל חלק על כך, אך הרמב"ם פסק כשיטת התנא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה וזאת הברכה שמיני עצרת ושמחת תורה תשפז
מה הטעם שמסיימים ומתחילים את התורה ביום אחרון של חג הסוכות ולא בראש השנה שהוא היום הראשון של השנה. מה הטעם שברכת יוסף היא הארוכה ביותר ונתברך שתתרבה נחלתו יותר משאר השבטים. אַף חֹבֵב עַמִּים כׇּל קְדֹשָׁיו בְּיָדֶךָ - קשה במה שהזכיר לשון אַף, שהרי במקום חִבָּה היינו חֹבֵב לא שייך אַף שהוא לשון קֶצֶף. חמשה זוגות נקברו במערת המכפלה, ג' נגלות וב' נסתרות. מנין התיבות שבסוף חמשה חומשי תורה כמנין אֲנִי בִינָה.

















