בית המדרש
  • משפחה חברה ומדינה
  • מאמרים אקטואליים
  • מלחמת "חרבות הברזל"
קטגוריה משנית
undefined
5 דק' קריאה
עזה, כשמה כן היא: עזה, קשה ומאתגרת. חבל ארץ זה הוא אחד המקומות שבהם העם היהודי התקשה ביותר להיאחז לאורך כל ההיסטוריה. נדמה כי בכל דור ודור, כאשר עם ישראל עומד במבחן האחיזה בעזה, נחשף עומק היחס של העם כולו לארץ ישראל. מי שמבקש להבין את משמעותה הרוחנית של עזה, לא יוכל לעשות זאת בלי לעיין בסיפורי האבות ובמקורות חז"ל שעסקו בשורש היחסים של עם ישראל עם חבל עזה.
הרשב"ם לספר בראשית (כב, א) כותב: "ויהי אחר הדברים האלה - אחר הדברים שכרת אברהם ברית לאבימלך לו ולנינו ולנכדו של אברהם ונתן לו שבע כבשות הצאן, וחרה אפו של הקב"ה על זאת, שהרי ארץ פלישתים בכלל גבול ישראל והקב"ה ציווה עליהם לא תחיה כל נשמה, וגם ביהושע מטילין על ערי חמשת סרני פלישתים גורל, לכן והא־לוהים ניסה את אברהם, קינטרו וציערו... נתגאתה בבן שנתתיו לכרות ברית ביניכם ובין בניהם, ועתה לך והעלהו לעולה ויראה מה הועילה כריתות ברית שלך. וכן מצאתי אחרי כן במדרש שמואל ויהי ארון ה' בארץ פלישתים שבעה חודשים. כתב את שבע כבשות הצאן תיקח מידי. אמר לו הקב"ה אתה נתת לו שבע כבשות, חייך שבניו עושים שבע מלחמות עם בניך ונוצחין אותן. דבר אחר, חייך שבניו הורגים שבעה צדיקים מבניך ואלו הן, שמשון, חפני ופנחס, שאול ושלושה בניו. דבר אחר, חייך שבניו מחריבים שבע משכנות, ואלו הן, אוהל מועד וגלגל, נוב ושילה וגבעון ובית עולמים. ד"א שארון מחזיר בשדה פלישתים שבעה חודשים".
מתוך דברי הרשב"ם עולה כי החזקה בארץ דורשת מסירות נפש אין קץ: כשאברהם אבינו כרת ברית עם אבימלך וויתר לכמה דורות על חבל עזה, חרה אפו של הקב"ה על כך. התיקון הנדרש לכך הוא גילוי מחודש של מסירות נפש מצד אברהם אבינו לקב"ה, כפי שנדרש בעקדת יצחק.
לא בכדי העונש המוטל על עם ישראל בשל הברית הזאת קשה כל כך: ניצחון הפלישתים בשבע מלחמות, הריגת שבעה צדיקים, חורבן בתי המקדש, ועיכוב ארון הברית בשדה פלישתים שבעה חודשים כנגד שבע כבשות הצאן.
ויש לשאול, הרי מצאנו במסכת תענית כט ע"א: "ותישא כל העדה וייתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא. אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותו לילה ליל תשעה באב היה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכייה של חינם ואני קובע לכם בכייה לדורות. הכוונה לחורבן שני בתי המקדש [רבנו חננאל]". משמע שבגין המרגלים חרבו בתי המקדש?
ויש לומר שבכוח המרגלים היה לתקן את חטאו של אברהם אבינו. אילו הם היו מוכנים להילחם מתוך מסירות נפש על כיבוש ארץ ישראל כנגד עמים חזקים ומאיימים, "אפס כי עז העם היושב בארץ, והערים בצורות גדולות מאוד, וגם ילידי הענק ראינו שם. עמלק יושב בארץ הנגב, והחיתי והיבוסי והאמורי יושב בהר, והכנעני וכו'" - הם היו מונעים בכך את חורבן בתי המקדש. אך לא רק שהם לא תיקנו, הם קלקלו יותר, בסירובם להילחם על הארץ ובהעדפתם שקט על פני מלחמה, ובכך הם גרמו שהעונש של חורבן בתי המקדש יישאר בתוקפו.
יצחק מוותר על חבל עזה ללא מאבק
בספר בראשית פרק כ"ו כתוב: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'. ויגדל האיש וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד. ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודה רבה ויקנאו אותו פלישתים. ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעימנו כי עצמת ממנו מאוד. וילך משם יצחק וייחן בנחל גרר וישב שם. וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אבין ויסתמום פלישתים. ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים. ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמור לנו המים ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עימו. ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה. ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ".
אף על פי שיצחק רואה ברכה גדולה וסייעתא דשמיא עצומה בעמלו בחבל ארץ פלישתים, הוא מוותר על המאבק מול פלישתים ונסוג, מעדיף שקט על פני מלחמה על המקום. וכך כותב הרד"ק (בראשית כו, כג): "ויעל משם [יצחק] באר שבע... פלישתים אף על פי שהיא מארץ ישראל לא הוחזקה בידם, לפיכך רבו עימהם על הגבול, וכל זה להודיעם שלא תהיה מוחזקת בידם כלה אף על פי שחלקוה - לא הוחזקה בידם עד באחרונה לימות המשיח, כמו ארץ שלושה גוים, את הקיני, את הקניזי ואת הקדמוני".
הברית עם אבימלך המעכבת את כיבוש ירושלים
בספר שמואל ב' (ה, ו) כתוב: "וילך המלך ואנשיו ירושלים אל היבוסי יושב הארץ, ויאמר לדוד לאמור לא תבוא הנה כי אם הסירך העיוורים והפיסחים לאמור לא יבוא דוד הנה".
מיהם העיוורים והפסחים? בפרקי דרבי אליעזר פרק ל"ו נכתב: "מה עשו אנשי יבוס, עשו צלמים של נחושת והעמידו אותם ברחוב העיר וכתבו עליהם שבועת אברהם. וכשבאו ישראל לארץ רצו להיכנס בעיר היבוסי, ולא היו יכולים להיכנס מפני אות ברית שבועת אברהם... וכשמלך דוד ורצה להיכנס בעיר היבוסי לא הניחו אותו... אמרו לו אין אתה יכול להיכנס בעיר היבוסי עד שתסיר כל הצלמים הללו שכתוב עליהם אות שבועת אברהם".
הרד"ק בשמואל ב' פרק ה' כותב: "כי אם הסירך העיוורים והפיסחים... אמרו כי שני צלמים אלו היו בראש המגדל הנקרא צנור והיה אחד עיוור, על שם יצחק [ותכהינה עיניו מראות], והאחד היה פסח, על שם יעקב [והוא צולע על ירכו] ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך [על גרר שבחבל ארץ פלישתים]... לפיכך לא כבשו ישראל את ירושלים כי עדיין היה נכד אבימלך חי ובימי דוד כבר מת ובטלה השבועה".
מכאן שגם כיבוש ירושלים התעכב שנים רבות בעקבות אותה ברית עם אבימלך.
עזה בימינו ומבחן נאמנותו של עם ישראל לארצו
יש לשאול מדוע אנו מצליחים להכריע אויבים גדולים כמו איראן, סוריה ולבנון תוך זמן קצר, אך נאבקים כבר יותר משנתיים מול חמאס בעזה. ויש לומר שחבל עזה הוא נקודת הבוחן של יחס עם ישראל לארץ ישראל בכלל. כבר שלוש פעמים הקב"ה נתן לנו במתנה חבל זה, אבל נסוגנו ממנו: לאחר מלחמת השחרור, תוך חתימה על שביתת נשק [שטחים תמורת שקט]; לאחר מלחמת סיני, מתוך הכרח וחוסר הרצון להיאבק מול המעצמות בעקירה מחבל ימית, ובעקירה מחבל עזה וגוש קטיף. רוב חברי הכנסת הצביעו בעד עקירת היישובים. כל עוד עם ישראל אינו שב אל חבל זה, נפשית ומעשית, בשמחה ובחפץ לב, דרכנו לא תצלח.
"שובו אליי ואשוב אליכם" (מלאכי ג, ז). כשנשוב אל חבל עזה, הוא ישוב אלינו.
וכך מובא בספר הכוזרי, מאמר ב, סעיף כד: "ירושלים אומנם תיבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו את אבניה ואת עפרה". כנ"ל צריך לכסוף לחבל עזה תכלית הכוסף. אנו זוכים שבמלחמה זו עם ישראל מתקרב נפשית ומעשית לחבל עזה, כשחיילי צה"ל מוסרים את הנפש ממש על מקום זה. ככל שנמשיך לכסוף יותר למקום זה, כך נקרב את בניינה הנצחי של ירושלים ואת בניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.
הכותב הוא רב גוש קטיף לשעבר ותושב נווה דקלים ת"ו. כיום עומד בראש מרכז תורה ומדינה בניצן
מתוך העיתון 'בשבע'

סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il