ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ליל הסדר
- מהלך הסדר
- מדורים
- רביבים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה
מצווה מן התורה לאכול מצה בליל פסח בשיעור נפח כזית. וכדי להיות בטוחים שנקיים את המצווה בשלמות, נוהגים להחמיר לאכול כמות כזו של מצה שבוודאי יש בה שיעור נפח כזית לכל השיטות, שהוא כנפח של מחצית הביצה.
ואם כן, למעשה חובה לאכול כשליש מצה של מכונה, וכאותו גודל במצת יד קשה. ולכתחילה נכון לאכול כשיעור שני שליש מצת מכונה, וכאותו גודל במצת יד קשה. והטעם, שלשיטת ה'נודע ביהודה' וה'חזון איש', הביצים של ימינו הם מחצית מהביצים בעבר, ואם כן מחצית ביצה של פעם היא כביצה שלימה של ימינו. וכדי לצאת גם לפי שיטתם, צריך לאכול שיעור שני שליש מצת מכונה.
ועוד טעם לאכילת שני שליש מצה, מפני שנוהגים לאכול בתחילת הסדר כשיעור שני זיתים מצה, האחד בשביל ברכת 'המוציא' והשני לברכת 'על אכילת מצה'. וכיוון שכבר החמרנו לאכול זית לפי כל החשבונות, כלולים בזה יותר משני זיתים לפי החשבון המקובל. ואם כן, באכילת מצה בגודל של שני שליש מצת מכונה כלולים גם שני הזיתים.
וכך ההלכה גם למנהג ספרדים, ואף שלא נהגו הספרדים לחוש לשיטת ה'חזון איש', הרי מכל מקום נהגו לאכול בתחילה כשיעור שני זיתים, וממילא יש גם באכילה זו כשיעור זית אחד ענקי, שיוצאים בו לשיטת ה'חזון איש'.
שיעור המצה לכורך ואפיקומן
לאחר מכן עלינו לאכול עוד כזית מצה (כשליש מצת מכונה) לאכילת 'כורך', ועוד כזית מצה (כשליש מצת מכונה) לאכילת ה'אפיקומן'. ויש נהגו להדר לאכול כשיעור שני זיתים לאפיקומן, אבל בזה אין צורך שיהיה זית לפי כל השיטות, אלא די שיהיה כשיעור זית לפי השיטה הקטנה. ולכן כשאוכלים מעט יותר משליש מצה, כבר יש שיעור שני זיתים לפי השיטה המקילה (כשיטת הרמב"ם, שכזית הוא פחות משליש ביצה).
האם מנהג ספרדים לאכול כזית לפי משקל
מנהג רבים מהפוסקים הספרדים האחרונים לחשב את שיעורי 'כזית' ו'כביצה" לפי משקל. בפירות אין הבדל משמעותי בין השיעור לפי משקל או לפי נפח. אבל ישנם מאכלים שיש בהם הפרש משמעותי בין הנפח למשקל, ואחד מהם הוא מצה. שאם נשער כזית מצה לפי נפח של מחצית הביצה, ייצא ששיעור כזית הוא שליש מצה. ואם נשער כזית מצה לפי משקל, הרי שמשקל מים של חצי ביצה הוא כ- 28 גרם, ואם כן יוצא ששיעור כזית הוא קרוב למצת מכונה שלימה.
ואכן רבים כתבו לפי זה שצריך לאכול לשם מצת מצווה מצה שלימה, ולכתחילה שתי מצות (כדי לאכול שיעור שני זיתים). אולם למעשה, אפשר לצאת ידי חובה באכילת שליש מצה, ולכתחילה נכון לאכול כשיעור שני שליש מצה (כפי שנתבאר לפני כן). וזאת משום שמוסכם על רוב ככל הפוסקים שעיקר החישוב הוא לפי נפח, ורק כדי להקל על החישובים נהגו לחשב לפי משקל, אבל כאשר יש הפרש משמעותי כל כך בין החישוב לפי משקל לחישוב לפי נפח, יש לחזור לדין המקורי, שהעיקר הוא לפי הנפח. וכך כתבו לכתחילה הרב משאש והרב אבא שאול זכרונם לברכה. ואף הגאון הרב עובדיה יוסף מודה שכך הוא החישוב מעיקר הדין (יעוין בפניני הלכה פסח ט"ז, כ"ג-כ"ד).
וכאשר אוכלים מצות רכות ועבות, ההפרש בין הנפח למשקל קטן יותר, ויותר קל לאכול לפי משקל, היינו כ- 28 גרם, ולכתחילה מצד הדין משקל 56 גרם, כשיעור שני זיתים.
מהי מצה עשירה ודינה למנהג ספרדים
מצה עשירה נעשית מקמח שנילוש במי פירות, כדוגמת יין, דבש, חלב, שמן ומי ביצים, וכן כל המיצים הנסחטים מהפירות כגון מיץ תפוחים ותותים.
ומעיקר הדין אין במצה עשירה איסור חמץ, שלא אסרה התורה אלא את החמץ שנוצר מקמח ומים. אבל אם לשו את הקמח במי פירות, אפילו אם שהו יום שלם עד שהעיסה תפחה אין היא נחשבת חמץ, מפני שתפיחה זו שונה מהתפיחה של חמץ שאסרה התורה.
אבל אם נתערבו מים במי הפירות, הרי הם יכולים להחמיץ את העיסה. ולא זו בלבד, אלא שלדעת כמה פוסקים מים עם מי פירות גורמים להחמצה מהירה יותר, וכדי שלא להיכנס לחשש חימוץ אסרו חכמים ללוש בפסח עיסה במי פירות עם מים (שו"ע תס"ב, א'-ג').
וכך הוא מנהג הספרדים, לאכול מצה עשירה. אלא שלמעשה כבר שנים שהראשל"צ הרב מרדכי אליהו שליט"א ערער על המצות העשירות שמקבלות הכשר לפסח למנהג הספרדים, ולדעתו גם לספרדים אסור לאוכלן, מפני שיש בהן חששות מרובים. ראשית נתגלה כי בכמה מפעלים שייצרו מצה עשירה עירבו מים בתוך המי פירות. ואף שיש אומרים שמדובר בכמות מועטה של מים, והם בטלים במי הפירות ואין בכוחם לגרום להחמצה, מכל מקום יש ספק בכמה מים מדובר, ויש פוסקים שאף במעט מים מחמירים. בנוסף לכך, בכל מערכת התעשייה המודרנית מוסיפים חומרים רבים למזון, ויש לחוש שאותם חומרים עשויים על בסיס מים. ופעמים שנתנו כשרות למצות עשירות, ולאחר פסח התגלה שהיו בהם בעיות קשות. ואמנם ספרדי שרוצה ללכת בדרכם של גדולי הרבנים ובראשם הראשל"צ הרב עובדיה יוסף שליט"א, שנותנים כשרות למצות עשירות, יש לו על מה לסמוך. מכל מקום לכתחילה עדיף להתרחק מהספק ולחוש לדבריו של הראשל"צ הרב מרדכי אליהו שליט"א.
אשכנזים נהגו שלא לאכול מצה עשירה כלל
יש מהראשונים שאסרו לגמרי לאכול בפסח מצה עשירה, מתוך שחששו שמא נתערבו בתוך מי הפירות מעט מים, ואזי הבצק יחמיץ. ועוד, שחוששים לדעת רש"י החולק על שאר הראשונים, וסובר שיש לאסור גם מצה עשירה שנעשתה מקמח ומי פירות בלא שום תערובת מים. וכן נוהגים האשכנזים שלא לאפות ולא לאכול מצה עשירה בפסח, ורק לחולה או זקן הצריך לכך הקילו (רמ"א תס"ב, ד').
מנהג איסור קטניות בזוגות מעורבים
השייכות לעם היהודי נקבעת על פי האם, אולם בתוך עם ישראל הילדים נוהגים על פי האב. וכך למדנו בתורה לעניין כהונה ולוויה, שהולכים אחר האב. וכך הדין לגבי אכילת תרומה, שמותרת לכוהנים ואסורה ללוויים וישראלים. ובת ישראל שנישאה לכהן מותר לה לאכול בתרומה, ובת כהן שנישאה לישראל אסורה לאכול בתרומה. וכך גם לגבי אכילת קטניות בפסח, הולכים אחר מנהג הבעל.
שאלה:אישה שנהגה בבית אביה במנהגי ספרדים, ונישאה לאשכנזי, ולאחר זמן בעלה נפטר, האם עליה להמשיך לנהוג איסור קטניות או לא?
תשובה:דין זה נלמד מאשת כהן, שישראלית שנישאה לכהן ונפטר, אם יש לה מהכוהן ילד, הרי היא ממשיכה לאכול בתרומה, ואם אין לה ממנו ילד אינה רשאית לאכול תרומה. וכן לגבי המנהגים, אם יש לה ממנו ילד ממשיכה כמנהגו, ואם אין לה ילד חוזרת למנהגי בית אביה. וכל זה בזמן שהיא אלמנה, אבל אם תינשא בשנית, תנהג כמנהג בעלה השני.
שאלה:אישה שנהגה בבית אביה במנהגי אשכנזים ונישאה לספרדי, האם צריכה לעשות התרת נדרים כדי לאכול קטניות?
תשובה:יש שנהגו להדר לעשות התרת נדרים, אבל מצד הדין אין צורך לעשות התרת נדרים, מפני שכך הדין שהאישה נוהגת כמנהגי בעלה.
שאלות מאשכנזים שמתארחים אצל ספרדים לעניין קטניות
שאלה:בבית הורי נוהגים כמנהג ספרדים שאוכלים קטניות, ובעלי אשכנזי שאינו אוכל קטניות. בכל פסח מתעוררת מחדש השאלה, אם בטעות עירבו תבלינים מקטניות, האם מי שנמנע מאכילת קטניות יכול לאכול מהתבשילים?
תשובה:דין קטניות קל משאר האיסורים, מפני שאיסורו לאשכנזים הוא מחמת מנהג בלבד, ולכן בשעת הדחק הם בטלים ברוב. כלומר, אם בישלו מאכל לפסח ונפלו לתוכו מיני קטניות, אם ניתן להוציא את גרגירי הקטניות מהתבשיל - יוציאום, ומה שאי אפשר להוציא בטל ברוב (רמ"א תנג, א. ואמנם מלשון תה"ד משמע שרק בשישים הקטניות בטלים, אבל האחרונים כתבו שבטלים ברוב, וכ"כ שו"ע הרב תנג, ה, ח"א קכז, א, חו"י ו, א"ר ד, מ"ב ח'-ט').
שאלה:כאשר אנחנו מארחים אשכנזי, האם מותר לנו מלכתחילה לערב תבלינים של קטניות בתבשיל, ואח"כ הוא יוכל לאוכלם כי הם בטלים ברוב?
תשובה:רק בדיעבד, כאשר בלי כוונה עירבו קטניות בתבשיל שהוכן עבורו, הקטניות בטלים ברוב. וכן כאשר הכינו תבשיל עבור המשפחה, ופתאום התברר שגם החתן האשכנזי בא להתארח, ואין תבשילים אחרים שראוי לכבד אותו בהם, אז מותר לו לאכול מהתבשיל שמיעוטו קטניות. אבל לכתחילה אסור לערב בתבשילו קטניות, ואם עשו כך, אסור לו לאכול את התבשיל.
שאלה:האם מותר לאשכנזי להשתמש בכלים שבישלו בהם קטניות?
תשובה:לכתחילה נוהגים להשתמש בכלים שעברו עליהם עשרים וארבע שעות מאז שבישלו בהם קטניות. אבל בשעת הצורך, כשאין שם כלים אחרים, אפשר להקל לבשל בכלים שלא עברו עליהם עשרים וארבע שעות.
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
אנחנו קודש למענך
האם מותר לפנות למקובלים?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
מה אכפת לך?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
