ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
יש להבחין בין המושג 'ריבונות' במשמעות הפשטנית המקובלת ברחוב לבין ההגדרה המשפטית. במשמעות הפשטנית, המדינה היא הקובעת את גבולות ארץ ישראל, והפה שאסר הוא חלילה גם הפה שעלול להתיר. איננו יכולים להסכים להבנה זו. אנו הריבון על ארץ ישראל מימי אבי האומה – אברהם אבינו. לא אנו קובעים את גבולותיה של הארץ, ולא בסמכותנו להפקיעם.
במשמעות המשפטית הכוונה היא להחלת החוק הישראלי באזור מסוים בארץ ישראל. ארץ ישראל היא מושג נתון (אם כי לצערנו הוא לא חופף את גבולות ברית בין הבתרים), לא המדינה קובעת אותו. מגילת העצמאות פותחת במילים: "בארץ ישראל קם העם היהודי", הארץ והעם הם נתונים קבועים ועומדים עוד לפני קום המדינה. אם אכן החוק מכיר בארץ ישראל כארצו של עם ישראל, ורק מחיל את חוקי המדינה ברחבי ארץ ישראל המוחזקים בידינו, זהו חוק מומלץ.
אומנם לפי תפיסתנו ההלכתית החוק כבר חל מאליו על כל מקום בארץ ישראל המוחזק על ידי ישראל. לפי דין התורה, בסמכותה של המדינה לחוקק חוקים (שאינם מנוגדים לדין התורה) וליישמם למעשה בכל רחבי ארץ ישראל. דינא דמלכותא דינא. ומכיון שדין תורה מכיר בחוקי המדינה, הוא אינו זקוק להחלטה חדשה. מבחינתנו החוק כבר חל מאליו בכל מקום שיש בו שלטון ישראלי בארץ ישראל. אלא שלצערנו, מסיבות שונות, המדינה היא שמנעה מעצמה ליישם בפועל את חוקיה בכל אתר ואתר. הגיעה השעה שהמדינה תכיר בשלטונה הלכה למעשה, ותתקן את המעוות. אנו מברכים את הכנסת על החלטתה להחיל למעשה את חוקי המדינה בכל רחבי ארץ ישראל. זו המשמעות האמיתית של ריבונות - שליטה בפועל ולא רק בהצהרות. ללא יישום מעשי אין להצהרות משמעות. ההצהרה אפוא מיותרת, ואנו מצפים רק להשלכותיה המעשיות.
להשליט סמכויות
תפיסה מעשית זו עולה מעיון בפוסקים העיקריים שעסקו בנושא – הרמב"ם והרמב"ן. ידועים דברי הרמב"ן בשכחת המצוות מצוות עשה ד: "שלא נניחנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". ופירש בעל ה'ישועות מלכו' בסי' סז "כאדם העושה בתוך שלו". כלומר על המדינה להשליט את סמכותה ואת חוקיה וליישב יישובים בכל מקום בארץ ישראל שבו היא שולטת למעשה. גם הרמב"ן מודה שבבית שני קיימנו את מצוות יישוב ארץ ישראל כהלכה, אף שכורש הכריז על עצמו כריבון, באומרו: "כל ממלכות הארץ נתן לי ה' א־לוהי השמיים". חשיבותה של הצהרתו מבחינתנו היא השלכותיה המעשיות - הכרה בזכותו של עם ישראל, שהיה בגולה, לשוב ולשקם את הריסות המקדש וירושלים. "מי בכם מכל עמו ה' א־לוהיו ויעל" (דברי הימים ב' לו, כג).
כורש נשאר מבחינתו ריבון־על, וכן יתר מלכי פרס, אלא שהם לא התערבו בדרך כלל בחיינו הפנימיים. הם נתנו גיבוי לאוטונומיה הפנימית שלנו, בעיקר בתחום החוק והמשפט והתרחבות ההתיישבות. הדבר נאמר במפורש בספר עזרא: "וְאַנְתְּ עֶזְרָא כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין... וְכָל דִּי לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי אֱלָהָךְ וְדָתָא דִּי מַלְכָּא אָסְפַּרְנָא דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד מִנֵּהּ הֵן לְמוֹת הֵן לִשְׁרֹשִׁי הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלֶאֱסוּרִין" (עזרא ז, כה-כו).
עזרא מימש את סמכותו למעשה בהכריזו: "וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים כעצת השרים והזקנים יוחרם כל רכושו והוא ייבדל מקהל הגולה" (י, ח). מכאן למדו חז"ל (בגיטין דף לו, ב): מניין שהפקר בית דין [היה] הפקר? שנאמר: "וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים כעצת השרים והזקנים יוחרם כל רכושו". המילה "היה" נתונה בסוגריים כי היא תוספת של הצנזורה. ללמדך, במקום שבו הודפס הש"ס אסור היה לבית דין ישראל להפקיע ממון, בעוד תחת שלטון פרס יכולים היו עזרא ונחמיה לנהוג כבני חורין. זהו מימוש הריבונות.
מכוח האוטונומיה המעשית שהייתה להם, יכלו עזרא ונחמיה לקדש את ארץ ישראל בקדושה שנייה. קדושה זו נעשתה על ידי חזקה, דהיינו התיישבות עצמאית בכל מקום שניתן, אף שלא היינו הריבון הרשמי על ארצנו. תוקפה של חזקה זו גדול יותר מזו של בית ראשון, אז היינו הריבון הרשמי. קדושה ראשונה קדשה רק לשעתה, ואילו קדושה שנייה קדשה לשעתה ולעתיד לבוא. כי החזקה על ידי התיישבות בבית שני ביטאה שלטון אוטונומי, במקביל לכיבוש של בית ראשון, ואף עולה עליו, ודווקא משום שלא נעשתה בכוח על ידי כיבוש כוחני אלא בהתיישבות שקטה. הבעלות המעשית על ידי שלטון החוק היא הקובעת, ולא דקלרציות.
גם תחת שלטון יוון הייתה לנו אוטונומיה מלאה, חוץ מבתקופת אנטיוכוס שהתערב בסדרי המקדש וכפה עלינו פולחן לעבודה זרה. רק אז התמרד העם בהנהגתם של מתתיהו ובניו לפרוק את עול היוונים מעל צווארנו ולהחזיר את המלכות לישראל. ינאי, שהרחיב את גבולות מלכות ישראל, מוזכר לגנאי כי ערער את סמכות המשפט. תקופת אשתו, שלומציון, שבימיה חזרה הסנהדרין למעמדה, נחשבת לתקופת הזוהר של מלכות חשמונאי.
לעומת הרמב"ן, הרמב"ם לא מונה את מצוות יישוב הארץ במניין המצוות, אם כי גם הוא רואה את יישוב הארץ כמצווה גדולה. מימוש הבעלות הישראלית על אדמות ארץ ישראל הוא מצווה אפילו בשבת (הלכות שבת פ"ו).
מלך הוא בונוס לעצמאות
יש מצווה למנות מלך בארץ ישראל. בחו"ל אין דין מלך. עיקר תפקידה של המלכות הוא להשליט את החוק והמשפט במדינה, כמו שביקש שלמה המלך, וכמו ששאלו זקני הדור בימי שמואל "ושפטנו", ולא כעמי הארץ שהעמידו בראש את "ונלחם את מלחמותינו". היו תקופות שבהן המלך לא היה עצמאי, כגון בסוף בית ראשון ובסוף בית שני. אך כל עוד שלטון החוק היה ישראל, בראשות הסנהדרין, עדיין הייתה זו מלכות חוקית (ראה רמב"ם הלכות חנוכה פ"ג הלכה א). בימי מלכי ישראל האחרונים, שמעמדם היה רופף, הטיף להם ירמיהו מוסר, בעיקר בנושא החוק והמשפט (ירמיהו כג).
יאשיהו יצא להילחם בפרעה נכֹה, על שפגע בריבונות הישראלית בארץ ישראל, אך הוא נהרג בעוונות, "ויקונן ירמיהו על יאשיהו". האומנם היה יאשיהו חייב להסתכן על מנת לשמור על כבוד הריבונות? הוא היה רשאי להתכופף כקנה לזמן מה על מנת לחזור ולזקוף את ראשו. הריבונות המעשית על ידי שמירת החוק והשלטון לא נפגעה בגלל מסעו הלא־חוקי של פרעה נכה.
גם ללא מלך יש ערך לעצמאות ישראלית מלאה בארץ ישראל, שבה יכול עם ישראל לחיות כבן חורין העושה כל דבר כבתוך שלו. אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. זכינו ברוך ה' לאתחלתא דגאולה, שבה הוסר עול הגויים מעל צווארנו וזכינו לשלטון ישראלי עצמאי בארצנו. ועלינו לממשה למעשה. זה העיקר. אחד הביטויים למימוש המעשי של הריבונות ברחבי ארץ ישראל הוא בעלות בפועל של יהודים על הקרקעות בארץ ישראל על מנת לחייבן במעשרות. כך מתקיימת מצוות יישוב ארץ ישראל כהלכה.
הדבר עולה מההלכה המובאת ברמב"ם: "אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל... משכירין להם שדות... ומפני מה החמירו בשדה מפני שיש בה שתיים, מפקיעה מן המעשרות ונותן להם חנייה בקרקע" (הלכות עבודה זרה י, ג). מכלל לאו אתה שומע הן, מצווה על יהודים להיות בעלי בתים ושדות ברחבי ארץ ישראל, כדי לקיים בהם את מצוות המעשרות.
רבני ישראל מקדמים בברכה את החלטת מדינת ישראל לתקן את המעוות ולממש את הריבונות הישראלית הלכה למעשה ביהודה ושומרון. חובתה של המדינה להחיל את חוקיה למעשה בכל רחבי ארצנו הנתונים לשליטתנו. על המדינה לגאול את כל הקרקעות ברחבי ארצנו, הן בעצמה והן על ידי עידוד יהודים פרטיים לרכוש קרקעות וליישב כל מקום בארץ ישראל.
היינו שמחים להעדפה מתקנת, מבחינת שלטון החוק. לפחות במקומות שבהם ניבאו נביאי ישראל, ישעיהו, ירמיהו, עמוס ומיכה וחבריהם, על הצדק והמשפט, תוסר החרפה שבה החוק הישראלי מקפח את משפט התורה, ותוחזר עטרת המשפט הישראלי המקורי ליושנה. "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה".
הכותב הוא נשיא ארגון רבני הארץ הטובה
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.
רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.
חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית
תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
