ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
יש להבחין בין המושג 'ריבונות' במשמעות הפשטנית המקובלת ברחוב לבין ההגדרה המשפטית. במשמעות הפשטנית, המדינה היא הקובעת את גבולות ארץ ישראל, והפה שאסר הוא חלילה גם הפה שעלול להתיר. איננו יכולים להסכים להבנה זו. אנו הריבון על ארץ ישראל מימי אבי האומה – אברהם אבינו. לא אנו קובעים את גבולותיה של הארץ, ולא בסמכותנו להפקיעם.
במשמעות המשפטית הכוונה היא להחלת החוק הישראלי באזור מסוים בארץ ישראל. ארץ ישראל היא מושג נתון (אם כי לצערנו הוא לא חופף את גבולות ברית בין הבתרים), לא המדינה קובעת אותו. מגילת העצמאות פותחת במילים: "בארץ ישראל קם העם היהודי", הארץ והעם הם נתונים קבועים ועומדים עוד לפני קום המדינה. אם אכן החוק מכיר בארץ ישראל כארצו של עם ישראל, ורק מחיל את חוקי המדינה ברחבי ארץ ישראל המוחזקים בידינו, זהו חוק מומלץ.
אומנם לפי תפיסתנו ההלכתית החוק כבר חל מאליו על כל מקום בארץ ישראל המוחזק על ידי ישראל. לפי דין התורה, בסמכותה של המדינה לחוקק חוקים (שאינם מנוגדים לדין התורה) וליישמם למעשה בכל רחבי ארץ ישראל. דינא דמלכותא דינא. ומכיון שדין תורה מכיר בחוקי המדינה, הוא אינו זקוק להחלטה חדשה. מבחינתנו החוק כבר חל מאליו בכל מקום שיש בו שלטון ישראלי בארץ ישראל. אלא שלצערנו, מסיבות שונות, המדינה היא שמנעה מעצמה ליישם בפועל את חוקיה בכל אתר ואתר. הגיעה השעה שהמדינה תכיר בשלטונה הלכה למעשה, ותתקן את המעוות. אנו מברכים את הכנסת על החלטתה להחיל למעשה את חוקי המדינה בכל רחבי ארץ ישראל. זו המשמעות האמיתית של ריבונות - שליטה בפועל ולא רק בהצהרות. ללא יישום מעשי אין להצהרות משמעות. ההצהרה אפוא מיותרת, ואנו מצפים רק להשלכותיה המעשיות.
להשליט סמכויות
תפיסה מעשית זו עולה מעיון בפוסקים העיקריים שעסקו בנושא – הרמב"ם והרמב"ן. ידועים דברי הרמב"ן בשכחת המצוות מצוות עשה ד: "שלא נניחנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה". ופירש בעל ה'ישועות מלכו' בסי' סז "כאדם העושה בתוך שלו". כלומר על המדינה להשליט את סמכותה ואת חוקיה וליישב יישובים בכל מקום בארץ ישראל שבו היא שולטת למעשה. גם הרמב"ן מודה שבבית שני קיימנו את מצוות יישוב ארץ ישראל כהלכה, אף שכורש הכריז על עצמו כריבון, באומרו: "כל ממלכות הארץ נתן לי ה' א־לוהי השמיים". חשיבותה של הצהרתו מבחינתנו היא השלכותיה המעשיות - הכרה בזכותו של עם ישראל, שהיה בגולה, לשוב ולשקם את הריסות המקדש וירושלים. "מי בכם מכל עמו ה' א־לוהיו ויעל" (דברי הימים ב' לו, כג).
כורש נשאר מבחינתו ריבון־על, וכן יתר מלכי פרס, אלא שהם לא התערבו בדרך כלל בחיינו הפנימיים. הם נתנו גיבוי לאוטונומיה הפנימית שלנו, בעיקר בתחום החוק והמשפט והתרחבות ההתיישבות. הדבר נאמר במפורש בספר עזרא: "וְאַנְתְּ עֶזְרָא כְּחָכְמַת אֱלָהָךְ דִּי בִידָךְ מֶנִּי שָׁפְטִין וְדַיָּנִין... וְכָל דִּי לָא לֶהֱוֵא עָבֵד דָּתָא דִי אֱלָהָךְ וְדָתָא דִּי מַלְכָּא אָסְפַּרְנָא דִּינָה לֶהֱוֵא מִתְעֲבֵד מִנֵּהּ הֵן לְמוֹת הֵן לִשְׁרֹשִׁי הֵן לַעֲנָשׁ נִכְסִין וְלֶאֱסוּרִין" (עזרא ז, כה-כו).
עזרא מימש את סמכותו למעשה בהכריזו: "וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים כעצת השרים והזקנים יוחרם כל רכושו והוא ייבדל מקהל הגולה" (י, ח). מכאן למדו חז"ל (בגיטין דף לו, ב): מניין שהפקר בית דין [היה] הפקר? שנאמר: "וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים כעצת השרים והזקנים יוחרם כל רכושו". המילה "היה" נתונה בסוגריים כי היא תוספת של הצנזורה. ללמדך, במקום שבו הודפס הש"ס אסור היה לבית דין ישראל להפקיע ממון, בעוד תחת שלטון פרס יכולים היו עזרא ונחמיה לנהוג כבני חורין. זהו מימוש הריבונות.
מכוח האוטונומיה המעשית שהייתה להם, יכלו עזרא ונחמיה לקדש את ארץ ישראל בקדושה שנייה. קדושה זו נעשתה על ידי חזקה, דהיינו התיישבות עצמאית בכל מקום שניתן, אף שלא היינו הריבון הרשמי על ארצנו. תוקפה של חזקה זו גדול יותר מזו של בית ראשון, אז היינו הריבון הרשמי. קדושה ראשונה קדשה רק לשעתה, ואילו קדושה שנייה קדשה לשעתה ולעתיד לבוא. כי החזקה על ידי התיישבות בבית שני ביטאה שלטון אוטונומי, במקביל לכיבוש של בית ראשון, ואף עולה עליו, ודווקא משום שלא נעשתה בכוח על ידי כיבוש כוחני אלא בהתיישבות שקטה. הבעלות המעשית על ידי שלטון החוק היא הקובעת, ולא דקלרציות.
גם תחת שלטון יוון הייתה לנו אוטונומיה מלאה, חוץ מבתקופת אנטיוכוס שהתערב בסדרי המקדש וכפה עלינו פולחן לעבודה זרה. רק אז התמרד העם בהנהגתם של מתתיהו ובניו לפרוק את עול היוונים מעל צווארנו ולהחזיר את המלכות לישראל. ינאי, שהרחיב את גבולות מלכות ישראל, מוזכר לגנאי כי ערער את סמכות המשפט. תקופת אשתו, שלומציון, שבימיה חזרה הסנהדרין למעמדה, נחשבת לתקופת הזוהר של מלכות חשמונאי.
לעומת הרמב"ן, הרמב"ם לא מונה את מצוות יישוב הארץ במניין המצוות, אם כי גם הוא רואה את יישוב הארץ כמצווה גדולה. מימוש הבעלות הישראלית על אדמות ארץ ישראל הוא מצווה אפילו בשבת (הלכות שבת פ"ו).
מלך הוא בונוס לעצמאות
יש מצווה למנות מלך בארץ ישראל. בחו"ל אין דין מלך. עיקר תפקידה של המלכות הוא להשליט את החוק והמשפט במדינה, כמו שביקש שלמה המלך, וכמו ששאלו זקני הדור בימי שמואל "ושפטנו", ולא כעמי הארץ שהעמידו בראש את "ונלחם את מלחמותינו". היו תקופות שבהן המלך לא היה עצמאי, כגון בסוף בית ראשון ובסוף בית שני. אך כל עוד שלטון החוק היה ישראל, בראשות הסנהדרין, עדיין הייתה זו מלכות חוקית (ראה רמב"ם הלכות חנוכה פ"ג הלכה א). בימי מלכי ישראל האחרונים, שמעמדם היה רופף, הטיף להם ירמיהו מוסר, בעיקר בנושא החוק והמשפט (ירמיהו כג).
יאשיהו יצא להילחם בפרעה נכֹה, על שפגע בריבונות הישראלית בארץ ישראל, אך הוא נהרג בעוונות, "ויקונן ירמיהו על יאשיהו". האומנם היה יאשיהו חייב להסתכן על מנת לשמור על כבוד הריבונות? הוא היה רשאי להתכופף כקנה לזמן מה על מנת לחזור ולזקוף את ראשו. הריבונות המעשית על ידי שמירת החוק והשלטון לא נפגעה בגלל מסעו הלא־חוקי של פרעה נכה.
גם ללא מלך יש ערך לעצמאות ישראלית מלאה בארץ ישראל, שבה יכול עם ישראל לחיות כבן חורין העושה כל דבר כבתוך שלו. אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. זכינו ברוך ה' לאתחלתא דגאולה, שבה הוסר עול הגויים מעל צווארנו וזכינו לשלטון ישראלי עצמאי בארצנו. ועלינו לממשה למעשה. זה העיקר. אחד הביטויים למימוש המעשי של הריבונות ברחבי ארץ ישראל הוא בעלות בפועל של יהודים על הקרקעות בארץ ישראל על מנת לחייבן במעשרות. כך מתקיימת מצוות יישוב ארץ ישראל כהלכה.
הדבר עולה מההלכה המובאת ברמב"ם: "אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל... משכירין להם שדות... ומפני מה החמירו בשדה מפני שיש בה שתיים, מפקיעה מן המעשרות ונותן להם חנייה בקרקע" (הלכות עבודה זרה י, ג). מכלל לאו אתה שומע הן, מצווה על יהודים להיות בעלי בתים ושדות ברחבי ארץ ישראל, כדי לקיים בהם את מצוות המעשרות.
רבני ישראל מקדמים בברכה את החלטת מדינת ישראל לתקן את המעוות ולממש את הריבונות הישראלית הלכה למעשה ביהודה ושומרון. חובתה של המדינה להחיל את חוקיה למעשה בכל רחבי ארצנו הנתונים לשליטתנו. על המדינה לגאול את כל הקרקעות ברחבי ארצנו, הן בעצמה והן על ידי עידוד יהודים פרטיים לרכוש קרקעות וליישב כל מקום בארץ ישראל.
היינו שמחים להעדפה מתקנת, מבחינת שלטון החוק. לפחות במקומות שבהם ניבאו נביאי ישראל, ישעיהו, ירמיהו, עמוס ומיכה וחבריהם, על הצדק והמשפט, תוסר החרפה שבה החוק הישראלי מקפח את משפט התורה, ותוחזר עטרת המשפט הישראלי המקורי ליושנה. "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה".
הכותב הוא נשיא ארגון רבני הארץ הטובה
מתוך העיתון 'בשבע'
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
אנחנו קודש למענך
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
דיני ברכות בתיקון ליל שבועות
למה באנו לעולם הזה?
איך ללמוד אמונה?
הנאה ממעשה שבת
סודו החינוכי של חודש שבט
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הלכות שטיפת כלים בשבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
