ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
אחת הפעולות המשמעותיות של כל האדם להשגת מאכלו היא המסחר. ובשנה השביעית ישנם הגבלות גם על פעולות אלו. ויש לברר, מדוע יש הגבלה? מהי בדיוק? מה תוקפה?
כשם שלמדו מייתור המילה לאכלה את דיני השימוש בפירות, לאכלה ולא להפסד, כך למדו את דיני הסחורה בפירות 'לאכלה ולא לסחורה' (ע"ז סב, א).
לצורך הבנת המושג של סחורה נעיין בגמרא הדנה אודות קניית אתרוג בשמיטה (סוכה לט, א):
משנה. הלוקח לולב מחבירו בשביעית - נותן לו אתרוג במתנה, לפי שאין רשאי ללוקחו בשביעית. גמרא. לא רצה ליתן לו במתנה מהו? - אמר רב הונא: מבליע ליה דמי אתרוג בלולב. - וליתיב ליה בהדיא! - לפי שאין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ.
הגמ' מניחה שאסור למסור דמי שביעית לעם הארץ ולכן יש צורך בהבלעת הדמים בסחורה אחרת. אך מהי הסיבה לאיסור זה? בהסבר העניין מצאנו דעות שונות ברבותינו הראשונים.
שיטת רש"י
כתב רש"י (שם ד"ה אין מוסרין):
דהתורה אמרה (ויקרא כה) לאכלה ולא לסחורה, שכל פירות שביעית חייבין להתבער בשביעית הן ודמיהן, ולא שיעשה בהם סחורתו להצניע לאחר שביעית ולהעשיר, ועמי הארץ חשודין על כך, לפיכך אין מוסרין להם דמים ליקח מהם כלום בדמים, דקעבר אלפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט).
כלומר איסור המסירה לעם הארץ מבוסס על איסור סחורה, ואיסור סחורה עצמו מבוסס על הדין של חובת הביעור של דמי שביעית.
אך הקשו התוס' שם (ד"ה שאין):
וקשה דא"כ לישתרו כל אותן דתנן במס' שביעית פ"ז (מ"ה) שיש להן שביעית ואין להם ביעור ובהדיא פריך בשמעתין אי הכי לולב אין לו ביעור דמתקיים הוא וקא אסר למסור דמיו לע"ה.
ובסגנון אחר אך מקביל הקשה ר"ש (שביעית ז, ג):
ודבריו תמוהים מאד דתיקשי ליה כל אותן שיש להן שביעית ואין להם ביעור שיש להם שביעית שלא לעשות בהן סחורה ושלא לאבד דכולהו מלאכלה נפקא ואכל פירות שביעית כתב לאכלה אף על אותן שאין חייב בביעור.
ביאור דבריהם – אם אכן איסור הסחורה הוא כמ"ש רש"י שעניינו לא להשאיר כסף לאחר זמן הביעור שאז אין אפשרות כבר להשתמש בו בקד"ש, מדוע א"כ יש איסור מסירת דמים לעם הארץ כתמורה ללולב, הרי ללולב אין חובת ביעור? הרי איסור סחורה שנלמד מלאכלה שייך לכל הגידולים השונים בשמיטה ולא רק למה שצריך ביעור, שהוא דין עצמאי?
אז מה א"כ טעם האיסור של מסירת פירות שביעית לעם הארץ? עונים התוס' שישנם דינים רבים של שמירת הקדושה בדמי שביעית שאין עם הארץ יודע ומקפיד עליהם, ולכן התירו לתת לו רק כמות מועטה שיש להניח שיאכלנו.
בשלב זה לא ראינו שבעלי התוס' הסבירו את דעתם לגבי עצם איסור של סחורה, מה עניינו. אך נשוב להיר את דברי רש"י. וכך כותב הריטב"א (סוכה שם ד"ה לא רצה):
אלא ודאי כי מה שאמר הכתוב לאכלה היינו להזהיר שיאכל הם או דמיהם בקדושת שביעית ולא יעשה מהם סחורה שאין קדושת שביעית נוהגת בהן כגון בהמה טמאה עבדים וקרקעות ושאר מטלטלין שאין אלו מתבערין כדרך שפירות שביעית מתבערין, אבל למכור פירות שביעית בדמים הרשות בידו כמו שירצה ובלבד שינהוג בהם קדושת שביעית.
כלומר האיסור של סחורה הוא לסחור בדברים שאינם מתבערים, אך במיני מאכל או דברים שכמותו, מותר לסחור ללא הגבלה. וסברתו, שאיסור הסחורה שייך למושגי האכילה, וכשם שאכילה צריך לבער כך כל מה שבא במקומו צריך לבער, ואסרה התורה הפקעת קדושה מפירות השביעית וחילופיהן ע"י מסחר במה שאינו נאכל או מתבער.
שיטת תוס'
התוס' בסוכה מבאר שאיסור סחורה הוא כפי מש"כ במשנה (שביעית ז, ג):
ולא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו לקח לעצמו והותיר מותר למכרן:
וכוונת המשנה, אליבא דתוס', שפירוש המילה 'לוקח' היא 'לוקט', וכמו שנכתב בהמשך המשנה, והיינו שהאיסור הוא ללקוט על מנת למכור. ולא חילק בדבריו בין מרובה למעט. וכן יתכן שישנו איסור לקנות בזול על מנת למכור אח"כ ביוקר. מה שמותר הוא שהמלקט עצמו אינו מוכר את הפירות אלא אדם אחר עושה זאת עבורו.
וכתב הרב בשבה"א (ו, א) שנראה מדבריהם שעשיית סחורה באופן המותר, ע"י אחר, מותרת אפילו בכמות מרובה בתנאי שלא ימכור במקום הקבוע לו למכירה. עוד הוסיף, שנראה לשיטתם שעיקר האיסור הוא על עצם הלקיטה על מנת למכור, וכיון שכך הוא, הרי שאם לא לקט אלא קנה, ורוצה למכור להרויח מותר.
ונראה שסברתם שהפסוק בא ללמד שהאיסור הוא בהורדת הפרי מפוטנציאל האכילה שבו למוצר של מסחר, ולכן לדידם האיסור מתייחס דווקא ללקיטה. אך לאחר שהפרי כבר עומד למכירה בהיתר, הרי הוא גם כן משמש לאכילה בצורה עקיפה יותר (כאשר ישמרו על קדושת הדמים).
אמנם יש לציין שבעלי התוס' עצמם כותבים ש"אפשר שהקונה מחברו בזול כדי למכור ביוקר אסור דהיינו סחורה" וכפי שנראה הוא מתאים לדעת הרמב"ם.
שיטת ר"י
הגמ' בע"ז (סב, א) אומרת:
דתניא: החמרין שהיו עושין מלאכה בפירות שביעית - שכרן שביעית; מאי שכרן שביעית? אילימא דיהבינן להו שכר מפירות שביעית, נמצא זה פורע חובו מפירות שביעית, והתורה אמרה: לאכלה - ולא לסחורה!
מהגמרא עולה שפריעת חוב מפירות שביעית מוגדרת כסחורה, וצריך בירור מדוע זה נחשב כך. התוס' (ד"ה נמצא) כותבים שאיסור סחורה של שביעית הוא כאשר אדם קונה ומוכר כמות גדולה על מנת להרויח, אך קניה ומכירה שעניינם השגת אוכל בלבד וכן לקיטה ע"מ לקנות מעט אוכל – אינם אסורים (דלא כתוס' הנ"ל).
אך לקיטה גדולה ע"מ למכור תהיה אסורה, וכן מכירה. דין חשוב נוסף מחדד ר"י שגם היתרי המכירה אינם חלים במקום השוק הרגיל, אלא צריך במקום אחר שלא יראה כמשתכר בפירות שביעית.
שיטת רמב"ם וגר"א
הגר"א בשנות אליהו (שביעית ז, ג) כתב:
ודוקא ליקח מאחר ולמכור לאחר אסור.
כלומר, ללקוט ע"מ למכור יהיה מותר, וכדעת ר"י, ולכאורה כך עולה גם מדברי הרמב"ם (ו, ב. כך מבין החזו"א יג, יז) שכתב 'לא יהיה לוקח ומוכר' כפשט לשון המשנה.
ונראה ששניהם למדו זאת מלשונה של המשנה, שהרישא שמדברת על לוקח אינה כסיפא המדברת על לוקט. ובכל אופן נראה שגם לשיטתם שמותר ללקוט בשביל למכור זהו רק לפי הכמות המועטת שמותר ללקוט בשביל לאכול. ואפשר להסביר לשיטתם שהתורה אוסרת 'מסחר' והוא רק במצב בו הפירות לא עוברים אצל האדם כלל בתור 'אוכל' או מכשיר קרוב אליו (לוקט מעט ע"מ לקנות אוכל אחר) מצב כזה הוא כאשר הם קונים ומוכרים את הפירות.
התפסת קדושה בדמים ואופני היתר
בגמרא בסוכה (מ, ב) למדנו שקדושת שביעית חלה על כל השרשרת שבאה לאחר הקניה של הפרי הראשון. וההבדל בין הפרי הראשון לבאים אחריו הוא שלאחר התפסת הקדושה במאכל חדש הרי הקודם לו, נפקע מקד"ש, ואילו הפרי הראשון לעולם נשאר בקדושתו:
שביעית תופסת את דמיה, שנאמר כי יובל היא קדש תהיה לכם, מה קדש תופס את דמיו ואסור - אף שביעית תופסת את דמיה ואסורה. אי מה קדש תפס דמיו ויוצא לחולין, אף שביעית תופסת את דמיה ויוצאת לחולין - תלמוד לומר תהיה - בהוייתה תהא. הא כיצד? לקח בפירות שביעית בשר - אלו ואלו מתבערין בשביעית, לקח בבשר דגים - יצא בשר ונכנסו דגים, לקח בדגים יין - יצאו דגים ונכנס יין, לקח ביין שמן - יצא יין ונכנס שמן. הא כיצד? אחרון אחרון נכנס בשביעית, ופרי עצמו אסור.
וכך נפסק למעשה (שו"י ו, ו-ח).
אך יחד עם זאת הורו לנו חכמים מספר אופנים בהם הקדושה אינה נתפסת על הדמים, דין שיכול מאד להקל על הקנייה של פירות השביעית: מתנה, הבלעה והקפה.
בגמרא שהזכרנו לעיל אודות קניית לולב(סוכה לט, א) מובאים שני פתרונות – מתנה והבלעה.
ונשוב לעיין בגמרא:
משנה. הלוקח לולב מחבירו בשביעית - נותן לו אתרוג במתנה, לפי שאין רשאי ללוקחו בשביעית. גמרא. לא רצה ליתן לו במתנה מהו? - אמר רב הונא: מבליע ליה דמי אתרוג בלולב. - וליתיב ליה בהדיא! - לפי שאין מוסרין דמי פירות שביעית לעם הארץ.
רואים שאם היה נותן המוכר את האתרוג במתנה לא היתה בעיה של סחורה. דין זה בנוי על הגמרא בסוכה (מ, ב) האומרת שקדושת שביעית נתפסת רק ע"י דמים, אך לא במתנה. ואולי הסברא היא שמתנה אינה תמורה של פרי השביעית.
כמו כן למדנו מגמרא זאת את הפתרון השני של הבלעה. ונראה גם כאן שכיון שאין הכסף מגיעה ישירות תחת פירות השביעית אינם נתפסים בקדושה.
הפתרון השלישי מובא בע"ז (סב, ב) וכך הם דברי הגמרא:
דבי רבי ינאי יזפי פירי שביעית מעניים ופרעו להו בשמינית, אתו אמרו ליה לרבי יוחנן, אמר להו: יאות הן עבדין.
ונחלקו הראשונים בביאור ההיתר שלהם. רש"י (ד"ה יאות) תוס' (ד"ה יאות בפירוש הראשון) ועוד ראשונים מבארים שאם הפירות כבר אינם קיימים בשעת פירעון התשלום אזי הקדושה לא חלה על הדמים.
לעומת זאת, תוס' הנ"ל מביא פירוש בשם ר"י ממנו עולה שהקפה מונעת החלת קד"ש אפילו אם הפירות קיימים, אלא כיון שהם לא ניתנים בתור תמורה ישירה לפירות אלא כחוב כללי, הרי הם לא נתפסים בקדושה.
בעלות
אולי ניתן לומר שכל היסוד של איסורי המסחר באים לבטא את חוסר הבעלות של האדם על פירותיו. השינויים הרבים הנדרשים ממנו לעשות בשביל למכור ולקנות, ואף הקדושה העוברת בין המוצרים השונים, וההיתר לקנות רק דברים מסוימים היכולים להתבער, כל אלה מבטאים את העובדה שהאוכל ניתן לאדם בתנאים, ולא נלקח ע"י האדם.
להערות [email protected]
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
אנחנו קודש למענך
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שופר
האם מותר לאכול לפני התקיעות?
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
בריאת העולם בפרשת לך לך
איך עושים קידוש?
מה זה בכלל אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
