ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- ספריה
- קומי אורי
- יח - שידוכים
- משפחה חברה ומדינה
- נישואין וזוגיות
- לקראת הנישואין
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
יהודה בן הדסה הינדה מלכה
בשלהי שנת תשס"ו, צלצל הטלפון בשעה די מאוחרת:
"שלום, שמי ישראל. מסרו לי שאתם עוסקים בשידוכים. יש לי שתי אחיות מקסימות, צנועות, גרות עם ההורים, בגילאי 33, ו-30. ממש אינני מבין, איך הן לא נשאו עד היום; אני נשוי, טרוד ועסוק בחיים שלי - ופתאום 'גיליתי' שהזמן לא רק 'רץ', אלא דוהר!... השבת הייתי עם משפחתי אצל ההורים, וחזרתי ממש עם לב שבור... פשוט לא יכולתי לראות אותן עם העצב בעיניים. אני מתפלא על עצמי: איך לא הבחנתי בכך עד היום?! בכל אופן, חזרתי הביתה עם החלטה נחרצת: אני עוזב את כל העיסוקים שלי אחרי העבודה, ומתרכז אך רק בעניין הזה! זוהי כרגע משימת החיים שלי! אשתי היקרה ואני יושבים ערב-ערב להתקשר לאן שרק אפשר, להסיע אותן להיפגש עם שדכניות...".
למרות השעה המאוחרת, אי-אפשר היה להתעלם מן הנחישות של האלמוני, וודאי שלא מן הכאב הרב. פתחתי ועניתי לו בצד החיובי, שראשית, אני מברך אותו על האכפתיות, ויהי רצון שירבו כמותו בישראל! הקב"ה ודאי ישיב לו כפל-כפליים בשידוכי ילדיו, גם אם השידוך של אחיותיו יבוא בסופו של דבר ממקור אחר. ביקשתי רשות לפרסם את דבריו, כדי שאחרים ילכו בעקבותיו.
והמשכתי בצד הפחות חיובי: שנשמח לפגוש את אחיותיו, ולנסות, כפי שביקש - כי אכן יש לעשות כל מאמץ בנושא גורלי זה. אך מכיוון שמדובר בנסיעה ארוכה עד לירושלים, הרי שמהניסיון שהצטבר, לא נעים שיטרחו כל-כך מבלי שיש לנו הצעה כלשהי. היה די מצער, להסביר לו מדוע:
א. הבנות היקרות הללו נפגשו כבר עם עשרות, והתאכזבו עשרות פעמים. אין גם ספק, שמכמה קשרים הן יצאו עם לב פצוע, לתקופה לא קצרה. לכן, היום הן יותר "זהירות"; פירוש: סגורות, מופנמות. הן מתבצרות בעמדה שלהן, שהולכת ומתגבשת (אפשר גם לומר: מתקשה) מיום ליום, ולו לצורך "הגנה-עצמית"; כדי שלא להתאכזב שוב מאותם "גברים בעייתיים". ואל נשכח, שבגילאים שבהם הן כיום אין הצעות מיוחדות.
ב. הניסיון מורה, שמי שנפגש/ה כבר עם עשרות, סיכוייו להתחתן ללא סיוע ועצה מאחרים די נמוכים. וכיוון שאחיותיך הן - כפי שהגדרת - "חכמות ונאות", הרי שכבר הוכח שנתון זה רק מחריף את הבעיה. אדם פיקח, משכיל, אינו מבין מה פתאום עליו לקבל עצה בנושא כה פשוט ובסיסי של החיים. הוא מכיר מוכשרים פחות ממנו, שהתחתנו בקלות על אף שהיו "צעירים וקלי-דעת", חסרי-השכלה וגב כלכלי - וכיצד ייתכן שהוא, האקדמאי, הנאה, בעל המשרה המכובדת והאחראית - זקוק למישהו ש"יסביר" לו כיצד להתחתן?!
לדוגמה: בגיל שלהן, מעטות בלבד מוכנות "לשמוע" על אלמן, או גרוש (היינו: גרוש עם המלצות חמות). בעוד שנתיים-שלוש - ייתכן שכן. אבל כיום, מסיבות שונות (לחץ חברתי, חשש לאכזב את ההורים וכדו') בת מתקשה להשלים עם המציאות הקשה, שלא אנחנו יצרנו: גרוש/אלמן (37) עם ילדים, מבקש (ומשיג!) רווקה בת 29. מדוע אפוא שיתחתן עם מתבגרת בת 36? האם אחותך מוכנה לשמוע ממי שהתחתנו עם גרוש/ה והקימו בית מאושר לתפארת? גם אם ניקח אותה לביקור בבית כזה, והמשפחה תקדיש לה מזמנה ותספר - אחותך לא תזוז מעמדתה בקלות...
ישראל שאל: "אבל מדוע 'להתחיל' עם גרוש או אלמן? אחותי מחפשת בסך הכול בחור רגיל, נורמלי". הסברתי לו, שה"רגילים" התחתנו כשהיו בני עשרים פלוס. לכן, הסיכוי למצוא (כהגדרתו) "נורמלי" - גדולים יותר בין הגרושים והאלמנים, שניהלו אורח חיים נורמלי, התחתנו בצעירותם, אלא שמשהו בלתי צפוי קטע את נישואיהם.
והוספתי: מניסיון של שיחות עם רווקים בוגרים, נראה לצערי, שאין די בהתעוררות הנוכחית שלך, למען אחיותיך. הזמן פעל כבר לרעתנו... כיום הן חכמות, בוגרות (וחשדניות?) מכדי לשמוע עצות מאחרים. מצד אחד, הן עדינות מכדי "לחטט" בחיים הטובים של רוב הזוגות הדתיים שסביבם, כדי ללמוד שאין צורך ב"תחושה עילאית" לפני שמתחתנים. מאידך: הן מכירות היטב יותר מחמישה סיפורים, על זוגיות שנכשלה... כרווקות, גם היה להן פנאי "להתעדכן" בכל הרכילויות שסביב אותם סיפורים, והן די מפוחדות.
חכמות לאיתור בעיות
אתה שואל: מדוע שלא יתחתנו עם אחד ממאות הרווקים בני ה-30 פלוס? - כי (כמעט) לכל רווק/ה בגיל זה, יש איזשהו נתון שהן תגדרנה כ"בעיה" (אישיותית, דתית, כלכלית וכו'). ולכן, גם אם יכירו מישהו בן 35, קרוב לוודאי שהן לא ירוצו אתו לחופה. כי הן תגלנה מיד - מתוך החכמה והניסיון שקנו עם השנים - את "הבעיה" שבו. ביננו? הן תהיינה די צודקות:
א. לאיזה רווק/ה דתי בשנות ה-30, אין איזו "בעיה" שהביאה אותו למצבו הנוכחי? (הם כועסים כשאומרים זאת - אבל כל אחד מהם יסביר לך באריכות, שהוא לא מתחתן, משום שלבוגרים שמכירים לו "יש תמיד איזו בעיה").
ב. עם יד על הלב: אצל מי מאתנו, הנשואים, לא תגלה בגילאי 30+ איזו "בעיה", שכבר אין לו כוח להסתיר אותה...? אחד הוא "קשה" מדי, האחר רכרוכי, השלישי קמצן, הרביעית עקשנית, החמישית "לא מוצאת ידיים ורגליים בבית", והשישית אומרת בפירוש: "נכון, אני קצת 'היפר' - תשלים עם זה". נסתכן ונאמר כך: רובנו-ככולנו לא היינו מזדרזים להתחתן עם בן-זוגנו, אם היינו מכירים אותו "אז", כפי שאנו מכירים אותו כיום... לא שחלילה יש לבן-זוגנו "בעיה" שאי-אפשר לחיות אתה (שהרי גם לנו יש איזה "בורג", שצריך מעט "חיזוק"). כוונתי רק לומר, שלפני שהיינו מחליטים "סופית" שזה יהיה בן-זוגנו עד 120 - היינו מנסים קודם "רק את ההצעה הבאה"... אולי נמצא משהו יותר מושלם?
וזה בדיוק מה שהאחיות שלך עושות (או ש"עושים להן") בשנים האחרונות!
כדי להינשא, יש משהו מאוד חיובי, חיוני, כמעט קריטי - בתמימות, באי "הכרת העולם", באי-המודעות ל"סיכונים", ובקיצור: ב"קלות-הדעת" של הנעורים, שמובילה אל החופה. את "הפרי העונתי" הזה אין כבר לאחיותיך הנפלאות, ולכן הן מתקשות להתחתן. כעת, אין ברירה: הן יכולות רק לקנות את "הוויטמינים" של הפרי הזה, אצל "רוקח מנוסה"; היינו: לשמוע עצה מאדם מבוגר עם ניסיון. אמנם כדי להיות מוכן לקבל עצה ולפעול על-פיה - ולא רק לשמוע - יש צורך בפתיחות רבה, במעט אופטימיות, ובקורטוב של תמימות... אך כבר פתחנו ואמרנו, שלרווק/ה בגיל שלושים וכמה, קשה באמת להישאר אופטימי ותמים.
נישואי האיש והאישה כמקבילה לנישואי הזוג העליון
בספרנו "סוד הנישואין" (שאגב: כל מלה בו נכתבה בעצה אחת עם מו"ר הגר"א נבנצל שליט"א) ביארנו את הקוד הבסיסי של הנישואין בעולם: נישואי איש ואישה, הם מקבילה, בבואה קטנה, מ"נישואי הזוג העליון", הלא הם הקב"ה והאומה הישראלית. מכאן, שכל מה שתרצה לדעת על זוגיות האיש והאישה, צא ולמד אותו מיחסי "הזוג העליון". באיזה גיל אפוא "נישאה" כנסת-ישראל ל"דודה"?
- אומר הנביא: "זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולתיך..." (ירמ' ב, ב). "נער" מופיע רבות בתנ"ך, במשמעות של קלות-דעת ("והוא נער את בני בלהה" - "שעושה מעשי נערות " - ברא' לז, ב, ורש"י). על-פי זה פירשו חסידים את "חסד נעוריך" כך: ה' זוכר לכלתו את ה"חסד" שהלכה אחריו למדבר שמם, למרות שהדבר נבע בעצם מפזיזות "נעוריך"... מהיותך "עם פזיז", שמזדרז לומר "נעשה" - לפני "נשמע" (שבת פח.). כהתלהבות של נערה תמימה בת 17, שמשליכה אחר גוה את עול "הנוגש המצרי", את "מבחני הבגרות" - והולכת בעיניים בורקות אחר בעלה הצעיר, לאחת הגבעות ביו"ש...
אמנם כן: לא חלף זמן רב והיא "התפכחה", והחלה להתלונן על התנאים שבשטח...! היא לא ידעה, ש"בעלה" מתכוון לספק לה את האוכל הזה ששמו מן... אבל רק כך, היא זכתה ב"בעל" הטוב בעולם! בזכות מה? - בזכות שלא שאלה "שאלות מיותרות", כפי שעשו שאר ה"מועמדות" לנישואין; אלה ששאלו את החתן: "מה כתוב בה [בתורה]?" (פס"ר כא) - כלומר: מי אתה בעצם? מהם התנאים שלך לנישואין?
במלים אחרות: שאלה זו של האומות, נבעה מכך שהן היו כבר אומות ותיקות, מבוגרות, עם "אופי" מעוצב, ועם "הרגלים"... "בגיל שלהן", היה זה די מתבקש לבדוק מיהו בן-הזוג ומהן תכונותיו, שהרי הן אינן נערה צעירה, היכולה להתגמש ו"להסתדר" עם כל אחד.
רעיון זה, מונח בתשובת רבא לאותו צדוקי, שלעג על שישראל לא ביררו די, אם יוכלו לעמוד במסגרת הנישואין עם ה'. ענה לו רבא: אנו התהלכנו עמו בשלמות, ולכן התקיים בנו: "תמת ישרים תנחם" (משלי יא, ג) - "התהלכנו עמו בתום לב, כדרך העושים מאהבה" (שבת שם ורש"י). מי שבילה שעות עם רווקים/ות בוגרים, בניסיון להסיר מהם את החשש מנישואין - יודע עד כמה מכרעת תמימות זו.
אבחון נכון בדרך לפתרון
כדי לפתור בעיה, חשוב לדעת מהי בדיוק הבעיה. אבחון נכון - הוא חיוני לפתרון. הרוצה לסייע לרווקים בוגרים חייב לדעת, שהבעיה לא תיפתר רק בכך שנכיר להם עוד ועוד, אלא בראש ובראשונה בכך שמישהו יבדוק את מערכת קבלת ההחלטות שהובילה אותם עד כה.
והעיקר: אתה ואני, שיש לנו אח/ות בגיל 25, חייבים לקום ולהתעורר הרגע לעשייה ולתפילה. בטרם יהיה די מאוחר. אלפי בחורים ובחורות נוספים עלולים להגיע למצב הנ"ל בעוד 5-7 שנים - ואז, ח"ו, יהיה קשה מאוד להושיע.
והדברים מופנים גם אל ההורים: סיפר לי ידיד שמצוי בביתו של אחד מגדולי הדור, שבכל פעם שאותו "גדול" רואה אותו, הוא שואל בצער אם יש לו הצעה בעבור בנו, בן ה-52... מדובר בהורה שהוא גאון עצום ואדיר, בתורה ובהוויות החיים. ובכל זאת נראה לעניות דעתי, שאם היה משער לאן יגיעו הדברים, ודאי היה דוחה את כל החישובים שראה כנכונים בשעתם, ומדרבן את בנו להתחתן בצעירותו.
"כי נער ישראל - ואהבהו" (הושע יא, א).
רוצים להצטיין? תתחתנו
הכל תמהים: מהיכן צצה פתאום בעיית הרווקות?
אם נשוב לנוסחה, שהשורש לכל נישואין בעוה"ז יסודו ב"זוגיות העליונה", הכלל עולמית, נבין שמדובר בבעיה עתיקת-יומין, שרק גווניה מתחדשים מדי דור:
האושר הגדול ששרר בעולם עם סיום הבריאה, בא לידי ביטוי ב"ציון הגבוה" ביותר שהעניק לו ה' ביום שישי: "והנה טוב מאד" (ברא' א, לב). בימים ראשון עד חמישי, כזכור, היה הציון נמוך יותר: "וירא אלקים כי טוב". מה העלה פתאום את הניקוד של העולם, ביום שישי? - בריאת הזכר והנקבה. כששניהם מאוחדים כ"אדם", זוהי שלמות הבריאה! עובדה: כשאחד מהם לבדו - הציון יורד פלאים: "לא טוב היות האדם לבדו"!... (שם ב, יח).
אלא שבאותו ערב-שבת ראשון, הצליח "הגורם השלישי" - הנחש - להפר את האושר הגדול, ולהחטיא את האדם. מה אפשר את החטאת האדם והרחקתו מאלקיו ומאושרו? - התורה נתנה בידנו "תמונה" מאותו רגע גורלי: היה זה ברגע, שבו האיש והאישה לא היו יחדיו!... (עי' בר"ר יט, ג). ללמדנו, ששורש בעיות העולם נעוץ בהפרדת האיש מאשתו! וממילא, כאן גם טמון סוד השבת העולם למצבו העליון, ל"טוב מאד". הנחש, שהיה בעל-החיים המחוכם ביותר וקרוב לדרגת אדם (ברא' ג, א; בר"ר יט, א) ידע את הסוד: אם ישלוט באשה ו"יקחנה לעצמו" - הרי שהבריאה תהיה בידו (סוטה ט: בר"ר יח, ו; כ, ד. ירוש' קיד' ד, א). כי הפרדת איש מאשתו, היא ה"מתכון" הבדוק להפרדת הבריאה מבוראה. ולכן:
בימי אברהם - רצה "הנחש" פרעה לקחת את שרה.
בימי יצחק - רצה "הנחש" אבימלך לקחת את רבקה.
בימי יעקב - רצה הנחש לבן לקחת את רחל ולאה (כפי שאמר לו יעקב: ברחתי, "כי יראתי, כי אמרתי פן תגזל את בנותיך מעמי" - שם לא, לא).
במצרים - הפריד "הנחש" פרעה בין הבעלים לנשים, כשכלא את הגברים במחנות-עבודה (תנח' פקודי). כמו כן גזר להמית את הבנים ולהחיות את הבנות; האמנם משום שנכמרו רחמיו על הבנות להורגן חינם? - לא, אומרים רבותינו, אלא כדי שהמצרים יקחו אותן לנשים! (רמב"ן לברא' יב, י; אור החיים לשמות א, טז).
ובשושן - לקח הנחש את אסתר והפרידה ממרדכי בעלה.... ומאז ועד היום, חוזר "הנחש" ועוסק במרץ בעבודתו זו, תוך שהוא משנה את זהותו ואת הפיתוי המוגש: את האישה מפתה הוא לאחר את נישואיה, בהבטחות שאם תעשה כדבריו "ייפקחו עיניה", ובלי נדר, היא תקבל תואר/עבודה, ואפילו תהיה "כאלקים, יודעת טוב ורע" (ברא' ג, ה). וגם את האיש, שולח הוא למשימות שיגרמו לו לאחר את החתונה ככל האפשר: לימודים או עבודה, בקצב שאינו משאיר פנאי נפשי לרצות להינשא (מעין מחנות הכפייה שהפעיל הנחש המצרי כנגד הגברים); טיולים בעולם; שירות צבאי תובעני, ועוד ועוד. הכול מוצג כ"דחייה זמנית" בלבד של הנישואין. אלא שדחייה רודפת דחייה, שנה חולפת וחברתה עמה - ופתאום, בשעה מאוחרת בלילה, טלפון מר' ישראל שאחיותיו הן כבר בנות 30 - ומישהו מסביר לו שכעת העניין כבר לא כל-כך פשוט...
ואסיים במשהו טוב, המלמד ש"אין אתה בן-חורין להיבטל" מהשתדלות בשידוכים: מאותה שיחת טלפון נרגשת של האח, נוצרה לבסוף חתונה! השדכנית (שאליה הופנה ישראל) שאלה פרטים על הרכב המשפחה, ונודע לה שיש גם אחות צעירה, בת 24. היא החליטה "להתחיל" דווקא עם הצעירה - והקב"ה, ששמח לראות יהודים המטים שכם לעול חבריהם, צירף את ברכתו, ובניסיון ראשון עלה הזיווג יפה!

"בזאת התורה" - איזו תורה?

תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה

איך ללמוד אמונה?

יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?

הלכות שטיפת כלים בשבת

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?

איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?

ארבע כוסות ושלוש מצות

סודה של ברכה

מי אתה עם ישראל?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.

תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות

מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.

מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.

אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.

כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?

הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.

מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.

אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.









