ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
בשבוע שעבר פתחנו סדרת טורים העוסקים בשורשי הלכות הכשרות. עסקנו במושג של "טעם כעיקר", וביררנו אם הגדרה זו היא מן התורה או לא.
במסכת עבודה זרה (דף סז ע"א) אומר רבי יוחנן שאם יש טעם וממשות של איסור – לוקים על האכילה, בתנאי שיש כזית בכדי אכילת פרס ("כדי אכילת פרס" הוא משך הזמן שאדם סביר אוכל 'פרס' – מנה, נפח של 3-4 ביצים. "כזית בכדי אכילת פרס" הוא . טעמו ולא ממשו – אסור, אך אין מלקות.
לפני שנברר את הדברים, נבהיר את משמעות "כזית בכדי אכילת פרס":
"כזית" היא מידת נפח מוכרת לנו. "פרס" הוא מנת אוכל (הערכת הראשונים נעה בסביבות נפח של 3-4 ביצים). "בכדי אכילת פרס" הוא משך הזמן שאדם רגיל אוכל 'פרס' – מנה שכזאת (מספר דקות). "כזית בכדי אכילת פרס" זהו היחס, הפרופורציה, בין המרכיב המסוים והתערובת. כלומר: אם יש "כזית בכדי אכילת פרס", הרי שבכל 'פרס' יש 'כזית'.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
91 - חמדת הכשרות: האם טעם כעיקר אסור מן התורה?
92 - חמדת הכשרות: חיוב מלקות על אכילת טעם כעיקר
93 - חמדת השבת: לחם משנה
טען עוד
נשוב לדברי רבי יוחנן: למדנו שרש"י והרא"ה סבורים שטעם כעיקר הוא דין מדרבנן. הם רואים בדברי רבי יוחנן ראיה: לא לוקים על טעם ללא ממשות. לפיכך, אם חלב התערב בסיר של בשר, או שאיסור התמוסס בסיר של היתר, התבשיל נאסר מדרבנן בלבד. איסור תורה יהיה רק "טעמו וממשו" – אם ניתן גם לזהות ממשות. חיוב מלקות יחול רק אם יש כזית בכדי אכילת פרס. אם יש פחות מכזית איסור בכל 'פרס' הרי שלא ניתן לאכול כזית של איסור במסגרת אכילת מנה, ועל אכילה שכזאת אין מלקות, מכיוון שהיא אינה מזוהה הלכתית כאכילה אחת.
נתרגם את דבריהם למדד כמות האיסור בתוך התערובת: אם האיסור לא נתן טעם, הרי שהוא בטל ומבוטל, ניתן להתעלם ממנו. אם האיסור נתן טעם, 'טעם כעיקר' אסור מדרבנן. אך היכן הגבול? כמובן שהציר (הנוזלים) של בשר שאינו כשר גם אינו כשר. עכשיו נוסיף לו מעט מים רותחים. האם ברגע שהוא מעורב במשהו אחר איסורו הופך לאיסור דרבנן? היכן עובר הגבול בין 'טעם כעיקר' ובין תערובת של הציר עם נוזל אחר, האסור מן התורה? על זה אומר רבי יוחנן: כאשר יש כזית בכדי אכילת פרס. אז יש כמות גדולה מדי של חלקיקי איסור ביחס להיתר מכדי שנאמר שזהו איסור דרבנן בלבד.
נעבור לשיטות האומרות שטעם כעיקר אסור מן התורה, מדוע לא לוקים על אכילת טעם האיסור בלבד?
בעל המאור, ראב"ד והרשב"א אומרים שאמנם אכילת טעם איסור אסורה מן התורה. אך כפי שלמדנו, המקור הוא הרחבה מ"משרת" שנאמר ביחס לנזיר, ואין מלקות על מה שנלמד כהרחבה של דין ("אין עונשים מן הדין").
רבנו תם חולק. הוא אומר שאכן "טעם כעיקר", במלוא מובן המילה. אם איסור התערב בתוך היתר, ונתן בו טעם, לוקים על כל כזית מהתערובת. דברי רבי יוחנן נאמרו על מין במינו. לדוגמא: חתיכת בשר בקר שלא נשחט כדין התערב עם חתיכות בשר אחרות. במקרה זה לא שייך לדבר על "טעם", מפני שהטעמים של הבשר זהים. לכן אם יש 'טעם' בלבד האיסור בטל ברוב (כדין איסור שהתערב בהיתר ולא ניתן לזהות אותו, שבטל ברוב).
שימו לב שרבנו תם מבין שהאות כ' הדמיון במילים 'טעם כעיקר' משמעו זהות: דבר שקיבל טעם הוא כגוף האיסור ממש, ולכן לוקים על כל כזית ממנו.
הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה ג) פוסק כך: אם יש כזית בכדי אכילת פרס, ואכל פרס – חייב מלקות. אם יש באופן יחסי פחות מכך בתערובת חייב על אכילתן מכות מרדות. רוב הפרשנים (אבן האזל, מרכבת המשנה) מבינים שלשיטתו טעם כעיקר אסור מן התורה. אך בשונה מדברי ר"ת, לשיטתו בכדי ללקות יש לאכול כזית של האיסור תוך אכילה אחת. בהגדרה, זה דבר שלא יקרה אם יש פחות מכזית בכדי אכילת פרס.
רבינו חיים מבעלי התוספות הוא דעת ביניים בין רבנו תם והרמב"ם. בדומה לרמב"ם, הוא חולק על דברי רבנו תם, וסובר שלא יתכן שתבשיל שקיבל טעם של איסור ייחשב כגוף האיסור ממש. אכן יש איסור דאורייתא אם יש טעם בתבשיל. אך רבי יוחנן בא לחדד שמלקות יהיו רק אם יש כמות משמעותית יותר בתוך התערובת. לכן, אם יש כזית בכדי אכילת פרס, הרי שילקה על כל כזית מן האיסור.
יש בדבריו חידוש מעניין. נחדד את ההבדל בין שלושת השיטות הללו:
לפי הרמב"ם: טעם כעיקר אסור מן התורה. אך לוקים רק אם אוכלים כזית של איסור בזמן שהתורה הגדירה (בכדי אכילת פרס).
לפי רבנו תם: איסור טעם כעיקר משמעו שלוקים על כל כזית של האיסור.
לפי רבנו חיים: איסור טעם כעיקר אוסר תבשיל שיש בו טעם. מלקות יהיו אם יש טעם משמעותי של כזית בכדי אכילת פרס. לוקים על אכילת כל כזית מתערובת שכזאת.
לפי רבנו תם: איסור טעם כעיקר משמעו שלוקים על כל כזית של האיסור.
לפי רבנו חיים: איסור טעם כעיקר אוסר תבשיל שיש בו טעם. מלקות יהיו אם יש טעם משמעותי של כזית בכדי אכילת פרס. לוקים על אכילת כל כזית מתערובת שכזאת.
תוך כדי הדברים רמזנו לשאלה מהותית יותר: כיצד הראשונים הבינו את המושג של "טעם"? מבחינה עקרונית ניתן להציב שתי אפשרויות: 1. התחושה שאדם חש בפיו ('טעם' במובן הפשוט. Flavor.). 2. חלקיקי המאכל המעורבים ונותנים את טעמם.
לשון אחר: האם ה'טעם', התחושה שהאיסור נותן, הוא האסור, או שהדיון הוא על חלקיקי האיסור הנמצאים בתערובת, ועתה השאלה היא רק כיצד להגדיר מתי ההלכה מאפשרת להתעלם מהחלקיקים הללו?
בשאלה זו נעסוק בעזרת ה' בפעם הבאה.
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
האם מותר לפנות למקובלים?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך מכניסים את ה' אל תוך הלב?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
תורה מן השמים
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
