ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
למדנו את דברי רבי יוחנן (מסכת עבודה זרה סג ע"ב), האומר ש"טעמו ולא ממשו – אסור ואין לוקין עליו". למדנו את מחלוקת הראשונים כיצד לפרש את דבריו. מהו ההבדל בין "טעמו וממשו" ו"טעמו ולא ממשו". שם עמדנו על המחלוקת באלו נסיבות טעם כעיקר מחייב מלקות.
בשורש הדבר עומדת שאלה יסודית: מהי כוונתנו כאשר אנו מדברים על 'טעם'?
הרמב"ם מבאר שכאשר יש כמות של זית בכדי אכילת פרס, זה נקרא ש"טעם האיסור וממשו" קיים. פחות מכך, הוא רק טעם ללא ממשות. מבחינה פיזיקלית, בוודאי שבשני המצבים יש "ממשות" של האיסור. הרמב"ם מתייחס לחלקיקים הנמצאים בתוך התבשיל. מהו "מרק עוף"? מים שבישלו והמיסו בתוכו חלקיקים (חלבונים ושומנים) של עוף. אך אם אין כמות משמעותית של החלקיקים הללו בתבשיל, לא לוקים על אכילת התבשיל. וכך נוצרת ההבחנה בין כמויות שונות: אם יש חלקיקים בכמות של כזית בכדי אכילת פרס, הרי שאכילת הכזית הזה הוא איסור דאורייתא רגיל. פחות מכך, כל עוד החלקיקים ניכרים בטעמם בתבשיל, אכילתו אסורה. אם האדם הסביר לא מזהה את הטעם, מותר לאכול את התבשיל.
ניכר שהרשב"א והרמב"ן חולקים על כך. לשון הרשב"א הוא "אם יש טעם גדול כאילו נמחה בו כזית". בעוד שהרמב"ם מתייחס לחלקיקים הנמצאים בתוך התערובת, ומזהה את קיומם כמייצרי האיסור, הרמב"ן והרשב"א מבינים 'טעמו ולא ממשו' כפשוטו: אין ממשות של איסור בתבשיל. או, לכל הפחות, ההלכה אינה מזהה ואינה מתייחסת לכך. הדיון אינו על חלקיקים, אלא על טעם (flavor). השאלה העקרונית בה עסקנו, לשיטתם, היא השאלה אם הטעם של הדבר אסור, בהתעלם מהחלקיקים הנמצאים בתבשיל.
כיצד יתכן שההלכה לא תהיה מודעת לכך שיש חלקיקים של האיסור בתוך התערובת? מדברי הרשב"א על רש"י עולה הדבר הבא: עקרונית כאשר האיסור אינו ניכר ומעורב, הוא בטל ברוב. כך שאם לא רואים אותו והוא בטל ברוב, ההלכה מתעלמת מהחלקיקים. אבל אם לחלקיקים הללו עדיין יש השפעה, עדיין מזהים את טעמם בתבשיל, האיסור כבר אינו מצד חלקיק האיסור, אלא מצד הטעם, ההשפעה, של החלקיק על התערובת.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
95 - חמדת השבת: לחם משנה
96 - חמדת הכשרות: האם 'טעם' הוא גל או חלקיק?
97 - חמדת הכשרות: שיעור בששים ובטעם כאשר איסור התערב בהיתר
טען עוד
נגענו במושג 'היתר מצטרף לאיסור'. אחרי שעומדים על שיטה זו של הרמב"ן, ההסבר שלו להבדל בין 'היתר מצטרף לאיסור' ו'טעם כעיקר' ברור יותר: 'היתר מצטרף לאיסור' מתייחס למצב בו ניתן לזהות את האיסור, והשאלה היא מתי לוקים עליו. 'טעם' הוא מצד בו הלכתית האיסור איננו, אך השפעתו ניכרת.
בעל המאור חולק על כך, ואומר שבוודאי שכאשר הטעם מעורב בתבשיל יש ממשות כלשהי של האיסור בתבשיל. השאלה היא מהו היחס ההלכתי אליו, אבל וודאי שיש שם איסור. ניכר שהוא מבין כמו הרמב"ם:בכל מקום הוא אומר ש'טעם' הוא מצב בו ההיתר מחוי (נמס, או שהנוזלים שלו מפוזרים)בתוך התבשיל. האיסור קיים, והשאלה היא אם ניתן להתעלם ממנו בגלל שהוא אינו משפיע בצורה משמעותית על התערובת.
למדנו את ראייתו של אביי מכך שלכאורה בתערובת בשר וחלב הטעם אוסר, ולא הממשות.
הרשב"א אומר שכאשר חלב מעורב בבשר יש כאן ממשות, שהרי ניתן לזהות את החלב בבשר. לכן הוא מבאר שראייתו של אביי היא מבשר שהתבשל בתוך חלב ולאחר מכן הוציאו את הבשר. להבנתו, לא נשאר בחלב שום דבר, אלא השפעת הבשר, טעם, בלבד.
בעל המאור אינו רואה בעיה להוכיח מהחלב הנמצא בתוך הבשר: מדובר בטיפות חלב מעורבות בתוך בשר, שאינן שונות מהותית מ'טיפות' הבשר הנותנות את הטעם בתוך החלב. שוב אנו רואים את ההבדל בין התפיסות שלהם בהגדרת 'טעם'.
ראיה נוספת הייתה מהכשרת הכלים – מדוע יש צורך להכשיר כלים אם הטעם שבהם אינו אוסר? הגמרא עונה שהיה מקום לחשוב שחובת הכשרת הכלים היא חידוש, ולכן אין ללמוד ממנו. אך הראשונים מקשים: מעבר לכך שצריכים להתייחס גם לטעם האיסור, ולא הממשות שלו, מה החידוש של הכשרת כלים? אם החידוש הוא שיש להתייחס לטעם, זה עצמו החידוש של טעם כעיקר!
לכאורה לפי הרמב"ם ובעל המאור התשובה פשוטה: לאדם הפשוט קשה למצוא את הקשר בין הבלוע בכלי ובין 'טעם כעיקר'. טעם כעיקר מתייחס לחלקיקי האיסור הנמצאים בתוך תערובת. אך האדם הסביר אינו מזהה 'חלקיקי איסור' בתוך הסיר.
הרמב"ן אומר שאכן, עקרונית אין כל הבדל בין הבלוע בכלי ובין 'טעם כעיקר' רגיל. ההווא אמינא היא שיש הבדל בין תבשיל שאדם אוכל חד-פעמית, ובין הכלים של אדם. כמו שהתורה ציוותה לטבול כלים שנרכשו מנכרי, היא ציוותה לא לאכול בכלי שבלע איסור, למרות שאין משמעות הלכתית לבליעה זו. להלכה, כמובן, אנו פוסקים שיש משמעות הלכתית לבליעה זו, שכן 'טעם כעיקר'. אבל דברי הרמב"ן משקפים את שיטתו: אין הבדל בין הבלוע בכלי ובין הטעם המעורב בתבשיל. בשניהם איננו מזהים חלקיקים של איסור, אלא רק את השפעת האיסור על התבשיל.
נראה שיש כאן מחלוקת בין בתי מדרש:
חכמי ספרד: רמב"ן, רשב"א, רא"ה – מבינים ש'טעם כעיקר' הוא מצב בו ההלכה אינה מזהה את האיסור בתערובת, אלא את הטעם, (flavor), בלבד.
הרמב"ם ובעל המאור מבינים ש'טעם כעיקר' הוא מצב בו חלקיקי האיסור נמצאים בתערובת, ועולה השאלה באלו תנאים החלקיקים הללו בטלים.
יש מקום לפלפל בשיטת ר"ת ורבנו חיים מבעלי התוספות. קשה לזהות בדבריהם התייחסות מפורשת לכיוון זה או משנהו. למדנו שהם סבורים שכאשר יש מספיק טעם בתבשיל, התבשיל כולו נאסר מדאורייתא ברמה שלוקים על כך. לכאורה משמע שהטעם אינו ממשות, אלא השפעה, ולכן ניתן ללקות על כזית תבשיל-שיש-בו-טעם-איסור, והחידוש הוא שלוקים על השפעה זו. ניתן להתווכח עם טענה זו, וניתן לקוראים לחשוב על כך.
כיצד משערים אם ישנו טעם אוסר בתבשיל? על כך נרחיב בפעם הבאה
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה מברכים על פיצה?
איך ללמוד אמונה?
הכוח המיוחד של שבת שובה
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך ללמוד גמרא?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
