ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
למדנו את דברי רבי יוחנן (מסכת עבודה זרה סג ע"ב), האומר ש"טעמו ולא ממשו – אסור ואין לוקין עליו". למדנו את מחלוקת הראשונים כיצד לפרש את דבריו. מהו ההבדל בין "טעמו וממשו" ו"טעמו ולא ממשו". שם עמדנו על המחלוקת באלו נסיבות טעם כעיקר מחייב מלקות.
בשורש הדבר עומדת שאלה יסודית: מהי כוונתנו כאשר אנו מדברים על 'טעם'?
הרמב"ם מבאר שכאשר יש כמות של זית בכדי אכילת פרס, זה נקרא ש"טעם האיסור וממשו" קיים. פחות מכך, הוא רק טעם ללא ממשות. מבחינה פיזיקלית, בוודאי שבשני המצבים יש "ממשות" של האיסור. הרמב"ם מתייחס לחלקיקים הנמצאים בתוך התבשיל. מהו "מרק עוף"? מים שבישלו והמיסו בתוכו חלקיקים (חלבונים ושומנים) של עוף. אך אם אין כמות משמעותית של החלקיקים הללו בתבשיל, לא לוקים על אכילת התבשיל. וכך נוצרת ההבחנה בין כמויות שונות: אם יש חלקיקים בכמות של כזית בכדי אכילת פרס, הרי שאכילת הכזית הזה הוא איסור דאורייתא רגיל. פחות מכך, כל עוד החלקיקים ניכרים בטעמם בתבשיל, אכילתו אסורה. אם האדם הסביר לא מזהה את הטעם, מותר לאכול את התבשיל.
ניכר שהרשב"א והרמב"ן חולקים על כך. לשון הרשב"א הוא "אם יש טעם גדול כאילו נמחה בו כזית". בעוד שהרמב"ם מתייחס לחלקיקים הנמצאים בתוך התערובת, ומזהה את קיומם כמייצרי האיסור, הרמב"ן והרשב"א מבינים 'טעמו ולא ממשו' כפשוטו: אין ממשות של איסור בתבשיל. או, לכל הפחות, ההלכה אינה מזהה ואינה מתייחסת לכך. הדיון אינו על חלקיקים, אלא על טעם (flavor). השאלה העקרונית בה עסקנו, לשיטתם, היא השאלה אם הטעם של הדבר אסור, בהתעלם מהחלקיקים הנמצאים בתבשיל.
כיצד יתכן שההלכה לא תהיה מודעת לכך שיש חלקיקים של האיסור בתוך התערובת? מדברי הרשב"א על רש"י עולה הדבר הבא: עקרונית כאשר האיסור אינו ניכר ומעורב, הוא בטל ברוב. כך שאם לא רואים אותו והוא בטל ברוב, ההלכה מתעלמת מהחלקיקים. אבל אם לחלקיקים הללו עדיין יש השפעה, עדיין מזהים את טעמם בתבשיל, האיסור כבר אינו מצד חלקיק האיסור, אלא מצד הטעם, ההשפעה, של החלקיק על התערובת.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
95 - חמדת השבת: לחם משנה
96 - חמדת הכשרות: האם 'טעם' הוא גל או חלקיק?
97 - חמדת הכשרות: שיעור בששים ובטעם כאשר איסור התערב בהיתר
טען עוד
נגענו במושג 'היתר מצטרף לאיסור'. אחרי שעומדים על שיטה זו של הרמב"ן, ההסבר שלו להבדל בין 'היתר מצטרף לאיסור' ו'טעם כעיקר' ברור יותר: 'היתר מצטרף לאיסור' מתייחס למצב בו ניתן לזהות את האיסור, והשאלה היא מתי לוקים עליו. 'טעם' הוא מצד בו הלכתית האיסור איננו, אך השפעתו ניכרת.
בעל המאור חולק על כך, ואומר שבוודאי שכאשר הטעם מעורב בתבשיל יש ממשות כלשהי של האיסור בתבשיל. השאלה היא מהו היחס ההלכתי אליו, אבל וודאי שיש שם איסור. ניכר שהוא מבין כמו הרמב"ם:בכל מקום הוא אומר ש'טעם' הוא מצב בו ההיתר מחוי (נמס, או שהנוזלים שלו מפוזרים)בתוך התבשיל. האיסור קיים, והשאלה היא אם ניתן להתעלם ממנו בגלל שהוא אינו משפיע בצורה משמעותית על התערובת.
למדנו את ראייתו של אביי מכך שלכאורה בתערובת בשר וחלב הטעם אוסר, ולא הממשות.
הרשב"א אומר שכאשר חלב מעורב בבשר יש כאן ממשות, שהרי ניתן לזהות את החלב בבשר. לכן הוא מבאר שראייתו של אביי היא מבשר שהתבשל בתוך חלב ולאחר מכן הוציאו את הבשר. להבנתו, לא נשאר בחלב שום דבר, אלא השפעת הבשר, טעם, בלבד.
בעל המאור אינו רואה בעיה להוכיח מהחלב הנמצא בתוך הבשר: מדובר בטיפות חלב מעורבות בתוך בשר, שאינן שונות מהותית מ'טיפות' הבשר הנותנות את הטעם בתוך החלב. שוב אנו רואים את ההבדל בין התפיסות שלהם בהגדרת 'טעם'.
ראיה נוספת הייתה מהכשרת הכלים – מדוע יש צורך להכשיר כלים אם הטעם שבהם אינו אוסר? הגמרא עונה שהיה מקום לחשוב שחובת הכשרת הכלים היא חידוש, ולכן אין ללמוד ממנו. אך הראשונים מקשים: מעבר לכך שצריכים להתייחס גם לטעם האיסור, ולא הממשות שלו, מה החידוש של הכשרת כלים? אם החידוש הוא שיש להתייחס לטעם, זה עצמו החידוש של טעם כעיקר!
לכאורה לפי הרמב"ם ובעל המאור התשובה פשוטה: לאדם הפשוט קשה למצוא את הקשר בין הבלוע בכלי ובין 'טעם כעיקר'. טעם כעיקר מתייחס לחלקיקי האיסור הנמצאים בתוך תערובת. אך האדם הסביר אינו מזהה 'חלקיקי איסור' בתוך הסיר.
הרמב"ן אומר שאכן, עקרונית אין כל הבדל בין הבלוע בכלי ובין 'טעם כעיקר' רגיל. ההווא אמינא היא שיש הבדל בין תבשיל שאדם אוכל חד-פעמית, ובין הכלים של אדם. כמו שהתורה ציוותה לטבול כלים שנרכשו מנכרי, היא ציוותה לא לאכול בכלי שבלע איסור, למרות שאין משמעות הלכתית לבליעה זו. להלכה, כמובן, אנו פוסקים שיש משמעות הלכתית לבליעה זו, שכן 'טעם כעיקר'. אבל דברי הרמב"ן משקפים את שיטתו: אין הבדל בין הבלוע בכלי ובין הטעם המעורב בתבשיל. בשניהם איננו מזהים חלקיקים של איסור, אלא רק את השפעת האיסור על התבשיל.
נראה שיש כאן מחלוקת בין בתי מדרש:
חכמי ספרד: רמב"ן, רשב"א, רא"ה – מבינים ש'טעם כעיקר' הוא מצב בו ההלכה אינה מזהה את האיסור בתערובת, אלא את הטעם, (flavor), בלבד.
הרמב"ם ובעל המאור מבינים ש'טעם כעיקר' הוא מצב בו חלקיקי האיסור נמצאים בתערובת, ועולה השאלה באלו תנאים החלקיקים הללו בטלים.
יש מקום לפלפל בשיטת ר"ת ורבנו חיים מבעלי התוספות. קשה לזהות בדבריהם התייחסות מפורשת לכיוון זה או משנהו. למדנו שהם סבורים שכאשר יש מספיק טעם בתבשיל, התבשיל כולו נאסר מדאורייתא ברמה שלוקים על כך. לכאורה משמע שהטעם אינו ממשות, אלא השפעה, ולכן ניתן ללקות על כזית תבשיל-שיש-בו-טעם-איסור, והחידוש הוא שלוקים על השפעה זו. ניתן להתווכח עם טענה זו, וניתן לקוראים לחשוב על כך.
כיצד משערים אם ישנו טעם אוסר בתבשיל? על כך נרחיב בפעם הבאה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
