^ 1.
שמות כה, ח.^ 2.
זוהר ח"ג קכו ע"א. תרגום: כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה, שבכל מקום שהם שרויים הקב"ה נמצא ביניהם, משום שאינו מסיר אהבתו מהם. ומהו שכתוב 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'? "ועשו לי מקדש" סתם - שכל בית כנסת בעולם נקרא מקדש, והשכינה מקדימה לבוא לבית הכנסת.^ 3.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים יא, א.^ 4.
ביאור הלכה סימן קנא סעיף יא.^ 5.
שדי חמד מערכת ב סימן קיב.^ 6.
רבי חיים חזקיהו מדיני (ירושלים-חברון), התקצ"ג-התרס"ה - פוסק, מגדולי האחרונים ומנהיג קהילה. נולד בירושלים, אך עקב פטירת אביו והמצב הכלכלי הדחוק, נאלץ לנדוד לחוץ לארץ. הגיע לקושטא (איסטנבול) ומשם לעיר קראסובזר שבחצי האי קרים (רוסיה). שם מצא קהילה יהודית שהיתה רחוקה מתורה ומצוות, והקדיש ל"ג שנים מחייו כדי ללמדם תורה, ייסד עבורם תלמודי תורה וישיבות ותיקן תקנות רבות לחיזוק הדת. למרות ריחוקו ממרכזי התורה, התפרסם שמו בכל העולם היהודי בזכות חיבורו האנציקלופדי הענק שנכתב שם. לעת זקנתו, בשנת התרנ"ט, חזר לארץ ישראל והתיישב בירושלים, אך עבר לחברון כדי להסתתר ולעסוק בתורה באין מפריע. למרות רצונו באלמוניות, לאחר פטירת רב העיר הוכרח לקבל על עצמו את משרת ה"חכם באשי" (רבה הראשי) של חברון. בחברון הקים ישיבה בביתו ותרם את ספרייתו העשירה והנדירה לטובת הכלל (לבית החולים "משגב לדך"). מחבר הספרים: "שדי חמד" - אנציקלופדיה הלכתית (י"ח כרכים) הכוללת כללים ומערכות, "מכתב לחזקיהו" - שו"ת וחידושים, "אור לי" - שו"ת, "פקד אתם" - דרשות ומוסר.^ 7.
שו"ת אגרות משה או"ח ח"ו סימן יד.^ 8.
רבי משה פיינשטיין (בעל ה"אגרות משה") (רוסיה-ארצות הברית), התרנ"ה-התשמ"ו - מגדולי פוסקי ההלכה בדור שלאחר השואה. בילדותו למד אצל הרב איסר זלמן מלצר בישיבת סלוצק. לאחר מלחמת העולם הראשונה ופטירת אביו שימש במשך שנתיים כרב עיירת הולדתו אוזדה, ולאחריה שימש ברבנות העיר ליובאן שברוסיה, עד הגירתו לארצות הברית בשנת התרצ"ז. בארצות הברית שימש כראש ישיבת "תפארת ירושלים" בניו יורק, כנשיא אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה וכנשיא ארגון "עזרת תורה". תשובותיו מופצות בעולם היהודי כולו. הוא דן בתשובותיו בבעיות טכנולוגיות מודרניות וגם בעיקרי היהדות. על מצבתו נכתב בין היתר: "עמוד ההוראה גדול הדור אב לחכמים ראש המדברים לכל דבר שבקדושה, נשא משא הדור בחכמה ותבונה באומץ וגבורה ובסבלנות אין קץ, בכל אשר פעל ועשה, הדריך הנהיג הורה ולימד, מסר נפשו להעמדת האמת שעלתה לו מעמלו כל ימיו אצר אוצרות של תורה בספריו אגרות משה ודברות משה והעלה אור חדש בלמוד התורה ובהבנתה. מקור ההלכה לכל המבקש תורת חיים משענת ומבטח להם בעבודת השי"ת השפיל והמציא עצמו לכל נזקק ונדכא לשמוע לצרכיהם להשתתף בצערם ולסעדם ונקש על דלתי רחמים בתפילתו לישועתם אמיץ לב בגיבורים להציל כל עשוק. קדוש וטהור חכם ועניו אהוב למעלה ואהוב למטה ומקובל לכל".^ 9.
עיין איכה רבה (פתיחתא יב): "רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר: ארבע מאות ושמונים בתי כנסיות היו בירושלים חוץ מבית המקדש".^ 10.
יומא סח ע"ב.^ 11.
מאירי יומא סח ע"ב.^ 12.
שפת אמת יומא סח ע"ב.^ 13.
יומא כה ע"א.^ 14.
הערות הגרי"ש אלישיב יומא סח ע"ב.^ 15.
הרב יוסף שלום אלישיב (שאוול שבליטא-ירושלים), התר"ע-התשע"ב - "פוסק הדור", מנהיג הציבור הליטאי ודיין בבית הדין הרבני הגדול. נולד כבן יחיד להוריו לאחר 17 שנות ציפייה. בשנת התרפ"ד, בעצת ה"חפץ חיים", עלה לארץ ישראל עם סבו המקובל בעל ה"לשם שבו ואחלמה" והשתקע בשכונת מאה שערים בירושלים. נודע בהתמדתו העצומה והנדירה, כשהוא מקפיד על סדר יום מדוקדק במשך למעלה מ-80 שנה, וממעט בשינה לאורך היממה. כיהן כדיין בבית הדין הרבני הגדול במשך כ-20 שנה. לאחר פרישתו ישב בביתו הצנוע ברחוב חנן 10 בירושלים, משם הנהיג את עולם התורה וההלכה ביד רמה. ביתו הפך לתל תלפיות עבור שואלים מכל קצוות תבל. למרות שלא כתב ספרים בצורה מסודרת כדרך המחברים, רשם לעצמו אלפי הערות קצרות ותמציתיות על דפי הגמרא והראשונים, אשר עובדו והוצאו לאור על ידי תלמידיו. מחבר הספרים: "קובץ תשובות" (ה' חלקים) - שאלות ותשובות הלכתיות, סדרת "הערות הגרי"ש" - על מסכתות הש"ס, "כתבות" - על מסכתות כתובות, סוטה וקידושין, ו"משנת יוסף" - על הרמב"ם ושולחן ערוך.^ 16.
שו"ת הריב"ש סימן רנג.^ 17.
שו"ת הריב"ש סימן שלא.^ 18.
שו"ת הרדב"ז ח"ג סימן תעב.^ 19.
רבי דוד בן שלמה אבן זמרא (הרדב"ז) (ספרד-צפת), הרל"ט-השל"ד - גדול פוסקי דורו, "מלך הרבנים", מקובל ומנהיג יהדות מצרים. נולד בספרד, ועם הגירוש בשנת רנ"ב נדדה משפחתו לפאס שבמרוקו ולבסוף למצרים. במצרים התמנה לראש הרבנים ועמד בראש הישיבה הגדולה בקהיר במשך למעלה מארבעים שנה. היה עשיר מופלג ועסק במסחר ובהלוואות, ומעולם לא הסכים לקבל שכר על רבנותו, אלא אדרבה, תמך מכספו האישי בתלמידי חכמים ובעניים רבים. בין תלמידיו המובהקים נמנו רבי בצלאל אשכנזי, בעל ה"שיטה מקובצת", ואף האר"י הקדוש, שלמד אצלו נגלה והלכה בצעירותו במצרים. לעת זקנתו, בגיל מופלג, החליט לוותר על מעמדו הרם ולעלות לארץ ישראל כדי להיקבר בה. תחילה התיישב בירושלים ופסק בה את פסיקותיו המפורסמות (כגון בעניין זיהוי מקום המקדש והיתר הכניסה למקומות מסוימים בהר הבית), אך עקב הכבדה במיסים מצד השלטונות העות'מאניים עבר לצפת, שם חי עד פטירתו (בגיל 110) ונקבר בחלקת הרבנים הישנה. מחבר הספרים: "שו"ת הרדב"ז" (למעלה מ-3,000 תשובות בשבעה חלקים), "יקר תפארת" - ביאור על הרמב"ם, "מצודת דוד" - טעמי המצוות בדרך הפשט והסוד, "מגדל דוד" - על שיר השירים, "מגן דוד" - על צורת האותיות בדרך הקבלה, "כללי הגמרא".^ 20.
משנה ברורה סימן קנ, ס"ק ב.^ 21.
פתחי תשובה חו"מ סימן קסב, ס"ק ו.^ 22.
שו"ת באר יצחק או"ח סימן כד.^ 23.
שו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סימן מו.^ 24.
דרשות בית דוד דרוש ו.^ 25.
רבי דוד טביל (מינסק שברוסיה הלבנה), תקנ"ד-תרכ"א - מגדולי תלמידיו של רבי חיים מוולוז'ין ורבה של העיר מינסק. נחשב לאחד מעמודי התווך של שיטת הלימוד הליטאית וממשיך דרכו של רבו הגדול בישיבת וולוז'ין. כיהן כרבה של מינסק הגדולה, שהיתה באותה עת "עיר ואם בישראל" ומלאה בגאונים ולמדנים (בהם בעל ה"שאגת אריה" שכיהן שם לפניו), וניהל את הקהילה ביד רמה ובתבונה במשך עשרות שנים. ספרו "נחלת דוד" נחשב עד היום לאחד מספרי היסוד בלימוד הסוגיות הישיבתיות. נודע בחריפותו הרבה ובבקיאותו, והיה מהמשיבים הגדולים בדורו שפתרו שאלות סבוכות שהופנו אליו מרחבי רוסיה וליטא. מסופר כי רבו, ר' חיים מוולוז'ין, העריכו עד מאוד וראה בו את אחד מבחירי תלמידיו המובהקים. מחבר הספרים: "נחלת דוד" - חידושים וביאורים עמוקים על מסכתות הש"ס, "שו"ת נחלת דוד" - תשובות בהלכה, "בית דוד" - דרשות ודברי אגדה.^ 26.
סוכה נא ע"ב.