ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- יום ירושלים
מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה
קוּמִי צְאִי מִתּוךְ הַהֲפֵכָה
רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא
וְהוּא יַחֲמוֹל עָלַיִךְ חֶמְלָּהּ.
לפני כ-500 שנה חיבר רבי שלמה אלקבץ בצפת את שיר הכיסופים לגאולה, הפיוט "לכה דודי", שבאופן פלאי התקבל בכל העדות בעם ישראל והפך לחלק מרכזי ובלתי נפרד מקבלת השבת. בבית השלישי מכונה ירושלים "מקדש מלך, עיר מלוכה". ארצה לעסוק במשמעותו העמוקה של כינוי זה.
מקורו של הביטוי לקוח מספר עמוס (פרק ז, י-יג), בהקשר שונה לחלוטין:
"וַיִּשְׁלַח אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית אֵל אֶל יָרָבְעָם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא תוּכַל הָאָרֶץ לְהָכִיל אֶת כָּל דְּבָרָיו: כִּי כֹה אָמַר עָמוֹס בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם וְיִשְׂרָאֵל גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ: וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה אֶל עָמוֹס חֹזֶה לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל אֶרֶץ יְהוּדָה וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם וְשָׁם תִּנָּבֵא: וּבֵית אֵל לֹא תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא כִּי מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ הוּא וּבֵית מַמְלָכָה הוּא:"
הנביא עמוס מגורש מבית אל, מקום בו בנה ירבעם את העגלים והפכו למקדש של עבודה זרה. המשורר "מגייר" את הביטוי ומשתמש בו עבור ירושלים עיר המקדש האמיתי, עיר הממלכה האמיתית. על איזו ממלכה מדובר? אפשר לפרש על מלוכת ה', אפשר על מלכות ישראל, ואפשר על שניהם גם יחד.
בברכת המזון, אנו פותחים דרך ההודיה על הלחם, ממשיכים בהודיה על הארץ, וממשיכים בברכה השלישית בהודיה (שלאחר החורבן הפכה לבקשה) על ירושלים. סדר תקנת הברכות מבואר במסכת ברכות (מח ע"ב):
"אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש".
מרן הראי"ה זצ"ל בספרו עין איה (ברכות פרק ז אות לא) עומד על ההיגיון שבסדר הברכות, ומבאר שההודיה מתחילה מן הפרט ומשם מתרוממת אל עבר הכלל. תחילה מודים על המזון המספק לנו את הקיום הגופני הפרטי; משם ממשיכים לארץ שהיא הקיום הגשמי של כלל האומה; מתרוממים אל ירושלים שהיא המרכז הרוחני והמטרה הרוחנית הלאומית של עם ישראל; ובאותה ברכה ממשיכים להתרומם לבית המקדש שהוא המטרה העליונה של רוחניות העולם כולו.
נביא את דברי הרב זצ"ל בעין איה:
"אמנם סדרי הבנין הכללי צריכין להיות מותחלים מהפרטים, ע"כ ראשית הכל צריך הקיום הגופני הפרטי ואחריו הקיום הגופני הכללי. ואחר שעלו ביד האומה שתי אלה, אז צריך להתחיל התיסדות הצורה הפרטית, בתור אומה דואגת לעצמה לקיומה וצביונה, ואח"כ תגיע עד הצורה הכללית בדאגתה לכל המון גויים ברואים בצלם אלהים...
אח"כ דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, שכבר בא הזמן ליסד מרכז רוחני כללי לכלל האומה. אמנם בזה תיקן דוד על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, היינו הדאגה הרוחנית עבור ישראל עצמם, במה שכל ישראל יתאגדו ע"י ירושלים לעם אחד בצורתם הרוחנית, ובזה נשלמה המטרה הרוחנית הלאומית הפרטית. ושלמה תיקן על הבית הגדול והקדוש, להעיר ג"כ על המטרה העליונה של הרוחניות הכללית, כמו שאמר ביסוד הבית "למען דעת כל עמי הארץ כי ד' הוא האלהים אין עוד".
אח"כ דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים, שכבר בא הזמן ליסד מרכז רוחני כללי לכלל האומה. אמנם בזה תיקן דוד על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, היינו הדאגה הרוחנית עבור ישראל עצמם, במה שכל ישראל יתאגדו ע"י ירושלים לעם אחד בצורתם הרוחנית, ובזה נשלמה המטרה הרוחנית הלאומית הפרטית. ושלמה תיקן על הבית הגדול והקדוש, להעיר ג"כ על המטרה העליונה של הרוחניות הכללית, כמו שאמר ביסוד הבית "למען דעת כל עמי הארץ כי ד' הוא האלהים אין עוד".
לאחר שהתבוננו בסדר הכללי של הברכה נשוב ונתמקד בברכת ירושלים.
"רחם נא ה' אלהינו על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מלכות בית דוד משיחך ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו".
הברכה פותחת בירושלים וממשיכה בבית המקדש, אך באופן תמוה בתווך ביניהם מבקשים גם על מלכות בית דוד, והדבר טעון הבנה, מדוע עניין המלכות הוכנס לתוך ברכת ירושלים?
תמיהה זו חוזרת על עצמה גם בתפילת עמידה – גם שם הוכנסה הבקשה על כסא דוד לתוך ברכתה של ירושלים.
"ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ותשכן בתוכה כאשר דברת, ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם, וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין. ברוך אתה ה' בונה ירושלים".
ושם התמיהה גדילה עוד יותר, שהרי מיד לאחר מכן ישנה ברכה שלימה המיועדת לבקשה על מלכות דוד.
"את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח, וקרנו תרום בישועתך..."
ואם כן מדוע הצריכו אנשי כנסת הגדולה לכפול את הבקשה ולהכניס את בקשת המלוכה גם בתוך ברכת ירושלים?!
והנה בהמשך הגמרא בברכות מפורש, שלא רק שיש עניין להזכיר בקשה זו בתוך ברכת ירושלים שבברכת המזון, אלא שכל שלא הזכיר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובת ברכת ירושלים, כלומר, מבואר כאן שאכן אלו שני עניינים התלויים זה בזה.
"תניא, רבי אליעזר אומר: כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה, בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים - לא יצא ידי חובתו".
אמנם הגמרא לא טורחת לבאר את טעם הדבר.
רש"י (ד"ה מלכות) מפרש:
"מלכות בית דוד בבונה ירושלים - שעל ידו נתקדשה ירושלים".
ועדיין הדברים אינם מספקים, שהרי גם ארץ ישראל נכבשה על ידי יהושע, ומדוע איפוא אין חובה להזכיר את יהושע בברכת הארץ?!
הרמב"ם בהלכות ברכות (פרק ב הלכה ד) מנמק:
"וחותם בה בונה ירושלים או מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים, ולפיכך נקראת ברכה זו נחמה, וכל מי שלא אמר מלכות בית דוד בברכה זו לא יצא ידי חובתו מפני שהיא ענין הברכה, שאין נחמה גמורה אלא בחזרת מלכות בית דוד".
בחידושי הגרי"ז (רבי יצחק זאב הלוי סולוביצ'יק) על התורה מרחיב בהמשך לרמב"ם וכותב שחזרת מלכות בית דוד היא מעניין בניין ירושלים, ומסייע לכך מגמרא בבבא קמא צז ע"ב לגבי צורת המטבע שהייתה בירושלים.
אומרת הגמרא:
"איזהו מטבע של ירושלים? דוד ושלמה מצד אחד, וירושלים עיר הקודש מצד אחר".
הרב אביגדור נבנצל שליט"א בספרו ביצחק יקרא (על הש"ס, סימן ז) מרחיב על גבי דברי הגרי"ז בעניין הקשר העמוק בין ירושלים למלכות בית דוד, ומבאר בכך את ההלכה שאין ממנים מלכים בירושלים אלא מבית דוד.
נביא את דבריו:
"והיינו טעמא דאמרינן מלכות בית דוד בבונה ירושלים ולא בברכת הארץ, דאין זה רק מפני שדוד בנה ירושלים וגם תיקן ברכת בונה ירושלים, כדאיתא בברכות שם, אלא מפני שירושלים מיוחדת למלכי בית דוד יותר משאר א"י, וירושלים קרויה נחלה (זבחים קיט א) ונצח (ברכות נח א) ועל כן היא הראויה למלכות שהיא נחלה נצחית, שהיא מלכות בית דוד. והיינו טעמא דבשמונה עשרה אף דאמרינן ברכה מיוחדת אצמיחת קרן דוד מ"מ כללינן לה למנהגנו נמי בבונה ירושלים. ויסוד הדברים הוא ברמב"ם שכתב פ"א מהל' מלכים ה"י דאין ממנין בירושלים לעולם אלא מלך מזרע דוד. ומקורו טהור מן הפסוק שהביא שם הל' ח: "למען היות ניר לדויד עבדי כל הימים לפני בירושלים" (מלכים א יא, לו)".
ביאור הדברים הוא שקבע הקב"ה בעולמו שהדרך לגילוי מלכותו נעשה דרך מלכות ישראל, מלכות בית דוד. מלכות ה' אינה יכולה להתגלות באופן אחר אלא דרך מלכות ישראל. לפיכך כאשר גלית מחרף מערכות ישראל, דוד מתרגם זאת מיד לחירוף מערכות אלהים חיים, כמתואר בשמואל א פרק יז:
פסוק י: "וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד".
פסוק כו: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים".
פסוק כו: "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים".
זו הסיבה שבגללה אנו מתפללים: "הרם קרן עמך". אין כאן בקשה אישית אלא כמיהה למלכות ה'. זו הסיבה שבתפילות הימים הנוראים אנו מדגישים: "ובכן יתקדש שמך ה' אלהינו על ישראל עמך, ובכן תן כבוד לעמך", וכפי שהיטיב לבאר זאת הרמח"ל במאמר החכמה:
"והענין - דע, כי הנה בכלל העולם יש הטוב והרע, ובמין האנושי - ישראל ואומות העולם, והנה תיקון העולם הוא, שיהיה הטוב שולט והרע נכפה, ובמין האנושי - ישראל שולטים ואומות העולם משתעבדות תחתיהם. והנה בהיות הדבר כן - הנה טוב לכל, כי הנה הקדושה מאירה בישראל ומתחזקת בם, ובהיות אומות העולם משתעבדות תחתם, נתקנות על ידם, ונמשך להן משך מן הקדושה ההיא. אך אם אומות העולם מתפרצות מתחת ידי ישראל ושולטות, וישראל נכנעים - הנה ישראל מפסידים, שהם בשפלות, והקדושה אינה מתחזקת בעולם".
ובהמשך:
"והנה לשתתחזק הקדושה כראוי, צריך שיהיו ישראל בארץ ישראל, כי הם העם הנבחר והיא הארץ הנבחרת, ובישראל ימלוך מלך מבית דוד שהוא המלך הנבחר, ובו נקשרים כל ישראל ליקשר בקדושה; ואם אחד מן התנאים האלה חסר, אין הקדושה מתחזקת כראוי. ואמנם על פי הסדר הזה אנו מתפללים, והיינו אחר שהתפללנו על עיטור כללם של ישראל אנו מתפללים על הארץ, וזהו - "שמחה לארצך ששון לעירך", ואחר כן על מלכות בית דוד, והיינו - "וצמיחת קרן לדוד עבדך".
לאור זאת ניתן להבין מדוע ירושלים מקום שכינת ה' מחד ומלכות בית דוד מאידך הם שני צדדים של אותה המטבע, כמתואר במסכת בבא קמא. ואם נחזור לפיוט לכה דודי, הרי שמקדש מלך ועיר מלוכה – או עיר מלוכת ה' ועיר מלוכת בית דוד – הם שני הצדדים של אותה המטבע.
כעת נקבל הבנה עמוקה לפסוק בתהלים (קכב, ג): "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו". לא רק חיבור מאחד של שבטי ישראל, כי אם חיבור של מלכות ה' עם מלכות ישראל. נראה שלכך מכוון רש"י שם בהביאו את מדרש רבותינו.
"ורבותינו אמרו: יש ירושלים הבנויה בשמים ועתידה ירושלים של מטה להיות כמותה".
נסיים בברכה שנזכה להתגלות מלכות ה' במהרה דרך בניין ירושלים וצמיחת מלכות בית דוד במהרה בימינו.
שיחות ליום ירושלים "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך"
הדברים נאמרו במסיבת יום ירושלים התשס"ג, בישיבת מרכז הרב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
