ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יוחנן מ' ישמח בן משה
לדוגמא: נניח שחמאה נופלת לסיר מרק עוף. המרק חם ואין אפשרות למצוא את החמאה, וממילא אנו מניחים שהחמאה מתערבבת ונותנת את טעמה באוכל שבסיר, וטעם זה כבר לא יסור. אך אם יש פי ששים מרק ביחס לחמאה, נאמר שטעמה בטל במרק.
אך אם נתח בשר נמצא על המנגל, וחמאה נופלת עליו, לכאורה צפוי שהחמאה תישאר ותשפיע על המקום עליו היא נפלה. דבר זה עשוי לגרור קולא וחומרה: מצד אחד, לכאורה החמאה אוסרת באופן מקומי, ויתר החתיכה לא תסייע לבטל את טעמה. בסיר בו האוכל מתבשל כל יתר האוכל בסיר נחלץ לסיוע בביטול החמאה שנפלה. אך בחתיכה אין הצדקה להניח שהאיסור בטל ביתר החתיכה. מנגד, לכאורה כשם שיתר החתיכה אינה משפיעה על החמאה, החמאה גם אינה משפיעה על יתר החתיכה. אם אין פי ששים בתבשיל יחסית לחמאה שנפלה, התבשיל כולו ייאסר. אך לכאורה ביחס לחתיכה צלויה אין סיבה לאסור את שאר החתיכה.
במסכת חולין (דף צו ע"ב) אומר שמואל שירך שנצלתה כמות שהיא, יחד עם גיד הנשה שבה, קולף עד שמגיע לגיד.
מלשון הרמב"ם עולה שכאשר מדובר בצלייה, רק הקליפה (השכבה המינימלית שניתן להסיר אותה כחתיכה אחת) שסביב האיסור תאסר. לכאורה משמע שאם חלב נופל על חתיכה שעל האש, יש לקלף את האזור עליו נפל החלב, ורק הוא ייאסר.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
125 - האם גוש מאכל שומר על חומו
126 - איסור שנגע בצלי
127 - בין צלי ובישול
טען עוד
הרא"ש מציע שמא יש הבדל בין גיד הנשה, שהוא יבש מאוד, ולכן טעמו משפיע החוצה מעט, לעומת נוזלים שמחלחלים מעבר לקליפה. אך נטייתו היא לומר שבגמרא במסכת חולין יש תיאור של קילוף של הבשר, ואין ללמוד מכך על הכמות שנאסרה.
מנגד, הרשב"א מגן על הרמב"ם ואומר שהמקרה של פסח הוא מקרה ייחודי, אבל ככלל יש לאסור קליפה בלבד.
נסכם: שלוש שיטות בראשונים:
א.
הרמב"ם והרשב"א: צלי אוסר כדי קליפה (והמקרה של פסח הוא מקרה ייחודי).
ב. הצעה של הרא"ש: יש להבחין בין גיד יבש, שאוסר קליפה, ונוזל, שאוסר כדי נטילה.
ג. מסקנת הרא"ש: בכל האיסורים יש לאסור כדי נטילה (ואין לדייק מניסוח הגמרא במסכת חולין).
ב. הצעה של הרא"ש: יש להבחין בין גיד יבש, שאוסר קליפה, ונוזל, שאוסר כדי נטילה.
ג. מסקנת הרא"ש: בכל האיסורים יש לאסור כדי נטילה (ואין לדייק מניסוח הגמרא במסכת חולין).
השולחן ערוך (יורה דעה סימן קה סעיף ד) מכריע כשיטת הרא"ש למסקנה.
אך נראה שעדיין התמונה עדיין אינה פשוטה כלל:
בהמשך הסוגיה שם רב הונא אומר שאם בטעות צולים גדי בלי להוציא את החֵלֶב – אסור לאכול אפילו מהאזניים (הרחוקות מהחֵלֶב). מקשים על כך ממעשה ברבי יוחנן בו אכן צלו גדי לפני שהסירו את החֵלֶב ממנו, ורבי יוחנן התיר לקלף את הבשר ולאכול, משמע כפי שאמר שמואל, שיש לאסור קליפה (או נטילה) בלבד! הגמרא מכריעה: עקרונית חֵלֶב מפעפע, אך שם היה מדובר בכחוש1.
ר"ת מבאר שמדובר בגדי כחוש. החֵלֶב של הגדי הכחוש פחות מתפשט (השומן שלו פחות שומני – פחות רווי), ולכן הוא אוסר את סביבתו הקרובה בלבד.
הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה לב) פוסק שאם צלה את הגדי עם החֵלֶב שבו אי לאכול אותו כלל, מכיוון שהחֵלֶב מתפשט ונבלע בכל האיברים. אבל אם מדובר בגדי כחוש, בו יש פי ששים בשר גדי יחסית לחֵלֶב – קולף ואוכל את הבשר.
מדברי הרמב"ם עולה כך: חֵלֶב הוא חומר שומני, שאינו נשאר במקומו, אלא "נמס" ומתפשט, פנימית, בכל הבהמה. המשמעות היא שיש להתייחס לחֵלֶב כמו בישול: כשם שאם נופל חֵלֶב לתבשיל, אסור לאכול את כולו אם אין בו פי ששים, כך אם החֵלֶב נותר בבהמה, אסור לאכול אפילו מראש אזנו. אך ההיפך גם נכון: אם יש פי ששים בתבשיל, כל התבשיל מותר, כך גם אם יש פי ששים בשר גדי יחסית לחֵלֶב, מותר לאכול את כל מה שרחוק כדי קליפה ממנו.
הרשב"א לוקח את דברי הרמב"ם עד הקצה: במידה ויש פי ששים, אין צורך גם לאסור את הקליפה סביב החֵלֶב, מפני שהחֵלֶב כבר התערבב בשאר הבהמה!
אך הרא"ה אומר שיש בעיה בשיטה הזאת: כאשר מדובר בתבשיל, הנוזלים, חוקי הדיפוזיה, מתירים לנו להניח שהחומר שהתערבב משפיע על כל התבשיל בסיר כולו באותה מידה. אך כאשר מדובר בצלייה, מה מכוון את החֵלֶב להיכן להתפשט? במה יוודע שהחֵלֶב לא זלג לכתף של הגדי ונשאר שם? ממילא אם מדובר בחֵלֶב המפעפע בחתיכה, לעולם נאסור את כולה, וביטול בששים לא יועיל!
השולחן ערוך (סימן קה סעיף ה) פוסק את דברי ר"ת, לפיהם לבהמה כחושה מאוד אין חֵלֶב שמתפשט בשאר הבהמה. לאחר מכן הוא פוסק את דברי הרמב"ם – שאם יש פי ששים, האזור סביב החֵלֶב נאסר. אך כאמור, הוא פוסק כדברי הרא"ש, ולכן אוסר כדי נטילה סביב מקום החתיכה.
הרמ"א (שם) מסיים ואומר שבפועל יש לנו בעיה: איננו בקיאים לדעת מה שמן ומה כחוש. ולכן עקרונית יש להחמיר לשני הכיוונים: לוודא שיש ביטול בששים. אם אין ביטול בששים, הבשר כולו ייאסר. וגם אם יש ביטול, לאסור כדי נטילה סביב החֵלֶב.
הפרי מגדים (שם ס"ק יא) מביא בשם ספר מנחת כהן שיש לקחת בחשבון שדברי הרמ"א הם חומרה. כלומר: אם ברור לנו שמדובר בחֵלֶב שמן, מדינא יש ביטול בששים, ואיסור כדי נטילה זו חומרה. נפקא מינה אם איננו יודעים היכן האיסור: אין
צריכים לחשוש שמא הוא בכל מקום בבשר, מפני שהוא כבר התפזר בכולו ובטל. במקרה מקביל בו ברור לנו שמדובר באיסור
כחוש, עלינו לאסור את כל כדי הנטילה שיתכן שהאיסור הגיע אליו. בדומה לכך הפתחי תשובה מביא בשם שו"ת שמן רוקח את השאלה הבאה: מה קורה אם אחרי שצלו, והיה פי ששים בחתיכה יחסית לאיסור, בשלו את החתיכה בתבשיל בלי לקלף? אם להערכתנו מדובר בדבר שמן, הרי שהוא בטל בששים. אך אם להערכתנו מדובר באיסור כחוש, יש לשער אם יש פי ששים מאותו כדי נטילה שנאסר.
בפעם הבאה נבחן מה הדין אם האיסור אינו שמן, אך ההיתר שמן, ונתחיל לברר מה הדין אם החתיכה נוגעת במאכל המתבשל.
_________________________________________________________
הגמרא מציעה תירוץ נוסף שלא נעסוק בו.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
