ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

שלושה כתרים ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים הרב אברהם שפירא Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

כ"גכסלו תשס"ח

שלושה כתרים


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
נריה בן אורה יוכבד

צדיק בא לעולם
מורי ורבי מרן הגאון רבי אברהם אלקנה כהנא שפירא, הריני כפרת משכבו זצוק"ל, נולד בשנת תרע"ד בירושלים שבין החומות למשפחה ירושלמית שורשית ומיוחסת לגאונים וצדיקים דור אחר דור. הרב זצ"ל היה דור שישי לתלמידי הגאון מווילנא, שעלו לארץ-ישראל על-מנת לחדש בה את היישוב היהודי. רק בכדי לחוש ולו במעט את אווירת הקדושה והטהרה שחפפה את חצרות ירושלים דאז, לתוכה נולד הרב זצ"ל ובה גדל, אזכיר את שסיפר פעם, כיצד מדי בוקר, כאשר היה חוזר כילד מן התפילה אל ביתו שב"חוש", החצר שבה גדל, היתה ניצבת אשה זקנה ושואלת בחרדת קודש - "נו אברום, מה אומרים, הוא כבר הגיע, כבר הגיע?" הכוונה הייתה למשיח בן דוד כמובן.
בילדותו התבלט מורי ורבי זצ"ל כירא שמים גדול וכבעל כשרונות מיוחד במינו, כמי שעתיד להיות שר וגדול בישראל. אחותו שתחי' מספרת שעוד בהיותו רך בשנים היא זוכרת כיצד סבבוהו וליווהו לכל מקום עדת מעריצים, שומעי לקחו. פעם הזכרתי בנוגע לתולדות חייו של הגר"ח מוולאז'ין זצ"ל, את הצאר ניקולאי. שאלני מו"ר זצ"ל באיזה צאר ניקולאי מדובר, הראשון או השני? כאשר לא ידעתי מה להשיב גער בי נמרצות על כך שאיני יודע היסטוריה, ושטח בפני סקירה מלאה של כל תולדות בית המלוכה הרוסי לדורותיו, וקשרי החוץ של בית מלוכה זה עם שליטים שונים (נפוליאון ואחרים) ומדינות שונות, לפי סדר הזמנים. נותרתי המום ושאלתי מתי הספיק הרב לקרוא ולדעת כל זאת? ענה - "בילדותי ידעה אמי שהדרך היחידה להרגיע את אברהמל'ה זה לתת לו ספר ביד".

חיבור ראשון בגיל שתים-עשרה
את תחילת לימודיו החל הרב זצ"ל בתלמוד תורה עץ חיים שב"חורבה" בעיר העתיקה, אצל ה"מלמדים" המפורסמים בצדקותם ובלמדנותם בירושלים (תחילה אצל רבי אלי' סלומון זצ"ל, לאחר מכן אצל רבי חיים מנחם מנדלסון זצ"ל, רבי חיים באסאן זצ"ל רבי יוסף לומז'ר זצ"ל רבי חיים מן זצ"ל ועוד). גדלותו בתורה וכישרונותיו הגאוניים היו לשם דבר כבר אז. בהיותו כבן שתים-עשרה, בעידודו של רבו רבי חיים הקלמן זצ"ל, חיבר את חיבורו הראשון בגדרי הקניינים בהלכה וקראו בשם "דרכי הקניינים". לאחר פרעות תרפ"ט, עברה ישיבת חברון (סלבודקה) לירושלים, ורבים מלומדי התורה נמשכו ללמוד בישיבה זו, שבראשה עמד באותו זמן הגאון רבי משה מרדכי עפשטיין זצ"ל, בעל הספר "לבוש מרדכי". באותה תקופה עבר גם מו"ר זצ"ל ללמוד בישיבת חברון. אמר לי פעם מו"ר זצ"ל, כי עד שהגיע לישיבת חברון, כבר ידע שלושה סדרי ש"ס על בוריים. באחד מימיו הראשונים של מו"ר בישיבת חברון, תוך כדי שיעור לכלל הישיבה של הגאון ר' משה מרדכי עפשטיין זצ"ל, הקשה מו"ר זצ"ל קושיא עצומה על מהלך השיעור. הגאון רמ"מ זצ"ל הפסיק את השיעור לכמה שניות, חשב על הדברים, ולאחר מכן המשיך בשיעור כאילו לא הוקשה דבר. בתחילת השיעור הכללי הבא, שאל הגרמ"מ זצ"ל - "איפה הקטן (מו"ר היה צעיר לימים וגם נמוך) שהקשה את הקושיא בשיעור הקודם"? לאחר שראה את מו"ר זצ"ל, המשיך בשיעור שכולו נסוב סביב קושייתו של מו"ר זצ"ל. מאז התפרסם שמו של הרב זצ"ל בישיבת חברון כעילוי עצום.

לימוד תורה מתוך דוחק

לימוד התורה של הרב זצ"ל בשנים אלה היה בעמל גדול, מתוך מסירות נפש ודחק נוראיים, ועם כל זאת לא פסק פיו מלימוד יומם ולילה. פעם ראיתי דף של רשימת תלמידים של הת"ת אותו ניהל אביו, ומצדו השני של הדף חידושי תורה של הרב זצ"ל כתובים בצפיפות. כששאלתיו על כך, ענה לי, שבאותה תקופה מרוב עניות ודחק לא היו לו דפים לכתוב עליהם חידושי תורה והיה צריך להשתמש בדפים משומשים. באחד הימים בהם הגיעו כמעט לפת לחם, בכתה אמו של הרב זצ"ל, מרת הענע רייזל נ"ע, על מצבם הקשה. אביו של הרב זצ"ל, רבי שלמה זלמן זצ"ל, שלא היתה פרוטה בכיסו ולא היה יכול להקל על צערה, סיפר לה שזה עתה פגש ברחוב את המשגיח הדגול של ישיבת חברון, הגה"צ ר' לייב חסמן זצ"ל, והוא אמר שבנם אברום הוא הבחור הטוב ביותר והלמדן הגדול ביותר מכל תלמידי הישיבה מירושלים. מיד מחתה מרת הענע רייזל נ"ע את דמעותיה מפניה, ובבת צחוק על שפתיה פנתה לעסקי היום. כשסיפר לנו זאת מו"ר זצ"ל, היה אומר שהסיפור הזה מראה על גדלותם של שלושה. על גדלות המשגיח זצ"ל שהקפיד לשמח את אביו של הרב זצ"ל ולשמחו, על גדלות אביו של הרב, ר' שלמה זלמן זצ"ל, שעל-ידי סיפור זה ביקש לשמח את לבה של אשתו, ועל גדלותה של אמו מרת הענע רייזל נ"ע, שלמרות כל העוני והדוחק, עמלות בנה על התורה והתגדלותו בה, היה ששון ליבה ואושרה, יותר מכל דבר אחר בעולם.

משא-ומתן עם גדולי ישראל
באותן שנים ראשונות בישיבת חברון, שקידתו של מו"ר זצ"ל על התורה ויגיעתו בה, לא ידעה גבול. אמר לנו שבשנים אלה, מרוב התמדה בתורה לא ידע מי הוא היושב לידו. פעם התבטא: "בשנתיים הראשונות בישיבת חברון למדתי את רוב הש"ס, כל שאר חיי היו המשך של שנתיים אלה".
עם השנים גדל והיה לאחד האריות שבחבורה בישיבת חברון המעטירה, ושמו התפרסם בכל עולם התורה כגאון וכצדיק. גדולי הדור דאז, התכתבו אתו ונשאו ונתנו עמו בעניינים שונים בהלכה, וראו בו מי שעתיד להיות גדול בישראל. ביניהם היה גם מרן הראי"ה קוק זצ"ל, שרבנו זצ"ל הזכיר כיצד בדיבור בלימוד היה שופע גאונות עצומה שאין לתארה.
הגאון ר' איסר זלמן מלצר זצ"ל, ראש הישיבה הדגול של עץ חיים, הדפיס את הערותיו של מו"ר זצ"ל בספרו אבן האזל והשיב עליהן. במכתבו פנה אליו - "לידידי הרב הגאון הנעלה מו"ה אברהם שפירא שיחי' ממצויני ישיבת חברון", עוד בהיות מו"ר זצ"ל בשנות העשרים לחייו. באותן שנים היה הגאון ר' צבי פסח פראנק זצ"ל, רבה הגדול של ירושלים, מבקש ממו"ר לכתוב הערות על דברים שכתב, והיה נושא ונותן עמו בכתב (התכתבות ביניהם התפרסמה בספר מנחת אברהם ח"ב), כל זאת עוד לפני שמו"ר זצ"ל התחתן.
גם עם החזון אי"ש זצ"ל היה למו"ר זצ"ל קשר מיוחד במינו. רבנו זצ"ל היה מדבר עמו רבות בלימוד, והחזו"א רצה מאוד שיבוא לבני ברק וישמש כר"מ בישיבת פוניבז', אולם מו"ר העדיף להישאר בירושלים ולא נענה להצעת הרב כהנמן זצ"ל ראש ישיבת פוניבז'. בירושלים היה ידוע, שכל פעם שמתפרסמים חידושי תורה של מו"ר זצ"ל, היה הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק (הגרי"ז) זצ"ל, מבקש לראותם. כאשר ערכו שבע ברכות לכבוד בנו, רבי יוסף דוב סולובייצ'יק זצ"ל, שהיה חברו הטוב של מו"ר, התפרץ מו"ר זצ"ל תוך כדי דרשת החתן והקשה קושיות על דבריו, כדרכה של תורה. התעוררה המולה בבית הגרי"ז וניסו להסות את כולם, אולם הגרי"ז שב ושאל בהתעניינות - "מה הקשה ר' אברהם אלקנה"? מששמע את השגותיו של מו"ר, החליט הגרי"ז עצמו להשיב על הקושיות, אולם מו"ר זצ"ל הוסיף להקשות וכל הבית הפך למרקחה.

מה יאמרו בבני-ברק
הגאון מטשעבין רבי דב בעריש ויידנפלד זצ"ל, שהיה כידוע אחד מגדולי דורו, היה נושא ונותן רבות עם מו"ר זצ"ל, והיה רואה בו מי שעתיד להנהיג את כלל ישראל. לימים, כאשר נפטר החזון אי"ש, נכנס הרב אברהם יצחק ברומברג זצ"ל אל הרב מטשעבין ושאלו: מי יהיה עכשיו גדול הדור? ענה הרב: "איני יודע מה יאמרו בבני-ברק, אבל אני אומר שר' אברהם שפירא הוא גדול הדור הבא". כל הזמן הזה היו תלמידי ישיבת חברון שותים בצמא את דבריו של מו"ר זצ"ל, והיו מחכים לדבר אתו בלימוד בעניינים שונים בש"ס. סיפר הגאון הרב אברהם יצחק טוקר שליט"א מוותיקי ישיבת חברון, כיצד בשמחת תורה אחת תוך כדי ההקפות, דפק על הבימה הגאון הצדיק ר' הירש פאליי זצ"ל, מי שהיה המשגיח בישיבת חברון, והכריז בקול גדול - "ר' אברהם אלקנה הוא גדול הדור". מייד ביקשו תלמידי הישיבה להרים את גדול הדור, שישב בצד ולמד, אולם מו"ר זצ"ל התנגד לכך.

להתכוון בתפילה זה קשה פיסית
באותה תקופה היה מו"ר זצ"ל מתפלל במאה שערים. גם הרב צבי יהודה קוק זצ"ל היה מתפלל שם רבות. ר' צבי יהודה זצ"ל התפעל מאד מתפילתו של מורי ורבי זצ"ל ומאז נקשרו שניהם בעבותות של אהבה. כאן המקום לספר על-אודות כוח תפילתו של רבינו זצ"ל. תמיד היה מתפלל ומברך מן הסידור, גם בחזרת הש"ץ היה מרוכז כל כולו ולא מרים עיניו מן הסידור, אלא עוקב אחרי החזן בתוך סידור התפילה. בראש השנה ויום הכיפורים היה צריך להחליף את בגדיו כמה פעמים במשך היום, משום שהיו סחוטים מזיעה, מרוב מאמץ אדיר בתפילה. בארבע שנותיו האחרונות, הפסיק מורנו ורבנו זצ"ל לאכול לחם בימות החול. כששאלה אותו הרבנית תחי' לפשר הדבר, ענה שאינו אוכל לחם משום שהוא מרגיש שהכוונה שלו בברכת המזון איננה כמו פעם.

הרב מגיע ל"מרכז הרב"
לאחר נישואיו של מו"ר עם אחותו של הרב שלום נתן רענן זצ"ל, מי שהיה חתנו של הרב קוק זצ"ל, נאות מו"ר לבקשת הרב צבי יהודה זצ"ל, והחל להתמסר לתלמידי ישיבת "מרכז הרב". כאשר נחלש הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל, ביקש ממו"ר למסור שיעורים כלליים בישיבה במקומו. מאז, החל מו"ר זצ"ל להרביץ תורה ולגדל דורות של תלמידים בישיבת "מרכז הרב", ויחד עם זאת לשאת בעול הציבור. הרב צבי יהודה זצ"ל היה מתייעץ עם מו"ר בכל הנוגע לענייני הכלל, וראה בדעתו את דעת התורה המכרעת בעניינים רבים שעמדו על הפרק.

הרב מרדכי אליהו מתעקש שהרב יהיה אב"ד
באותם ימים, ביקש הרב הראשי לישראל הגריא"ה הרצוג זצ"ל, למנות את מו"ר זצ"ל, שהיה מבאי ביתו הקבועים, לדיין בירושלים. בתחילה לא רצה מו"ר זצ"ל להיענות לבקשתו, רק לאחר שהפציר בו רבות חברו הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט"א, שוכנע מו"ר ונאות לשבת על כס הדיינות. בבית הדין נתגלה כוחו האדיר של רבנו זצ"ל בפסיקה בכל חלקי התורה. באחת מתשובותיו כתב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל על מו"ר שהיה אז כבן ארבעים ושש - "רב גוברייהו דחכמי ירושלים הראויין להורות בכל התורה כולה ומה אני נגדם". ביושבו בבית הדין התיידד מו"ר עם חבריו שישבו אף הם ושפטו את העם, ביניהם הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א והגאון רבי מרדכי אליהו שליט"א ועוד. מבין הדיינים היו גם חבריו משכבר הימים מישיבת חברון ומירושלים, הגאון ר' אליעזר יהודה וולדינברג זצ"ל בעל ה"ציץ אליעזר" והגר"ש גורן זצ"ל.
כאשר נתמנה מו"ר לדיין בבית הדין הגדול, לפי נוהלי בית הדין היה אמור הרב מרדכי אליהו שליט"א להיות אב"ד בהרכב הדיינים, זאת משום שנתמנה לבית הדין הגדול זמן מסוים לפניו. אולם הרב אליהו שליט"א התעקש שמו"ר ישב באמצע, כאב בית הדין. רק לאחר שנאות מו"ר להיות אב"ד, נתיישב הרב מרדכי אליהו שליט"א לדון.

ראש הרבנים בארץ-ישראל
למרות שנתקבלו החלטות פוליטיות בכנסת, השתדל מו"ר בכל כוחו שהגר"ש גורן זצ"ל ויבדל"א הגר"ע יוסף שליט"א, ימשיכו לכהן בתפקידם כרבנים ראשיים לישראל. לאחר שכל מאמציו עלו בתוהו, נתמנה בשנת תשמ"ג לכהן כרב הראשי לישראל, יחד עם יבדל"א הגאון רבי מרדכי אליהו שליט"א. בשנים אלה לחם מו"ר בעוז להעמיד את תורת ישראל על תלה, בכל תחומי החיים במדינת ישראל. מפסקיו החשובים כראש הרבנים לארץ-ישראל, נודעים בין השאר, הכרעותיו בעניין קביעת זמן המוות, ויהדותם של עולי אתיופיה. כבר אז, כאשר נתגלו סדקים בכוונות על שמירת שלמות הארץ אצל מנהיגי המדינה, גילה מו"ר זצ"ל את דעתו בתקיפות, כי אין למסור שום חלק מארץ-ישראל לידי נוכרים. לאחר מכן, בתקופת הסכמי אוסלו והסכם וואי פרסם שוב מו"ר את דעתו והכריע, כי אסור לחייל לעבור על דברי תורה ועליו לסרב למלא פקודת גירוש של יהודים מביתם. כך גם מאוחר יותר, בתקופה בה זממו לגרש יהודים מביתם בגוש קטיף על מנת למסור את הקרקע לנכרים, עמד מו"ר בעוז כאריה על משמרתו, ולעומת כל המגמגמים והתוהים נלחם ללא חת על שלמות ארצנו הקדושה, כפי שלחם על שלמות התורה הקדושה כל ימיו. באותה מידה, עמד בתוקף לאחר הגירוש, על כך שצריך לומר הלל ביום העצמאות ולא לשנות דבר בתפילה לשלום המדינה, ושעצם קיומה של מדינה יהודית בארץ-ישראל היא עניין רוחני עצום, על ידה מתקיימת מצוות יישוב ארץ-ישראל. כל ימיו לחם מו"ר על האמת, ללא כל נגיעות או פניות אישיות. מעולם לא סבל נדנוד של שקר או בריחה מדרך הישר. חלק מיושרו היתה גם הצניעות והפשטות שבה חי. בהיותו רב ראשי לישראל, התגורר הרב בדירה קטנטנה בגאולה בעלת רהיטים רעועים. גם כאשר עבר לגור בשכונת קריית-משה, על יד הישיבה, חי בדירה צנועה ופשוטה בתכלית. מעולם לא נתן שילווהו או שיעסקו עמו בגינוני כבוד.

ראש ישיבת "מרכז הרב"
בשנת תשמ"ב, עם פטירת רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, המשיך מו"ר זצ"ל בהנהגת הישיבה ועמד בראשה עד סוף ימיו. מו"ר זצ"ל היה גאון ופוסק, ראש הרבנים בארץ-ישראל ומנהיג ציבור, אולם תמיד אמר שהוא בראש ובראשונה "ראש ישיבה". בשישים השנה שהרביץ תורה לעדרים בישיבת מרכז הרב, הקים רבינו זצ"ל עולה של תורה בארץ-ישראל. מתחת ידו יצאו דיינים ורבנים, ראשי ישיבה ור"מים. ישיבות רבות קמו בעידודו ונתמכו על ידו בכל רחבי הארץ, כמו כן, אולפנות וישיבות תיכוניות. מו"ר מסר את נפשו כל ימיו להעמיד תלמידים לאלפים, דאגתו ואהבתו להם הייתה ללא גבול. גם בימים קשים כשבריאותו היתה רופפת, תלמידי הישיבה היו בראש מעייניו. את שיעורו הכללי על סוגיית הגמרא הנלמדת מסר מדי שבוע בבית המדרש בישיבת "מרכז הרב", אך בנוסף לכך היה שיעור מיוחד בביתו במוצאי שבת בספר קצות החושן. שיעור זה של הקצוה"ח במוצ"ש לא היה מוכן מראש, ולעתים היו מחליטים זמן מועט לפני השיעור סביב איזה סימן יעסוק השיעור. כאן זכו התלמידים לראות כיצד לומד גדול הדור, כיצד הוא מקשה ומתרץ שואל ומפרק, עוקר הרים וטוחנן זה בזה, והיו דברי התורה שמחים כנתינתן בסיני. בשנים האחרונות לחייו, מינה את בנו ותלמידו המובהק שלא משה ידו מתוך ידו, ראש הישיבה הגאון רבי יעקב כהנא שפירא שליט"א, להעביר שיעורים כלליים לצדו בישיבה. בכך דאג מו"ר זצ"ל ששרשרת הזהב של מסירת התורה הגדולה בישיבה לא תיפסק ולו לרגע, גם כאשר העברת השיעורים כסדרם הפכה בשלב מאוחר יותר למשימה קשה בעבורו מפאת גילו. לא רק תלמידיו זכו לאוזן קשבת ולהדרכות בתורה ובדרכי החיים. דלתו של מו"ר זצ"ל היתה פתוחה תמיד לכל שואל ומבקש עד ימיו האחרונים ממש. כל שאלה בהלכה היתה מקבלת מענה, אדם הזקוק להדרכה או לעזרה וכל מר נפש ידע שאצל מו"ר יקבל עצה או ליטוף, והכל במאור פנים ובשמחה כשעיניו הטהורות והחכמות חודרות עמוק לנפש השואל.
בסיום תקציר תולדותיו של מורי ורבי זצ"ל, עולים לנגד עיני דברים שאמר בשעות האחרונות בבית החולים. בין שאר דבריו חזר שוב ושוב על שתי מילים - "שם טוב". נזכרתי באותה שעה בדברי רבי שמעון במשנה באבות: "שלושה כתרים הם - כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות. וכתר שם טוב עולה על גביהן". רבינו הגדול, הריני כפרת משכבו, יחיד בדורות היה. הוכתר בכתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות גם יחד. בחייו הגדולים נצרפו שלושת הכתרים יחדיו והיו לכתר שמו הטוב.
נתבקש מרן הרב זצ"ל לישיבה של מעלה ביו"ט ראשון של סוכות, ט"ו תשרי תשס"ח.
זכותו תגן עלינו אמן.
__________________________________________
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות, www.komemiut.org
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il