בית המדרש

  • מדורים
  • סיפורים נוספים
קטגוריה משנית
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • ביטחון בה'
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

undefined
3 דק' קריאה
שמואל בן תשעת החודשים היה תינוק סקרן ופעלתן במיוחד, אבל מדי כמה שבועות תקפה אותו מחלה מסתורית מלווה בחום, ובהשפעתה הפך לאפאתי וחסר-חיים. הוריו, עמית וחיה, פנו לרופאים רבים ושמעו שמדובר בתופעה אופיינית לגילו או בווירוס כלשהו, אך לא קיבלו עצה. לאחר שנואשו מכולם, נודע להם על רופאה מקצועית ביותר, שיש לה מרפאת ילדים בשכונת ארמון הנציב בירושלים. הם החליטו להגיע אליה.
עמית, שלמד בישיבת אש התורה ברובע היהודי, המתין לאשתו שהיתה אמורה להגיע עם בנם מביתם במצפה-יריחו.
כאשר הודיעה שתתעכב מעט, החליט לבקר בינתיים בישיבת שובו בנים ברובע המוסלמי. הוא מצא בה ספר בשם 'סיפור לשבת', החל לעלעל בו, וקרא את הסיפור הבא:

***
גביר אחד שמע על נפלאותיו של המגיד ממזריטש. פעם הגיע לרגל עסקיו למזריטש הרחוקה, והחליט להיכנס לביתו של המגיד ולהתברך בברכתו. לפני שפצה את פיו, אמר לו המגיד:

"דע לך שלא הרופא מרפא, אלא לכל רופא מתלווה מלאך, שהוא המרפא את חוליו. וככל שהרופא חשוב יותר, כך המלאך שלו גדול יותר ובעל יכולת גדולה יותר לרפא, וככל שהחולה מתייסר במחלה קשה יותר, הוא זקוק למלאך גדול יותר".

הגביר לא הבין למה מתכוון הצדיק, הרי הוא בריא לחלוטין. הוא ניסה לחשוב על רמז כלשהו שמשמיע לו המגיד, ולא עלה בדעתו דבר.

הגביר חזר לעירו ולביתו, ואז לפתע נפל למשכב. חוליו הלך והכביד. כל הרופאים שנקראו למיטתו לא יכלו להושיעו, והוא הגיע לשערי מוות. יהודים בכל רחבי העיר התאספו בבתי כנסיות והתפללו לרפואתו. לפתע, נשמעה תרועת חצוצרות וכרוז קרא: "תנו כבוד למלך פרוסיה שנכנס בשערי עירנו!"

כל האנשים רצו לרחובה הראשי של העיר, והריעו למלך שנסע בכרכרת הפאר שלו. לפתע, צץ רעיון בראשו של אחד היהודים: הרי המלך נוסע בוודאי עם רופאו האישי. אולי כדאי לבקש ממנו שייגש אל הגביר הגוסס וינסה לרפא אותו?! הוא החליט ליישם את מחשבתו, וסר אל מרכבת המלך.

היהודי קרב אל המלך והתחנן בפניו שיאפשר לרופאו להציל את חיי הגביר הגוסס. המלך התרצה, ושלח את רופאו שינסה להציל. הרופא ניגש לחדר הגביר, וכאשר התרשם ממצבו האנוש, קרא בכעס: "האם אני מחיה מתים?! הלא נותרו לו דקות ספורות לחיות!".

לפני שיצא מהחדר בחרי אף, העיף מבט נוסף בחולה, וראה שמצבו הוטב מעט. מיד רשם מרשם לתרופה, ושלח מישהו לבית המרקחת המקומי שיביא אותה. לפני שחזר השליח, הוטב מצבו של החולה עוד יותר. הרופא רשם מרשם לתרופה אחרת, קלה יותר, ושלח אותה ביד שליח שני לרוקח. ושוב הוטב מצבו של הגביר, ובטרם חזר השליח השני, רשם רופא המלך תרופה אחרת. הדבר נשנה כמה פעמים, עד שלבסוף הגביר פצה את פיו וביקש לשתות מים.

כל הנוכחים בחדר היללו את רופאו של המלך, שהתבייש ביודעו כי לא עשה מאומה להחלמת החולה. אז הבין הגביר שהתאושש את דבריו הסתומים של המגיד ממזריטש כי רפואתו באה לו בזכות המלאך הגדול של הרופא החשוב, ולא בזכות הרופא עצמו. הוא שוחח עם הרופא. לאחר שהסתבר כי הוא יהודי שסר מדרך אבותיו, סיפר לו את דברי הצדיק.
הרופא התפעל מאוד מהדברים הללו, והחליט לנסוע למזריטש. כשנכנס אמר לו המגיד: "אתה תרפא את רגליי החולות, ואני ארפא את נשמתך החולה!...".

ברבות הימים הפך רופאו של מלך פרוסיה לבעל תשובה גמור.

***
עמית סיים לקרוא את הסיפור, והניח את הספר במקומו. הוא יצא מהישיבה, כדי להיפגש עם אשתו ועם בנו ליד שער שכם.

בנסיעתם למרפאה, סיפר לאשתו את הסיפור שקרא זה עתה כדי לחזק אותה ולעודד אותה. לאחר מכן ניסה לשעשע את בנו, אך הוא היה אפאתי מתמיד, ומצבו היה מדאיג במיוחד. הם הגיעו לחדר ההמתנה של הרופאה.

הבן שישב בעגלה החל לגלות לפתע עניין בסובב. הדקות נקפו, ושמואל הקטן קם והלך, ואפילו שיחק עם ילדה קטנה שהיתה שם.
לאחר עשרים דקות, הגיע תורם. ההורים נכנסו עם בנם לרופאה, ושמואל החל לשחק במכשירים ולגעת בהם. הרופאה המיומנת בדקה אותו בדיקה יסודית: משקל, גובה, עיניים, אוזניים, ריאות, לב וכל היתר. כשסיימה את הבדיקות אמרה להוריו בתימהון: "איני מבינה מדוע באתם אליי. בנכם בריא לחלוטין...".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il