בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

נריה בן אורה יוכבד

לעדי עד ימלוך מלך עליון, אבל....

פסוקים יא-יג אינם במקומם והם מהווים הפסקה בין שתי פרשיות בנין.

undefined

הרב יוסף כרמל

כ"ט שבט תשס"ח
2 דק' קריאה
בדברינו לפרשת תרומה בשנת תשס"ו "לא שוטים ועקרבים", עסקנו בהקבלה שעורך הכתוב בין שעבוד מצרים לבין העול שהוטל על העם בימי שלמה המלך (ניתן למצא את הדברים בארכיון הנמצא באתרנו החדש: http://www.eretzhemdah.org/newsletterArticles.asp?lang=he&pageid=48&cat=1&newsletter=359
הפעם נעסוק בהיבט נוסף של הנושא. ההפטרה אותה נקרא השבוע מסתיימת בפסוקים:
"(ט) וַיִּבֶן אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת גֵּבִים וּשְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים:
(י) וַיִּבֶן אֶת היצוע הַיָּצִיעַ עַל כָּל הַבַּיִת חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ וַיֶּאֱחֹז אֶת הַבַּיִת בַּעֲצֵי אֲרָזִים:
(יא) וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר:
(יב) הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ:
(יג) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל:
אבל עיון בהמשך הפרק מגלה שהכתוב חוזר על עצמו, לכאורה:
(יד) וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ:
(טו) וַיִּבֶן אֶת קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד קִירוֹת הַסִּפֻּן צִפָּה עֵץ מִבָּיִת וַיְצַף אֶת קַרְקַע הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים" (מלכים א ו' ).

לכאורה, פסוקים יא-יג אינם במקומם והם מהווים הפסקה בין שתי פרשיות בנין. הראשונה המסתיימת בפסוקים ט-י הכוללים את הסיכום "וַיִּבֶן אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ". השניה פותחת בפסוק יד וכוללת את הכותרת "וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ". בין שתיהן מופיעה האזהרה:
"אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם...".
הרד"ק איננו מסביר מדוע נשלח דבר ד' אל שלמה באמצעות הנביא והוא מציין רק שהנביא היה אחיה
השילוני.
בסוף פרק ו מציין הכתוב:
"וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים" (שם, שם לח).
לעומת זה בפרק ט מצינו שוב:
"(א) וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת:
(ב) וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן: ... אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךָ בְּתָם לֵבָב וּבְיֹשֶׁר ...
(ה) וַהֲקִמֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם ...
(ו) אִם שׁוֹב תְּשֻׁבוּן אַתֶּם וּבְנֵיכֶם מֵאַחֲרַי וְלֹא תִשְׁמְרוּ מִצְוֹתַי חֻקֹּתַי ...
(ז) וְהִכְרַתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם וְאֶת הַבַּיִת אֲשֶׁר הִקְדַּשְׁתִּי לִשְׁמִי אֲשַׁלַּח מֵעַל פָּנָי וְהָיָה יִשְׂרָאֵל לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּכָל הָעַמִּים: ...
(י) וַיְהִי מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ".

גם כאן ישנה התגלות הכוללת אזהרה, הפעם חמורה יותר והסיכום של שנות הבניה הרבה יותר גדול- עשרים שנה.
כנראה שבית המקדש נבנה בשני שלבים. הראשון שכלל בעיקר את האולם, ההיכל וקודש הקדשים והשני שכלל את קרית מלך רב, את כל הארמונות שהקיפו את איזור הליבה.
גם מלכותו של שלמה נחלקה לשתי תקופות.
מצינו במדרש:
"אני קהלת הייתי מלך על ישראל ... ר' יודן אמר מלך והדיוט ומלך, ..., ור' אוניה אמר הדיוט מלך והדיוט"
(קהלת רבה פרשה א ד"ה א [יב] אני).

לפי דעת רבי יודן, מלכותו של שלמה לא נמשכה ברציפות. יתכן בהחלט שגם הבניה הופסקה לזמן מסוים. בתקופה זו הוזהר שלמה בידי אחיה השילוני, בפעם הראשונה.
לצערנו הרב, שלמה המלך לא הצליח לתקן את הדרוש תיקון, למרות האזהרות ועל כן ניבא אחיה השילוני שוב על פילוג הממלכה, לא כאזהרה אלא כעונש (פרק יא).

אם שלמה "ידידו של מקום", החכם מכל אדם, היושב על כסא ד' - "מלך שהשלום שלו", הודח ממעמדו,
איש לא יוכל לטעון כי "מקום העבודה" הקבוע שלו הוא כס השלטון.
יש זמנים ומצבים בהם חלק מן התיקון הוא ויתור על הכסא.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il