^ 1. ראה: הרב יעקב בצלאל ז'ולטי, "מצוות מחצית השקל", קובץ המועדים, ירושלים תשס"ב, עמ' רפא- רפח; הרב אלתר הילביץ', חקרי זמנים, ירושלים תשל"ז, עמ' שכט-שמו.
^ 2. וכן במסכת סופרים כא, ב; ילקוט שמעוני אסתר, רמז תתרנד.
^ 3. הצעה כזו להבנת הסוגיה הציע גם הרב שלמה כהן, שו"ת בנין שלמה, א, סימן נד, בשם אחיו. כפי הנראה הוא לא הכיר את דברי המאירי הללו, שכבר קדמוהו. כך גם בספר התקנות בישראל, ב, עמ' קעד. ראה עוד: הרב שאול חנה קוק, "שקלים בזמן הזה", עיונים ומחקרים, ירושלים תשי"ט, חלק א, עמ' 43-48; אפרים בצלאל הלבני, "פרשת שקלים ופרשת פרה, אימתי?", סידרא, טז (תש"ס), עמ' 17-19.
^ 4. הרמב"ן בבבא מציעא עח ע"ב מביא את דברי הירושלמי הללו, וגורס: "מעות פורים".
^ 5. גם הראשונים קוראים בדרך כלל לצדקה זו: "מעות פורים". רי"ף למגילה א, ב; רא"ש מגילה א, א; רמב"ן לבבא מציעא עח ע"ב; ספר האורה חלק א' [סז], הלכות מגילה ופורים, ד"ה מגלה נקראת; רמב"ם הלכות מגילה ב, טז; אור זרוע, ח"ב, הלכות מגילה, סימן שסז; כלבו, סימן מה, ועוד. כך העיר גם הרב יששכר תמר, עלי תמר, מגילה, עמ' כב-כג. בדברינו הבאים נעזרנו רבות בסקירתו שם על התפתחות מנהג אשכנז בנתינת ג' חצאי מטבעות כזכר למחצית השקל. ראה עוד: הרב ישראל יהודה לוין, "מנהג נתינת מחצית השקל בערב פורים", אורייתא, יא (תשנ"א), עמ' קמז-קמח. מאמר מקיף וכולל על מנהג זכר למחצית השקל, ראה: הרב גדליה אבערלאנדער, "מנהג נתינת מחצית השקל בתענית אסתר", אור ישראל, לא (אדר שני תשס"ג), עמ' קע-קצג. מאמרי זה, בגירסתו המקוצרת, פורסם לראשונה, בחוברת: אמונת עיתך, 52 (אדר א- ב תשס"ג), עמ' 20-19, במקביל לפירסום מאמרו של הרב גדליה אבערלאנדער. בעריכה המחודשת לספר זה, נעזרנו בו רבות.
^ 6. מופיע בגנזי הגאונים, בבא בתרא, פרק השותפין ולא יחפור, ירושלים תשנ"ה, עמ' רסא.
^ 7. מזרח ומערב, סימן מ. מופיע גם באוצר הגאונים, מגילה, סימן מ.
^ 8. סימן מה.
^ 9. סדר פורים, ד"ה ולמה קורין.
10. ראה מאמר "חגיגות הביכורים לאחר החורבן".
^ 11. הגר"א בליקוטיו שם כותב, שהלכה כר' שמעון ביחס למה שמובא ע"י ר' שמעון בן יהודה, ומכאן שגם שקלים לא נתפסים בקדושה בזמן הזה. הרב ש"ח קוק (לעיל הערה 3) טוען, שהמובא במסכת סופרים משקף את מנהג ארץ ישראל, וכפי שהוא מובא בירושלמי, ולפיו אין כל בעיה בקריאת שם שקלים לתרומה גם לאחר החורבן. גאוני בבל התנגדו למנהג זה, מפני שלא הכירו את דברי הירושלמי או שהתנגדו לו; אך למרות התנגדות הגאונים התפשט המנהג בארצות הגולה, וכדי לצאת ידי כל הדעות חידש הרמ"א אח"כ את הביטוי "זכר למחצית השקל". על דבריו יש להעיר, שהן במסכת סופרים והן בגאונים לא נזכר שהמנהג היה לתרום מטבעות כזכר למחצית השקל. הדיון הוא האם ניתן לקרוא לתרומה הניתנת לצדקה בשם "שקלים".
^ 12. דבריו מובאים במבוא לערוגת הבשם, מהדורת אורבך, ח"ד, עמ' 45.
^ 13. רמז אחר להנהגת זכר למחצית השקל, שעולה מתוך פסוקי מצוות מחצית השקל, מביא הרב שלמה כהן, שו"ת בנין שלמה (לעיל הערה 3) בשם אחיו: בתורה נאמר לגבי מצוות מחצית השקל: "והיה לבני ישראל לזכרון לפני ה' לכפר על נפשֹתיכם" (שמות ל, טז) – כשאין מקדש יש לעשות זכרון.
^ 14. באליה רבה, או"ח, סימן תרצד, ס"ק ד, כותב שיש להשאיר את הגירסה: "מנין". אך בברכי יוסף, בשיורי ברכה שם, ס"ק א, חולק עליו, וכותב שאדרבה יש לתקן את הגירסא, וצ"ל: "עניים".
^ 15. תשב"ץ קטן, סימן קעב-קעג. מנהג זה מופיע במנהגי המהר"ם מרוטנבורג, מהדורת אלפנביין, ד"צ בני ברק, תשנ"ט, עמ' 74. הפעם הראשונה שבו נזכרת נתינת המעות בהקשר של מחצית השקל היא בתשובת הרב יצחק בן משה אור זרוע, המצטט תשובה של הרב רבי אליעזר מביה"ם להרב רבי יהודה חסיד זצ"ל, בדבר שכירות החזנים ונתינת חוקים. וכך כתוב בספר אור זרוע, ח"א, הלכות שליח ציבור, סימן קיג: "ותיקנו להם שמחת תורה ומגבת פורים לעטרת מקדש מעט, כנגד מחצית השקל לעבודת בית יוצרנו, כדי שלא להכביד על הצבור שאין ידם משגת ליתן שכר החזנים בבת אחת". אך נראה שאין כוונתו לומר, שהיו גובים מטבעות כזכר למחצית השקל, אלא רק שכשם שבזמן המקדש היו נותנים מחצית השקל לצורך התמידין, כך כיום את מגבת פורים נותנים לצרכי הציבור. עולה מכאן שלא היו גובים בזמנו מטבעות זכר למחצית השקל, וזאת בניגוד להבנתו של הרב יששכר טייכטל, שו"ת משנה שכיר, סימן רל, שלמד מכאן: "הרי בפירוש דמנהג זה ליתן מחצית השקל היה עוד בימי ר' אליעזר מביה"ם". וכן העיר המהדיר (בנו של המחבר) כהבנתנו.
^ 16. הרב ברוך רקובר, ברכת אליהו, או"ח, חלק י, עמ' רכב, כותב, שבספר מעשה רב מובא בשם הגר"א שהיה נותן מחצית מטבע אחת. לפיו, הגר"א בביאוריו לשו"ע מסביר את מקורות השו"ע, אך הוא עצמו סבר אחרת. הרב אליהו דוד רבינוביץ' (האדר"ת), בתוך: הרב יצחק דדון, מגילת אסתר – הנשקפה כמו שחר, ירושלים תשס"ג, עמ' שט, כותב שיש לתת מטבעות ששוויים פחות משווי מחצית השקל, משום שכך לא נתפסת קדושה במטבעות, שכן להלכה פוסק הרמב"ם בהלכות שקלים א, א שאין לתת מקצת ממחצית השקל. זו הסיבה, לפי דעתו, שאין מקפידים לומר שעושים זאת לזכרון. ניתן ללמוד מדבריו, שאין לתת ג' חצאי מטבעות, וכדברי הגר"א לעיל. בכיוון הפוך כותב הרב שאול חנה קוק (לעיל הערה 3), עמ' 41-42, המשער שהנהיגו שלוש מטבעות כדי שהדבר לא יתפרש כקריאת שם למטבע מחצית השקל, מאחר שבמקדש נתנו מחצית אחת ולא שלוש.
^ 17. ראה את הסברו של הרב יששכר תמר (לעיל הע' 5).
^ 18. ראה מרדכי השלם, מהדורת רבינוביץ', ירושלים תשנ"ז, עמ' ח, אות מה, והע' 70.
^ 19. על חישוב סכום מטבע זה ראה בדרכי משה, או"ח, סימן תרצד.
^ 20. כך מצוטט הדבר בהגהות של ספר מהרי"ל (מנהגים), הלכות פורים: "מעות פורים – כל מקום שיש שם מטבע קבוע נוטלין ג' מחצית מאותה מטבע, ונותנים אותה למעות פורים, ולא מחצית של מטבע אחרת".
^ 21. על מחברו של ספר תניא רבתי, ראה: י"צ פיינטוך, "תניא רבתי", סיני, פ (תשל"ז), עמ' יד-כה; הנ"ל, מסורות ונוסחאות בתלמוד, רמת גן תשמ"ה, עמ' 65-76.
^ 22. הלכות פורים ד, ו.
^ 23. לקט יושר, חלק א (או"ח) עניין ב, עמ' קנז.
^ 24. הלבוש גורס כאן: "מעות פורים" במקום "קודם פורים", אך נראה שהרמ"א איננו רואה בתרומה זו מעות פורים, אלא מעות שהם זכר למחצית השקל, ואותם נותנים ערב פורים; זאת מלבד מעות פורים, שאותם נותנים ביום הפורים עצמו.
^ 25. שו"ע, או"ח, סימן תרצד, סעיף א.
^ 26. דרכי משה, או"ח, סימן תרצד, סעיף א.
^ 27. מופיע אצל הרב שלמה גאנצפריד, קיצור שולחן ערוך, סימן קמא, סעיף ה-ו. אם כי יש שנהגו בו שינויים. למשל הרב אברהם גומבינר, מגן אברהם, שו"ע או"ח, סימן תרצד, ס"ק ב, כותב, שבמקומו נוהגים לתת זכר למחצית השקל בשחרית לפני קריאת המגילה.
^ 28. הרב יקותיאל יהודה הלברשטם (האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג), שו"ת דברי יציב, חלק או"ח, סימן רצג, כותב: "כנראה שכבר אז בימי מרדכי ואסתר נתנו מחצית המטבע לזכר מחצית השקל שהיה נוהג במקדש. וי"ל בדרך אגדה, דמבואר במגילה י"ב ע"א: הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים, וגם מחצית השקל נתנו אז לצדקה בתורת זכר למקדש בבחי' לפנים, וזה היה חשוב ומקובל מאד קמי שמיא, וזכות המצוה הגין בעדם להצילם משקליו של המן". הרב משה הכהן, שו"ת שואל ונשאל, חלק ג, סימן לב, כותב: "שאינו רחוק אם המנהג הזה נמשך דור אחר דור מימי בית ראשון והלאה, או מימי בית שני והלאה", זאת מאחר שהמסורת מספרת כי היישוב היהודי בג'רבה הוא מתקופות אלו.
^ 29. כך, כנראה, הבינו גם הלבוש והמשנה ברורה, סימן תקפה, ס"ק א. ראה: הרב צבי פסח פרנק, מקראי קודש, פורים, עמ' עו. כך גם כתב הראי"ה קוק, מדבר שור, עמ' קכט: " 'צדקה תרומם גוי' (משלי יד, לא) – אלו ישראל (בבא בתרא י ע"ב), שעיקר מה שצדקתם של ישראל פועלת הוא על התרוממות הכלל. ואף שעתה, בגלות, בעוה"ר אין לנו כלי לקבל פרי הצדקה ועבודת ה' לטובת הכלל, מ"מ הכל מונח לטובת הכלל לעת ישועה. אך דבר זה, שתהיה דרך העבודה פועלת כך שתהיה התועלת חוזרת לאוצר הכלל כולו, צריך זכות ומעשים שעל ידו יקבע הדבר כן. וזאת הפעולה היתה בעיקרה ע"י המשכן, ואח"כ נמשכה ע"י השקלים התמידים, ונמשכת ג"כ בגלות ע"י קריאת פרשת שקלים, ככלל חז"ל: כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת (מנחות קי ע"א)". עוד על ערכה של קריאת פרשת שקלים בזמן הזה, ראה: הרב צדוק הכהן מלובלין, פרי צדיק, שמות, עמ' 114-115, 123.
^ 30. הרב יצחק רצאבי, שולחן ערוך המקוצר, או"ח, חלק ג, עמ' רעז, כותב, שלא נהגו בתימן במנהג זה, אם כי הוא מציין שבשתילי זיתים העלה חלקים מדברי הרמ"א בעניין זה.
^ 31. על המחלוקת בין האשכנזים לספרדים, ביחס לשאלה אם יש לתת ג' חצאי מטבעות מקומיות או מחצית ממש, ראה: הרב יואל עמיטל, כי שרית, "מצוות מחצית השקל", עמ' 184-187. הוא תולה מחלוקת זו במחלוקת הראשונים: הרמב"ם והראב"ד.
^ 32. שו"ת בית דוד, יו"ד, סימן קיח. ראה שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט סימן ט, ד"ה ג: "ספר שו"ת בית דוד לאחד מגדולי הפוסקים מחכמי הספרדים (והחיד"א ז"ל בספרו שם הגדולים, מערכת הגדולים, כותב עליו: "הוא הקדוש"), ושמענו מקדושתו והתבודדותו, והיה בזמן הרב מהר"י קארו והרב כרם שלמה".
^ 33. הלכות ומנהגים לכל השנה למנהגי אשכנז, מהדורת הערשקאוויטש, ירושלים תש"ס, סימן סא, עמ' קסב-קסג.
^ 34. כף החיים, או"ח, סימן תרצד, ס"ק ג-ד.
^ 35. בכף החיים שם, ס"ק כא, הביא נוסח תפילת "יהי רצון" שיש לומר לפני הפרשת מחצית השקל, וכן הוא כותב ללמוד משניות שקלים, פרקים ג-ד.
^ 36. שו"ת ישכיל עבדי, חלק א, או"ח, סימן יט.
^ 37. שם, ס"ק ח.
^ 38. שם, ס"ק ט-יח.
^ 39. שם, ס"' כ.
^ 40. חלק ב, או"ח, סימן יא.
^ 41. ס"ק ד.
^ 42. שו"ת ציץ אליעזר, חלק יג, סימן עב.
^ 43. שו"ת יחווה דעת, חלק א, סימן פו.
^ 44. כך פסק גם בילקוט יוסף, מועדים, חלק ה, עמ' 312. ראה עוד בדברי הרב חיים דוד הלוי, מקור חיים השלם, חלק ד, עמ' 343.
^ 45. תשובות שונות לשאלות אלו, ראה אצל: הרב אליקים דבורקס, "זכר למחצית השקל", בשבילי ההלכה – שבת ומועדים, עמ' קנג-קסא; הרב יוסף ליברמן, ימי הפורים, עמ' סב-סו; הרב צבי כהן, פורים וחודש אדר, עמ' עו-עז; הרב יהושע דב פלדשטיין, יד בפורים, בני ברק תשנ"ח, עמ' מט-נד; הרב גבריאל ציננער, נטעי גבריאל, הלכות פורים, ירושלים תש"ס, עמ' קעז-קפה; הרב שלום בן ציון פלמן, שלמי תודה, בני ברק תשס"א, עמ' רסח-רעא; הרב משה הררי, מקראי קודש, פורים, עמ' נה-נח; הרב טוביה פרוינד, מועדים לשמחה, שבט – אדר, ירושלים תשס"ב, עמ' רלט- רסה, ועוד.
^ 46. מדרש תנאים לדברים טו, ז.
^ 47. על עדיפותם של עניי ארץ ישראל בכלל ועניי ירושלים בפרט, על פני עניי מקומות אחרים בגלות, ניתן ללמוד ממספר תשובות שנכתבו בעניין. ראה: הרב יוסף קולון, שו"ת מהרי"ק, סימן ה; הרב דוד כהן, שו"ת הרד"ך, סימן כו: הרב יוסף טראני, שו"ת מהרי"ט, חלק א, סימן סג; הרב יאשיהו פינטו, שו"ת נבחר מכסף, חלק חו"מ, סימן קא; הרב משה סופר, שו"ת חתם סופר, או"ח, סימן רג. על תשובה זו, ראה: הרב עמיהוד יצחק מאיר לוין, "דרשת פקידים ואמרכלים באמסטרדם לעכב מגבית לשיקום ביכנ"ס חורבת ר' יהודה החסיד בירושלים, ותשובת החתם סופר", אורייתא, יט (תשס"ג), עמ' שלח-שמד. שו"ת חתם סופר, חלק ב (יו"ד), סימן רלד; ובחלק ו (ליקוטים), סימן כז; ר' יוסף חיים, שו"ת רב פעלים, חלק ד, יו"ד, סימן כו; הרב שלמה אבן דנאו, שו"ת אשר לשלמה, סימן לה; הרב בנציון מאיר חי עוזיאל, שו"ת משפטי עוזיאל, כרך א, יו"ד, סימן יא, ועוד.
^ 48. הרב ש"ח קוק, "שקלים בזמן הזה" (לעיל הערה 3), עמ' 43, כותב שהוא עתיד להקדיש מאמר מיוחד על משלוח שקלים מחו"ל לארץ לאחר החורבן. לעת עתה לא מצאתי מחקר כזה בכתביו.
^ 49. מהרי"ל (מנהגים), הלכות פורים ד, ו. הרב יקותיאל יהודה הלברשטם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, שו"ת דברי יציב, חלק או"ח, סימן רצג, ד"ה ב, מסביר טעם המנהג המופיע במהרי"ל: "ונראה שהיו שתי נתינות, דפעם אחת היו נותנים מחצית השקל להעולים לארץ ישראל דייקא, וזה זכר למחצית השקל שהיו נותנים לביהמ"ק, ובפעם הב' היו מחלקים לעניים בפורים לצאת ידי חובת מתנות לאביונים".
^ 50. יוסף אומץ, סימן תתרפט.
^ 51. מנהגי ק"ק וורמישא, הוצאת מכון ירושלים תשמ"ח, עמ' רנה. ראה עוד: נוהג כצאן יוסף, עמ' קצט.
^ 52. על-פי הפסוק: "והעמדנו עלינו מצויֹת לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבֹדת בית אלוקינו" (נחמיה י, לג). פסוק זה נאמר במסגרת כתב האמנה של בוני הבית השני. למנהיגי הבית השני היתה סמכות לכוף, לנגוש ולהעניש את מי שלא מילא אחר הוראותיהם (עזרא ז, כו; י, ח).
^ 53. על בסיס דברי הרמב"ם בהלכות בית הבחירה ו, טז, על קדושתם הנצחית של ירושלים ומקום המקדש: "ואע"פ שחרבו – בקדושתם הם עומדין". תקנת וינציאה נדפסה בראש ספר תורת משה, לרב משה אלשיך, וינצאה שס"א. וראה עוד בכתבי ר' יהודה אריה די מודינא, מ"ה בלוי, בודאפסט תרס"ד, עמ' 141-140. תקנת וינציאה מופיעה גם אצל: אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, ירושלים תשי"א, עמ' 64-57. גם הרב משה אלשיך נשלח לקבץ כספים עבור בניין הארץ, וכתב על כך אגרת הנושאת את השם: "חזות קשה". ראה: מרדכי פכטר, "חזות קשה לר"מ אלשיך", שלם, 1 (תשל"ד), עמ' 194-157.
^ 54. ראה: אגרות הפקידים והאמרכלים באמשטרדם, חלק א, עמ' 75, 212, 235, 246, 275; חלק ב, עמ' 175-174.
^ 55. הרב ישראל נג'ארה, "מימי ישראל", וינציה ש"ס, דף קסב. מופיע אצל: אברהם יערי, שלוחי ארץ ישראל, ירושלים תשי"א, עמ' 226.
^ 56. הרב חיים פלאג'י, שו"ת חיים ביד, סימן סג, דן במקרה שאירע באיזמיר, בו רב מסויים גבה באמצעות גבאיו את מחצית השקל, ולא הרב הכולל כנהוג כל השנים.
^ 57. כף החיים, או"ח, סימן תרצד, ס"' כג-כד.
^ 58. הרב דוד כהן ("הרב הנזיר"), אור הנצח, שביבי אורות פורים ופרשת שקלים וזכור, עמ' כז- כח, מביא את דברי כף החיים, וכותב: "אם עיקר מחצית השקל זכר למקדש, היה נראה לענ"ד לתיתה לבית הכנסת, על דעת הגבאים... וכן מנהגי בבית כנסת שלנו, לתת ממחצית השקל שנאסף לשמשי בית הכנסת, וגם לתלמידי חכמים ועניים הגונים".
^ 59. נהר מצרים, או"ח, דף נג ע"ב. מנהג מצרים מופיע גם: ילקוט מנהגים ממנהגיהם של שבטי ישראל, ירושלים תשנ"ו, עמ' 412, הערה 1. שם הוא כותב, שהיו מקומות שנתנו את המעות לשד"ר מארץ ישראל, ובדרך כלל מירושלים.
^ 60. מקורות חיצוניים מדווחים על כך שאף מרומא, בבל, מצרים, סוריה, אסיה הקטנה, יוון ואיטליה היו שולחים את מחצית השקל בזמן הבית למקדש. ראה: קדמוניות היהודים יח, ט, א; יד, י; טז, ו ועוד. ראה עוד: ד"ר יהודה נאמן, "קשרי ארץ ישראל והתפוצה בימי הבית השני המשנה והתלמוד", שנה בשנה, ירושלים תשנ"ח, עמ' 303-295.
^ 61. הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחווה דעת, חלק א, סימן פו, עוסק בשאלה זו. כדרכו, הוא מציין מקורות רבים, ובהם מובאות שתי אפשרויות מרכזיות למתן הכסף: או לעניים או ללומדי תורה. הוא נוטה לתמוך בדעה המייעדת את הכספים לישיבות וללומדי תורה. הוא איננו מזכיר כלל את המרכיב הארץ-ישראלי בהנהגה זו.
^ 62. יתכן שדבריו אלו רומזים לדברי ריב"ז: "כבר היה רבן יוחנן בן זכאי עולה למעון יהודה, ראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת גללי הסוס. אמר להם רבן יוחנן בן זכאי: ראיתם ריבה זו, מה היא? אמרו לו: עברית. סוס זה של מי הוא? אמרו לו: של פרש ערבי אחד. אמר להם רבי יוחנן בן זכאי לתלמידיו: כל ימי הייתי מצטער על הפסוק הזה, והייתי קורא אותו ולא הייתי יודע מה הוא: 'אם לא תדעי לך היפה בנשים' – לא רציתם להשתעבד לשמים, הרי אתם משועבדים לפגומי גוים ערביים; לא רציתם לשקול לשמים בקע לגולגולת, הרי אתם שוקלים חמישה עשר שקלים במלכות אויביכם" (מכילתא דרבי ישמעאל, יתרו, מס' דבחדש, פרשה א, ד"ה כבר היה).
^ 63. כך כתבו: הרב שלמה גאנצפריד, קיצור שולחן ערוך, סימן קמא, ה; הרב שמחה במברגר, שו"ת זכר שמחה, סוף סימן עו; שו"ת מנחת אלעזר, סימן ל; הרב יואל שוורץ, אדר ופורים, ירושלים תשמ"ג, עמ' 76. הרב טוביה פרוינד, מועדים לשמחה, שבט – אדר, ירושלים תשס"ב, עמ' רסג, מספר שהרב שלמה זלמן אויערבך נהג והורה לתת לעניים, ולא לצרכי בית כנסת. הרב מנחם מנדל שניאורסון, שערי המועדים, חודש אדר, ירושלים תשנ"ד, עמ' ריט: "בזמן הזה כשאין נוהגים במצוות שקלים נמשך עניין השקלים במצוות צדקה, וכידוע מנהג ישראל ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע... זכר למחצית השקל, שזהו עניין הצדקה בפשטות". בספר מבקשי תורה, חלק ג (תשנ"ה), עמ' קנב, מובא בשם הרב חיים קנייבסקי: "כנראה שלכתחילה הוקבע המנהג של מחצית השקל מצד מתנות לאביונים". הרב יחיאל מיכל טיקוצ'נסקי, לוח לארץ ישראל, תענית אסתר, כותב: "וצדקה זו רק לעניים". הרב משה הכהן, ברית כהונה, חלק א, עמ' קלו, כותב שבג'רבה המנהג מ"דורות ראשונים, דור אחר דור", שנותנים את מעות מחצית השקל לקופת העניים ומייחדים אותם לקמחא דפסחא. הוא משער שסיבת הדבר היא בשל העובדה שחלק מנס פורים היה בפסח, יום תליית המן.
^ 64. כך כתבו גם בשו"ת מנחת אלעזר (מונקאטש), סימן לג; הרב יששכר טייכטל, שו"ת משנה שכיר, סימן רל. המנהג לתת לחזן נזכר גם בבאר היטב, או"ח, סימן תרצד, ס"ק ב, אשר הביא את דברי המגן אברהם, שם, ס"ק ב, שכתב: "ובמקום דנהיגי לתת המעות לחזן – אין איסור בדבר, דכל הנותן אדעתא דמנהג הוא נותן". מקורם של הדברים הללו הוא בשו"ת משאת בנימין, סימן נד; אולם שם אין מדובר במעות מחצית השקל, אלא על מעות פורים. הבאר היטב הוסיף מדעתו את המילים "מחצית השקל". כך העירו על דבריו ביד אפרים, שם, ובשערי תשובה, שם, ס"ק ב, שכתב: "ומעולם לא עלה על הדעת שהיה מנהג לתת מחצית השקל להחזן, והבאר היטב שהוסיף מדעתו תיבות 'מחצית השקל' – לא כיוון יפה, והוא מכשול הגורם לגבאי צדקה שהם יד עניים לגרוע כוחם של עניים מצדקה זו שנותנים למחצית השקל לתיתם להחזן... אין להקל במחצית השקל, והאומר מנהג ע"פ מ"ש בבה"ט – אין שומעים לו, כי הוא מנהג בטעות, ואם נהגו צריך לבטלו. ולדידי חזי לי ש"ץ יראי ה', אשר רצו לזכות במחצית השקל מחמת דברי בה"ט אלו, והראיתי להם שהוא טעות, וחזרו בהם ומשכו את ידם מן הוא והלאה".
^ 65. ערוך השולחן, או"ח, סימן תרצד, ח.
^ 70. שו"ת יחווה דעת, חלק א, סימן פו. כך כתב בשמו גם בנו, הרב יצחק יוסף, ילקוט יוסף, מועדים, עמ' 311, בהערה ז, ובעמ' 313, סעיף ט. ראה עוד: הרב אברהם אזולאי, חסד לאברהם, הוצאת שער השמים תשנ"ו, מעין השני, נהר נג, עמ' צא: "ואפילו בזמן הזה, שאין בית המקדש קיים, חייב כל בר ישראל ליתן אותם לעניים שתורתם אומנותם"; הרב דוד זכות, זכר דוד, מאמר שלישי, פרק קב, עמ' תשמו: "ויבחרו ליתן אותו לבעלי תורה". אחרונים נוספים כתבו שיש לתת את הכסף למוסדות תורה ולתלמידי חכמים, מבלי להזכיר אפשרויות נוספות שהובאו ע"י הפוסקים: עניים, בנין א"י וירושלים. ראה: הרב חיים דוד הלוי, מקור חיים השלם, חלק ד, עמ' 344. הרב צבי כהן, פורים וחודש אדר, עמ' עו, כותב שנותנים לעניים בני תורה.
^ 66. וראה עוד בעניין החזקת לומדי תורה: הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ז, יו"ד, סימן יז.
^ 67. ראה: הרב משה גנץ, "מחצית השקל לשעה ולדורות", קבעוני לדורות – מאמרים לחודש אדר, עמ' 60-53.
^ 68. מדבר שור, עמ' קכח-קכט (מאורות הראי"ה, חנוכה ארבע פרשיות ופורים, עמ' קמג-קמד). ראה עוד: הראי"ה קוק, מדבר שור, הדרוש החמישה עשר: לפרשת שקלים, עמ' קכז-קלו, והדרוש השלושה ושלושים: עוד דרוש לפרשת שקלים, עמ' רצח-שיא; מאורות הראי"ה, חנוכה ארבע פרשיות ופורים, עמ' קלה- קסז.
^ 69. עד קום המדינה, זכות ההשתייכות להסתדרות הציונית היתה נתונה לכל יהודי בעולם אשר קיבל את התוכנית הציונית ושקל את השקל (מעין מס שנתי). ה"שקל" היה שטר, ובו צילום של מטבע עתיקה. היתה זו תעודה על תשלום המס. ייצוגן של יהודי מדינות העולם בקונגרס הציוני היתה נקבעת בהתאם למספר שוקלי השקל בכל מדינה ומדינה. מעניין שגם כאן התרומה וההשתתפות בבניין הארץ נקראה "שקל", על אף שבאותם שנים לא היתה קיימת מטבע כזו. רבנים קראו לציבור להשתתף ולתרום את השקל הציוני. כך קרא הראי"ה קוק, בשנת תרפ"א, (מאמרי הראי"ה, עמ' 481): "הנני קורא בקול: לוּ עמי שומע לי, לא ישאר אף יהודי אחד שלא ישקול את השקל הציוני, ודווקא ע"י המזרחי". ראה עוד: על סף הקונגרס – קובץ מאמרים על השקל והבחירות לקונגרס הציוני העשרים (עורך: הרב א' נייפלד), אייר תרצ"ז, עמ' 37. בחוברת זו דברים מאת הרבנים: הרצוג, עמיאל, עוזיאל, מימון, ברלין ועוד.