"ריקוד מסוכן"

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
הבית היהודי
שמחות

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
הבית היהודי
צניעות

9475

11 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם שפירא זצ"ל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

שאלה: מדוע אסור לרקוד ריקודים מעורבים - גברים ונשים יחדיו? ומהי חומרת האיסור?

תשובה: "בטרם אתחיל לברר, הנני להקדים הקדמה קצרה והיא: דברי התלמודים המה היסוד אשר אמונתנו חזקה בהם לדייק בדבריהם אף אם מתנגד לשכל. אבל דברי הפוסקים אינם, אלא מסובבים מדברי התלמודים ואין להם רשות להוסיף מדעתם דבר ... ולענין ריקוד אף עם אישה ערווה הרגילה עימו, בכל אופן זו 'פסיק רישא' שיבוא לנגיעת בשר, ואף אם רגיל בזה וכמעט רחוק מהִרהור, מכל מקום, כיון שלפעמים יכול להיות מזה התקשרות הרעיון, ויולד מזה קירבה יותר ממה שהיה עימה מקודם, לרמב"ן זהו איסור דרבנן ולרמב"ם זהו איסור דאורייתא" ["אגרות ומכתבים" (לג"ר ישראל סלנטר זצ"ל) אגרת ל"ה, עמ' מט - דבריו הובאו גם ב"אוצר הפוסקים" אה"ע סי' כ"א, ס"ק ה', ובספר "דבר הלכה" - על איסור יחוד, סי' א', ס"ק א'].
"מכאן שאסור לרקוד עם אישה או בת אף למי שרגיל להימצא בחברתן, ובטוח בעצמו שלא יבוא להרהר בהן בעת הריקוד או לאחריו" ("קדושים תהיו" עיי"ש באורך. ובשו"ת "משנה הלכות" ח"ד, סי' ע"ב, כתב: שאישה ובעלה לא ירקדו בפני אחרים, ראה שם בטעמו. ובשו"ת "באר משה" ח"ד, סי' קכ"ז, כתב: שאסור לאישה נידה לרקוד בפני בעלה אף אם היא מלובשת בצניעות. והרה"ג הרצל הנקין שליט"א כתב: שלאישה ובעלה ולאח ואחות, אסור לרקוד ריקודים סלוניים בפני אחרים, ראה "המעין" תמוז תשל"ח עמ' 78).
"כבר האריכו גדולי ישראל ז"ל, בספריהם הקדושים, בתוכחות מוסרים, על המנהג הרע באיזה מקומות, שאינם בני תורה ויראה, שמתקרבים החתן עם הכלה בחיבוק ונישוק, וכן עושים ריקודים בחורים עם בתולות יחד. ומלבד האיסור הגדול - איסור נידה, שהרי כל הבתולות מִסתמא נידות הן, ואין חילוק באיסור נידה בין פנויה לנשואה, וכל הנוגע בה דרך חיבה חייב מלקות. עוד מגרה יצר הרע בעצמו ומביא את עצמו לידי קישוי לדעת והוצאת זרע לבטלה רחמנא ליצלן. ובודאי כל מי שיש בידו למחות - צריך להתאמץ בכל כוחו למחות! ולכל הפחות צריך כל איש אשר יראת ה' בלבבו להיות שורר בביתו ולהשגיח על בני ביתו, שיתרחקו מן הכיעור הגדול הזה. וכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, ח"ו - הוא נתפס בעוון זה (עיין שבת נד: - נה.), וכל המציל את אחרים מן החטא, הציל את נפשו וטוב לו" ("קיצור שולחן ערוך" סימן קנ"ב, סע' י"ג).
"הדבר פשוט וברור שלפי ההלכה אסור לרקוד ריקודים מעורבים בחתונה, אנשים ונשים יחד, [או מעגל של נשים ומעגל של גברים זה ליד זה], והעובר על זה גדול עוונו מנשוא. ואף המסתכלים בריקודים אלה לא ינקו מעוון, אף-על-פי שיש מצוה גדולה לשמח חתן וכלה, אין לעשות מצוה על ידי עבירה, וכל שכן עבירה חמורה כזו" ("ילקוט יוסף" חופה וקידושין - פי"ד, סע' י"ג, עמ' רסט - רעא. עיי"ש).
"יש להיזהר שלא יהא קילקול יתר על התיקון, כגון: במקומות שהבחורים פורעי מוסר ובני בלי תרבות מרקדים עם הבתולות שהוא עוון פלילי, ועוברים בזה על כמה וכמה איסורים או שאר פריצות, כאשר מצוי בעוונותינו הרבים באיזה מקומות מחתונות כאלו, שמתנהגים שלא כדרך התורה - צריך לברוח מאוד, כי השטן מרקד ביניהם. ואין שום מצוה לשמח אנשים כאלו שהופקר אצלם דברי ה' בפרהסיה. כי אילו היה חתן וכלה מצטערים בזה, בודאי לא היה בא לידי זה. ואם ישהה אצל מסיבות כאלו, יבוא לידי קילקול לכמה עניינים. אך אם הוא משער, שכאשר יהיה על החתונה, אפשר שיקבלו תוכחתו וימנעם מזה - בודאי מצוה רבה להיות שם ולמנעם, וזכות הרבים תלוי בו" ("אהבת חסד" ח"ג, פ"ו).
"וכבר צווחו ככרוכיא על זה בכמה ספרים קדושים. ומי זוטר הוא מה שאמרו חז"ל (ברכות סא.): המסתכל באישה, אפילו באצבע קטנה של אישה, כיון שמסתכל בה ליהנוֹת, אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים (כמשה רבינו) - לא ינקה מדינה של גיהנום. וזהו אפילו בהסתכלות בעלמא, וכל שכן בזה שהוא מרקד עימה, ועובר על זה בלאו של: 'לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם' (במדבר ט"ו, ל"ט) ... וגם על מה שכתוב: 'ונשמרת מכל דבר רע' (דברים כ"ג, י') ...
ועל כולם, מצוי שעובר על ידי הריקוד גם על הלאו של 'לא תקרבו לגלות ערווה' (ויקרא י"ח, ו') ... והוא מאביזריהו דעריות שצריך ליהרג ולא לעבור עליהן, אוי ואבוי יהיה להעושים כן בשאט נפש.
ודע עוד, אפילו אם היא עתידה להיות אשתו, כגון שהוא אחר כתיבת התנאים, גם כן אסור בכל הדברים הנ"ל, וכן באיסור יחוד עימה, כמו עם כל הנשים. ואין שום היתר בזה מחמת שנתקשר עימה ... שהיא בודאי נידה כל זמן שלא טבלה, על כן אסור להתייחד עימה וכל שכן בחיבוק ונישוק מן התורה. ויש מההמון שמקילין באיסור יחוד בזה, והוא באמת עוון פלילי, ובא לפעמים על ידי זה לידי קילקול גדול, ועתידין ליתן את הדין על זה בעולם הבא, וגם לסבול ייסורין עבור זה בעולם הזה. ועוד בא מענין הרע הזה של התקרבות אהדדי לכמה איסורים גדולים של עוון כרת, רחמנא ליצלן ...
ואשרי להבורח ממסיבות כאלו, אם דבריו אינם נשמעין להם, כי השעירים ירקדו שם וכן כתב בספר חסידים (סימן שצ"ג) וזה לשונו: 'כל מצוה הבאה בעבירה על ידה, מוטב שלא יעשה המצוה, כמו מצוה לשמח החתן, שאם יש שם פריצים, ויודע שבלא פריצות לא יהיה, או אינו יכול להיות בלא הִרהור, או אינו יכול להיות מלִראות בנשים - אל יהיה שם' עכ"ל. ובעיני יפלא: הלוא אמרו חז"ל (ב"מ ה:): 'חזקה אין אדם חוטא ולא לו', ואילו בענין זה כמה פעמים מצוי, שהאדם מתנדב ומוציא מעות לכלי זמר בשביל שאחרים ירקדו ריקוד מאוס כזה, אין זאת כי אם שהיצר הרע מעוור את עיני האדם, ומזרזו להוציא ממנו מעותיו בעולם הזה, וגם להביא עליו מכות ושפטים רבים בעולם הבא, כי הוא מסיע ידי עוברי עבירה, ועובר על 'לפני עיור לא תיתן מכשול' (ויקרא י"ט, י"ד).
ובאמת אתפלא על המחותנים, איך מניחים דבר פריצות על שמחת בניהם? הלוא ידוע שעיקר הענין תלוי בכל הפעולה שאדם עושה: אם ה' יתברך מִתדבק עימו עם הפעולה ההיא - אז בודאי יצליח בה, ואם ח"ו הקב"ה מתרחק אז ממנו - לשוא יהיה כל עמלו. ואם כן בעניינו, בעת שהחתונה מתנהג בדרך הפריצות, בודאי אין השכינה שורה שם, ושעירים ירקדו שם, ובודאי אין תכלית זיווג בניהם יעלה יפה, ויהיה קטטות ומריבות ביניהם, וכן זרעם לא יהיה נכון לפני ה', ואיך יניחו דבר כזה?! ... (ועיין ב"ספר חסידים סימן קס"ט: "מעשה באדם שהיה רוכב יחיד בלילה, והלבנה זורחת באותה לילה, והוא רוכב במדבר, והנה ראה חיל גדול עגלות עגלות גדולות, ועל העגלות יושבים בני אדם, והמושכים העגלות בני אדם, ותמה מה היו עושים. כשנתקרב אצלם, הכיר מקצתם שכבר מתו, אמר להם: מה זה שאתם מושכים כל הלילה העגלות, ומקצתכם על העגלות? אמרו לו: בשביל עוונינו - כשהיינו חיים באותו עולם, היינו משחקים עם נשים ובתולות, ועתה אנו מושכים העגלה, עד שכך אנו עייפים ויגעים שלא נוכל לנהוג יותר, ואז יורדים אותם שעל העגלה, ואנו עולים ונחים, ונוהגים אותנו עד שיגעים ועייפים, ואח"כ הם עולים ונחים, וזהו שנאמר (עמוס ב', י"ג): 'הנה אנכי מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה', וכתיב (ישעיה ה', י"ח): 'הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה'. והישרים מכים את המוליכים, כמנהיג את הבהמה בהעגלה, שנאמר (תהלים מ"ט, י"ג): 'נמשל כבהמות נדמו', וכתיב (שם שם, ט"ו): וירדו בם ישרים לבוקר'. ומי שעשה בחייו מעשה בהמה, יש לו לעבוד באותו עולם כבהמה ..."). ויסתמר שערות האדם ממעשה הנורא הזו" (בהגה"ה שם, עיי"ש).
"על החתן והכלה או הוריהם, לדאוג להזמין רק תזמורת כזו שתתרום לאווירה מתאימה בחתונה, כדי שלא תצא כל תקלה מניגון התזמורת. ויתנו זאת עם בעלי התזמורת לפני החתונה" ("קדושים תהיו", עיי"ש. ראה "חופת חתנים" סי' ו', סע' ח'. "שדי חמד" ח"ז - מערכת חתן וכלה, סי' י"ג, עמ' 426. "שלחן העזר" סי' ט', סע' ב', ס"ק ח'. והביא שם בס"ק ו': מעשה שתלמיד חכם גדול השביע ראש כלי זמר שלא ינגן בחתונה שרוקדים בה במעורב. "הליכות" מס' 80).

"חתן שחלק מבני משפחתו חילוניים, וחושש שירקדו ריקודים מעורבים, עליו לצוות לתזמורת שאם יתחילו בריקודים מעורבים יפסיק מיד את התזמורת. וראוי לכל חברי החתן שירקדו ביתר שאת וביתר עוז כדי למנוע ריקודים מעורבים" ("ילקוט יוסף" שם - שם סע' י"ד, עמ' ער - רעא. עיי"ש).

"והנה בריקודים מעורבים עוברים בכמה איסורים חמורים, כי עצם הנגיעה באישה שאינה אשתו, לדעת הרמב"ם ודעימיה הוא איסור מן התורה ואף להרמב"ן על כל פנים איסור מדרבנן איכא (יש). ובנוסף על כך הרוקדים במעורב עוברים על איסור תורה של הסתכלות בנשים בעת הריקוד, שנאמר: 'לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם', ובירושלמי (פ' א', ה'): 'אמר רבי לוי: ליבא ועינא תרין סרסורין דחטאה'. וכפירוש רש"י (במדבר ט"ו, ל"ט): העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות. ועוד בה כי בריקודים המעורבים יש חשש של גירוי יצר הרע בעצמו, ובגמרא כתובות (מו.) אמרו: 'ונשמרתם מכל דבר רע', מכאן אמר רבי פנחס בן יאיר: אל יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה (ואף הנשים מוזהרות על הלאו של לא תקרבו לגלות ערווה, כמבואר ב"ספר החינוך" מצוה שפ"ז).
ומטעמים אלו כתב ה'כל בו' בשם הרב מאיר מרוטנבורג: כי יש חרם שלא יהיו אנשים ונשים במחול, והיו דורשים 'יד ליד לא ינקה רע', ע"ש. ובשו"ת "בנימין זאב" (ח"ב, סימן ש"ג) הביא שיש חרם גדול משנים רבות מימי הקדמונים גדולי התורה, שלא יכנס איש במחול עם הנשים כלל, ואפילו נער בן י"ב שנים לא יחולל במחול הנשים כלל, וזאת התקנה נִתפשטה בכל ישראל כחומר כל תקנות הגאונים והראשונים ע"ש. ובשולחן ערוך (סימן תקכ"ט סע' ד') כתב: שחייבים בית דין להעמיד ברגלים שוטרים, שיהיו משוטטים ומחפשים בגינות ובפרדסים ועל הנהרות, שלא יתקבצו שם לאכול שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה, וכו'. ע"ש" ("ילקוט יוסף" שם - שם הע' י"ג, עמ' ער).
"ולא רק ברגלים חייבים להזהיר על כך אלא דבר זה חיובו הוא תמידי, וכל מי שבידו להזהיר על כך יעשה זאת, אלא שברגל מצוי הקילקול ביותר (מ"ב סי' תקכ"ט ס"ק כ"ב) ובכל זמן של שמחה, כגון, נישואין ואירוסין וכדומה, יש למחות על כך (כה"ח שם אות מ"ח). ועיין בשעה"צ (שם ס"ק כ"א) שבעוונותינו הרבים נפרץ קילקול זה בזמנינו באיזה מקומות גם בימות החול, ועוון גדול הוא, ומי שיש בידו למחות בוודאי חייב למחות" ["מאורות ההלכה" על מסכת ר"ה (הלכה אחרונה)].
"ובים של שלמה (גיטין פ"א סימן י"ח) כתב: מי התיר להם להיות במחול אחד עם הבתולות? לא זו הדרך אשר הראו לנו חסידים הראשונים, וכו' ובעוונותינו הרבים עכשיו עוברים אותו שהוא כאש בנעורת בשמחת נישואין כשמתערבים נשים ואנשים יחד. ע"ש. והשל"ה הקדוש כתב: ואלו ההולכים עם הנשים עוברים על כל אזהרות חז"ל, שאפילו במרצה מעות מידו לידה נאמר: 'יד ליד לא ינקה', כל שכן שנותנים יד ליד ממש, וגם הוא מסתכל בה, וכבר אסרו להסתכל אפילו בבגדי צבעונים שבה. וגם שמח עימה בקלות ראש, ואפילו היא בתולה פנויה אמר איוב (ל"א): 'ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה', ובפרט שרובן ככולן נידות, והגיעו לווסתן והרי היא ערווה וכו' וע"ש.
ומרן החיד"א ("שיורי ברכה" אבן העזר סי' כ"א, סע' א') כתב תוכחת מגולה למרקדים עם נשים ואפילו פנויות, דסתמא נידות הן, וכל שכן עם הנשואות והקרובות, וכל הדברים האלו אינם בתורת חסידות אלא הם מן הדין, כמו שהוא מבואר בהרמב"ם ובשולחן ערוך. ע"כ. וב"שערי תשובה" (סי' תקכ"ט ס"ד) כתב: חייב כל מורה בעירו לבטל הריקודים והמחולות וכו' למחות בכל כוחם, ואפילו על החתונות יש לאסור וכו'. ע"ש. וב"בן איש חי" (פרשת שופטים סי"ח) כתב: רק יזהר שלא ישמחם (החתן והכלה) בליצנות ובכל איסור קל. וכל שכן שלא ירקדו האנשים ונשים יחדיו, ואפילו ריקוד נשים לבדן בפני האנשים אסור, כי יתגרה היצר הרע באנשים הרואים, וצווחו כמה מרבני האחרונים בדברים כאלה, שאין להם שום היתר משום שמחת חתן וכלה. ע"כ. ובשדי חמד (ח"ז - מערכת חתן וכלה, אות י"ב) כתב: וגם לאותם שאינם רוקדים רק שומעים ורואים זהו איסור חמור אשר ע"י ראייתן עוברים על מצוות ה'" ["ילקוט יוסף" שם].
"ועיין בחידושי רבי עקיבא איגר, שרמז לעיין בספר 'זכרון יוסף' והשגתיו ב"ה. ואעתיק קצת מדבריו הקדושים, במה שהשיב לרב אחד גדול - מהר"ר יעקב, וזו לשונו: חיל ורעדה אחזתני, בכל צרותיהם לי צר, על דבר הפירצה הגדולה שעשו פריצי בני עמנו במקומם - לעבור בשאט נפש על דת ודין תורתנו הקדושה ודת יהדות. ולא לבד ... אלא אף זו שעשו ... חינגא וחוללו במחולות - נערים [בני בלי תרבות] עם בתולות, ונתערבו בהם גם אנשים ונשי אנשים ושעירים ירקדו שם. אוי לנפשם כי גמלו להם רעה לעבור על דת בפרהסיא, והתורה חוגרת שק עליהם. רחמנא לשזבן מהאי עונשא ולא יעשה כן וכו' והנה מעכ"ת שאלני האם יפה עשה שמיחה בהם וכו' לבל יוסיפו לחטוא ... תשובה: ודאי יפה עשה למחות בכל כוחו באנשים כאלה וכו' וכל רב ומורה בעירו מחוייב למחות ולבטל הריקודין והמחולות ... בחורים [בני בלי תרבות] ובתולות יחד, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר להאספסוף אשר בקירבו ותערובות אנשים ונשים כמ"ש לעיל וכמבואר באו"ח סימן תקכ"ט שכתב שם שלא יתערבו אנשים ונשים, וידוע שאין חילוק בין נשואות לפנויות לענין זה, ואין לך דרגא להסתת יצר הרע ומעלה לזנות יותר מזה שמתבוננים ומביטים [בני בלי תרבות האלה] בפני הנשים והבתולות בעת הריקוד, ואוחזין מעשה אבותיהם בידיהם של הנשים. וקורא אני עליהם: 'יד ליד לא ינקה מדינה של גיהנם'. ולפעמים מחבקים ומנשקים למלאות תאוותן ובאים לידי מעשה ער ואונן. ולפעמים ימתיקו ע"י זה סוד יחד להתייחד ביום או בלילה והיה במחשך מעשיהם וחס ושלום ומלאה הארץ זימה. וידוע שרוב הבתולות בזמן הזה כבר הגיע זמנם לראות ולדעת הרמב"ם וכמה פוסקים ראשונים ואחרונים הנוגע בהם לשם חיבה וקירוב בשר עובר על לאו: 'ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב', ואפילו קורבא בעלמא אסור. והמחבקה והמנשקה לשם תאווה היה לוקה [בימים הקדמונים] כמ"ש הרמב"ם בפכ"א מהלכות א"ב וסמ"ג מצוה שנ"ג ... כללו של דבר, אין לך גדר ערווה גדול מזה, לבטל המחולות והריקודין של אנשים ונשים יחד - בין נשואות ובין פנויות. שאין לך דרגא לזנות ומעלה לעריות והרגל לעבירה יותר מזה, ואנחנו שקיבלנו תורתו, מחוייבין לעשות גדר וסייג שלא יעשה כן וכו' ושם בתשובתו נאמר מה שהשיב להגמון אחד ששאלו על ככה והשיב לו שאצלנו הוא עון פלילי ונגד היהדות והראה לו מה דכתיב בשופטים סימן (פרק) כ"א: 'ויאמרו הנה חג' וכו' 'יצאו בנות שילו לחול במחולות'. ומדלא כתיב עם בחורים או נערים, משמע שהמה הבתולות לבד חוללו יחד, ולא עם בחורים. וכן כתיב בירמיה סימן (פרק) ל"א: 'אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדיו'. ולא כתיב: 'אז תשמח בתולה עם בחורים במחול'. וכן כתיב בזכריה י"ב: 'וספדה' וכו' 'ונשיהם לבד'. ומזה נעשה קל וחומר, בשעת שמחה וריקוד בהסתת היצר הרע לעבירה [בסוכה דף נ"ב] ולא לחינם אמר איוב: 'ברית כרתי לעיני ומה אתבונן' וגו'. ושיבח אותו ההגמון על תשובתו ואמר ראיתי כי דבריך טובים ונכוחים. ועל פי דתנו, אסור להסתכל אפילו בבגדי צִבעונין של אישה, ומכל שכן להביט בפניה - הן בתולה הן נשואה. ומהאי טעמא (ומזה הטעם) תיקנו האב"ד והקהל פה פיורדא ובק"ק מיץ: שלא יחוללו הבחורים [בני בלי תרבות] עם הבתולות כלל, אפילו על החתונות. אלא, הבתולות יחוללו בפני עצמן, והבחורים יחוללו בפני עצמן, ועיי"ש מה שהאריך עוד בזה" ["ביאור הלכה" סימן של"ט ד"ה להקל בכל. ועיין בשו"ת "יביע אומר" ח"ז - חיו"ד, סימן מ"א (ובפרט באות ג')].
ועיין מה שכתב בשו"ת "בנין ציון" (ח"א סוף סימן קל"ט), וזו לשונו: "ואם תוכל לבטל את הריקודים (המעורבים) בכל החתונות יישר כחך וחילך, כי אין זו שמחה של מצוה כשמרקדים בחורים ובתולות יחדיו, ועוברים אביזרא דגילוי עריות, ולשמחה מה זו עושה".
"ובלימוד הריקוד בתלבושת פרוצה בתערובת בחורים ובחורות גם יחד, הרי מובן מאליו כי דבר זה הרי הוא חמור באיסורו בכפלי כפלים, כי אין כאן גורם דווקא אלא מעשה בפועל ממש, כי הוא מקרב לערוה בידים ממש, והרי הוא בבחינת גילוי עריות ממש, שעליה אמרו 'יהרג ואל יעבור' ... על כן לא רק שלא יהיו ההורים הגרמא אלא גם שמוטל עליהם למחות בידם שלא ייספו בעוונם ח"ו" (שם ח"ה אה"ע סי' פ"ז, וראה גם שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' ק"ט).

"חגיגת בר-מצוה, שחוגגים אותה בתערובת נשים ואנשים בריקודים ובמחולות, שאין זו שמחה אלא תוגה, רחמנא ליצלן (ה' יצילנו). שבמקום להביא ברכה לחתן הבר-מצוה, על-ידי כניסתו לעול המצוות, הרי הם מביאים עליו קללה חס ושלום, שהברכה נהפכת לקללה, שבגרמתו הרי כל המשתתפים שם עליהם לקבל עונשם היותר חמור באותה המידה של גילוי עריות, שמכיון אפילו בנגיעת יד ביד נאמר 'יד ליד לא ינקה רע', מכל שכן בנגיעה יותר גדולה כחיבוק ונישוק ... ואשריהם ישראל ששומעים לקול מוריהם" ("שו"ת "ישכיל עבדי" ח"ז, אה"ע סי' ח'. וראה עוד שם, סי' י'. שם, ח"ד קונטרס "שאלת שלום" אה"ע סי' ב'. ח"ה, אה"ע סי' פ"ז. ח"ו, אה"ע סי' א', וראה עוד שו"ת "זקן אהרן" ח"א, או"ח סי' ו').

הרב אליהו ממן

ראש ישיבת "תורת אברהם" נצרת עילית.

שמחות
"ריקוד מסוכן"
תמוז תשס"ח
שיעורים נוספים
"הווי עז כנמר ..."
איר תשס"ט
שיעורים נוספים
מנהג ה"מימונה" וחמץ שעבר עליו הפסח
ניסן תשס"ט
שיעורים נוספים
צרוּת עין בתורה
איר תשס"ט

שמחות

שמחות
הגאולה בסוד השבעים
הרב שי הירש | תשרי תשפ"א
שמחות
סיכון חיים למען קבורת חללים
הרב אליעזר מלמד | סיון תשפ"ה
שמיני
לשמור על הדממה
הרב הלל מרצבך | כ"ו ניסן תשפ"א
בימה תורנית
האם מותר להשתתף או לקיים שמחה בישיבה מעורבת?
רבנים שונים | תמוז תשס"ט

שמחות

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

פורים בראי דורנו
אילת השחר - כך היא גאולתן של ישראל
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | אדר ב' תשס"ה
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב חיים דרוקמן
הרב ינון גרוסברג
הרב מרדכי הוכמן
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל
הרב חנן פורת ז"ל
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב חיים כץ

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו