^ 1. יסוד השאלה בשלושת המינים הללו הוא, שלמדנו בשו"ע רג, ז; רד, יא, שפרי שרגילים לאוכלו אחר טחינה, למרות שרוסק לגמרי ברכתו כבראשונה. ואכן הגאונים פסקו לברך על סוכר שהופק מקנים 'האדמה' או 'העץ'. אבל המנהג כרמב"ם לברך עליו 'שהכל'. ובבאו"ה רב, טו, ביאר את הדין לגבי סלק סוכר, שכל שלא ניכר עליו כלל שמוצאו מפרי, ברכתו 'שהכל'. (לגבי סוכר שמופק מקנים, יש עוד סברה, שבתחילתו הוא מי פירות, כמבואר להלן הלכה טו שברכתם 'שהכל'). וכן הדין במוצרי סויה שאין ניכר עליהם כלל שמוצאם מפרי. ולגבי שוקולד רבו יותר הפקפוקים, הואיל וצבעו כצבע פרי הקקאו שממנו נוצר, וכן הקשה במנחת שלמה צא, ב. אלא שגם הוא מודה שהמנהג לברך עליו 'שהכל'. והטעם לכך, שמערבים בו סוכר ועוד מרכיבים, וכבר למדנו בדין הריבה, שלדעת הפמ"ג (רב, משב"ז ד) ועוד אחרונים, שברכתו של פרי שגם רוסק וגם עירבו בו מרכיבים נוספים שיש בהם חשיבות - 'שהכל'. וכן מסקנת האחרונים שהמנהג לברך על שוקולד 'שהכל', כמובא בילקוט יוסף ח"ג רג, ו, ושעה"ב כג, 699.
^ 2. גם אם מרסקים את הפירה מאוד, כיוון שרגילים לעשות מתפוחי אדמה פירה, ושמו ומרקמו נותר כבראשונה, ברכתו 'האדמה' (כדין הומלתא, עיין לעיל הערה 3).
פירה מקמח תפוחי אדמה, כיוון שנתרסק לגמרי, וגם טעמו השתנה מעט, נוהגים להורות שברכתו 'שהכל'. וכן נוהגים להורות לגבי חטיף צ'יפס העשוי מקמח תפוחי אדמה (פרינגלס), שברכתו 'שהכל'. אמנם הרוצה לברך עליהם 'האדמה' יש לו על מה לסמוך, שכן לשו"ע אליבא דהרמב"ם, בכל מקרה ברכתם 'האדמה'. וגם אליבא דתה"ד, כיוון שידוע וניכר עליהם שהם באים מתפוח אדמה, יתכן שברכתם 'האדמה'. גם בשם הרב אויערבאך מסרו שברכת שניהם 'האדמה'.
^ 3. גם לרמב"ם ושו"ע ברכת הפלאפל 'שהכל' כמבואר בשארית יוסף ח"ג ע' שכד. הרוצה לאכול כפית מסלט חומוס, למרות שריסקוהו לגמרי, הואיל וידוע לכל שהוא מחומוס, ועיקר גידולו לשם כך, ואף שמו נשאר עליו - יברך 'האדמה'. וכפי שנתבאר בהערה 3, שהולכים אחר דעת בני אדם, ובוודאי שכך הדין לרמב"ם ושו"ע. וכ"כ בשעה"ב כג, 196.
^ 4. לאול"צ יד, כא, ילקוט יוסף רח, ט, ולרב אויערבאך 'האדמה'. לרב אלישיב ופתחי הלכה לד - 'מזונות' (שעה"ב כג, 582). ולרב אליהו ולרב פישר 'שהכל' (וזה"ב ע' 108-109). והבוחר יבחר. והמנהג הרווח לברך 'שהכל'. על פריכיות חיטה עיין ו, יד.