בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • אורות התשובה
לחץ להקדשת שיעור זה
כ"ח אב התשע"ז

אורות התשובה פרק י"ב י'

החזרה בתשובה דומה מאוד לרעיון הווידוי שבנצרות, לכאורה. הרב קוק מלמדנו על ההבדל התהומי שביניהם.

undefined

בשביל הנשמה

כ"ח אב התשע"ז
4 דק' קריאה
התשובה משנה את החיים
י. הַתְּשׁוּבָה הִיא חִדּוּשׁ הַחַיִּים. אִי אֶפְשָׁר לַתְּשׁוּבָה שֶׁלֹּא תְּשַׁנֶּה אֶת עֵרֶךְ הַחַיִּים• כֻּלָּם, כְּשֶׁהַחַיִּים נִמְשָׁכִים, וּמִמֵּילָא הֲרֵי הִיא מְשַׁנָּה אֶת עֶרְכָּם לְטוֹבָה אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא נַעֲשֵׂית בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן, "וּזְכֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרֹתֶיךָ, עַד אֲשֶׁר לֹא יָבֹאוּ יְמֵי הָרָעָה וְהִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר: אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ, עַד אֲשֶׁר לֹא תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר, וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים".

דרך המוות
יֶתֶר הַתַּנְחוּמִין• הֵם תַּבְלִין לְחִזּוּק הַתְּשׁוּבָה וְהַסְבָּרַת עֶרְכָּהּ•. אֲבָל הַשָּׁקוּעַ בְּתוֹךְ הַתַּנְחוּמִים עַד כְּדֵי רִשּׁוּל• שֶׁל הַסְדָּרַת עֶרְכֵי חַיִּים מְקֻדָּשִׁים, עַד כְּדֵי טְמִיעָה בִּיוֵן מְצוּלַת הַחֵטְא, וָאֹמַר נִצַּלְתִּי - זֹאת הִיא דֶּרֶךְ הַמָּוֶת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה הַוַּתְרָנִית. הָאוֹמֶרֶת: "הָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם•, לִשְׁלֹשֶׁת יָמִים מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְקַטֵּר מֵחָמֵץ תּוֹדָה", הַמֶּתוֹדָה•, הָעוֹזֶבֶת אֶת הָאֱמֶת וְהַמִּשְׁפָּט* וְהוֹלֶכֶת אַחֲרֵי לְבָבָהּ, זוֹ מִינוּת, הַגּוֹרֶרֶת אַחֲרֶיהָ כָּל רֶצַח וְכָל זִמָּה, לַמְרוֹת שֶׁהִיא תָּמִיד פּוֹשֶׁטֶת טְלָפֶיהָ וְאוֹמֶרֶת: רְאוּ שֶׁאֲנִי טְהוֹרָה*, וְהִיא מְלֵאָה תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָהֶם לַעֲמֹד בְּעוֹלָם שֶׁל שֶׁקֶר• שֶׁאֵין לוֹ רַגְלַיִם, "כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְחָלָק מִשֶּׁמֶן חִכָּהּ, וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה, חַדָּה כְּחֶרֶב פִּיּוֹת".

פליטת הניצוץ
הַפֵּרוֹת שֶׁל הַדֵּעוֹת וְהַמִּדּוֹת שֶׁל אוֹתָם הַמִּתְחַנְּכִים בְּתַרְבּוּתָהּ, הֵם מְעִידִין עַל עַצְמִיּוּת פְּנִימִיּוּתָהּ, וְאֵין כָּל כֹּחָהּ כִּי אִם בְּנִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה הַגְּנוּבִים שֶׁלָּהּ מִתּוֹךְ אוֹצַר יִשְׂרָאֵל הַחַי, שֶׁהִיא פּוֹלַטְתָּם קִמְעָה קִמְעָה, עַד אֲשֶׁר תְּעַר נַפְשָׁהּ• לְגַמְרֵי, "חַיִל בָּלַע וַיְקִאֶנּוּ, מִבִּטְנוֹ יֹרִשֶׁנּוּ אֵל". וְאָז יְשַׁמֵּשׁ הַנִּיצוֹץ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁנִּבְלַע כָּל כָּך בַּגּוֹיִם כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ, לְהִתְעוֹרֵר לְהָעִיר לֵב עַמִּים רַבִּים, לַהֲפֹךְ לָהֶם שָׂפָה בְּרוּרָה לִקְרֹא בְּשֵׁם ד' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּרוּחַ ד', רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה, רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ד', לֹא רוּחַ זָר, רוּחַ טִפְּשׁוּת וְחֻלְשָׁה, רוּחַ סִכְלוּת וְהֶפְקֵרוּת מוּסָרִית, הַתּוֹמֵךְ אָשְׁיוֹתָיו• הַשִּׁקְרִיּוֹת עַל יְסוֹד הַוִּתּוּר, שֶׁהוּא בּוּז וְקַלָּסָה לְכָל מַנְהִיג וְשׁוֹפֵט צֶדֶק, שֶׁרַק "חֶסֶד לְאֻמִּים" כָּזֶה הוּא מָקוֹר נִפְתָּח לְכָל אַכְזָרִיּוּת וּנְבָלָה*, "יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ, אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד. יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל, וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ. אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח". "כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט ד', אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹ", "וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים. הֵן עֵד לְאוּמִּים נְתַתִּיו נָגִיד וּמְצַוֵּה לְאֻמִּים. הֵן גּוֹי לֹא תֵדַע תִּקְרָא, וְגוֹי לֹא יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ, לְמַעַן ד' אֱלֹהֶיךָ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ".

___________________________

עֵרֶךְ הַחַיִּים - חיי השב מקבלים משמעות חדשה. יֶתֶר הַתַּנְחוּמִין - התנחומים והעידוד המרובה: "עד אשר לא יבאו", "עד אשר לא תחשך", וגם תשובה בזקנותו טובה היא. הַסְבָּרַת עֶרְכָּהּ - הבנת מעלתה. רִשּׁוּל - הממתין לשוב רק לעת זקנותו. הָבִיאוּ לַבֹּקֶר זִבְחֵיכֶם וכו' - באיחור, בניגוד לציוויי התורה [עיין ירושלמי עבודה זרה א, א]. הַמֶּתוֹדָה - אופן הטיפול, ההתנהגות [הערת הרב צבי יהודה קוק]. שֶׁל שֶׁקֶר - תנחומים של שקר. תְּעַר נַפְשָׁהּ - תפלוט ותתרוקן. אָשְׁיוֹתָיו - יסודותיו.


ביאורים
בפסקה זו, מתמודד הרב קוק עם שאלת ה'ויתור' בתהליך התשובה. אפשר היה לטעון שהתשובה העוסקת רבות בהכרת החטא ובחרטה עליו, מקבילה ל'טקס' דומה המצוי והרווח אצל הנוצרים, שבו האדם בא אל הכומר ומתוודה על חטאיו, ובכך, כביכול, מנקה את עצמו. דבר זה מביא אותנו לשאלה גדולה, מהו אפוא חידושה של התשובה, ובמה היא שונה מתפיסת עולמה של הנצרות?
הנצרות, בדומה לדתות אחרות, פיתחה תיאוריות המזדהות עם חולשתו של האדם, מנציחות אותה, ונותנות לו אפשרויות ללכת אחריה. חז"ל מספרים שכאשר רצה ירבעם לשכנע את ישראל לעבוד עבודה זרה, אמר להם שהעבודה זרה 'ותרנית': היא אינה דורשת לסיים את הקרבת הקרבנות ואכילתם מהר, ואינה אוסרת להקריב חמץ על גבי המזבח [ירושלמי עבודה זרה א א].
את התפיסה הנוצרית קל מאד 'לשווק' לרבים, היא מדברת על רחמי האדם, על הזדהות איתו, על הבנת חולשותיו, ומספקת דרכים קלות לניקוי המצפון על חטאים שעבר, ובכך נראית נוצצת ומפתה. אלא שבמציאות, הדת היפה והנוצצת הזו הייתה אחראית למעשי הרג ושחיתות רבים, המעידים על התוכן הפנימי של מאמיניה.
כנגד זה באה התורה וקובעת שהתשובה הכוללת בנוסף להכרת החטא וחרטה עליו, גם 'עזיבת החטא' ו'קבלה לעתיד', היא "חידוש החיים". התורה נותנת תמיד אמון באדם, בעצמיות הטובה והחיובית שלו, וממילא קוראת לו לא להיכנע לחולשותיו, אלא להתרומם מהן - 'לחיות מחדש', ולגשת אל הטוב שבו ולהעצים אותו, וכך להיות אדם חדש ומרומם. (בניגוד לנצרות שאינה מאמינה בטוב שבאדם אלא טוענת שמכיוון שהאדם רע ומושחת מיסודו אין מנוס מלוותר לו על פשעים שעשה ואולי גם ימשיך לעשות). במצב כזה, 'ניחומים' אלה, המביטים אל חולשות האדם, יכולים לשמש אותו לטובה לחיזוק התשובה, לדוגמא - על ידם יוכל האדם להתחזק ולהתעודד, לזכור שנפילותיו אינן מכוח היותו שפל כשלעצמו, אלא בשל כניעה לחולשות הקיימות בו, ושעליהן הוא יכול להתגבר, וממילא אַל לו להיכנע אליהן או להתייאש חלילה.

הרחבות
*המשפט כביטוי לאחדות
הַמֶּתוֹדָה, הָעוֹזֶבֶת אֶת הָאֱמֶת וְהַמִּשְׁפָּט. הרב קוק בספר אורות [ישראל ותחייתו, ג] מסביר שהמשפט מביא לידי ביטוי את העובדה שעם ישראל דבקים בה' אחד. כיצד? דבקות בה' ובאחדות ה' פירושה שאין אצלנו בחיים דברים מסוימים שקשורים לה' ודברים אחרים שמנותקים ממנו, אלא הכל קשור לריבונו של עולם. המשפט הוא סידור החיים המעשיים החברתיים על פי תורת ה' והדרכתו, ובכך המשפט מבטא שגם בתחום החברתי אנו דבקים בריבונו של עולם, בשונה מהנצרות שהזניחה תחום זה והשאירה אותו למושלי המדינה. בפסקה שלנו, הרב קוק רואה בסידור החיים המעשיים ביטוי לתשובה פנימית ואמיתית.
*הצביעות של המינות
תָּמִיד פּוֹשֶׁטֶת טְלָפֶיהָ וְאוֹמֶרֶת: רְאוּ שֶׁאֲנִי טְהוֹרָה. מלכות אדום נמשלה לחזיר. כידוע, החזיר הוא הבהמה היחידה שיש לה סימן טהרה מבחוץ – מפריסה פרסה, וסימן טומאה מבפנים – אינה מעלה גרה. מציאות זו רומזת לצביעות, לרצון להיראות טוב כלפי חוץ, כאשר מבפנים הכל רקוב. המדרש ממחיש את צביעותה של מלכות אדום באמצעות סיפור: מושל אחד של מלכות אדום הוציא להורג גנבים, מנאפים ומכשפים. לחש המושל לממונים על ההריגה, שאת שלוש העבירות הללו ביצע הוא בעצמו בלילה אחד (על פי ויקרא רבה יג, ה).
*"חסד לאומים חטאת"
"חֶסֶד לְאֻמִּים" כָּזֶה הוּא מָקוֹר נִפְתָּח לְכָל אַכְזָרִיּוּת וּנְבָלָה. "תניא אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו בני מהו שאמר הכתוב "צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת" [משלי יד, לד]? נענה ר' אליעזר ואמר: "צדקה תרומם גוי" אלו ישראל דכתיב "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" [שמואל ב ז, כג], "וחסד לאומים חטאת" כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן שאינם עושין אלא להתגדל בו..." [בבא בתרא י, א]. הגמרא עוסקת בחסד שנעשה שלא למטרת חסד, אלא אך ורק למטרות הנאה ורווח מפוקפקים של העושה. לכן יש בזה "חסד לאומים חטאת". הרב קוק מוסיף, שהוותרנות, שנראית כחסד, יכולה להיות פתח לחטאים גדולים, וגם זה כלול במשמעות "חסד לאומים חטאת". במקרה זה לא רק מטרות החסד הן גרועות, אלא גם החסד בעצמו מזויף – הוויתור אמנם מקל על החוטא, אך גורם לו שלא יחשוש להוסיף ולהתדרדר. אם כן, אין כאן חסד אלא גרימת נזק.

שאלות לדיון
א. הקב"ה אינו וותרן אך הוא ודאי סלחן. מהו ההבדל בין וותרן לסלחן?
ב. מדוע קובע הרב קוק שהמינות (הנצרות) גוררת אחריה רצח וזימה? האם יש קשר בין גישת הנצרות לאלוה שהוא וותרן, לכך שהמינות גוררת רצח וזימה?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il