מתחילים מחדש

לכבוד פתיחת שנת הלימודים

זה באמת רגע מיוחד במינו, והשנה על אחת כמה וכמה: בו זמנית, באותו יום, אלפי תלמידים בכל הגילים, מתחילים את לימודיהם במסגרות השונות. החל מילדי הגן, בתי הספר היסודי, החטיבות, הישיבות התיכוניות והתיכונים, ועד לכלל הישיבות, המכינות, המדרשות ועוד ועוד.

חינוך בגיל הנעורים

גליון 228

כשאדם עצמו מתמודד עם הכוחות השליליים שבו, הוא לבדו מסוגל להכניע אותם ולהפכם לכוחות טובים. לעומת "מלקות" הבאות מבחוץ ואינן גורמות לשינוי הפנימי.

התייחסות לכסף בחינוך

גליון 218

כאשר עקבנו גילינו שילדנו, בכתה ב', מידי פעם לוקח סכומים מהארנק, קונה ממתקים ואף מחלק אותם לחבריו. בשלב ראשון החבאנו את הכסף. אבל לא ברור לנו כיצד להמשיך.

לשים לב לתשומת לב

כאשר הוא מתגרה באחיו, הוא מחכה שתגיבו בכעס. הפתיעו אותו, בכך שבמקום לכעוס עליו, תחייכו על ההצקות.

אהבה, אחריות ועוד כללים בחינוך ילדים

סיפור ילדים מספר על חושם, שהיה בחתונה ולא ידע מה לעשות. אימו לימדה אותו, שאם הוא רואה קהל גדול יאמר בקול: "מזל טוב, מזל טוב!" יצא חושם וראה הלוויה ל"ע. הרי זה קהל גדול, חשב בליבו, והחל לומר בקול "מזל טוב". סיפור זה ממחיש עד כמה חשוב הבירור אימתי להשתמש בכל כלל.

הורים צריכים לבקש סליחה?!

אם נזפתם בילדים כאשר הם נהגו שלא כראוי, הרי זו חובתכם כהורים. היעלה על הדעת שהורים אשר נצרכו להכות את בנם לצורך חינוכו, יחויבו לבקש סליחתו?! אכן, אם הורים פגעו בילדם שלא בצדק, ושלא לפי הצורך בחינוך, על כך ודאי הורים צריכים לבקש את סליחתו.

כישלון בחינוך. מה עושים?!

יש לכם ילד חכם, ברוך ה', והוא חש את רגשות האשם שלכם על כך ש"הפקרתם" אותו. הוא רוכב על תחושה זו, ועושה מאמצים גדולים לשמר אצלכם את המחשבה וההרגשה הזאת. הוא פשוט לא מאפשר לכם "לשכוח ולסלוח".

עבודת ה' במצבים משתנים

במקום הלימוד, יש אחראים, המורים, ראש הישיבה וכד'. שם הם גם מקבלים ציונים על התנהלותם, ובהתאם לכך הם מתנהגים. מה שאין כן, בבית, בו הם מרגישים את החופש. לכן יש לדבר איתם לא על התפילה או עזרה בבית, אלא על קבלת האחריות.

החופש הגדול (מידי)

אפשר לשבת עם הילדים, "ישיבת עבודה משפחתית" כמו שיושבים עם מבוגרים, להציע להם תוכנית של סדר יום, לקבל מהם הערות ומתוך כך להגיע למצב בו הם ירגישו אחריות על סדר יום זה, ויתנהלו לפיו.

חנוך לנער על פי דרכו של מי?!

אם נכונים דברי התלמיד, ובאמת אין סיבה לחשוב שאינם נכונים, הרי שיש לפנינו תופעה מצויה של הורים אשר במקום לחנך את בנם, על פי דרכו, הם מחנכים אותו על פי דרכם.

בין ההורים לבית הספר

השבוע חזר בננו וסיפר לנו על ויכוח שהיה בינו לבין המחנך על פירוש דברי חכמים באחד הנושאים הנלמדים. שאלנו אותו כמה שאלות, והסתבר לנו שהמחנך באמת פירש לא נכון, ובננו צודק

איך משאירים את הילד דתי?

אהבה מדרבנת וגורמת למוטיבציה לתלמידים. וכן הורים חייבים להקרין אהבה כלפי ילדיהם. אם ע"י חיבוק חם, מילה טובה, ציון לשבח על התנהגות וכד'. כל אלה גורמים לילדים לאהוב את הדרך הנעימה בה הם מובלים ע"י ההורים.

חששות בגידול ילדים

משאלתכם עולה שאתם רואים במיטת התינוק מעין "בית כלא" לילד, כדי שלא יוכל לצאת ללא אישורכם. מתוך כך הנכם חוששים, שאם תשחררו אותו מהכלא הוא "יחגוג" בבית ללא שליטה.

ילדים משקרים?!

שימוש באמירות שאינן אמת או אמירות דמיוניות היא תופעה ידועה אצל ילדים. הסיבה היא, התפתחות כח הדמיון. אנו, כמבוגרים, משתמשים במקביל בשניים מתוך כוחות הנפש, לצורך למידה: האחד - כח השכל-הדעת, והשני - כח ההפשטה, דמיון.

הקו שבין סמכות הורית לאחריות הילדים

יש שני כללים סותרים בחינוך: האחד, הצבת גבולות. והשני, הסתלקות מאחריות והעברתה לבן. בהצבת הקוים האדומים, אנו למעשה נוטלים אחריות על הבן, להזהירו ולחנכו שיקבל על עצמו את הגבולות הללו. לעומת זאת, כלל גדול בחינוך הוא, לתת אמון בילד, לסמוך עליו, ולהשתדל בכל גיל, לפי יכולתו, להעביר אליו את האחריות.

חינוך הקטנים למצוות - מתי ועד כמה

יש לזכור את הכלל הגדול בחינוך בכלל ובחינוך למצוות בפרט: חינוך בכפיה, אין לו כל סיכוי. הדרך היחידה לחנך לטווח ארוך היא בדרך האהבה.

שיכרות ילדים בפורים

מי שהיין גורם לו להתנהגות לא מכובדת, ובודאי אם גורם לו להקאה, אין עליו כל חובה לשתות יין בפורים. אדם מבוגר, יודע לשלוט על עצמו ולשתות במידה מבוקרת, כדי שלא יאבד את אישיותו. אבל ילדים, מצוה למנוע מהם שתיית יין או משקאות חריפים אחרים.

פלאפון לילדים

שאלתכם מורכבת משתי שאלות: האחת, האם הלכתית מותר לכם לקחת מכשיר סלולרי שקניתם לבנכם, והשניה, האם פעולה כזאת היא מעשה חינוכי.

אלימות במשפחה

כל שימוש בכוחניות במשפחה או בחברה, זו באמת עדות לחולשה. אדם החש שאינו יכול להנהיג את משפחתו בכוח השפעה חיובית, מנצל את כוחו להטיל אימה בביתו וע"י כך לשלוט, וכולם ניזוקים מכך.

ה(ע)נקה, עד כמה?!

הגמילה הראשונה מהנקה היא לא של הבן, אלא של אימו, שתרצה בשלמות לגמול עצמה מהנקה. התינוק מרגיש שאמו מרחמת עליו, והוא מנצל זאת ובוכה כדי לעורר עוד יותר את רחמי האם עליו.