אין עד נעשה דיין | הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
כתובות

קטגוריה משנית

ספריה
חזון קדומים
כתובות

4866

11 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

ציפורה בת דוד

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

פרק ראשון
א. הסוגיא
אומרת הגמ' 1 : "יתיב ר' אבא, וקאמר לה להא שמעתתא דעד נעשה דיין. איתיביה רב ספרא לרבי אבא: ראוהו שלושה והן בית דין, יעמדו שנים ויושיבו מחבריהם אצל היחיד, ויעידו בפניהם ויאמרו - מקודש החדש, מקודש, שאין היחיד נאמן על ידי עצמו 2 ; ואי סלקא דעתך דעד נעשה דיין, למה לי כולי האי? ליתבו בדוכתייהו וליקדשי! אמר ליה: אף לדידי קשיא לי, ושאילתיה לרב יצחק בר שמואל בר מרתא, ורב יצחק לרב הונא, ורב הונא לחייא בר רב, וחייא בר רב לרב, ואמר להו: הנח לעדות החדש - דאורייתא, וקיום שטרות - דרבנן".
מבואר, אם כן, שישנו חילוק בין עדות שנדרשת מדאורייתא לעדות הנדרשת מדרבנן. בדאורייתא, כבקידוש החודש - אין עד נעשה דיין. בדרבנן, כבקיום שטרות - עד נעשה דיין.
ומהי הסיבה שבדאורייתא אין עד נעשה דיין? אומר על כך התוס' 3 : "טעמא דאין עד נעשה דיין, משום דבעינן שיעידו לפני הדיינין, כמו שמפרש רשב"ם . דכתיב 4 'ועמדו שני האנשים' - אלו העדים, 'לפני ה'' - אלו הדיינין. ויש מפרשים , משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה, ואם העדים נעשו דיינין - עדות שאין אתה יכול להזימה היא, שלא יקבלו הזמה על עצמן".
נדון עתה בתירוצו הראשון של התוס' - בעינן "ועמדו שני האנשים [העדים] אשר להם הריב לפני ה' [הדיינים]".

ב. הקשיים בנימוק הראשון - "ועמדו"
הרשב"ם עצמו, האומר טעם זה, סובר 5 , שאדם שראה עדות אינו יכול להיות דיין, אעפ"י שהוא אינו מעיד בפועל [וכגון, שיש עדים אחרים שמעידים]. אמנם אם העד אינו מעיד וגם לא התכוון להעיד - הוא יכול להיות דיין, דאין עליו שם עד כלל 6 . אבל אם התכוון להעיד - אינו יכול לדון. וקשה - הרי בעד זה לא קיים החסרון של 'ועמדו', שהרי אינו מעיד כלל! והרשב"ם הרי מבאר, שהטעם שאין עד נעשה דיין הוא מחמת "ועמדו"!
ויותר מכך -
כל הדין של מצות עמידת העדים לפני הדיינים הוא רק לכתחילה 7 , אולם בדיעבד העדות קבילה אפילו אם לא עמדו. וא"כ מדוע 'אין עד נעשה דיין' נאמר בצורה החלטית?!

ג. יישוב הקשיים
ניישב תחילה את הקושיא השניה, ומתוך כך תתיישב אף הסתירה בדברי הרשב"ם.
אומר חידושי הרי"מ 8 , שאמנם עדותם של העדים מתקבלת אף אם הם לא עמדו, אבל זה רק מפני שיכולים היו לעמוד. ובכגון זה מתקיים בהם "כל הראוי לבילה, אין בילה מעכבת בו" 9 . אולם כשאנו דנים על עד שהוא עצמו יהיה הדיין, שבזה אין אפשרות לקיים את מצות 'ועמדו' - העדות פסולה.
נרחיב מעט בביאור 'כל הראוי לבילה וכו'' [והרחבה זו תיישב לנו אף את הקושיא הראשונה] -
ישנה מצוה לבלול את המנחה 10 , ומתוך כך אנו לומדים 11 שישנה הגבלה בכמות המנחה, שבכמות גדולה מדי לא ניתן לבלול. ויש לדון, האם הגבלה כמותית זו הינה כדי לאפשר את הבלילה, או שזהו דין בפני עצמו, שיש שיעור מכסימלי.
מבין הרשב"ם כאופן השני - אמנם אנו למדים על הגבלת הכמות באמצעות ציווי התורה לבלול את המנחה, אבל דין הבלילה שימש רק כאמצעי להוכחת דין זה, ולאחר שלמדנו - זהו דין העומד בפני עצמו ללא זיקה כלשהי לבלילה. ציווי זה של התורה הוכיח לנו שישנה כמות מכסימלית למנחה.
ולא רק שקיים נתק בין מצות הבלילה לשיעור המנחה, אלא שדין השיעור, שלמדנוהו מהבלילה, חמור יותר מהבלילה - הבלילה אינה מעכבת ["...אין בילה מעכבת בו"], ואילו השיעור הוא לעיכובא! ומדוע? הרי מוצא שני הדינים הוא ממקור אחד?!

כך הוא ביאור העניין -
כלל בידינו בעניין קרבנות - "שנה עליו הכתוב לעכב" 12 . כלומר, כל פרט הלכתי בקרבנות שהוא מעכב, כפלה התורה את ציוויו. ומאחר שדין הבלילה לא נשנה, יודעים אנו שאין היא מעכבת. אולם כלל זה נכון לגבי פרטים במצוות הקרבנות. אולם דברים עקרוניים מעכבים אפילו אם לא שנה הכתוב. כגון, "כבש בן שנתו" 13 - גם לולא כפילות של "בן שנתו" אנו נפסול את הקרבן אם הכבש יהיה בן שנתיים 14 . שהרי זוהי מהות חדשה של קרבן. וממילא אף בנידוננו כך - שיעור המנחה זהו דבר מהותי בקרבן, ולכן זה לעיכובא אף אם דין זה לא חזר ונשנה.
[עקרון זה, שקיימים חלקים במצוה שהם מעכבים וישנם שאינם מעכבים, הוא נכון כמובן בכל התורה כולה - ציצית בג' כנפות 15 , ג' פרשיות בתפילין 16 הם דוגמא מובהקת לחסרון במצוה שמעכב את כולה. לעומת זאת תפילין של יד אינו מעכב את תפילין של ראש 17 . וכן תכלת ולבן בציצית אינם מעכבים זה את זה 18 ].

וכדברינו לעניין בלילה, נאמר אף במצות "ועמדו שני האנשים... לפני ה'" -
ציוותה התורה על העדים לעמוד בשעת מתן עדותם לפני הדיינים. מתוך דין זה אנו למדים שצריכים להיות עדים לחוד ודיינים לחוד, אין עד נעשה דיין. אולם לאחר שכבר הוכח לנו דין זה אין הוא קשור למצוות העמידה, אלא מצות העמידה עומדת בפני עצמה, ו'אין עד נעשה דיין' עומד בפני עצמו. וא"כ אפילו אם מצות העמידה היא רק לכתחילה, אין זה מחייב שאף הסייג של 'אין עד נעשה דיין' יהא כך. וכיוון שעד המתכוון להעיד נקרא עד, ולמדנו שאין עד נעשה דיין - ממילא המתכוון להעיד אינו נעשה דיין, ולעיכובא.

פרק שני
א. מחלוקת הי"מ והתוס'
התוס', כאמור לעיל, מביא 'יש מפרשים' שמסבירים שעד לא נעשה דיין, כיוון שבעינן עדות שאתה יכול להזימה, ואילו דיין שהוא העד לא יקבל הזמה על עצמו, והוי עדות שאי אתה יכול להזימה.
דוחה התוס' דעה זו, וז"ל: "ומיהו לפי טעם זה, אם העדים קרובים לדיינין אינם יכולים להעיד - דלא יקבלו הזמה עליהם. אלא כיוון דבני הזמה נינהו בבי"ד אחר - עדות שאתה יכול להזימה קרינא בהו, ה"נ יהיה הדיין נעשה עד".
נוסיף יסוד בעניין הזמה, ועל פיו ניישב את דעת הי"מ.

ב. "כאשר זמם" - רק בעדים כשרים
נחלקו אביי ורבא האם עד זומם נפסל למפרע או מכאן ולהבא. מנסה הגמ' 19 לפשוט את הספק, וז"ל: "תנן, גנב על פי שנים וטבח ומכר על פיהם, ונמצאו זוממין - משלמין את הכל; מאי לאו שהעידו על הגניבה וחזרו והעידו על הטביחה, והוזמו על הגניבה וחזרו והוזמו על הטביחה, ואי סלקא דעתך למפרע הוא נפסל, הני כיוון דאיתזמו להו אגניבה, איגלאי מילתא למפרע דכי אסהדו אטביחה פסולין הוו, אמאי משלמין אטביחה? אמרי: הכא במאי עסקינן - כגון שהוזמו על הטביחה תחילה. אמרי: סוף סוף כי הדרי מיתזמי אגניבה, איגלאי מילתא דכי אסהדו אטביחה פסולין הוו, אמאי משלמי אטביחה? והלכתא: שהעידו בבת אחת והוזמו".
מבואר, אם כן, שאם עדים פסולים העידו עדות והוזמו - אין כאן דין "כאשר זמם" 20 , אפי' אם בשעת עדותם הדיינים לא היו מודעים לפסול שלהם, וקיבלו את עדותם.

ובאפיקי ים 21 מציע שתי אפשרויות בהבנת העניין -
א. זהו דין בעדים - רק בכשרים נאמר דין 'כאשר זמם', ולא בפסולים. ואעפ"י שבתחילה לא ידענו שהם פסולים, וקיבלנו את עדותם, לכשנתברר שהם פסולים - בטלה עדותם, ואין 'כאשר זמם'. [בדומה לזה נמצא ברע"א 22 - עדים פסולים, שבע"ד קיבלום עליהם, אין בהם דין 'כאשר זמם'. אמנם שם מדובר שידענו מראש שהם אינם עדים כלל].
ב. זהו דין בגמר דין - דין 'כאשר זמם' הוא רק אם עדים העידו, ונגמר הדין עפ"י עדותם 23 , ואח"כ הוזמו. ולכן במקרה שהעדים פסולים, שאז מתברר לנו שבאמת לא היה כלל גמר דין - אין דין הזמה. ולמרות שגם עדים כשרים שהוזמו, הרי שעם הזמתם מתברר שלא היה גמר דין - זוהי גזה"כ לחייבם. אולם גזירת הכתוב אינה אלא אם העידו כעת עדות שקר, משא"כ אם היו פסולים קודם לכן - לא הוי בזה גזה"כ לחייבם.

ג. יישוב דעת הי"מ
הקצות 24 סובר כטעם השני, ועפ"י זה מיישב את שיטת הי"מ -
אם העד הוא עצמו יהיה הדיין, ממילא אם הוא יוזם [למשל, בבי"ד אחר], יתברר שהדיין היה פסול. וכיוון שהדיין היה פסול, ממילא לא היה גמר דין, ואין זה הזמה. וא"כ הוי עדות שאי אתה יכול להזימה! לעומת זאת, כאשר העדים קרובים של הדיינים יוכל בי"ד אחר לקבל עליהם הזמה, והוי עדות שאתה יכול להזימה.

ד. חידוש הטמון בדברי הקצות
בסברא ניתן היה לחלוק על הקצות -
לכשנדון מדוע רק אם נגמר הדין יש כאשר זמם, התשובה תהא שרק אם עמדו להצליח במזימתם - הענישתם התורה. ועפי"ז ניתן להבין מדוע בעדים פסולים חשיב כלא היה גמ"ד, למרות שלא היינו מודעים לפסולם, וקיבלנו עדותם, ובפועל היה גמ"ד - שהרי שייך היה שלא יהיה גמ"ד, שהרי יכולים היו לפוסלם קודם לו [ע"י עדות על פסולם]. ועצם היכולת לפוסלם קודם גמ"ד, כבר מקלישה את יכולת הצלחתם במזימה. ולפי"ז ניתן לומר שבמקום שלא ניתן היה למנוע מראש את עדותם - חשיב גמ"ד, ויהיה דין 'כאשר זמם'. והרי כך הוא המצב בנידוננו - רק ע"י הזמת העדות הנוכחית מתברר שלא היו דיינים, ולא היה גמ"ד!
ורואים אנו שהקצות לא מחלק בכך, דאין הוא מתחשב בטעם הדין, אלא בכל מקרה שבסופו של דבר מתברר שלא היה גמ"ד - אפילו אם ההזמה עצמה היא זו שגילתה שהם היו פסולים - אין זה גמ"ד, ואין דין 'כאשר זמם'.

ה. חידושי הרי"מ סובר ג"כ כחידוש הנ"ל
הדין הוא שעדי קידוש החודש מותרים לחלל את השבת אם הם נצרכים לכך, לצורך עדותם 25 .
חידושי הרי"מ מקשה, דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה - דאם תזימם יתברר שהם עבריינים, דחיללו שבת שלא לצורך עדות החודש, ובטלה עדותם!
גם כאן ניתן היה לחלק עפ"י סברת ה'טעמא דקרא' הנ"ל - הרי במקרה זה, כמו בעד נעשה דיין, רק ע"י הזמת עדותם יכולה להתברר עבריינותם, והיה מקום לומר שאין בזה חסרון של גמר דין וכדלעיל, ולא חשיב עדות שאי אתה יכול להזימה.
מוכח, אם כן, שחידושי הרי"מ סובר, שגם בכה"ג חשיב עדות שאי אתה יכול להזימה, כקצות.

ה1. יישוב חידושי הרי"מ לקושייתו
מיישב חידושי הרי"מ, שאין לדמות עדות של קדוה"ח לשאר עדויות.
דבקידוש החודש אמרה תורה שלוש פעמים "אשר תקראו אתם " 26 , ודרשינן 27 , "אתם - אפילו שוגגין, אתם - אפילו מזידין, אתם - אפילו מוטעין". כלומר, אפילו אם בית דין הוטעה וקידש את החודש שלא כדין - החודש מקודש, אלא שבי"ד מצווה לקדש עפ"י עדים. דהיינו, החודש תלוי בקדושה שיוצרים בי"ד, ולא בעובדות המציאותיות. [ולכן גם אם קיבלו עדות, ולא הספיקו לומר מקודש - החודש מעובר, למרות שכבר באו עדים וגמרו לקבל את עדותם 28 .]
לכן, אומר חידוש הרי"מ, אפילו אם מזימים את עידי קדוה"ח אין לזה השפעה על קבלת העדות, דהיא שרירה וקיימת - למרות שחיללו שבת - ויש כאן גמ"ד, ושייך דין 'כאשר זמם'. [אמנם כאשר מתברר שהדיינים הם פסולים - אין שייך בזה 'אפי' מוטעין', דאין כאן כלל דיינים. ולכן לסברתו של חידושי הרי"ם אין שייכות לדברי התוס'.]

ו. הזמה בעדות מגדף
עדים המעידים על אדם שגידף - בתחילת הדיון מעידים בכינוי [יכה יוסי את יוסי], אולם בגמר הדין חייבים להעיד בצורה המפורשת 29 .
וגם כאן קשה - אם הוזמו, מתברר שהם עבריינים, שהרי גידפו בשם ה' שלא במסגרת הגדת עדות. וא"כ אין עדותם עדות, ואין גמ"ד, והוי עדות שאי אתה יכול להזימה!
גם כאן יכולים היינו ליישב, שכיוון שאין אפשרות לגלות את עבריינותם אלא ע"י הזמת עדות זו עצמה - אין בזה חסרון של עדות שאי אתה יכול להזימה.
אולם לקצות ולחידושי הרי"מ לא אמרינן הכי, וכנ"ל.

ו1. מאימתי עבריין נפסל לעדות
ניתן ליישב את הקושיא הנ"ל, עפ"י יסוד נוסף -
יש לדון מאימתי עבריין נפסל לעדות - האם משעת העבירה גופא או רק לאחר שסיים לבצע את העבירה.
דעת הקצות 30 היא, שיש לחלק בין רשע דחמס לרשע סתם. רשע דחמס, שפסולו מחמת חשש משקר - נפסל מרגע עבריינותו. רשע סתם, שפסולו מגזה"כ - נפסל לאחר גמר העבירה.
יסוד הדברים נמצא בר"ן 31 , לגבי אדם ששחט בשבת, דאמרינן ששחיטתו כשירה. וצ"ע, שהרי הוא מחלל שבת, ששחיטתו פסולה! ומבאר הר"ן, שפסולו חל לאחר ביצוע העבירה. אולם בשעת העבירה גופא עדיין לא נפסל.
לכן בנידוננו, בשעה שהעד העיד את עדותו המוזמת הוא הוא עדיין לא נפסל מלהיות עד, ועדותו קיימת, והוי גמ"ד.

פרק שלישי
א. קושיית הש"ך על הי"מ
כאשר עדים מעידים בפני בי"ד, הלה חוקר ובודק אותם 32 . חוקר - שבע חקירות הנוגעות לזמן האירוע ומקומו. בודק - שאר הפרטים הסביביתיים. בחקירות - אם העד אמר 'איני יודע', עדותו פסולה. בבדיקות - רק אם הכחישו העדים זה את זה עדותם פסולה 33 .
והסיבה לפסול 'איני יודע' בחקירות - שהרי נתונים אלו הכרחיים ע"מ לאפשר את הזמתם של העדים. ואם אינו יודע הוי עדות שאי אתה יכול להזימה.
בדיני ממונות ביטלו רבנן את החקירות, כדי שלא תנעל דלת בפני לווין 34 . לכאורה עולה בהכרח מתקנה זו, שבדיני ממונות לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה. שהרי ביטלו את הצורך בחקירות, שהן הכרחיות לצורך ההזמה. ממילא כל דין הנובע מהצורך בעדות שאי אתה יכול להזימה ג"כ מבוטל. לכן יצא, לפי הי"מ, שעד יכול להיעשות דיין. וקשה, דבגמ' אמרינן שאין עד נעשה דיין, ובודאי משמע שדין זה תקף גם לאחר התקנה.
ומיישב הש"ך 35 , שודאי בעינן עדות שאי אתה יכול להזימה גם לאחר התקנה. ורבנן לא ביטלו לגמרי את החקירות, אלא כל תקנתם היא רק שבי"ד לא יחקרו את העדים, אולם אם חקרו או שהעדים ביזמתם אמרו שאינם יודעים אחד משבעת חלקי החקירה - עדותם בטילה.
אלא שהאחרונים 36 חולקים על הש"ך, וסוברים שדין החקירות בטל לגמרי, ואף אם בי"ד יחקור את העדים, והם יאמרו שאינם יודעים - עדותן קיימת.

ב. יישוב הנוב"י לקושיית הש"ך
מחדש הנוב"י 37 , שגם במקום שלא בעינן עדות שניתן להזימה, בכל זאת יתכנו בו דינים שיסודם נובע מהלכה זו. קודם שנבאר את דבריו, נביא את מקורם -
אומר הירושלמי 38 : "מנין שלא יהיו עדים קרובים לדיינים? הגע בעצמך, הוזמו - לא מפיהם נהרגו?! ומנין שלא יהיו העדים קרובים זה לזה? הגע עצמך, שאם הוזם אחד מהם אינו נהרג עד שיוזם חבירו, ואם אתה אומר כן - לא נמצא נהרג על פיו?! ומנין שלא יהיו הדיינים קרובים זה לזה? אמרה תורה: הרוג ע"פ שנים עדים, הרוג ע"פ דיינים, מה עדים אינן קרובים זה לזה אף דיינים אין קרובים זה לזה". וכותב על כך הנוב"י 39 : "והנה פסול קורבת העדים זה לזה הוא מטעם הזמה, כמ"ש הירושלמי בעצמו, ובדיינים לא שייך הזמה כלל, כיוון שאינם עדים רק דיינים... וא"כ כיוון שבדיינים לא שייך האי טעמא דפסלינן בעדים הקרובים זה לזה מטעם הזמה, ולמה נפסול בחנם דיינים הקרובים זה לזה, בלי שום שייכות ושום טעם בדבר? אלא ודאי כיוון דהקישה התורה עדים לדיינים, א"כ אף דלא שייך הטעם דעדים בדיינים, מ"מ שוה הדין". וכך ביאור דבריו [בהתייחסות לנידוננו "אין עד נעשה דיין"] -
כשהתורה דרשה עדות שניתן להזימה [בדיני נפשות], מובן מתוך דרישה זו שאין עד נעשה דיין [לדעת הי"מ, כמובן]. אבל אין פירוש הדברים שהסיבה לכך שעד אינו נעשה דיין היא בגלל שזוהי עדות שאי אתה יכול להזימה. אלא יש לדבר טעמים אחרים, ורק התוודעותנו לדין זה נוצרה באמצעות הדרישה לעדות ברת הזמה. דרישה זו מוכיחה לנו שיש צורך בהפרדה בין העדים לדיינים. אבל טעמו של הדין אינו קשור כלל לדרישה זו. לכן גם כשבטל הצורך ביכולת הזמה, או במקום שמעיקרא אין צורך בעדות ברת הזמה [בדיני ממונות (לשיטתו), עיין הערה 40] אבל הוא הוקש למקום שיש צורך בכך - 'אין עד נעשה דיין' נשאר בתוקפו 40 .

יסודות מרכזיים שנזכרים או מתחדשים בשיעור זה
* דין תורה, הנלמד מתוך דין אחר [כשיעור המנחה הנלמד ממצות הבלילה] - עומד בפני עצמו, ואינו תלוי כלל בגדריו של הדין המלמד. ואפי' אם הדין המלמד בטל לגמרי [כעדות שא"א להזימה בדיני ממונות] - הדין הנלמד בתוקפו [אין עד נעשה דיין].
* בעדים פסולים אין דין של 'כאשר זמם', אפי' אם בשעת עדותם פסולם עדיין לא היה ידוע.
* לדעת הקצות וחידושי הרי"מ, הטעם לנ"ל הוא מחמת חסרון של גמר דין. ואפי' במקום שלא ניתן היה לפוסלם קודם גמר הדין - לכשנתברר פסולם חשיב כלא היה גמ"ד.
* מחלל שבת נפסל רק לאחר ביצוע העבירה.
* רשע דחמס נפסל לעדות ברגע העבירה. רשע סתם נפסל לאחר ביצוע העבירה.
* לדעת אחרונים רבים דין החקירות בדיני ממונות בטל לגמרי. ולא בעינן 'עדות שאתה יכול להזימה' בממונות [ ולנוב"י - כך הדין מדאורייתא].

^ 1. כתובות כא ע"ב
^ 2. משנה, ר"ה כה ע"ב
^ 3. כתובות, ד"ה הנח
^ 4. דברים יט טז
^ 5. ב"ב קיג ע"ב, ד"ה שלושה שנכנסו
^ 6. מכות ו ע"א
^ 7. שו"ע חו"מ, סי' כח ה
^ 8. חו"מ סי' ז אות ב, ד"ה אך
^ 9. מנחות קג ע"ב
^ 10. ויקרא ב ד
^ 11. מנחות שם
^ 12. זבחים כג ע"ב
^ 13. ויקרא יב ו
^ 14. מנחות פז ע"א
^ 15. שו"ע או"ח סי' יג א
^ 16. דאפי' חסרון של אות אחת פוסל – או"ח סי' לב כ
^ 17. שו"ע או"ח סי' כו א
^ 18. מנחות לח ע"א
^ 19. ב"ק עג ע"א
^ 20. דברים יט יט
^ 21. חלק א, סי' כב
^ 22. שו"ת, סי' קעט
^ 23. משנה, מכות ה ע"ב
^ 24. סי' ז סק"ד
^ 25. משנה, ראש השנה כא ע"ב
^ 26. ויקרא כג פס' ב, ד, לז
^ 27. ראש השנה כה ע"א
^ 28. שם כה ע"ב
^ 29. משנה, סנהדרין נו ע"א
^ 30. סי' נב ס"ק א
^ 31. בחידושיו לחולין יד א, ד"ה השוחט
^ 32. סנהדרין לב ע"א
^ 33. שם, מ ע"א
^ 34. שם, ג ע"א
^ 35. חו"מ סי' לג ס"ק טז
^ 36. נודע ביהודה אהע"ז סי' עב, תומים סי' לג. ועיין חידושי הרי"מ, חו"מ ריש סי' ל.
^ 37. נוב"י שם, בסתירת ההיתר הראשון, ד"ה והנה אקדים וד"ה ולדברי
^ 38. סנהדרין פרק שלישי, ה"ט. הנוב"י מביא את הירושלמי כגירסה המובאת ברי"ף סנהדרין (ח ע"ב בדפי הרי"ף), וברא"ש שם פרק שלישי סי' לב.
^ 39. הנוב"י חולק על הש"ך, הסובר שאף לאחר שביטלו חז"ל את הצורך בחקירות בעינן עדות שניתן להזימה, ואילו הנוב"י סובר שאף מדין תורה לא בעינן בדיני ממונות עדות הניתנת להזמה.
^ 40. ויסוד זה מקביל לדברינו בפרק ראשון, בהסבר של 'כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו'!

הרה"ג זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל

עורכה הראשי של האנציקלופדיה התלמודית. לשעבר ראש כולל "דעת משה" סאדיגורה ודיין בבית הדין הגדול בירושלים. השעורים באתר סוכמו ע"י תלמידים, מתוך שעוריו הניתנים בישיבה. השעורים באחריות התלמידים בלבד.

45 דק'
ארבעת המינים והלכותיהם
"משלכם"- לקיחה תמה בשבעת הימים
ה תשרי תשע"ו
28 דק'
הרב מרדכי אליהו
קידוש הזמנים
מתוך אזכרת 12 חודש לרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל
כ"ה אייר תשע"א
42 דק'
בבא בתרא
המוכר שטר חוב לחבירו ומחילה- שיטת ר"ת
בבא בתרא
ג אדר א תשע"ו
47 דק'
בבא בתרא
ספק ממונא לקולא
בבא בתרא דף נז:
י' אדר א תשע"ו

כתובות

58 דק'
כתובות
אונס ביום האחרון
הרב חיים כץ | י"א חשוון תשע"ח
כתובות
פסול מפי כתבם – גדר שטר ועדות בכתב
בבא בתרא מ ע"א; כתובות כ ע"א
הרב יאיר וסרטיל | סיון תשע"ח
כתובות
שיעבודא דרבי נתן
כתובות יט ע"א
הרב יאיר וסרטיל | סיון תשע"ח
כתובות
אנוסים היינו מחמת נפשות - אנן סהדי שעדי השטר כשרים
כתובות דף יח ע"ב
הרב יאיר וסרטיל | סיון תשע"ח

כתובות

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נח
מגדל וראשו בשמים שמביא לאחדות
הרב דוד דב לבנון | חשוון תשפ"ד
עניינו של יום
הוספת עליה בתורה ביום העצמאות וביום ירושלים
הרב אורי בצלאל פישר | איר תשס"ט
נושאים שונים
דורות
הרב דוב בערל ויין זצ"ל | טבת תש"ע
הוספות
נספחים
הרב יעקב כהן | ניסן תשס"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

קרוב אליך
קרוב אליך – לך לך
עלון מספר 623
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת לך לך תשפז
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
36 דק'
יסודות הש"ס
ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
הרב דוד ניסים זאגא | י' חשוון תשפ"ז
48 דק'
אור התנ"ך
מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
הרב נפתלי בר-און | י"א חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב שמואל אליהו
הרב חיים דרוקמן
הרה"ג יעקב אריאל
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרב בני אלון
הרה"ג צבי שכטר
הרב הלל גפן
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל

40 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י' חשוון תשפ"ז
36 דק'
יסודות הש"ס
ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
הרב דוד ניסים זאגא | י' חשוון תשפ"ז
48 דק'
אור התנ"ך
מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
הרב נפתלי בר-און | י"א חשוון תשפ"ז
28 דק'
לך לך
הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
הרב חיים בן שושן | י"ב חשוון תשפ"ז
45 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
הרב הראל כהן | ד' חשוון תשפ"ז
1:03
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת לך לך תשפז – לבחור בברית האבות
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – לך לך
עלון מספר 623
עלון מספר 623
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
רביבים
מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
34 דק'
לך לך
פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
לך לך
מאמר לך לך פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
27 דק'
שם משמואל על הפרשה
היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
הרב חיים כץ | י' חשוון תשפ"ז
30 דק'
שם משמואל על הפרשה
יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
הרב חיים כץ | י' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
היה לא תהיה - עת לעשות!
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז
30 דק'
בכורות
בכורות דף ל"ג
הרב אלי סטפנסקי | י' חשוון תשפ"ז
56 דק'
בבא מציעא
שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
הרב חיים כץ | ט' חשוון תשפ"ז
39 דק'
מידות הראי"ה
זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
הרב ש. יוסף וייצן | ח' חשוון תשפ"ז
בחירות תשפ"ז
מנהיגות של נצחון?
הרב אליעזר בן פורת | חשון תשפ"ז