שלום כבוד הרב, יש לי שאלה לגביי עניין חבישת כיפה והקשר לחילול ה’. אני אדם מאמין,מתפלל כל בוקר,שומר בין בשר וחלב ,שומר על אכילת מאכלים כשרים, ושומר את רוב הלכות השבת. עם זאת, יש כמה הלכות שאיני מקפיד עליהם כמו למשל: שמירת נגיעה, הליכה לחוף מעורב,ריקוד מעורב ,אכילה במקומות שפתוחים בשבת(ולכן ללא תעודת כשרות,אך מאכלים שמהגדרתם כשרים),רכיבה על אופניים בשבת וכו.. אני לא מגדיר את עצמי כאדם דתי מכיוון שאני לא מבצע הרבה הלכות שמבחינת הדת שצריכים לקיים. מצד שני, כשאני חובש כיפה אני מרגיש מן הרגשה פנימית של ביטחון,של שכינה ושיש מי ששומר עליי ודואג לי. השאלה שלי היא כיצד אני צריך לנהוג: האם לא לחבוש כיפה בכלל (חוץ משבתות ,חגים ובתפילות), או האם לחבוש כיפה ביום יום אך כשאיני מקיים את ההלכות שציינתי לעיל,פשוט להסתובב ללא כיפה? האופציה השנייה קצת מדאיגה אותי מבחינת חילול ה’. אני לא רוצה לגרום למצב שאנשים מכירים אותי מסתובב עם כיפה סרוגה ביום יום אבל פתאום יראו אותי בחוף ים מעורב או במסעדה ללא תעודת כשרות ללא כיפה. (למרות שבחברה כבר מכירים את עניין "הכיפה הסרוגה",והאנשים שמכירים אותי יודעים שאיני מקיים את כל המצוות) לכן משיקולים אלו באיזו אפשרות אני אמור לנהוג? חשוב לי להדגיש שבשאלה זו איני שואל לגבי האם זה בסדר שאני לא מקיים את הלכות מסוימות,אלא איך להתמודד עם המצב הקיים מבחינת חבישת כיפה. שאלה קטנה נוספת, האם כשאני חובש כיפה סרוגה ומחבק מישהי מהלימודים בקטע ידידותי זה חילול השם? אשמח אם תוכל לענות בכנות.

בס"ד שלום לך. שמחתי מאוד לקרוא את מכתבך, לראות את הכנות שבה אתה כותב את הדברים ואת הרצון הטוב שלך להיות בסדר, שלא לגרום לדברים לא טובים. ברשותך רוצה אני לגעת בשתי נקודות הנובעות ממכתבך. ראשית לגבי חילול ה' בנושא הכיפה. לדעתי העניה חשוב מאוד ללכת עם הכיפה, וכל עוד שאתה לא עושה דברים האסורים עם הכיפה אין בכך חילול ה'. ישנה אמנם בעיה בנקודה של חיבוק מישהי מהלימודים, שזה ודאי דבר שאינו לפי ההלכה, אך הואיל והדבר מצוי לצערי הרב במקומות ובאנשים רבים, אינני חושש מכך כל כך. אין ספק שחבישת הכיפה נותנת המון לאדם, ואף אתה מרגיש זאת, ואינני רואה סיבה שלא להמשיך זאת, אך יחד עם זהאת חשוב לחשוב יותר לעומק מדוע באמת חבישת הכיפה תורמת לך כל כך? שהרי הכיפה היא אך ורק פיסת בד? אחד מהדברים החשובים שלנו זה להיות מחוברים, להיות שייכים, אנשים רוצים להיות שייכים למשהו גדול, למשהו חזק ויציב, למשהו שאוהב ומחבר, והכיפה נותנת לך תחושה זו. החיבור הזה יש בו עצמה מאוד מאוד גדולה, וככל שזוכים לחיות את החיבור לה' יתברך כך זוכים ליותר יותר מוארים, יותר שלמים ויותר טובים. מתוך מכתבך אני חש שאתה מחובר להמון דברים נפלאים, ממש מחובר לאבינו שבשמים, ולא רק בקשר המעשי, אלא אפילו בעומקים גדולים מאוד וזה ממש נפלא. יחד עם זה חשוב מאוד לדעת שאחת הנקודות החשובות ביותר בחיים של חיבור לה' יתברך זה שאדם שואף כל הזמן להתקדם. כבר בנביא אנו פוגשים את הנקודה המיוחדת הזו אצל עובד ה' שהוא כל הזמן מתקדם, בדברי הנביא שקורא לאדם מהלך, לעומת המלאכים שנקראים עומדים, שיש לנו אפשרות להתקדם, יש לנו ואנו נקראים לנצל זאת. כל התקדמות תעשיר את הקשר שלנו עם אבינו שבשמים, תדחוף אותנו לעוד אוצרות נפלאים, עוד דברים עצומים שאנו רוצים. אלא שלפעמים ישנם דברים שקשים לנו, שאנו רוצים, אך מתקשים לוותר עליהם, ולכן אנו נשארים מעט מאחור, מפחדים להיכנס להגדרה כזו או אחרת, מפחדים מה יחשבו עלינו ועוד ועוד. בדברים אלו אני מאוד מציע לנסות לעבור את המחסומים האלו, הדברים הקטנים כל כך שכל כך משנים לנו, שיוצרים אצלינו תדמית כל כך לא טובה על עצמנו, ותחושות של חוסר ושל חולשה. אפשר לעבור אותם, אין סיבה לחיות במחשבות האם אני עושה או לא עושה חילול ה', אפשר לחיות חיים של קידוש ה', של התרוממות, של פריחה רוחנית. אם תרצה אשמח לעזור לך בכך, שיש לי אפשרויות רבות, ואני מאוד שמח לעזור. קח את ההזדמנות, ותראה שאפשר! בברכה הרב יצחק גרינבלט.