היה לנו דיון לגבי דרכו הסגפנית של הרב שטיינמן זצ"ל, שהתבטאה במיעוט אכילה ושינה, בבית ישן מאוד ללא שיפוצים (בלי סיד, מיטה מאוד ישנה), למידה עם כיסא ללא משענת ועוד. ורציתי לשאול האם לדעת הרב זו דרך אידיאלית לנו למי שמתאים ומסוגל, וזאת משתי בחינות: 1. כאנשים המסתכלים על תקופתנו כתהליך של גאולה. 2. כאנשים החיים בארץ ישראל ולא בחו"ל.
אם זו דרך שאינה נכונה כיון שהיא מנותקת מהעולם הזה, האם שילוב של דרך החיים הזו יחד עם עולם המעשה כפי שפעל מרן הרב קוק זצ"ל אפשרית ואידיאלית?
אשמח מאוד לפירוט בעניין זה. תודה רבה לכבוד הרב.
תשובה: שלום רב נושא זה הינו נושא רחב וכדאי לשוחח עליו גם בתורה שבעל פה. בצורה קצרה היתי אומר שראשית יש לשים לב שיש דרכים רבות להתעלות ולעבודת ה'. יתכן שגם בזמן של גאולה ושל שפע חומרי ישראלי יש נשמות שההתעלות שלהם תהיה דרך פרישות מהחומר. הנחת היסוד שלנו היא שאדם יש לו אנרגיות מוגבלות. עם סגפנות גורמת להשקעת המון תעצומות נפש זה עלול למעט את יכולת תעצומות הנפש בכיוונים אחרים. צריך גם לבחון האם הפגפנות החומרית היא גם יוצרת נפש מצומצמת. בדרך כלל ההתנהגות החיצונית משפיעה על ההתנהגות הפנימית. צריך עוצמה מיוחדת לחיות מבחינה חומרית בדרך של צמצום ומבחינה רוחנית בעושר ויכולת פריצה וחידוש. ענין זה מתחדש בגאולה ובארץ ישראל. החיבור בין העולמות בין החול והקודש נהיה הדוק יותר כשמגיעים לאוירה של ארץ ישראל. אולם ודאי שלא מדובר שאדם נותן העצמה וערך לחיים החומרים כשהם נעשים במנותק מהקודש. עם כל זה שהחול של ארץ ישראל הוא לא סותר את הקודש. אולם במגע שלנו בחול צריך תמיד להשקיע מחשבה ואנרגיה כדי שהחול לא יהיה חול מנותק מהקודש . לכן גם בארץ ישראל זרימה ושחרור בהתנהגות ובמגע עם החול יכול לגרום לנפילות וריוק מהאור האלוקי. החילוק בין הארץ לחוץ לארץ הוא בשאלה האם יש ניגוד עצמי במפגש עם החול. כך בחו"ל שהאויר הינו אויר טמא. אי אפשר שהכל שם יהיה טהור ומחובר. לעומת זאת בארץ יכול להיות חיבור מושלם. אולם זה דורש עבודה גדולה והתרכזות מחשבתית ומאמץ מידותי. כל טוב
גירסת הדפסה
שלח לחבר