יש לי גביע לליל הסדר השבור בשפתו העליונה (כמובן שמחזיק רביעית). האם עדיף לקחת בשנה הבאה כוס יותר פשוטה כגון חד פעמי או לקדש על הגביע השבור בשפתו העליונה? תודה רבה

שלום וברכה, מן הסתם יש לכם גביע שאתם משתמשים בו כל השנה, וניתן להכשירו לפסח. אם אתה לא שותה בו יין שרף העשוי מחמץ אלא יין ומיץ ענבים, ניתן לשטוף אותו והוא כשר לפסח. ואשכנזים לכתחילה מגעילים אותו. אם לא מסתדר לכם להגעיל, אזי גם לאשכנזים ניתן להקל ולהסתפק בשטיפה (ראה שו"ע ורמ"א תמח, ו). לעצם השאלה, כאשר אין לאדם גביע מכובד ושלם אלא יש לו רק גביע השבור בשפתו העליונה ומחזיק רביעית, ויש לו גם כן כוס חד פעמית שלם, מסתבר שיש עדיפות לקדש על הגביע ולא על הכוס החד פעמית משום שהגביע ודאי כשר אף שאינו מהודר, ואילו הכוס חד פעמי יש מהפוסקים שסבורים שלא ניתן לקדש בו. אולם נראה שאם השבר בגביע גדול ופוגם משמעותית במראהו וביופיו יש להעדיף כוס חד פעמי אם הוא עשוי מפלסטיק (ולא מנייר), ובפרט אם הכוס החד פעמי נאה ומהודר יותר מכוס חד פעמי רגיל. מקורות והרחבה: כוס השבור בשפתו העליונה והוא מחזיק רביעית כשר לקדש בו וכפי שדייק המשנה ברורה מלשון השולחן ערוך (סימן קפג, סעיף ג). לגבי כוס חד פעמי, האגרות משה (או"ח, ג, לט) אסר להשתמש בו לקידוש משום שאין לו שום חשיבות, וכתב שכאשר אין לו כוס אחר אולי יש להקל. אף המנחת יצחק (ח"י, סי' כג) החמיר בדבר, ולא מטעמו של האגרות משה שאין לו חשיבות אלא משום שאינו נחשב כלי משום שהוא מיועד לשימוש חד פעמי. אולם במקרה שאין לו כוס אחר צידד המנחת יצחק שניתן לייחד כוס זה לשימוש קבוע ולקדש עליו. ויש שהתירו לכתחילה לקדש על כוס חד פעמי (ציץ אליעזר, יב, כג). וכן פסק החזון עובדיה (הלכות קידוש, הלכה טז) שכוס חד פעמי מנייר עבה או מפלסטיק כשר לקדש בו אלא שכתב שמשום "זה אלי ואנוהו" - התנאה לפניו במצוות, טוב לקדש על כוס של כסף או זהב. בספר שמירת שבת כהלכתה (מז, הערה נא) כתב: "שמעתי מהגרש"ז אויערבך שליט"א, דנראה דכוסות כאלה שמיוחדין לכך, וגם אנשים חשובים משתמשים בהם בסעודת חשובות, אין להקפיד ביותר אם אין כוס אחרת, עכ"ל". בשו"ת מנחת אשר (קורונה, סימן כד) דן בדבר שימוש כוס חד פעמי לנטילת ידיים, וכתב שחידוש הוא לומר כאגרות משה, שמהיכי תיתי לחדש שצריך כלי חשוב. וביאר שיסוד השאלה היא האם כלי העומד לשימוש חד פעמי אבל ראוי לשימוש חוזר שמו כלי או לא. והוכיח המנחת אשר שאכן אם כלי ראוי לשימוש חוזר, הרי ששמו כלי אף שאין הדרך להשתמש בו שימוש חוזר. בסוף התשובה כתב: "ומכל מקום נראה דשאני כוסות מנייר מכוסות פלסטיק, וכוסות נייר באמת אינם ראויים כל כך לשימוש חוזר, ועל ידי ההשתמשות בהם הם מתרככים ואינן ראויים כל כך לשימוש רב פעמי, מה שאין כן בכוסות פלסטיק שראויים לחלוטין לשימוש חוזר ולפעמים אף משתמשים בהם כמה וכמה פעמים, ורק משום שאנו חברת שפע ומשום שעלותם מועטת זורקין אותם לאחר שימושם, נראה דהוי כלי גמור. ונראה לכאורה דאף האגרות משה לא החמיר אלא בכוסות נייר שעליהם נשאל, ואפשר שאילו היה נשאל לגבי כוסות פלסטיק היה מקיל. ועוד דשאני קידוש שצריך כלי חשוב וכמו שכתב האגרות משה שם, ועוד דכוס של ברכה שעשרה דברים נאמרו בו יש לדון בו מצד הידור מצוה מה שאין כן בכוס של נטילת ידיים", ע"ש. לפי השיטה שניתן אפילו לכתחילה לקדש בכלים חד פעמיים נראה שכוס חד פעמי עדיף מגביע שנשבר בשפתו העליונה שאינו לכתחילה. אולם מכיוון שיש מפקפקים אם כוס חד פעמי כשר אפילו בדיעבד נראה שיותר נכון לקדש על הגביע משום שעל כל פנים הוא כשר. אולם אם הגביע מאד שבור בצורה בולטת נראה שיש להעדיף כוס פלסטיק, משום שהרבה פוסקים התירו כוס חד פעמית לכתחילה, ולדעת המנחת אשר הנ"ל אפשר שגם האגרות משה היה מקיל בכוס פלסטיק, שאולי הוא החמיר רק בכוס מנייר. ועוד שאם הפגם בכלי גדול הוא מאבד את הדין של כוס מליאה (ראה רמ"א סימן קפג, סעיף ב). בברכה