האם תמיד טוב להחמיר?

שלום וברכה! לא תמיד טוב להחמיר. בפוסקים מופיע לא פעם הביטוי "המחמיר תבוא עליו ברכה", אבל ביטוי זה נאמר בהקשרים ספציפיים, דין מסוים שיש בו מחלוקת, והפוסק מציין שמעיקר הדין הדבר מותר אבל עדיין יש מעלה להחמיר בעניין זה. אין הכוונה לומר שתמיד טוב להחמיר באופן כללי, ובמקומות רבים כותבים הפוסקים ש"אין להחמיר בדבר זה" או אף שהמחמיר בעניין מסוים הרי זו חומרה של שטות. ישנם אף מקומות שבהם נאמר שההחמרה היא בעייתית ופסולה. כמה דוגמאות למצבים כאלה: המשנה (ברכות א', ג) מספרת על ר' טרפון שהחמיר על עצמו לנהוג כבית שמאי, לקרוא את קריאת שמע של ערבית בהטייה (שכיבה), ואמרו לו שאין לנהוג כך. וכך נפסק בשולחן ערוך (ס"ג, ב), שמי שמחמיר בזה נקרא עבריין. הסיבה לכך היא שנפסקה ההלכה כבית הלל, ומי שמחמיר לנהוג כבית שמאי מערער בכך על סדרי הפסיקה של עם ישראל. יש אף שכתבו (עיין פתחי תשובה יו"ד קט"ז, י) שמי שמחמיר בדבר שמופיע במפורש בגמרא שהוא מותר, הרי זה כעין אפיקורסות, משום שאדם כזה אינו מאמין בכללי הסמכות היסודיים בהלכה. וכך כותב הרא"ה (עבודה זרה ל"ו א): "שכל דבר שהתירו רבותינו, אין לו לאדם לנהוג איסור, שנראה כמפקפק בדבריהם ז"ל." כמובן, ישנם דברים שיש בהם מחלוקת ולפיכך יש מקום להחמיר, אבל כאשר ההלכה נפסקה באופן ברור כדעה אחת, אין עוד מקום להחמיר כדעה הנגדית. סוג אחר של חומרות שאינן ראויות הוא כאשר בחומרה יש חשש ליוהרא, דהיינו שאדם מחמיר על עצמו בפני הציבור באופן בולט לעין וכך יוצר לעצמו תדמית שהוא צדיק יותר משאר הציבור. בעניין זה ישנן הגדרות שונות, מתי חוששים ליוהרא ומתי לא (עיין למשל משנ"ב ס"ג, ו; יחוה דעת ב', א). עניין נוסף שצריך לשים לב אליו הוא "משקל החסידות", כפי שמפורט במסילת ישרים פרק כ'. דהיינו שלעיתים החומרה של האדם עלולה לגרום לתוצאות שליליות, ואז עדיף להימנע מן החומרה. כך למשל, אם החומרא תגרום למריבות, או לכך שאנשים אחרים ילעגו לאדם זה ויחטאו, יש לשקול זאת ופעמים רבות עדיף להימנע מן החומרה. עניין זה יכול להיות משמעותי לא פעם בהקשרים משפחתיים, כאשר אחד מבני המשפחה מעוניין להחמיר בעניין מסוים אבל הדבר עלול לגרום לאי נעימות וסכסוכים מול שאר בני המשפחה. במצבים כאלה יש לשקול היטב את הדבר, והרבה פעמים עדיף לנהוג כפי עיקר הדין וללא תוספת חומרות כדי למנוע תוצאות שליליות כאלה.