מה גדר מלחמת מצווה/ רשות? מה החילוק לגבי אם אין מלך ואין סנהדרין? ומהם הפסיקות בימינו של גדולי הדור לשני הצדדים?

שלום וברכה, כתב הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ה הלכה א): "ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק, ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם, ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו". עוד כתב הרמב"ם (ה"ב): "מלחמת מצוה אינו צריך ליטול בה רשות בית דין, אלא יוצא מעצמו בכל עת, וכופה העם לצאת, אבל מלחמת הרשות אינו מוציא העם בה אלא על פי בית דין של שבעים ואחד". לפי זה ודאי שמצווה להילחם במלחמות שלנו היום לכל הדעות, שהרי עניינם עזרת ישראל מיד צר, וגם מלחמה של כיבוש הארץ (ראה רמב"ן מצות עשה ד, ויש אומרים שלרמב"ם כלולה במלחמת שבעת העממים ואכמ"ל). אלא שעדיין יש מקום לדון, שאף שפשוט שמצווה להילחם, עדיין אפשר לומר שאין המלחמות מוגדרות מלחמת מצווה ממש על כל השלכותיה (לעניין פטור מתחומין בשבת, ומצוות יתד תהיה לך ועוד כמה עניינים), משום שאין היום מלך. אך כתבו הפוסקים שאין צורך דווקא במלך, אלא מנהיג האומה דינו כמלך (משפט כהן סי' קמד חזון איש או"ח קיד). לפי זה כתבו הפוסקים שהמלחמות שלנו היום מוגדרות כמלחמת מצווה (היכל יצחק או"ח לז-לט, הגרש"י זוין לאור ההלכה מאמר המלחמה סוף פרק ז, הגרי"ש אלישיב בקובץ תשובות חלק א רמג, יחוה דעת ב יד). ובמנחת אשר כתב שאפשר שאין בזמן הזה דין מלחמה, והצלת ישראל מצר שבא עליו מצותה מצד הצלת הנפש ומקורו מ'לא תעמוד על דם רעך'. הרחבה: לגבי חידושו של מרן הגראי"ה קוק במשפט כהן (סי' קמד), הדברים הובאו על ידי הפוסקים להלכה. נזכיר כמה מהם: בשו"ת היכל יצחק (או"ח לז) קול מבשר (ח"א מז ודבריו הובאו גם בהיכל יצחק שם סי' לח), הגר"ע יוסף ביביע אומר (ח"י חו"מ סי' ו אות כג), ויחוה דעת (ח"ה סד), עמוד הימיני (סי' ז), ועשה לך רב (ח"ז סח). ובשו"ת דברי יציב (חו"מ סי' פא) הביא הוכחה לסברא זו מהמאירי, וז"ל: "ולגבי הוצאה למלחמה יעויין לשון המאירי בסוטה שם [דף צ"ח מדפה"ס בד"ה אמר המאירי], כל מלחמה שמלכי ישראל או מנהיגיהם נלחמים עם אויביהם וכו' עיין שם ודו"ק". וכן נראה מלשון החזון איש (או"ח קיד), וז"ל: "אבל שפיר י"ל דאין דין מחנה אלא במלחמת כל ישראל ע"פ מלך ושופט שבדור, או ע"פ סנהדרין במלחמת רשות". עכ"ל. הרי שכתב שגם שופט שבדור יכול להוציא למלחמת מצוה בלי סנהדרין. ובקובץ תשובות לגרי"ש אלישיב נראה שהבין בדעת החזון איש שהמלחמות שלנו היום אינן מלחמות מצווה משום שאין לנו מלך. אך נראה מלשון החזון איש שאין צורך במלך אלא גם שופט של הדור, ומשמע שדעתו כדעת מרן הגראי"ה קוק כנ"ל, וצ"ע. ובשו"ת אגרות משה (חו"מ ח"ב סי' עח) כתב שאין אפשרות להוציא חיילים למלחמה ללא אורים ותומים וסנהדרין, אלא שמותר ומצווה להילחם כשיש צורך של הצלת נפשות, וז"ל: "ואולי שמעו ממני מה שאמרתי לתלמידי מה שאני סובר שענין מלחמה כיון שנוגע לפקוח נפש צריך ציוי מיוחד ואורים ותומים וסנהדרין אף במלחמת מצוה כמלחמת עמלק ומוכרח זה מהא דדוד ושלמה וכל מלכים הצדיקים לא יצאו להלחם בעמלק, וזה דבר ברור ומוכרח שלא שייך לפלוג ע"ז, ורק כשנפלו העכו"ם על ישראל כהא דאנטיוכוס מלך יון וכדומה דהוא להצלה עשו מלחמה בבית שני". (וראה גם דברות משה שבת סי' כ הע' קלב). וכתב הגר"א וייס (בשיעורו הסתכנות להצלת חברו, פרשת שמות) על דברי האגרות משה: "הרי דאף לשיטתו הצלת ישראל מצר שבא עליהם פשיטא דהוי מלחמת מצוה אף בזמן הזה". והגר"א וייס (שם) דן בסוגיא זאת, וסיים: "ולאחר כל הנ"ל באמת אפשר שאין בזמן הזה דין מלחמה, והצלת ישראל מצר שבא עליו מצותה מצד הצלת הנפש ומקורו מלא תעמוד על דם רעך". ועדיין צ"ע". עכ"ל. וראה בקונטרס 'מלחמת מצוה השלם' לג"ר שלמה הירש שבירר סוגיא זאת בהרחבה וביסודיות כדרכו.