אני מתביישת מאוד לספר אבל הייתה בחיים שלי תקופה מסוימת שלא כ"כ האמנתי בתושב"ע וחיללתי שבת במזיד יותר מפעם אחת... רציתי לשאול: 1. האם יש לי תקנה? האם אני עדיין יכולה לגדול להיות אדם צדיק וקדוש אחרי כאלה חטאים? אשמח לתשובה אמיתית ולא דווקא לתשובה שאוהב לשמוע. 2. אם כן- מה צריך לעשות? כבר חזרתי על זה בתשובה כמה פעמים אבל זה עדיין מציק לי ומייאש אותי. לחזור על זה בתשובה פעם אחרונה ולנסות לשכוח או להזכיר את זה כל הזמן ואולי בסוף ימחל לי? אשמח מאוד לתשובה זה ממש מעיק עלי ויש לי ייסורי מצפון נוראים.

ערב טוב אשרייך שאת רוצה להתקדם בחיים ושואפת לתקן ולגדול להיות צדיקה וקדושה. שירבו כמותך בישראל. רבותינו מלמדים אותנו שה' אבינו הרחמן מעוניין בכל יהודי שיחזור בתשובה. אין באמת דלת שננעלת לרצון טהור כזה. הנחה זו שאפשר תמיד לשוב בתשובה לכאורה נסתרת בסיפור עם 'אחר' ששמע מאחורי הפרגוד שאין לו אפשרות תשובה. מבארים רבים שגם ל'אחר' שהיה מגדולי התנאים ועשה דברים קשים, עדיין יש פתח תיקון. עדיין מעוניינים בו בשמיים . כך כותב הרבי מאפטא לפני כ250 שנה בספר אוהב ישראל (לימי הרצון והתשובה): 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר, והוא תמיה גדולה לעיני כל בר דיעה, כי הלא ידוע ומפורסם שאין לך דבר בעולם שעומד בפני התשובה, וכמו שקיבל השם יתברך תשובת מנשה, הגם שהכעיס בוראו מאוד. אך באמת נראה לי דאין הכוונה דגם אם היה שב בתשובה לא היה הקדוש ברוך הוא מקבלו, חלילה להש"י מעשות כדבר הזה ולא כיוצא בו, אכן שורש הדבר הוא כך מגודל רחמי הש"י שמרחם על כל בריותיו וגם על החוטאים נגדו ית', וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח, לזאת שולח הש"י הירהורי תשובה בלבם, בזה הכרוז היוצא בכל יום שובו בנים כו' כנודע מספה"ק, ומעורר אותם שישובו בתשובה שלימה או ע"י איזה סיבה מעוררם שישובו. היינו כמ"ש תשב אנוש עד דכא גו' שובו בני אדם. והקב"ה בעצמו פותח להם שערי תשובה ושואל ומבקש מכאו"א לעשות תשובה. אכן יש עבירות חמורות כ"כ האומר אחטא ואשוב וכדומה, אז אין מהראוי שהש"י יחזור אחריו לעוררו ולבקש ממנו שיעשה תשובה, רק צריך האדם להתעורר מעצמו ולשום אל לבו בלא אתערותא דלעילא מקודם, ולהתודות לפניו ית' בכל לבבו וישפוך שיחו לפניו ית' שישלח לו עזר וסיוע מן השמים שיגמור תשובתו בכי טוב, ואז באמת מקבלין תשובתו ג"כ בשובו מדרכו וחי. וזהו מאמרם ז"ל אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ולא אמרו אין מקבלין תשובתו, אך ודאי כוונתם הוא שאין מעוררין אותו מן השמים שישוב, אך ורק ממתינין ומצפים ומייחלין מתי יתעורר מעצמו לעשות תשובה שלימה. ואז בלי ספק שמקבלין תשובתו בשמחה. וכלל גדול אמרו חז"ל באמת שאין לך דבר העומד בפני התשובה. וזאת היתה כוונת הבת קול שהכריז שובו בנים כו', חוץ מאחר. היינו שהקב"ה הוא בעל הרחמים ומתאווה מאוד שכל החוטאים ישובו אליו באמת לבל ידח ממנו נדח. ובפרט נשמה היקרה כמוהו שהי' גדול בתורה ובחכמה. אך שורש הדין וקו האמת והמשפט ניתן שלא לעוררו ולבקש ממנו שישוב. לזאת עשה הש"י ברוב רחמיו וחסדו הגדול סיבה זו כדי שישכיל ויבין אחר וישיג בחכמתו כוונת הש"י, שבאמת רוצה שישוב אליו ויקבלו בסבר פנים יפות. אך שכביכול אינו יכול לומר לו בפירוש ולעוררו שישוב בתשובה. כמו שמתנהג את עצמו עם שאר החוטאים. מחמת שהכעיסו הרבה וידע רבונו כו'. וזה שאמרה הבת קול: שובו בנים כו'. היינו לכם אני אומר ומעורר אתכם ומבקש מכם שתשובו אלי. חוץ מאחר, איני יכול לעוררו ולומר לו זה כנ"ל. אך כשיבין זה מעצמו וישוב בכל לבבו כראוי לו באמת. אז מה טוב ומה נעים ...'. לגבי השאלה השניה שלך אמנם כתוב 'וחטאתי נגדי תמיד' אך לא במובן המייסר כפי שאת מתארת אלא במובן שככל שאת מתקדמת ומבינה את החיים האמתיים , אז במדרגה הזו יותר מובן כמה החטא ההוא לא היה שייך ומיד צריך להתמלא בשמחה שב''ה את במקום אחר שמתקדם כל הזמן ומבין את הדברים יותר לעומק. אציין מספר ציטוטים מהרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ''ל כתב הרב זצ''ל בספרו 'אורות התשובה': פרק ז בסופו – ' להעמיק הרבה צריכים ביסוד התשובה, עד שאורה יאיר כל-כך עד שזכרון כל חטא יעורר בו רגש שמחה עצומה, מפני הידיעה של הזכות הגדולה שמאירה בהם על ידי קדשת התשובה, שהיא אור ד' הפועל בתקון העולם, יסוד הבריאה.' פי''א,א – '... אמנם תשובה, בכל אופן וצורה שהיא, סובלת בתחלתה מחלישות הרצון של החרטה הקודמת אלא שאחר כך הרי היא מתהפכת לשמחה ורוחב דעת של ההכרה העליונה, של היפוך הזדונות לזכיות'. פרק יד, יא – ' ... כאשר באות לו מחשבות של יראה ושל תשובה בדרך עצבון יסיח דעתו מהם עד שתתכונן מחשבתו, ויקבל עליו כל התוכן של קדושה ושל יראת שמים בדרך חדוה ושמחה הראויה לישרי לב עובדי ד, באמת.' פרק טז,ז - '... כל תשובה שהיא שלמה מוכרחת היא לפעול שתי פעולות נגדיות על הנפש : מצד אחד חרדה ויגון על החטא והרע שבתוכו, ומצד השני בטחון ושמחה על הטוב, שאי אפשר לו שלא ימצא האדם בתוכו איזה חלק ממנו. ואפילו אם לפעמים החשבון שלו הוא כ"כ מעורפל אצלו, עד שאינו מוצא בתוכו מאומה מן הטוב, הלא אז מה שהחרדה והיגון, הם מקיפים אותו, מצד הכרת החטא והרע שבתוכו, הלא גם זה עצמו הרי יש בו טוב גדול ; וצריך הוא מיד להיות שמח, בוטח ומלא עז ועצמה, גם על הטוב הזה, עד שימצא את עצמו תמיד, גם בתוך הדכוי היותר גדול של רגשי התשובה, מלא רוח חיים וחמוש ביסוד המפעל והמעשה ושמחת החיים והכנת ברכתם'. זה טוב שאת יודעת ממה צמחת, אך הדגש צריך להיות על המקום של ההתקדמות וממילא דגש על השמחה. בסופו של דבר צריך לקיים את כל המצוות [גם את מצוות התשובה] בשמחה. בהצלחה גדולה ובשורות טובות לכל ישראל בעז''ה