בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • מוסדות חינוך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אשר ישעיהו בן רבקה

החינוך והאקדמיזציה

מי ראוי לעמוד בראש מוסד חינוכי, איש אקדמיה דווקא או בן / בת תורה? פסילת מחנכים מבית המדרש והעמדת אקדמאים במקומם, רק בזכות תוארם האקדמי, היא הריסתם חלילה של המסגרות החינוכיות של ביה"ס, של החברה ושל דור העתיד כולו!

undefined

הרה"ג יעקב אריאל

כסלו תשס"ג
5 דק' קריאה
ההתפתחות הגדולה בתחומי המדע השונים הביאה עמה ברכה רבה לאנושות בכלל ובתוכה גם לחינוך. מחקר מסודר, שיטתיות, תצפיות, ניסויים וצבירתם בצורה מבוקרת, ופיתוח שיטות חדשות בתחום החינוך. ואכן אין ספק שיש לנצל כל ידע וכל כלי, שיש בהם בכדי לסייע לעבודתו של המחנך, בפרט בדורנו, כשהחינוך עומד בפני קשיים גוברים והולכים.
מאידך, היא הנותנת. אחד הגורמים למשבר החינוך בדורנו הוא דווקא למרבה הפרדוכס: המדע בכבודו ובעצמו! הא כיצד?

התפתחותם העצומה של המדעים היא תוצאה של שיטות מחקר שביסודן עומדת חשיבה ביקורתית אוביקטיבית המערערת כל מוסכמה וכל סמכות ובודקת כל דבר מיסודותיו. זו מעלתה של האקדמיה. אולם זהו בדיוק גם חסרונה. יש תחומים שבהם הביקורתיות המופרזת והטלת הספק השיטתית יש בהם נזק יותר מאשר תועלת, וזהו תחום הערכים . המדע מצד עצמו אינו ערכי. הערכים הם מחוץ לתחומו. הם מעליו. אין לו השגה בהם והוא אף אינו מתיימר להשיגם על אחת כמה וכמה שלא לקובעם. הוא בבחינת "עץ הדעת" אולם לא "טוב ורע". אלו לא נקבעים ע"י חשיבה מדעית. עדיין לא הוכח בשום הוכחה מדעית שטוב עדיף מרע. אדרבה, מבחינה מדעית ניתן להוכיח גם את ההפך, שרע עדיף לכאורה מטוב! המדע אינו קובע איזו התנהגות עדיפה. הוא עוסק בעובדות, באינפורמציות ולא ביישומן, אלו אינן בידו כלל. החינוך עוסק דווקא בערכים, באידיאלים, בדפוסי התנהגות, בהכרעות מוסריות. אלו נקבעים בעיקר ע"י מצפון, ע"י מסורת וע"י חינוך ולא ע"י למידה רציונלית בלבד.

אין ספק שערכים יש גם ללמוד, להבין ואף להשתמש בכלים מדעיים לשם כך, אולם הערכים עצמם אינם ניתנים לקביעה מדעית. זו עלולה להטיל ספק בעצם קיומם וצידוקם. יתרה מזאת, ערעורם ע"י חשיבה לוגית רציונלית, שאין לה כלים לקביעת הערכים, מהווה סכנה לחברה האנושית. [בפרט עם ישראל אחרי השואה, שנעזרה לא מעט ע"י חשיבה מדעית (תורת הגזע נחשבה כ"מדעית" בגרמניה הנאצית) חייב שבעתיים לא ליפול ברשת זו.] המדע יישאר בתחומו והערכים בתחומם והחברה האנושית על מקומה תבוא בשלום.

למידה וחינוך
יש
להבחין אפוא בין למידה לבין חינוך. למידה זקוקה יותר לכלים מדעיים, לשיטות מדעיות, לא רק כאמצעי עזר, אלא גם כתוכן. חינוך אף הוא יכול וצריך להסתייע בכלים כאלו אולם רק ככלים ולא כמהות. חינוך משמעותו הקנית ערכים יציבים , אידיאלים ברורים , אמונות אמיתיות. הוא מבוסס בין היתר על סמכויות, של אב ושל רב (לאו דווקא במשמעותו התורנית). כל אלו אינם בתחומו של המדע. אדרבה, המדע אינו מכיר בהם. הם אינם נרכשים בשום מוסד אקדמי. לפעמים להפך, הם יכולים להישאר ערכים יציבים למרות הביקורת המדעית.

אכן יש שויתרו על זכותם לחנך, על סמכותם, על חובתם ועל אחריותם לחנך לערכים. אולם מערכת החינוך בחברה האנושית בכלל (במקום בו נותר עדיין חינוך) ובעם ישראל בפרט, סוברים אחרת. המורשה ההיסטורית מטילה אחריות כבדה על האב ועל הרב לחנך. כן, לחנך! למרות כל ה"פוסט" הפושה בחברה. יש למחנכים אחריות גדולה להמשיך את המורשת ולהעבירה מדור לדור. חלו אומנם שינויים חברתיים וטכנולוגיים לא מעטים, המחייבים בדיקה, ריענון ויישום הערכים בכל דור מחדש. לכל אלו האקדמיה לכשעצמה לא תצלח. הדבר הוא למעלה מכוחה.

בחלק ממדעי הרוח האקדמיה נגועה דסצפלינה של השערות מפוקפקות, יצר חדשנות ואף דעות קדומות. היא מחתימה אותם בגושפנקה מדעית. לנוער המתחנך בבתי הספר עדיין אין כלים להתמודד עם תופעה זו (גם לא לכל המחנכים יש כלים כאלו...) הוא רגיל לקבל את אמיתות המדעים המדוייקים כאמיתות מוחלטות (גם זאת יחסית...) וסבור שגם באותם מדעי רוח האמת המדעית היא סמכותית ומוחלטת (מדעי ההיסטוריה למשל). יש לכך השפעה מזיקה על עיצוב השקפת עולמו ומקומו בחברה.

זאת ועוד, החברה המדעית-טכנולוגית שלנו היא הישגית ותחרותית. ומכיוון שלמדע יש תפקיד בכיר בקידומה של חברתנו המעמד החברתי נקבע הין היתר ע"י הישגיות מדעית, או מה שנחשבת ככזו בעיני החברה. בחברה השיגית כזו התואר עולה על הטוהר . לא המאמץ נחשב אלא ההישג. המסר מחלחל למערכת החינוכית. זו עלולה להדגיש הישגיות ותחרותיות על חשבון מאמץ לימודי, אחריות חברתית, רמה מוסרית וכל מה שחינוך טוב שואף אליו. תלמיד כישרוני דוחק את התלמיד הבינוני לשולי החברה, גורם לו לפתח דימוי עצמי שלילי ולגרום לו במקרים מסוימים אפילו להידרדרות מוסרית. העתקות, זיופים וגנבת בחינות הפכה להיות נורמה בכל המערכות ויש חשדות שהגיעה אף לראשי המערכת!

החינוך בבית הספר
בית הספר צריך להרגיל את התלמידים להרגלי למידה נכונים. האקדמיה יכולה לסייע בכך. אולם מעבר לכך בית הספר צריך לחנך את תלמידיו לאהבת תורה, לשקידה, לרצינות, לפתיחות, ליצירתיות, לאוריינות, בכל אלו יש תרומה משמעותית לאישיותו של המחנך ולדוגמתו האישית. נוסף לכך זקוק המחנך לרגישות, למסירות, לאחריות, לאבהות, לאהבת התלמידים, לכל אלו אין לאקדמיה שום עדיפות על פני בית מדרש טוב למורים. אדרבה, בית המדרש למורים, הרואה בהכשרת מחנכים את מטרתו המרכזית, מסוגל לטפח תכונות אלו הרבה יותר טוב מאשר המוסדות האקדמיים הרואים את עיקר תפקידם להכשיר חוקרים ומדענים. אך מעל לכל בית הספר צריך לחנך בני אדם ולא טכנוקרטים. מחנכיו חייבים להיות אף הם אישים טהורים ולא נושאי תארים בלבד.
חינוך תורני
כל הנכתב לעיל מתיחס לחינוך באשר הוא בכל אתר ואתר. אולם באשר ללימוד התורה הדברים חמורים שבעתיים. מי יחנך את תלמידנו לגישה נכונה לתנ"ך, תלמוד, מחשבת ישראל, אמונה ויראת שמים, תוצר האקדמיה או בית המדרש המסורתי? הרי לימודים תורניים יש גם ובעיקר משימה חינוכית, מעשית, התנהגותית והשקפתית. שיטת הלימוד באקדמיה שונה בהכרח לעומת בית הספר המחנך. תשומת הלב באקדמיה נתונה בעיקר למחקר הסטטי, מי אמר, מתי אמר, על איזה רקע נאמר. מה המסר המחייב את הלומד אינו מעניינה. האקדמיה במוצהר אינה עוסקת בהשלכות החינוכיות והמעשיות של מחקריה. התחשבות בהשלכות החינוכיות פסולה על הסף של האקדמיה. היא חייבת לכאורה להישאר אדישה וניטרלית לכל השלכה מעשית. היא צריכה להיות אובייקטיבית כביכול, האמת המדעית הצרופה לנגד עיניה ולא יישומיה והשלכותיה על התנהגותו והשקפתו של התלמיד. היא עוסקת בעובדות ולא במסרים.

אומנם על המחנך להכיר גם את המחקר המדעי ולהכין את תלמידיו לקראת המפגש שעשוי להיות להם עם העולם האקדמי. אולם ללמד תורה בשיטה אקדמית? לא ולא! זו לא תורה חינוכית.

מי בראש?
מי ראוי לעמו בראש מוסד חינוכי, איש אקדמיה דווקא או בן / בת תורה? ושלא נובן שלא כהלכה. אין כאן שום הטלת פסול באיש האקדמיה בתור שכזה. יש אקדמאים לא מעטים שיראתם קודמת לחכמתם (במונחים שהשתמשנו בהם לעיל: שערכיהם קודמים למדעיותם) שאישיותם היא חינוכית והם יכולים להוות דוגמא חינוכית לתלמידיהם. אולם תכונות חינוכיות אלו אינם בהכרח תוצר הלימוד האקדמי, שהוא כאמור ניטרלי ואדיש לכל ערך חינוכי, יש שהם נרכשו בבית המדרש, או במסגרת חינוכית אחרת. אין לאקדמיה שום עדיפות על פני בית המדרש בתכונות אלו שהם הם העיקר בחינוך ולא העברת ידע וכלי למידה. אדרבה, זו היא מעלתו של ביהמ"ד שהוא דורש מתלמידיו גם נורמות חינוכיות. פסילת מחנכים מבית המדרש (עליהם להצטייד כמובן בכלים מתאימים ולהיות קשובים לכל אמצעי חינוכי ולימודי מתקדם) והעמדת אקדמאים במקומם, רק בזכות תוארם האקדמי, היא הריסתם חלילה של המסגרות החינוכיות של בית הספר, של החברה ושל דור העתיד כולו!

בנסיון להעדיף את האקדמיה על פני בית המדרש יש היגררות אחרי אופנות ישנות מהמאה ה19 שבה התיימר המדע לפתור את כל הבעיות. העולם התקדם בינתיים. עברנו את המאה ה20 על מלחמותיה הנוראות, על השואה האיומה, על גילוי האטום, הטלויזיה המחשב והשיבוט, ועל המהפכים שחלו בהשקפות העולם הקיצוניות. המדע התפתח, התפכח משכרונו והתחכם, וככל חכם מכיר כיום יותר ויותר את מקומו, מעמדו ומגבלותיו. תהי הזו טעות טראגית להכפיף את המערכת להכשרת מחנכים לאופנות מיושנות שאבד עליהם הכלח.

כלים מדעיים - כן. ידע מתקדם – בהחלט. תוכן, מסרים, ערכים ואמונה לא ולא! והם הם העיקר במלאכת החינוך!

על משרד החינוך (אם תארו זה עדיין מחייב אותו) להתעשת ולגלות אחריות לתפקידו ולגדל מורים ומחנכים כמוטל עליו. אולם אם חלילה לא יעשה זאת, על מוסדות החינוך והמכונים להכשרת מורים ערכיים וחינוכיים ליטול על עצמם בעצמם את האחריות לחינוך הדור הבא, גם במחיר התנתקות מהממסד ועמידה ברשות עצמם.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il