ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
גילה בת רחל
מי שזכה לשהות במחיצתו של מורנו ורבנו הרב משה צבי נֵרִי'ה זצ"ל הכ"מ, יודע לספר על הקשר החם שהיה לו לרבנו עם עולמה של חסידות חב"ד. אותם לא מעטים ולא רבים, שאכן זכו לכך, נפעמו ביום פטירתו מהעיתוי המיוחד בו נתבקש לישיבה של מעלה.
חג הגאולה, יום בשורה הוא אצל חסידות חב"ד, החַל ביום י"ט בכסלו, תופס מקום מרכזי בעבודת ד' של חסידי חב"ד לדורותיה. ביום זה, לפני מאתיים שנה בדיוק, נגאל האדמו"ר הזקן "בעל התניא", מן הכלא הרוסי, לאחר תקופה ממושכת, נ"ג יום, במאסר קשה, שנגזר עליו בשל עלילות שווא שטפלו עליו, ועמו נגאלה גם תורת תנועת החסידות. (אדמו"ר מוהרש"ב ז"ל מכנה את י"ט בכסלו "ראש השנה לחסידות".) מאז ועד ימינו רגילים חסידי חב"ד בהתוועדויות ובשירת קודש והודיה להשם ית', ומציינים את הקדושה המתגלה ביום זה.
מרן הראי"ה קוק וחב"ד
רבנו כמי ששרטט את תולדות חייו ותיאורי מעשיו של רבו הגדול מרן הגראי"ה קוק זצ"ל, לא חסך מעטו בתיאור ייחוסו ויחסו של מרן הרב קוק זצ"ל, לחסידות חב"ד. ובספר שיחות הראי"ה אף קבע פרק מיוחד לכך, הוא הפרק העשרים ושלושה הנקרא "בעולמה של חב"ד".
אִמו של מרן הראי"ה, פערל-ז'אלאטה - מספר הרב נֵרִי'ה - היתה בִּתו של ר רפאל, תלמיד ישיבת וולוז'ין, אשר מצא את דרכו לחסידות חב"ד, והיה קשור לאדמו"ר ר' מנחם-מענדל בעל ה"צמח-צדק". ר' רפאל שתלמיד-חכם גדול היה, הקים את ה"שטיבעל" החבד"י בגריבה, עיירת הולדתו של מרן הרב זצ"ל, במחוז קורלאנד שבלטביה. ר' רפאל היה גם מי שהביא לעיירה את המשפיע-החוזר הגדול ר' יחזקאל יאנווער זצ"ל "החוזר מקאפוסט" לקהל החסידים בעיירה ובסביבה. מרן הרב זצ"ל הספיק בילדותו לשמוע את שיחותיו של "החוזר" והושפע מהן רבות, כפי שהעיד באוזני רבנו.
הסעודה השלישית בבית מרן הראי"ה
תולדותיו של רבו מרן הראי"ה זצ"ל רצופים קשר הדוק עם חסידות חב"ד, והרב נֵרִי'ה ינק את משנת חב"ד שהיתה ספוגה במשנתו של מרן הרב זצ"ל. את אותו הפרק מסכם הרב נֵרִי'ה במילים שרק מעֵטו שלו יכולות לנבוע: "הסעודה השלישית רווּיית מנגינות-חב"ד, בה השמיע ה'משפיע' רבי יחזקאל יאנובר ז"ל מאמרי דברי אלקים חיים באפלולית בין השמשות, מאמרי-חסידות שהאירו את המוחין וחממו את הלבבות, זכרונות-הילדות כיצד ישב סבא רבי רפאל ז"ל על יד השולחן הטהור, ושר 'בני היכלא' בדחילו ורחימו, כשרוחו נשאת למרחקים, מרחפת במחיצתו של אדמו"ר ה'צמח צדק'' נ"ע. אלה ודאי שקבעו את דמותה של הסעודה השלישית דבי רב, שראינוה בירושלים מדי שבת בשבתו, ואשר נתייחד לה יחוד-ברכה לעצמה".
אף אנו נחזור אחריו ונאמר, כי דמותה של הסעודה השלישית בבית מרן הראי"ה קוק זצ"ל, אותה רגיל רבנו לתאר בספריו, ולרשום את דברי התורה הנפלאים שנאמרו בה, היא ודאי שקבעה את הכיסופים הנפלאים ועריגות-הנפש שרחשו נשמותינו, אנו תלמידיו, בישיבה לדורותיה, כפי שהושפענו מהרב נֵרִי'ה זצ"ל, ולא רק בסעודה השלישית המיוחדת בחדר האוכל על הגבעה, סעודה שרשמיה והדי שיריה כבר נשתרשו עמוק בשולחנות בתים רבים בארץ-ישראל ובגולה.
"אי שמיעת בכי הילד, עד כמה שתהא ההתעמקות בלימוד גדולה, אינה דרך"
בשיחה לי"ט כסלו ה'תשכ"ג, בדיוק לפני ל"ו שנים, מספר האדמו"ר מליובביץ' האחרון, ר' מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, בשם חמיו ר' יוסף יצחק, על האדמו"ר הזקן בעל התניא, ובנו האדמו"ר האמצעי ר' דובער (ליקוטי-שיחות ח"ג, עמודים 55-56):
"היה זה בזמן שאדמו"ר האמצעי, שלימים היה לממלא מקומו של אביו אדמו"ר הזקן - התגורר יחד עם אביו. לאדמו"ר האמצעי היו כבר אז ילדים וביניהם ילד קטן מאד. אדמו"ר הזקן דר בקומה השניה ואדמו"ר האמצעי בקומה התחתונה. פעם, בעת שאדמו"ר האמצעי ישב ולמד, נפל הילד בשנתו מתוך עריסתו והחל לבכות. אדמו"ר האמצעי כה התעמק בלימודו, עד שלא שמע מאומה והמשיך ללמוד. אדמו"ר הזקן, אף שהיה בקומה העליונה, וגם התעמק בלימודו, עם כל זה שמע את בכיו של הילד, הפסיק לימודו, ירד לקומה התחתונה, הכניס את הילד לעריסה הרגיעו והרדימו. אחר-כך ביאר אדמו"ר הזקן לבנו, אדמו"ר האמצעי, שאי שמיעת בכי הילד, עד כמה שתהא ההתעמקות בלימוד גדולה, אינה דרך. כ"ק מורי-חותני אדמו"ר הסביר זאת, שכל שיהא אדם שקוע בלימוד לעצמו או בתפילה או בעשיית מעשים טובים בכלל, עליו לשמוע בה בשעה ילד יהודי בוכה, ועליו להפסיק הלימוד והתפילה ולדאוג שהילד יפסיק את בכיו. ולמד מזה שככל שהאדם גדול והענינים שמתעסק עמהם גדולים, הרי מאחר שישנו ילד יהודי שדורש, וחסר לו, יש להקשיב לו, ולהניח את הדברים שלו הצידה, ולטכס עצות שהילד יחדול מלבכות."
שיחה זו של האדמו"ר מליובביץ', פגשתי לראשונה, כשובי למקומי, לאחר ההלוויה של רבנו זצוק"ל. תחת ההשראה של י"ט בכסלו, חיפשתי איזו שיחה של הרבי לי"ט כסלו, שאוכל למצוא בה איזה דברים שאוכל להתבשם בהם ביום זה, שהיה כה עצוב לכולנו. ובראותי את הדברים הללו התרגשתי התרגשות גדולה, ואמרתי, כי אין משל טוב יותר מאשר זה, לדרכו של רבנו זצ"ל. כיון שהאדמו"ר הזקן בעל ה"תניא" לא העיר לבנו על אודות הילד הבוכה כפרט, אלא כמשל לכלל ישראל.
והנה כך היתה דרכו של רבנו זצ"ל. הרי כשהגיע הבחור משה צבי מנקין לפרקו, כבוגר ישיבת "מרכז הרב", פתוחות היו לפניו כל דרכי ההוראה והלימוד. "נתוני הפתיחה" והכישורים שלו, והסיפורים שיודעים לספר היום על ילדותו, מבטיחים ותואמים להפליא לביוגרפיה של הגדולים שבין גדולי הדורות. להיכן שהיה רוצה, היה הרב נֵרִי'ה מתקבל. היינו שומעים עליו היום כעל אחד מגדולי התורה של הציבור החרדי, ואם יורשה אף להרחיק עוד, ולומר, על-פי הכרות עמוקה עם רבנו, שגם היה הופך - לפי כישוריו ואופיו המיוחד - לפוסק הדור.
אולם הוא ראה בבכי הדור, הוא השקיף על פני האודים המוצלים מאש, שהנה זה מתרפקים על שערי ארץ-ישראל, ומבקשים מקלט ומקום להתחיל חיים חדשים בארץ-ישראל. הוא ראה את הצורך להקים דור חדש מתוך הכוחות הצעירים הללו, שהיו מלאי שאיפות ליישוב הארץ ובנינה. אמנם ידע הרב נֵרִי'ה, לפי אשר למד אצל רבו, מרן הרב זצ"ל, כי הלאומיות מבלי מקורהּ, מבלי יסודהּ, קרי: התורה - לימודה והליכותיה, לא תחזיק מעמד, ועוד - תתפורר ותיהפך היא עד מהרה לרועץ. הוא שתלמיד-חכם היה, ירד אל הנוער הצעיר, הלהיב אותו בשירת קודש והרים את גאוותו, באותם ימים שלנער ציוני, לא היתה גאווה גדולה בלב - בלשון המעטה - בשל היותו ירא-שמים ושומר מצוות. הוא ויבלחטו"א מו"ר הרב אברהם צוקרמן, בעזרת מעטים כמותם, הקימו מתוך תנועת "בני-עקיבא" את ישיבות "בני-עקיבא" בעת ששני מושגים אלו - "ישיבה" ו"בני-עקיבא" היו תרתי דסתרי. רק מתוך כך ביסס את לימודו הפרטי שלו, עד שהיה גדול הוראה בהלכות ציבור, בד בבד עם היותו גדול תורה בכל מרחביה.
ה"בעל-שם-טוב": על מצות אהבת ישראל צריכים מסירות-נפש!
בספר "חג הגאולה - י"ט כסלו", הוצאת חב"ד, ה'תשכ"ב, מסופר אודות חגיגת י"ט בכסלו הראשונה, איך שהאדמו"ר הזקן חגג את סעודת ההודאה הראשונה של י"ט בכסלו בשנת ה'תקס"ב: בשמיני עצרת ובשמחת-תורה היה הרבי בחדוה גדולה. בשיחותיו הקצרות שאמרן לפני בניו ויחידי סגולה, אמר: לרגל טעמים רוחניים מסוימים לא קבלתי הצעת החסידים לקבוע את יום הגאולה י"ט כסלו ליום משתה ושמחה ברבים. (הוא בעצמו לא עשה עדיין סעודת הודאה שעל פי דיני התורה צריכים לעשותה, כי סעודת מצוה היא). המצוה של סעודה זו היא אהבת ישראל, ועל מצות אהבת ישראל הרי אמר ה"בעל-שם-טוב" - צריכים מסירות נפש!
אהבת ישראל של הרב נריה פרצה כל גבולות. הוא אהב את ישראל במובנים העמוקים ביותר של מושג זה. הכי שורשיים. את כל דרכו חישב רבנו לפי צרכי הדור והדורות, ולא לפי כישוריו וההזדמנויות שניתנו לו שבהן היה בודאי כדי לפתותו למצותן להתגדלות עצמית גרידא. את כל יישותו הקדיש לדור שכה אהב, רומם אותו משפלות השפעות הגלות שזה עתה ממנה קם והתנער לתחיה רוחנית שעליה נשענת הגאולה דהאידנא.
לא יפלא אם-כן, שכאשר שאל האדמו"ר מליובביץ' זצ"ל את רבנו זצ"ל: "מה אפשר לעשות בכדי לשפר את המצב הדתי ב'בני-עקיבא'?" ענה הרב נֵרִי'ה: "להוסיף עוד ועוד ישיבות!" (השאלה והתשובה, במאמרו של הרב נֵרִי'ה זצ"ל "על סף שלושים - לכח", בתוך "ספר בני-עקיבא", ההנהלה הארצית של בני-עקיבא בישראל, תל-אביב ה'תשי"ח).
בעל התניא והגאון מווילנא
על הקפדתו של הרב נֵרִי'ה על כבוד תלמידי-חכמים כבר הארכנו במאמר קודם, שנתפרסם ב"הצֹפה" , ומתוך כך אנו נזכרים במה שהיה מורגל בפיו של רבנו זצ"ל, כאשר בהתרגשות מיוחדת היה מדבר על כך שהגר"ז מלאדי, האדמו"ר בעל התניא, והגר"א מוילנא, שדורות שלמים בישראל חלקו את מחלוקתם הגדולה לשם שמים על הדרך בעבודת ד', בדרך החסידות, או בדרך הפרושים. והנה בספר ההלכה בחלק אורח-חיים שבשולחן-ערוך, שהתקבל בישראל - אמר - הלא הוא ה"משנה-ברורה" לרבנו "החפץ-חיים", מתאגדים כוחות התורה בישראל, שכן ב"שער-הציון", המסמן את מראי-המקומות לדברי ה"משנה-ברורה", ניכרים שמותיהם של הגר"א ושל הגר"ז ברציפות, ולעיתים תכופות אף בהסכמה לאותה הלכה. זוכרני באיזה עונג אמר את הדברים, ובאיזו שמחה, תוך שהוא באופן סימולטני מצביע באצבעו על פני שולחן אקראי שנזדמן לנו בדרכנו, כאילו עלֵי-ספר, בשורות הקטנות של "שער הציון".
הגר"ז מלאדי והגאון מוילנא
הוא הדגיש בפני: הידעת שימים לא מועטים המתין הגר"ז לגר"א בווילנא על-מנת שיאות לקבל אותו לשיחה? ומה עשה הגאון? כשראה הגאון כי הגר"ז מתעקש להשאר בעיר, יצא הגר"א את וילנא ונטל את מקל הנדודים עד שישוב הגר"ז למקומו ולארצו, רק כדי שלא יתבזה כבודו של הגר"ז. מאידך, לקבלו לא רצה, כדי שלא יתפרש כאילו הגר"א מתפשר במחלוקתו עם החסידות. והנה עתה הם נפגשים ב"שער הציון"...
מחלק "שיחת השבוע"
חיבתו של הרב נֵרִי'ה לחסידות חב"ד, השתקפה אפילו דרך המחזה הנפלא של הרב נֵרִי'ה עובר בין התלמידים המתפללים בישיבה, בזמן ההפסקות שבין העולים בקריאת התורה ומחלק בכל טור או שניים של מושבי בית-המדרש, גליון של "שיחת השבוע", פעמים תוך שהוא מצביע על מאמר זה או אחר שכדאי לדעתו לעיין בו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
